אור ברסלב

זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ

פרשת לך לך

פרשת נח

במדרש שמביא רש"י ז"ל ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם כו' יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם. והנה אברהם אבינו ע"ה נקרא אב המון גוים, י"ל דהנה ירש מדת החסד ואהבה, והנה פירשנו שאיתא א"א ע"ה עבד אותו ית' באהבה ויצחק בפחד ויעקב בשניהם לפאר ליוצרנו שיתפאר בו. וי"ל למה חדש יצחק ולא היה לו די במדרגת אביו וכי החזיק את אביו למגרע וממעט, אך האמת יורה דרכו שאברהם אבינו שירשו הוא מדת החסד וגורם אהבה לו ית', והנה ודאי הראשון הוא יראה ובושה זה קודם לכל, והנה א"א ג"כ פחד את הבורא ב"ה ותיכף שהתחיל להתדבק בו ית' בבושה מלפניו בא לו שפע קדושתו ית' משורשו וכל מה שהתדבק יותר בא לו שפע אור משורשו יותר והוא אהבה ולא היה יכול לפחד מגודל האהבה כ"א שלא יבא לו ח"ו מעוט יראה ע"כ עי"ד אהבה גימט' אחד בו ית' נפתחו לו שערי חכמה והשיג מרוממותו ית' הרבה עד אין קץ ונתירא עוד יראת הרוממות עי"ד חכמתו ית', וזה אלקותו של א"א ע"ה, ויצחק אבינו ע"ה ג"כ רצה לעבוד אותו ית' באהבה ותיכף שהתדבק בו בבושה בא לו שפע משורשו שהיה מדת הפחד וכל מה שהתדבק יותר בא לו יותר פחד ולא היה יכול לעבוד מפחד, אך מפני שלא ימעט מעבודת שמים ומלשבחו עי"ד פחדו הגדול נפתחו לו שערי בינה והשיג גודל חסדו ית' וגרם לו גם אהבה וזה שופר אילו של יצחק תוקפו של יצחק והוא גורם לו עבודתו ונקרא אלקותו. ויעקב אבינו שורשו מדה ממוצעת דעת לפאר ליוצרנו מכל הנ"ל ע"כ יעקב אבינו ע"ה דהוא יושב אוהלים תפארת הוא חיור וסומק זה הוא תפארת לאדם ויש בו אהבה ויראה והנה בהתדבקו בו ית' בבושה דהוא התחלה לכל בא לו שפע אורו ית' מחסד ופחד אהבה ופחד ביחד, והנה לאהבה צריך שערי חכמה להפתח לו כנ"ל ולפחד שערי בינה כנ"ל, וכיון שבאים לו ביחד צריך להפתח לו שער הדעת הכולל חו"ב כי עי"ד חכמה ובינה יודעים ונקרא זה אלקותו כי בזה יש בו תרווייהו ביחד לבוא בינה להבין חסדו נגד מדת הפחד להמתיק ונגד האהבה שערי חכמה. וי"ל עוד כי יעקב אבינו ע"ה עבד בהתפארות שיתפאר בו ית' ותהיה לו ית' נחת רוח תלה הדבר לו ית' ע"כ יש לו נחלה בלי מצרים כפי' השערי אורה משא"כ אהבה תלוי בו שהוא אוהב וכן פחד יש לו פחד ע"כ תלוי מעט בהעולם כי עולם חסד יבנה וד"ל, משא"כ יעקב אע"ה, וזה ואלקי יעקב, וידוע כי זה הוא עץ חיים כי הוא דבוק בעץ חיים מהלך ת"ק שנה (גופא דמלכא כביכול), והנה השם, שם האדם הוא לבוש של החיות כן שמעתי מהרב המגיד רבי יחיאל שיחי' לאוי"ט. ומובן למבין כגוונא דלעילא משמותיו ית' והוא שורשו עץ החיים, וזה ואגדלה שמך זה שאומרים ואלקי יעקב יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה כו', דהנה החתימה של האדם הוא סימן עליו ועל דיוקנו של אדם וכדאיתא בזוהר על פסוק שמיני כחותם וכן כאן. דהנה נ"ל שראיתי זה בספר הישר של ר"ת ז"ל אם ירצה האדם לנסות בעצמו האיך היא מחזיק בעבודת שמים ישתוק ויתבונן מה שחפץ ומתאוה אם משתוקק להיות טוב או לפעול רצונו ית' הוא טוב ומכ"ש אם מתאוה להיות אך טוב לישראל ויהי' כבוד שמים וכיוצא בזה, ויש אדם שתשוקתו הוא לאכילה ושתי' וכיוצא בזה לכבוד המדומה ומכ"ש מי שמתאוה לעבירה חלילה, ודאי בעת שאדם רעב וצמא מתאוה האדם לאכילה ושתי', כ"א בסתם אם מתאוה לגשמיות אז צריך תיקון כי עוקר הוא באהבם מה שהוא אוהב, וזה (א' הוה אברהם ויירש את הארץ, פי' אם האהבה הוא א' במדת אברהם הוא נוחל את הארץ וזה הוא החתימה הדיוקן של אלקותו של אדם והסימן לו, ולזה צריך ג"כ סייעתא דשמיא, וזה בך חותמין ולא בהם:

עוד במדרש כל הירא מה' נעשה מלך אברהם נתירא שנאמר עתה ידעתי כי ירא אלקים אתם ונאמר אל עמק שוה הוא עמק המלך, ואף משה רבינו שנתירא ונעשה מלך שנאמר ויהי בישורון מלך, ולכאורה תמוה מאי גם, אך הנה שמעתי מפה קדוש רבינו הרב המגיד מראוונא רבי ר' בער שאמר באריכות, ותוכן הדברים שלמה המלך ע"ה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני דייקא כי עי"ד היראה יכול להשיג ענוה ובא מחכמה עליונה כי חכמה מאין תמצא ומלך צריך להתנהג בגדלות כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, וזה רחוקה ממני, משא"כ אדם אחר יכול להשיג גם חכמה עליונה, היוצא מזה לעניננו כי מלך צריך לו מעט גדלות, וידוע כי גדול שנאמר במשה מאשר נאמר באברהם שהוא אמר ואנכי עפר ואפר ומשרע"ה אמר ונחנו מה ה"א שאי אפשר לו להיות מלך. אך בשביל היראה זכה ונעשה מלך (ואפשר עי"ד זה לפרש ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל ואז אין צריך גדלות כי אין ממרון את פיו כלל. [זה היה כתוב על הגליון בסוף הדף. וזה י"ל ומותר האדם מן הבהמה אין שיכול להמשוך מאין ודו"ק]:

יש לדקדק מאי וילך אברם כאשר דבר אליו ה' יאמר בקיצור וילך אברם, וגם לוט מאן דכר שמיה, י"ל בקיצור כי כבר נ"ל כתוב בספר הראשון פי' פרשה זו והיה ברכה, פי' כל הדבוק בך יהיה מתברך כאלו אתה ברכה ואברכה מברכך גם אשר לא יהיו דבוקי' בך ונוסף על זה ומקללך אאור, כי גם הדין יסכים עמך לטובתך להפיל דין על שונאיך להנאתך, ועל זה אמר וילך אברם לא היה בשביל הבטחה הנ"ל כלל וכלל ח"ו שהיה אצלו שוה כאלו היה לו צער עי"ד זה וזה וילך אברם כאשר דבר אליו ה', דבר לשון קשות שהיה רק כוונתו לעשות רצונו ית' ולא לשום פניה בשביל הטובות, וזה כאשר דבר אליו ה', כאלו דבר אליו אם עשה ודאי לא היה לו פני' כ"א לשמים כן גם עתה וילך אתו בזה כולל כל הבטחות הנ"ל שאמר לא מבעו' הבטחות לטובה לבד נתקיימו אפילו מה שיותר קשה להיות הדין עמו לטובתו וחסדו גם זה נתקיים, וזה וילך אתו לוט לשון לטותא כמו שאמר לו ות' ומקללך אאור:

ואברם בן חמש שנים כו'. דהנה כ' כחצים ביד גבור כן בני הנעורי', י"ל שרחוק להיות אדם ניצול לגמרי משום חטאות הנעורים, אך עי"ד מה שעושה תשובה נעשים עבירות זכיות והנה זכיות נקראים בנים כמו שאמרו רז"ל עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים, וזה כחצים ביד גבור כן בני הנעורים, שעושה מחטאות נעורים זכיות, יש לו כח גדול שמוציא יקר מזולל כפי תהיה, לבטל גזרות, כדאיתא בגמרא והנה עבירות מרומז בשנים כמו שכתוב אם יהיו חטאוכם כשנים כו', וזה ואברם בן חמש שנים לשון וחמש את ארץ מצרים וכן וחמשים עלו בני ישראל כי הי' מזוין מעבירות הדש בעקביו או מגלגול העבר וכנ"ל ושבעים שנים הוא המדות שתיקן לו והם שבע מדות והתחרט על מה שהיה צריך או שגרם למעלה לטובת העולם, פי' אם אדם מתקן מדת החסד שלו מיראה שלא יאהוב מה שאין לאהוב כ"א מה שראוי לאהוב, גורם להאיר מדת חסד למטה וכיוצא בזה:

אמרי נא אחותי את כו'. וכן ולאברם הטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר כו', וראשון אינו מובן לומר, כן כדי שייטב לו בעבורה וכן בשני היה לכתוב הטיב בעבורה ויתן לו מהו ויהי לו משמע ההטבה היה דבר אחר, וי"ל דהנה שמעתי אומרים בשם רבי ר' מלך שיחי' לאוי"ט מהאוכל יצא מאכל ממה שהאדם אוכל עי"ד זה יצא מאכל, והבנתי הדבר כי הנה אמרו רז"ל בגמרא בחמשה דברים הנשמה דומה ליוצרנו ב"ה והנה כתיב אכלו רעים קאי על חיך וגרון והנה כתיב והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך. י"ל פשוט דהנה הבא לטהר מסייעין לו. והנה יש אדם שרוצה לעורר באכילתו היחוד של אכלו רעים דהיינו כמו שהאדם באכילתו זן את כל גופו שהוא עולם קטן כן יתעורר למעלה לימשך שפע מזוני מאתו ית' דרך העולם הנק' חיך וגרון לכל העולמות שנקראים הכל ביחד עולם ובתענוג שלו להיות לו ית' תענוג מזה שימשיך שפע מזונות טובים כי ית' חפץ חסד הוא, וזה אז תתענג על ה'. פי' בשביל ה' לימשך עי"ז שפע מהמקור להקיצוי של יו"ד וממנו ליו"ד ומיו"ד לה' כו' לנו, וזה על ה' ויתן לך משאלות לבך ותן לך כח לזה שיפעל משאלות לבך כדי שתעשה רצונו ית' כי הבא לטהר מסייעין לו כנ"ל ומפרש זה עונג שבת ת"ח נקרא שבת וכל אדם בשבת (יש לו דין חבר והנה כתיב לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, הוא ית' נקרא איש איש מלחמה ע"כ כנסת ישראל נקראת אשה וכ"י נקרא שורשנו הכולל כל ישראל הוא כנ"י. והנה אמר לשרה אמרי נא אחותי את פי' שתחזיק אותך בכ"י לעורר למעלה בעניני הן בשארך וכסיתך כנ"ל שאני נותן לך לבוא עי"ד זה ממנו ית' לכנ"י. והנה אם היא במקום כנ"י נקראת אחותי כי הכל חלק ממנו ית', וזה למען ייטב לי בעבורך, שאהיה עי"ד זה טוב כדי שאהיה יכול לעורר רצונו ית' כנ"ל, וגם בגשמיות וחיתה נפשי בגללך שתבא גם לי בענין גשמיות המרומז בנפש בגללך וכנ"ל, ולזה ולאברם הטיב בעבורה שיהיה טוב וזה עיקר הטבה וממילא גם זה ויהיה לו העניני גשמיות הכתובים במקרא ג"כ:

על פסוק וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו כו'. במדרש ויתן לו מעשר מכל איני יודע מי נתן למי הוי אומר הקב"ה נתן לאברהם אות משמו ה' מכסא הכבוד, וזה צריך ביאור, אך הנה פירשנו על נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק דהנה אמרו שהקדים שם ברכות עבד לרבו וצריך טעם עליו, אך הנה ידוע עולם חסד ובנה, כי הנה צריך לפרש מאי לשון אל עליון כי עולם חסד יבנה ויש מקור החסד שלו ית' שורש מציאות העולם כי חפץ חסד הוא ורצה שם לקשר את א"א ע"ה בשורש החסד ולהיות הכל א' להתקשר במקור החסד וכמו שכתוב חסד לאברהם במקור החסד, וזה ברוך אברם לאל עליון החסד עליון וברוך אל עליון מהמקור וכמו שכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר ע"כ התעורר ממטה למעלה ואמר אשר מגן צריך בידך שלא יתפשט החסד לשונאיו הם עובדי כוכבים חלילה וחס ופעל כן ויתן לו ית' מעשר מכל שם אל מעשר מיש מאין הוא אל, והנה עולם חסד יבנה ע"כ ה' כי עולם נברא בה'. וזה י"ל וחסד ה' הוא מקור החסד שורש הוי' הוא נוצר חסד שית' נוצר ומצפה לעשות חסד ע"כ המציא העולמות וזה וחסד ה' מעולם ועד עולם, פי' מעולם לעול' על יראיו פי' לצורך יראיו, וכמו שפירשנו על יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו כי יכולים אפילו להשיג לראות קדושיו כי אין מחסור להם מלהשיג וזה על יראיו עי"ד זה בא להם. ג"כ שפע גשמיות ומזוני, וגם עושר אם בא להם להיות יכולים לעשות צדקה יועיל הזכות לבני בנים אך שלא יבא לרשעים וכמו בא"א ע"ה אם היה בא לישמעאל או לבני קטורה ח"ו לא היה טוב ונייחא לו לזה אומר לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו לעשותם, הם העוסקים בתורה עי"ד זה זוכרי פקודיו, וזה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. ומה שאמר מה תתן לי כו' הלא עיקר שכר הוא בעוה"ב, אך הנה הדבוק בשורשו יש לו עוה"ב והוא ודע כי שורשו הוא חסד והוא התפשטות ואם לא הוה ליה זרע איך הוה ליה עוה"ב להיות דבוק בשורשו החסד ואין על מי להתפשט ומהחסד שלמעלה נתפשט כל העולם והוא לא כן והאיך יש לו שורשו וק"ל:

נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם כו'. י"ל דהנה איתא בשם שאמר ברוך אברם לאל עליון כו' וברוך אל עליון כו'. וצריך טעם על קדוש עליון למה באמת הקדים ברכת העבד לברכתו ית', אך כוונתו היה י"ל כי ידוע אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. ע"כ אנו אומרים השיבנו ה' אליך ונשובה והוא ית' אומר שובו אלי כו'. אך כיצד יתקיימו ב' הכתובים כי הוא רוח הקודש וכל היוצא מפי לא ישוב אלי ריקם כו' כתיב אך כך אנו מתפללים השיבנו כך בדרך שיהי' נקרא על שמנו, וזה השיבנו ה' אליך ונשובה מעצמנו, פי' יעזור להבאים להטהר עזר גדול לפעול נסים ונפלאות עי"ד יתקרבו ישראל מאהבת הנס כמו בימי מרדכי ואסתר וכיוצא בזה, וזה ברוך אברם יבא לו השפעה וברכה לאל עליון שיהיה יכול לעורר מ"נ לאל עליון עי"ד זה, וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך. להיות אותו השפעה, כי ידוע שהם היה רמז לגוג ומגוג. וכן י"ל באמת גרם שנשבע לו ית' בעקדה ברך אברכך והרבה כו' ויירש זרעך את שער אויביו, עקב פי' לבסוף, וזה י"ל נשבע ה' פי' לאברהם ולא ינחם ע"כ לא יהיה התרה, ומה הוא השבועה מפרש מה שנשבע אתה כהן לעולם, פי' שר לעולם כמו ובני דוד כהנים. על דברתי מלכי צדק. כי הוא התעורר כן בדיבוריו:

ה' מי יגור באהליך ומי ישכון בהר קדשך הולך תמים כו'. י"ל דהנה כתיב גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך, ומה טעם הוא, אך י"ל דאיתא בחובת הלבבות קבל אחי תנאי הגירות כו' יעו"ש, פי' שיזכור האדם האמת שאין בכאן עיקר קיומו עיקר קיומו הוא לעוה"ב, וזה אמר דוד המע"ה גר אנכי בארץ. עיקר דירתי היא למעלה ע"כ אל תסתר ממני מצותיך הוא דבקותך וכן חובת הלבבות שאינו יודע בהם כ"א הבורא ב"ה, וזה ה' מי יגור באהליך, כי עוה"ז נקרא אהלו ית' כמו הנוטה כדוק שמים וומתחם כאוהל לשבת וזה מי יגור יחזיק עצמו לגר באהליך תחת השמים, ומי ישכון בהר קדשך, עיקר שכונו הוא בהר קדשך הוא עולם הבא כדאיתא בזוהר, וקאמר מי שהוא כן יכול להמשיך להעולם שפע בני חיי ומזוני, וזה הולך תמים הוא בני לקיים בהם מצות מילה. שנאמר עליה לאברהם אבינו ע"ה התהלך לפני והיה תמים, וזה הולך תמים, כמו הולך מהרה אל העדה, ופועל צדק, הוא שפע ומזוני ועושר, עי"ד זה פועל צדק, גורם להיות יכולים ליתן צדקה, ודובר אמת ג"כ לשון הולכה, כמו ידבר עמים, דובר אמת הוא אלנא דחיי, כמו תתן אמת ליעקב, וידוע כי יעקב הוא עץ חיים. ע"כ הרואה יעקב בחלום חיין אתוספו לי'. אך הלא לזה צריך מדת אין, כמו ששמעתי מהרב איש האלקים ר' בער מראוונא על אין מזל לישראל מי שמחזיק עצמו לאין יכול להמשיך דברים התלוים במזל בני חיי ומזוני, לזה קאמר בלבבו עי"ד מה שמוצא בעצמו לפעמים שני לבבות, נעשה נכנע ושפל בעצמו כאין, והיה יכול להמשיך כנ"ל ודוק:

כי המלך בוטח בה'. ובחסד עליון בל ימוט, דהנה כתיב בזאת אני בוטח, כבר כתיב כי מי שיש לו יראת שמים אינו מתירא משום ענין, כי הוא דבוק במלכות שמים והוא מולך על הבל, כי מלכותו בכל משלה, וזה אומרו אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, כי יש לי יראתך. ע"כ אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח פי' בזאת שלא יירא לבי, כי יש לי יראתך, ופי' זאת לפי זה הוא היראה, כי קאי אמה שאמר לא יירא לבי, וזה בזאת, והנה מי שיש לו יראה נותן לו הבורא אהבה. וזה כי המלך בוטח בה' מי שיש לו יראה הנקרא מלך כנ"ל בוטח בה' הוא האהבה שיבא לו עו"ד זה, ובחסד עליון בל ימוט, כי אהבה גימ' אחד הוא י"ג. עי"ד זה יכול להמשיך י"ג מכילין דרחמי. ובכללם המזל התלוים בו בני חיי ומזוני וזה בחסד עליון הוא המזל מקור החסד הנקרא נוצר חסד, שנוצר ושומר ומצפה לעשות חסד והוא מקור הנדיבות העצמיות כן שמעתי בשם הרב הנ"ל, וזה בחסד עליון בל ימוט, פי' יהי' לו בנים ברא כרעא דאבוה, וזה בל ימוט רגלי, כי יהיה כרעא כראוי וכן מזוני, כי ממון של אדם מעמידין אותו על רגליו, וכן חיי כי גוף הוא רגל לנשמה, כי רק הסוף ורגלי הנשמה הם למטה כי עיקר הוא שורשה למעלה:

תוכן העניינים

זכרון זאת (לובלין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה