זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
פרשת כי תשא
לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, אינו מובן לכאורה היה לו לומר המלוכה, וצ"ל כמו הממליך מלכים, וכן דרשו רז"ל על המתנשא לכל לראש אפי' ריש גרגותני משמיא מוקמין ליה, וי"ל עוד דהנה כתיב ואתם קח לך בשמים ראש כו'. י"ל בדרך רמז, דהנה משה היה בישורון מלך, וכן נמי כל ראשי דורות הם ניצוצי משה כידוע, זה י"ל ואתה לרבות כל ניצוציו קח לך בשמים ראש, להיות הראשית לא להשתרר כ"א בשמים ראש להיות בה הריח בשמים כידוע למבינים, פי' להיות רק לש"ש, מר דרור, וכמו שאמרו רז"ל זרוק מרה בתלמידים י"ל מרה לשון מרות וקאי על מלכות שמים והוא לשון נקבה מלכות, ע"כ אומר מרה פי' היראת שמים, והנה המקבל עליו עול תורה פורקין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכן פשוט חירות על הלוחות, ע"כ כתיב מר דרור מרות של חירות, כי כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וקאמר חמש מאות, עי"ד זה עושה יחוד בכל הה' פרצופין המרומז בד' אותיות הוי' ב"ה ובקוץ היוד כידוע, וכל א' כלול מעשרה עד למאות, וקנמן בשם מחציתו ר"ן, י"ל קאי לתקן המדותיו, ע"כ פי' רש"י קליפת עץ, כי הנשמה נקרא עץ, כמו שכתוב האדם עץ השדה, כי הגוף נקרא בשר אדם, וקליפות הנשמות הם מדות הרעות לתקנם ולבררם, למשל האהבה לברור להיות רק לה' ית'. והשנאה ברע לבד ולא להיפוך חלילה, וזה מחציתו חמשים ומאתים, פי' להתנהג דוקא בהיפוך ממדות, נמצא שניהם טובים ושניהם הם שורש מחצית כפי' רש"י ז"ל ור"ן אותיות נר נשמה כידוע, וקנה בושם הוא חכמה ובינה כמו שכתוב קנה חכמה קנה בינה ג"כ ר"ן עי"ד זה נשלם הנשמה ורוח, (ממילא גם לנפש תועלת ומהמחצית הנ"ל תועלת מתתא לעילא לנפש רוח וממילא גם לנשמה, ע"כ כאן נר ולמעלה נר דוק), וקידה חמש מאות, הוא הכנעה כמו קידה על אפים, וזה בשקל הקודש להיות הכנעה טובה ולא משום רע, ושמן זית, תשיג חכמה עליונה המרומז בשמן זית, טו"ד שתהיו בעצמך כאין עי"ד זית המרומז בשכחה אם בשום פעם תשכח בו ית' להיות בעצמו כאין עי"ד זה וישיג חכמה מאין תמצא הין להיות יש ויש אצלך כמו הון שלך צדק עי"ד ומשחת, פי' תחבר את אוהל מועד הוא היראה, ואת המזבח התשובה זבוח יצרו, ואת המנורה הוא חכמתך, ואת השלחן הוא אכילתך, ואת הארון הוא התורה שלך להיות הכל במעלה עליונה כנ"ל, ולפי זה י"ל נמי לך ה' הממלכה תמשיך מלכות שמים לתלמידים כנ"ל זרוק מרה בתלמידים עי"ד זה והמתנשא לכל לראות (נ' שצ"ל לכל לראש), פי' המתנשא לכולם לשורשם עי"ד תורתם שתהיה ביראת שמים:
וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל כו'. דהנה ויראהו ה' את הארץ כו' עד הים האחרון פרשו עד היום האחרון, כי הראה ה' למשה דור ודורשיו כו'. ולמה זה אי משום תענוג לו יראהו ית' גנזיו עליונים, י"ל כדי להמשיך אורו וניצוץ משה בהם, ואי משום הרשעים שהראהו כדי שימצא מין את מינו, ויקח מהם הכח והניצוץ שלהם כי משה הוא שורש נצוצי ישראל, וכמו שכתוב וימנע מרשעים אורם כו'. וזה י"ל ראה כדי להמשיך אורו קראתי בשם בצל אל, מי שהוא בצל אל וביטח בו ית' שיהיה בן אורי להמשיך אורו ית'. בן חור להיות לו חירות מכל כמו שכתוב חירות על הלוחות, וכן כל קדושיו בידיך ע"כ אמרו רז"ל מאן מלכי וכו'. וכן צדיק מושל, וכן יאמרו המושלים כי הם מושלים בכל, וכן י"ל נמי להמשיך חירות לישראל, וכן פרשנו מה שאמרו רז"ל בגמרא אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן, ובנביאי אל תרעו אלו ת"ח משים חכם עדיף מנביא, ולכאורה היה ראוי לכתוב ולנביאי אל תרעו בנגיעה שייך הב' כמו אל תגעו בו, משא"כ כאן היה לכתוב ולנבואי אל תרעו, וכן באמת כתיב כן בתהלי' וזה הוא בדברי הימים אך האמת הוא כי צדיק גוזר והקב"ה מקיים יכולים לפעול ולגזור שלא יוכלו להרע לשום בר ישראל, (כ"א הגאולה גמורה אי אפשר לגרום קודם הזמן כי מושבעים שלא לדחוק את הקץ, ואם דוחק את הקץ בזה אינו נקרא צדיק. כי הוא עובר שבועה, משא"כ שלא להרע יותר מן הגלות זה יכול לפעול יותר), וזה י"ל ובנביאי דבר התלוי שלא תרעו כלל אם ירצו כן נביאי ומכ"ש לנביאי גופייהו ע"כ בתהלים כתיב ולנביאי. ונביאי י"ל לשון נוב שפתים, פי' המדברים אלו הן תורה לשמה הן תפלה, (ולהם נמי עוד יש הוכחה, כי הקול קול יעקב אין הידים ידי עשו), וזה בן חור למטה יהודה ופועל ממשלה ליהודה, כי מטה פרשו רז"ל על ממשלה, כמו שכתוב מטה עזך ישלח ה'. ומעין זה פרשנו הפסוק שררך אגן הסהר אל יחסר המזג. כי רז"ל פירשו על סנהדרין, י"ל כמו סיהר הירח מאיר בלילה ומציל עי"ד זה את האדם מכל מכשול, וזה אגן הגנה, כן הם מגינים גם בגלות שנקרא לילה, וזה אל יחסר המזג, פי' לעולם גם בזמן הגלות מעמיד הבורא ב"ה צדיקים, בכל דור לבקש רחמים ולבטל כל גזירות קשות וכן מעין זה פרשנו הפסוק צאינה וראינה בנות ציון בעטרה כו'. כי בחוץ לארץ נקרא יציאה וזה קאמר צאינה וראינה גם בגלות בנות ציון הם ישראל המצוינים וחתומים בבשריהם בריתו ית'. בעטרה שעטרה לו אמו, קאי על כנסת ישראל כידוע, ביום חתונתו, וביום שמחת לבו שלומדים תורה לשמה איתא שמשמח את המקום ב"ה, וזה ביום שמחת לבו פועלים שעוטרים לו ית' עטרה, פי' שיתגלה מלכותו שלא יוכלו העובדי כוכבים להרע כלל לישראל כי בל"ז מלכותו בכל משלה ופועלים שיתגלה כן, וכן פרשנו הפסוק אך את שבתותי תשמרו כי אות הוא כו' לדעת כי אני ה' מקדשכם, פי' אך את אויביכם אכה אותם ואכניעם במה וקאמר את שבתותי תשמורו, גם הלומד תורה תמיד נקרא שבת כידוע, וזה קאמר כי אות הוא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם פי' שיתגלה כן נחזור לעניני ואמלא אותו רוח אלקים כו'. לחשוב מחשבות לעשות כי רצון יראיו יעשה, וזה קאמר לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף פרשנו להמשיך שפע אפילו רק במחשבה בזהב פי' מזוני ועושר המרומז כמו שכתוב שלחן בצפון ומצפון זהב יאתה, ובכסף קאי על בני שבא מחוט השדרה שנקרא חבל הכסף, וכן בניו הם נכספים לו, ובנחושת קאי על חיו היפך הנחש שגרם היפך, ע"כ י"ל כתוב ויעש נחש נחושת, וכן שורשו הוא בת"ת עץ חיים, ובחרושת אבן למלאות פי' להיות שכל עליון לפעול באותיות תפלה ובדיבוריו כי האותיות נקראים אבנים כידוע בספר יצירה, וזה למלאות לישראל צרכם ושאלתם, ובחרושת עץ, להיות שכל לפעול בתורה הנקרא עץ חיים, וזה ובחרושת עץ, לעשות בכל מלאכה, וכמו שפרשנו על אורך ימים למימינים בה ולמשמאילים בה עושר וכבוד פי' לממשיכים בה העיקר הצריך כמו הימין שהוא העיקר לאדם יכול להמשיך אורך ימי' שהוא העיקר הן לזה והן לעה"ב, ולמשמאילים בה יכולים להמשיך עושר וכבוד שהוא ג"כ הוא כמו שמאל שסייע לימין ודו"ק:
(מה שיש לפעמים כמו חצאי לבנה הוא מה שנפל לו בעת הכתיבה לא בש"ק עשיתי לו מדור בפני עצמו):
כתיב והחכמה מאין תמצא כו'. הנה איתא אין מזל לישראל, לכאורה קשה הלא איתא אלמלא אתה שאול כו'. פי' רש"י אם היה לך מזל שלו והוא בצדקותיו מזל שלך, וכן עוד ראיות על זה שמזל מועיל גם בישראל, וגם כי איתא בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא כ"א במזלא וכי אשמעינן בשביל הגוים חלילה כיון שבישראל אין מזל, וי"ל פשוט אין מזל מגיע לישראל דמועיל תשובה ותפלה וצדקה לבטל גזירה, וי"ו מחלקת, כי גם חדא מהני משא"כ אם המזל הוא לטוב ודאי בישראל פשיט' דמועיל המזל, וכי בשביל שאני זכר הפסדתי ובזה יתורץ, ועוד י"ל כפי מה ששמעתי דהנה שמעתי מהרב המגיד מראוונא ז"ל אין מי שהוא כאין בדעתו יכול לעשות מזל טוב לישראל והנה בני חיי ומזוני תלוים במזל, דהנה מי שהוא כאין משיג חכמה ובינה ודעת כי הכל בא מחכמה כי הכל אחד עי"ד החכמה מבין דבר מתוך דבר, וגם שכתוב נמי בינה והחכמה מאין תמצא, ואיזה מקום בינה מי שמחזיק עצמו בחושבו עניני עצמו מחזיק עצמו כאין, ואי זה שפי' שאין מחזיק עצמו צדיק שנקרא זה וזה הפי' ואי זה מלשון ואין זה מקום בינה ממילא בא נמי לדעת, כיון שמבין בחכמתו יודע נמי וזה דעתו והנה איתא דהעולם נברא בג' דברים בחכמה ובינה ודעת כמו שכתב ה' בחכמה יסד ארץ כונן כו'. ע"כ הדברים שקיום העולם תלוי בהם נמי תלוי בג' דברים אלו דהיינו בני חיי ומזוני, והנה אין מזל לישראל כפי' הנ"ל שמשיג חב"ד כמו שכתוב והחכמה מאין תמצא כו' יכול הוא להמשיך בני חיי ומזוני, וי"ל בדרך זה מחכמה חיי כמו שכתיב החכמה תחי' בעלי'. ומבינה מזוני כי הוא צפון וטמור כי נקרא מבין דבר מתוך דבר מה שהיה צפין וכתיב מצפון זהב יאתה, ושלחן בצפון, ומדעת [אולי צ"ל בני] וכמו שכתוב והאדם ידע כו'. ותלד וכו' וזה י"ל כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם. פי' כשתרצה לזכור אותם לטובה למלאות חסרונם, לשון לא נפקד ממנו איש, פי' או בנו או חיו ומזוני, ונתנו איש כופר נפשו כו'. פי' יראו צדיק שמכיר שפלותו שאינו מחזיק נפשו לה' שלם שמכיר שפלותו, וזה כופר נפשו לה'. לשון כפירת ממון שאינו מחזיק עצמו לצדיק להיות נחשב בעיניו שהוא לה'. ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, פי' לא תהיה להם אותו הנגף והצער של פקוד אותם להיות להם חסרון כי הוא ימלא חסרונם בעזרת אל ב"ה:
עוד מעין זה ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה כו' הנה כתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים, כי המים שורש של התאות כדאיתא בספר שערי קדוש' על שמגדלים כל מיני צמחים להתענג בהם האדם, וי"ל עוד כי מים הוא חסד הוא האהבה והתאוה ובשורשם הוא אהבה גדולה להבורא ב"ה וזה פני המים, וזה ורוח אלקים מרחפת להגן על פני המים, והנה מי שאינו חשוב בעיניו ואינו מחזיק עצמו בצדיק כ"א מייחל לחסדו ית' תמיד, הגם שבא לו קדושה ופועל נסים יודע שהוא בטובו יתברך עוזר לו ית' ולישראל על ידו, וכמו שי"ל וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל, וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל פי' שדוד לא נתגאה מגדולתו וצדקותיו וקדושתו, כי הבין וידע האמת שהכינו ה' למלך על ישראל, שה' יתברך הכין אותו להיות כלו מוכן למלך על ישראל וכן נשא ממלכתו ידע שהוא בעבור עמו ישראל, ולא טעה עצמו להחזיק טובה לעצמו לסבור שהוא מצדקתו או להתגאות חלילה, וכן איתא על מזמור ה' לא גבה לבי בפ' במדבר במדרש יעו"ש כי טוב לעשות ככל הענין שם, וזה י"ל ראה קראתי בשם בצלאל, מי שהוא בצל אל ב"ה, וכמו שתרגם רבותי בשום לשון חשיבות, וכן להיות בן אורי להמשיך אור למטה, בן חור, חירות משעבוד גליות וממ"ה ולהמשיך חירות, למטה יהודה, יכול להטות את יהודה הם ישראל לדרך טיב, ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה כו' דהנה יש לאדם לפעמים חכמה ובינה ודעת ואינו מתנהג עמם כשורה ר"ל חכם להרע, ומשא"כ כשיש לו רוח אלקים בחכמה ובכל מלאכה הוא הכל לה' ית'. לחשוב מחשבות לעשות, י"ל דכתיב רצון יראיו יעשה כו'. וזה לחשוב מחשבות שיחשוב וירצה להיותם מחשבות מתקיימות שיעשה רצונו, בזהב, י"ל להמשיך להעולם צרכם, וכן פרשנו רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע הירא ויושיעם או ישמע קאי על הבורא ב"ה שומע שועתם של ישראל ויושיעם עי"ד הצדיק הירא, והנה י"ל עוד דהנה כתבנו כמה פעמים על אין מזל לישראל בשם הרב המגיד מראוונא ז"ל, מאין בא המזל לישראל בדברים שתלוים במזל בנו חיי ומזוני, וזה י"ל לחשוב מחשבות לעשות כו'. כי מחשבה הא נעלם ואין, משם בא מזל לישראל מיראים שמתקנים רצונם, כן נמי י"ל וזה לעשות בזהב י"ל קאי על עושר כמו שאיתא מצפין זהב יאתה, וכן איתא וסימנך שלחן בצפון, וכסף, קאי על בני י"ל על שהזרע הולך דרך חוט שדרה וכן פרשו רז"ל על עד שלא ירתק חבל הכסף חוט השדרה, ונחושת, קאי על חיי שמהנחש בא גרם של מיתה, י"ל שחיי נקרא נחושת היפוך של מיתה כמו שרש תשרש וכיוצא, וי"ל שע"כ עשה נחש נחשת וראה אותו וחי:
וכן פירשנו הפסוק אלקים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה, דהנה כנ"ל מרוח אלקים בא להמשיך שפע כנ"ל, ושורש כל שפע הוא בני חיי ומזוני שכולם נקראים חיים וברכה ושלום כו'. וזה י"ל אלקים יחננו קאי הרמז על בני כלומר ושפוט רוח אלקים כנ"ל להמשיך שפט בני. כמו שכתוב הילדים אשר חנן אלקים את עבדך, וזה יחננו ויברכנו קאי על מזוני, וכמו בבראשית רבה ואברכך בממון יאר פניו אתנו, קאי על חיי כמו שכתוב באור פני מלך חיים:
כתיב מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה, וי"ל דהנה התשובה נקראת מי כנ"ל כמה פעמים, וידוע שהמצות נקראים כנפי יונה, וכנסת ישראל כיונה אמתילא, וכן ידוע שיונה אינה ממרת בת זוגה, וזה מי יתן לי אבר כיונה לעשות מצות רצויות לו יתברך שיהיו נקראים כנפי יונה אעופה ואשכונה דהנה פרשנו ממולח טהור קודש, כמו ששמעתי זה הפירוש להיות מעורב טהור וקודש כא' איני יודע באיזה אופן, ולעיל פרשנו כי טהור הוא טהרת הנפש ודביקות הבורא ב"ה והתבודדת ולפשפש במעשיו וקודש נקרא עשות רצונו ית' לפעול נחת רוח לפניו יתברך כנ"ל בשם ספר שערי קדושה, ולמשל העבד נאמן שרוצה לעשות רצון המלך באהבתו את המלך צריך גם לראות שיהיה רצוי לפני המלך להיות מעשיו רצוים שיאהוב אותו המלך כדי שתהיה בא רצונו מכח אל הפועל לפעול להיות למלך רצון מאתו למשל למלך שאינו חסר כלום ובפשיטות שבודאי מלך יש לו מי לעשות רצינו והוא אוהב מי שאוהב אותו ופועל חפצו לטובת העבד וצריך העבד לראות שיהיה רצוי תמיד להמלך, כי גם זה הוא נחת רוח להמלך, כי מי שהוא אוהב את אחד מפני חכמתו ומדותיו הטובים וכיוצא בודאי האוהב יש לו תענוג מאהבה המשמחת הלב של האהבה, משא"כ השנאה הוא היפך מזה, ועוד טעם כי אם הוא אהוב להמלך מעשיו יותר רצוים, וזה ממולח טהור קודש וזה אעופה ואשכונה, אעופה הוא לעוף והתדבק בו יתברך ולטהר נפשו ולקדשה לפניו יתברך, ואשכונה נקרא הנחת רוח שפועל במעשיו הטובים, (כי מי שנותן לאדם דבר הוי כאלו שוכן אצלו) כאלו הוא שוכן ומשפיע להבורא משא"כ בהשפעת אורו יתברך אלינו נקרא שכנתי בתוכם, עוד י"ל יתן לי אבר כיונה כו'. דהנה כתוב בשבת שבת שבתון, י"ל הלשון כפול ובשינוי, דהנה איתא צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל כו' והנה ידוע ששבת הוא א' מששים בעוה"ב, ושבת נקרא מנוחה, והאמר אין להם מנוחה, אך הוא האמת העובד את הבורא ב"ה זה הוא העיקר מנוחה, וכן כתיב ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך כו'. קאי על שבת משא"כ מהמעשים טובים ודבקות ועבודות התפלה ושירות ותשבחות. ודאי זה הוא העיקר מנוח, וזה י"ל שבת שבתון כי שבתון פירושה על שבות מעט שאינו גמור, כמו שאיתא אישון בת עין על שנראה בה צורת איש קטן, וכן האמינון אחיך על קטנותו בעיניו באותו זמן, וזה י"ל שבת שבתון שבות מועט, דהיינו באותו ענין שטוב שלא להיות מנוחה לילך מחיל אל חיל כו'. וזה י"ל מי יתן לי אבר כיונה להתדבק בהבורא ב"ה בדביקות גדול באהבתו ויראתו שנקראים כנפים כיונה שאינה ממרת בן זוגה, פי' שתהיה הדבקות בדרך אמת בלי שום תערובות פניה אחרת ואהבה ויראה אחרת, אעופה כו'. פי' אתדבק בו ית'. ואשכונה שתהיה נקרא מנוחה הדבקות והליכות מחיל אל חיל לעוף ולהתדבק בו ית' תמיד ואשכונה כנ"ל בשבת קודש:
שם ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות כו'. י"ל הדיבור ואתה שהוא מיותר, דהנה אמשול משל לאב מדברים לנוכח ולאב זקנו מדברים בדרך נסתר כידוע, הגם שהוא ג"כ אב ויותר שהוא אפילו אב לאביו ושורש לאביו מפני רחקו מאדם מדברים לנוכח [נ' צ"ל לנסתר] ע"כ אי' בתורה פעמים לשון נוכח ופעמים לשון נסתר, והגם שהוא הכל אחדות אחד קאי על הקב"ה בעולמות הנעלמים מאוד כמו שכתוב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך לשון הוא, וכן יוסיף על ימיך, וזה על ה' על התגלות לה'. כי אין לו דמיון לא באות ולא בקוצי כ"א האציל שמו ית'. והוא ושמו אחד וכפי מה שהסברתי ונשכח, ועל זה המשל כתיב עתיק יומין יתיב, ואיתא בזוהר כחמר טב דיתיב על דורדיא שבשורשם נמתקין כל הדינין, וכן איתא בים נגלה כזקן מלא רחמים, והנה אמשול עוד משל למלך שהוא טוב וחפץ חסד, ורק רוצה להטיב ולהשפיע לעמו ברוב חסדו ונדיבות לבו נותן כל מיני שפע ביד הקרובים אליו ובהיכלו ביד שריו ובניו ונכבדיו, וגם מגודל טובו העמיד דיניין לנקום מהרוצה להרע לעמו ולהדריכם בדרך שלא טוב הוא לגרום להם צער או מרידה בו חלילה, כי זה לא טוב להם, והנה הדין בזה השורש הוא טובו של המלך מלכים, והנה לפעמים נראה לבעלי דינין שגם לזה ראוי להרע ובאמת אינו כן שאינו גורם רע, וגם אפשר להדרוכו וללמדו שיתנהג כשורה, לא עי"ד צער, וזה חפץ המלך כי חפץ חסד הוא אם שכל להאדם בא אל המלך בעצמו ממילא טוב וזה המתקת הדינין בשורשם הוא המלך בעצמו שלא היה רצונו בהדינין כ"א להטיב ולקיים את העולם, וזה חפץ חסד מי שהוא חפץ חסד, מה שלא היה לו כ"א צער הוא ימשיך מעולם הנעלם שמרומז בהוא לשון נסתר, ובתשובה בעצמה נמי פועל להטיב לו, וזה ישוב ירחמנו אם ישוב בתשובה ירחמנו, וגם בלא תשובה אפשר יכבוש עונותינו והנה החסד מרומז בלשון אתה כמו שמדברים אל האב, שהוא מרחם כרחם אב, וגם שמרגישים טובו וחסדו מראים אותו על מה שמרגישים טובו אתה כי משיגים אותו כביכול בחסדו שבא ממנו, והנה שורש של החסד שהוא בהיכלות בא מנדיבות המלך וטוב לבו שרצינו להטיב והוא נוצר חסד שנוצר ושומר לעשות חסד ואותיות רצון וצנור של החסד, וזה י"ל מרומז בהוי"ו של ואתה שראשה הוא יוד של המזל כנ"ל בלא תבשל גדי, ומהיו"ד נמשך שפע להחסד שמתפשט להעולם, כי עולם חסד יבנה, וזה ואתה קח לך, וגם י"ל קח לך למטה, כי משורש החסד מכ"ש בא כל שפע רוחניות קדושתו ית' וחכמתו ית' וכל טוב ושכל ואורו ית' וקדושתו ואהבה ויראה, וזה בשמים ראש, כי יש בשמים גשמיים, וזה בשמים ראש של שורש, כי איתא בשעה שדיבר הבורא התורה נתמלא כל העולם כולו בשמים וגם איתא הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא וזה ידוע למשיגים האמת בקדושתו ית' שמעשים טובים וקדושתו ית' בא ריח טוב, וזה הוא ריח ג"ע וזה בשמים ראש ומר דרור לשון מרות הוא מלכות שמים ויראתו הטהורה, וזה דרור לשון חירות, שעי"ד זה הוא חירות ממלאך המות ומשיעבוד גליות, וכן שלא תהי' מרה שחורה שי"ל היא יראה אחרת שבא ממנה עצבות ומרה לשון מרות כ"א יראה טובה, חמש מאות, י"ל דהנה יש חמשה בחינות נשמה וכל דבר שבקדושה אין פחות מעשרה עד שבא למאות וזה חמש מאות, וכן שמרומז בה' שנכלל מעשרה ומעשרה לעשרה עד לחמש מאות, וקנמן בשם הוא קליפות עץ להיות גם החיצוניות טוב, ולהיות מחציתו חמשים ומאתים הוא גימטריא נ"ר, כי צריך האדם לעשות מצות שלימות רצויות להבורא ב"ה לגרום נחת רוח לפניו ית' תמיד, וגם לעיין להיות נפשו מתוקנת כנ"ל בממולח טהור קודש להיות נפשו מטוהרת, וקודש הוא להשפיע תענוג לו ית'. וכמו שאיתא בשערי קדושה שקדוש נקרא שאין כוונתו כ"א לגרום נחת רוח לפניו ית'. וזה ממולח טהור קדש, וזה מחציתו חמשים ומאתים סך הכל חמש מאות כ"א שעיין בנר מצוה שתהיה של בשם, ובנר ה' נשמתו שתהיה טהור, וקנה בשם פי' קנה שממנה בא הדיבור תורה ודיבורים לשמו יתברך ותפלה להיות בשם, פי' להעלות רוח טוב לפניו, וזה חמשים ומאתים להיות של מצוה והוא נר:
ומשחת בו את אוהל מועד כו'. להיות הוראה טהורה, וגם כל המדות והתשובה והכנעה להיות הכל משוח לרבות קודשא לרצון לו ית'. עוד שכחתי. וקדה, פי' הכנעה לשון קידה על אפים חמש מאות כו'. להיות הנשמה וכל חלקיה של ושמן זית מרומז על אור תורה והתלהבות לו ית'. וזית מרומז בשורש של האור, הין, שבשם הוי' ב"ה יש י"ב צירופים באדנו י"ב אותיות ע"כ גימטר' אדני כו'. ומשחת כו':
כתיב ועץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, י"ל דהנה יש אדם מורה לו היתר למה שצריך לו בתאוות גם שבודאי אין חפץ לחטא עבירה ידוע כ"א מה שאפשר לומר כן, וכן מקול לו אדם לעצמו כמו שכתוב ומקלו יגיד לו פרשו רז"ל ומקיל לו יגיד לו וזה עץ הדעת טוב ורע, שהדעת נוטה בו טוב ורע הן ולאו, כמו להרע או להטיב פרשו בו רז"ל שאוכל ושלא אוכל לא תאכל ממנו אך י"ל שזה הוא ר"ל העניות מעברת על דעת קונו על אותו עץ הדעת הנ"ל כי שם היה לו לאכול, כי אמר לו הוא ית' מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת כו'. וזה הוא תועלת להנ"ל בראש הפרשה שראוי להמשיך מזונות קודם, הנה בכיור וכנו, י"ל כי קודם שיתקרב לשרת בקודש צריך לרחוץ עצמו לטהר עצמו הן מעבירות שאדם דש בעקביו שנקראים רגלים הן להיות האהבה והיראה טהורים באמת לו ית'. וגם הרחוצה עצמו שתהיה בדרך אמת, וזה כיור נחושת וכנו נחושת להיות באמת שיש לו רגלים, וכן ונחושת י"ל היפוך של זוהמת נחש כנ"ל:
ועוד ראשית בכורי אדמתך כו' דהנה הקב"ה התקין מזונותיו של אדם ואח"כ בראו, וכמו שאמרו רז"ל רחיים בצוארו והוא יעסוק בתורה, כן האדם שרוצה שיוגדל ויתרבה כבוד שמים ממילא מתאוה שישובו העולם בתשובה לפניו ית' נותן עצה להיות פועל בעזרת אל ב"ה ובתפלה וחכמה להמשיך שפע גדול ופרנסה בריוח להיות העם פנוים לעבודת שמים כנ"ל, ובלא זה הנפש אדם מרגיש ממי בא לו צרכו ובא ומתקרב אל הצדיק הממשיך זה, וזה ידוע לכל העוסקים בזה דוק ותשכח, וממילא ידריך אותו בדרך ישרה ולא לראות דוקא להמשיך תשובה לבד ואח"כ כשיתקנו מעשיהם להיות להם שפע, הגם שאיתא כן בחובת הלבבות, זה הוא להאדם שבא לו הרהור תשובה ודאי לא ימתין עד תהי' לא, וכמו שאיתא אל תאמר לכשאפנה אשנה כו' משא"כ לאדם אחר, וכנ"ל שעשה הבורא בי"ה, וכן אמרו רז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן, וזה אם אין קמח אין תורה, הגם שגם להיפך איתא, י"ל קאי על הצדיק שהוא עוסק בתורה יכול להמשיך קמח דו"ק, והנה ידוע שאורו ית' וקדושתו מתלבש באותיו' תורה, והנה מה שהיה הוא שיהיה יכולים להמשיך מהנהגות הבריאות העולם והאדם להיות כן עתה נמי פרנסה בריוח קודם וזה י"ל ראשית בכורי אדמתך תביא, פי' מהראשית תמשיך להיות בכורי אדמתך שתמשוך אתה עניני גשמיות וצרכות האדמיות, בית, כמו לבית ה' אלקיך בשביל בית ה' אלקיך, לא תבשל גדי בחלב אמו, גדי פרושו המזל כמו גד גדי כ"א שיש מזל פשוט ויש מזל עליון שמשם בא בני חיי ומזוני וכנ"ל אין מזל לישראל מעולם הנעלם שנקרא אין, ועל העלמו מרומז [מזל] ביוד שהוא שורש כל השפע כי הוא התחלה של הרוחניות שבא אל הקוצי שעדיין נעלם אל היו"ד שהוא שורש כל אותיות בכל אותיות יש נקודה והיא, וכן כל דבר שבקדושה אין פחות מעשרה וזה גדי מזל שלו שאין נראה, והנה התשובה נקראת אם כמו אם שמולדת הולד ומשפרת ומרחצת אותו, וכן עי"ד התשובה שלימה נעשה האדם כקטן שנולד וטהור ונקי מכל סיג, והנה ידוע מהדם נעכר ונעשה חלב, וזה הוא מרומז בהמתקת הדינין שמרומז באודם נעשה לבן כמו חלב הוא חסד ורחמים, והנה עי"ד התשובה ממילא יתמתקו כל הדינין גם של גשמיות ופרנסה וכן כתיב ושב ורפא לו, וכן כתיב כי שב אפי ממנו והאדם הצדיק לא יהיה קודם כל מגמתו שישיבו העולם בתשובה ועי"ד זה תהיה להם ממילא צרכם בגשמיות, כ"א קודם לכן יראה להמשיך צרכם. וזה י"ל לא תבשל גדי לשון בישול תבואה, פי' לגמור להיות המזל עליון משפיע להעולם, בחלב אמו בהמתקת הדין שתהיה עי"ד התשובה כנ"ל: