אור ברסלב
זכרון זאת (לובלין) פרשת חיי שרה

זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ

פרשת חיי שרה

פרשת וירא

בפ' חיי שרה על פסוק ואברהם זקן בא בימים כו'. דהנה איתא במתני' (שבת דף קל"ז ר' אליעזר אומר תולין את המשמרת ביום טוב ונותנין לתלוי' בשבת. וחכ"א אין תולין את המשמרת ביו"ט ואין כו'. י"ל בעזרת אל ית' וי"ש, דהנה כתיב ימים יוצרו כו' דהנה כתיב ויקרא אלקים לאור יום ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, הנה התורה נקראת אור כדכתיב התורה אור, נ"ל בדרך הזה נמי הפסוק הנ"ל ויהי ערב ויהי בקר כו' דהנה האדם צריך להיות הולך מחיל אל חיל ולית פוחלנא קמי' קוב"ה אלא רחימו, ובאמת בלא יראה גם האהבה אינה כראוי, וכמו שפירשנו בזאת יבא אהרן אל הקדש, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ע"כ האהבה נקראת אהרן הכהן והנה היראה נקראת זאת כמו שכתבנו בספר ראשון על שהיא נוקבא כי אינה עדיין עיקר העבדות, כי לית פולחנ' קמיה קב"ה אלא רחימו, כ"א מהיראה נותן הקב"ה לאדם אהבה, כי ביראה אינו יכול לעבוד את הבורא ולהודות ולהללו, כי זה רצונו יתב' כמו שאיתא כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו, ואיתא במ"א לקילוסו והכל א'. כי עי"ד הקילוס נושעים מאויבינו ממילא נתרבה כבוד שמים, וכמו שכתוב מהולל אקרא ה' ומן אויבי אושע, וזה הוא כבוד שמים וכל מה שברא הקב"ה הוא העיקר הכל ישראל הם, וכמו שכ' ויברא אלקים את האדם וישראל קרואים אדם וישראל עלו במחשבה ע"כ איתא כל מה שברא הקב"ה, ולא שיצר הגם שכתיב ג"כ ויצר את האדם כו' זה קאי אגוף כי הלא כתיב אח"כ ויפח באפיו נשמת חיים, והנה עי"ד היראה אינם יכולים לשבח ולפאר להיוצר יתב' אם לא שהקב"ה נותן אהבתו להאדם. מודים ומשבחים ומפארים לו ית'. כ"א שלא תבא גאוה להאדם כי גם זה הוא גדלות כ"א שהאדם הוא מוכרח להודות לו ית' מפני אהבתו שבוער בלב האדם ואחר כך כשפוסק אותה תבערה שלא תבא גאוה מה עושה הקב"ה ית' בעוד בלב האדם האהבה מאיר הקב"ה עיני שכל האדם להשיג מרוממותו ית' ומחכמתו שאין לה שיעור בא לאדם הכנעה ובישה מלפניו יתב' ומכיר שעבודתו כאין ואין חשיב כנראה לפי מה הראוי לפניו ית', ולפי חסדיו וטובותיו ית' וזה י"ל והחיות רצוא ושוב מאהבה והיראה שבא אח"כ מהשגתו ית' מרוממותו מעט כנ"ל, נמשך מזה אח"כ בושה ויראה והכנעה לאדם מלפניו ית' והיא עליונה במעלה יותר מהיראה שהיה להאדם בראשונה, שע"כ נותן לו הבורא ב"ה האהבה כנ"ל והיראה השני' הנ"ל היא העליונה במעלה יותר כמו כן בא אח"כ לאדם עי"ד זה אהבה יותר עליונה, לפי ערך והשגה יותר להשיג רוממותו להתבייש מלפניו ית' להכנע ולירא מפניו כנ"ל, והוא עוד במעלה יותר מהיראה השני', ואח"כ אהבה עליונה יותר מהשני' וכן השגה כנ"ל יותר עד אין שיעור הכל כנ"ל בפעם ראשונה כי כל מה שבא לאדם אהבה גדולה יותר והיא נקראת גדלות, וזה לעומת זה. יש גאוה שהיא גרועה שלא תמשך להאדם בהפסק התלהבות שלא תשאר במקומה הגדלות של הסט"א היא הגאוה הגרועה ואינה מועילה השגה הראשונה מרוממותו ית' הנ"ל, כי הגאוה הגרועה הנ"ל של עולם יותר עליון מהשגתו הנ"ל, הגם שכל הקדושה למעלה וכל הסט"א היא למטה, אעפ"כ צריכים להכניע הסט"א בהקדושה עליונה מלעומתה או עכ"פ בלעומתה כי מלכותו בכל משלה, ע"כ צריך השגה עליונה יותר וחכמה עליונה גורם הכנעה יותר ויראה יותר ואח"כ אהבה יותר, דוק כי האהבה הראשונה לא היתה מועלת כיון שבא ממנה השגה ובושה מלפניו צריך תבערה יותר והתלהבות יותר שלא יוכל להתאפק מלשבחו ית'. והנה היראה נקראת לילה וערב. והאהבה בוקר, וכמו שכתוב וישכם אברהם בבקר כדאיתא בזוהר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, הוא מהתורה שנקראת אור והנה בכל יום אפשר לאדם להיות לו כמה ימים כנ"ל בכל אהבה ויראה וזה י"ל ומי שנותינו בהם כו', כי שנה גימ' ספירה וגם לשון שינה (נראה שצ"ל שינוי בכל ספירה יש שינוי לטובה מספירה שתחתי' והשבעה מדות שנזכר בספר ראשון כמה פעמים נקראים שבע שנים ובאדם שאינו הגון כ"כ נקראים שבעים, כי במי שהוא בדביקות יותר הוא באחדות יותר נקראים שבע שנים משא"כ במי שאינו כראוי פעמים יש בו מעט מאותם מדם ולפעמים עוד מעט, ואם הולך מחיל אל חיל בהדרגה מאד הוא עולה מעט מעט, וכל דבר שבקדושה אינה פחות מעשרה הוא שבעים וזה אפשר להסביר בעזרת הש"י שתהיה שבעים מדרגות וגם שבע מאות ויותר יותר כמה פעמים וזה י"ל כי הצדיק שמתנהג כן באהבה ויראה תמיד ממשיך שפע קדושה לעולם ממילא נמשך שישובו בתשובה. וזה ימי שנותינו בהם בהימים הנ"ל שהם הרבה כנ"ל, בהם נפעלים, שבעים אפילו שאינו הגון כנ"ל, שנה חוזר בתשובה שלימה לו ית' בדביקות עושה בכל המדות אחדות א' להבורא ית'. ואם בגבורות, אם הצדיק מתנהג בגבורות שמתגבר מאד על יצרו בכל ענין. או הכוונה אם אינו חושב מחשבה אחרת כ"א בהבורא ב"ה הוא מהבינה הנקראת גבורות, פועל שמונים שנה ממשיך שמונים שנה שישובו כך בתשובה שלימה ומתקשרים כ"כ בהבורא עד שיש להם הרהור תשובה תמיד לקיים וחטאתי נגדי תמיד להתמרמר על העבר, וזה נקרא שמונים שנה שמונה ספירות באחדות, וגם פועל להכניע שונאים, וזה ורהבם עמל ואון ולפ"ז מזה י"ל ימים יוצרו) ולפי זה י"ל ר"א אומר תולין את המשמרת ביו"ט, כי הנה התורה שנקראת טוב, כדאיתא אין טוב אלא תורה ואהבה ויראה נקרא יום טוב יום של התורה הנקראת טוב. וזה תולין את המשמרת התשובה נקראת משמרת. לשון משמרת למשמרתו ופשוט ג"כ כמו משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים, כן עי"ד הרהור תשובה מברר עסקיו באיזה להתעסק ומה שלא לעסוק בהם. וביום טוב הנ"ל ממשיך הרהור תשובה לעולם, אך לא בקביעות גמור כמו תולה בספק, ונותנין לתלוי' בשבת הוא דביקות יותר בהבורא ב"ה ועולם המחשבה שנקרא שבת, שמחשב תמיד רוממות אל ית'. נותנין כח לתלוי' להתשובה התלוי' להיות האדם כחומה בה. וחכ"א אין תולין את המשמרת ביו"ט כ"א בודאי פועל, וגם אין נותנין לתלוי' בשבת כי בשבת פועלים יחודים ופעולות עליונות יותר מאלו, אך נותנין לתלוי' ביו"ט כח להיות שב בתשובה שלימה בודאי:

וזה י"ל ויהיו חיי שרה הוא היראה נקרא שרה, לשון שררה כי יש לו עול מלכות שמים, ועי"ד זה פורק ממנו עול מלכות כו', ע"כ נקראת שרה מאה שנה כי הרהור תשובה ראשון היא בתבערה גדולה כידוע וכדאיתא בספר הרוקח אין חוזק כחסידות בתחלתו ופועל הגם שמדותוו לא היו הגונים הכל בעניני תאוות וגם השכל שכולל שלשה בחינות חכמה בינה ודעת הם מפוזרים בעולם הפירוד. אך הלא שרשם בקדושה, ע"כ נקראים מאה שמפורדים כל אחת לעשרה מדריגות פועל להיות הכל אחדו' אחד בתחלה, ע"כ אומר שנה אחת אחדות א', א"נ שנה על שמשנה הכל לטובה, ועשרים שנה אחר כך מעט מתישב ומיושר מדותיו בישוב הדעת. ומקשר הכל בהבורא ב"ה מתתא לעילא וממשיך שפע קדושה מעילא לתתא עושה אחדות בהעשר בחינות מתתא לעילא ומעילא לתתא וזה עשרים שנה (ושבע) א"נ מאה שנה בפשיטות שקודם לכן גם שהוא שב בתשובה, כיון שלא בקי עדיין הגם שכוונתו לשמים עדיין אינו בדביקות גמור הוא שלא נסה עדיין באלה, ע"כ נקראה מאה ואח"כ עשרים שנה ואח"כ ושבע שנים, כי אח"כ מוצא לו חסרונות בהמדות יותר ומשיג שהם שבע שנים מפורדים, כיון שהוא בא לישוב הדעת בלא החימום הגדול הראשון עד שבא מחיל אל חיל להיות דש בעורו הוא התעוררות שלו וזה שני חיי שרה יש לו חיות כפול לנפש ולגוף, כמו שפרשנו על חש בראשו יעסוק בתורה שנאמר לוית חן הם לראשך כנ"ל. עד שאומר חש בכל גופו יעסוק בתורה שנאמר ולכל בשרו מרפא. ולכאורה קשה יאמר בקיצור חש בכל גופו, וגם בפסוק גופו למה לי יאמר בקיצור, אך קאי על הנפש, בראשו הוא בהשכל, בגרונו הוא שלהוט אחר גרונו. או בדבור גרוע לשון הרע וכל הארבע כחות, חש במעיו תאוות נשים, כמו שכתוב בני אשר יצא ממעי חש בעצמותיו שיש לו גאוה בשביל זכותו ובהירותו כמו עצם השמים לטוהר חש בכל גופו קאי על הגוף, וזה שני חיו, חיות כפול לנפש ולגוף כנ"ל. וזה י"ל ואברהם זקן בא בימים כו' באותם ימים טוב:

עוד י"ל ואברהם דהנה אהבה ויראה נקרא אברהם כי איתא אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא. וכן מצוה כי עשה יעשה לו כנפיים באהבה ויראה שחושב בהבורא ית' יש עי"ד זה כנפיים להתורה ומצוה שיוצא מהאדם שהוא בגוף ופורח למעלה, והנה האדם גימ' מ"ה, כי הנשמה נמי קרוי' אדם וגם הגוף. כי אם הנשמה הוא מהשורש שם הוי' ב"ה במילוי אלפין גימט' מ"ה, ועוד כי מאהבה ויראת הבורא האדם כאין נגדו וזה מה, והנה אבר נקראים כנפים כמו ועלו אבר כנשרים, וזה אבר מ"ה הוא אותיות אברהם, וזה ואברהם פועל זקן בא בימים ממשיך הרחמים לעולם. כמו שאיתא זקן מלא רחמים, א"נ זקן יכול להשיג חכמה הנקרא זקן זה קנה חכמה. וזה זקן בא בימים עי"ד הרחבת הלב שנקראים ימים משא"כ צער ר"ל נקרא לילה. וה' ברך את אברהם פי' נוסף על אהבתו ויראתו שיכול להשיג עוד ברך ה' אותו בכל, פי' בשביל כל העולם לקרבם אל הבורא ית', ולהמשיך שפע לעולם:

עוד ויצחק בא מבא באר לחי רואי. דהנה תורה שבעל פה נקראת באר על שהיא מבאר פי' תורה שבכתב והנה כתיב מעין גנים באר מים חיים כו'. דהנה השפע שממשיך האדם מהבורא ב"ה נקרא מעין גנים הצדיק נקרא כן, שהוא כמו נהר ומעין להמשיך עי"ד הצדיק השפע להגנים, מרומז לכל מקום שיכול להיות עושה פירות וצריך להמשיך שם שפע, כמו שכתוב והשקית ברגלך כגן הירק כי גן צריכים להשקות ע"כ נקרא מעין גנים וזה יכול לפעול בטוב ונכון מי שעוסק בתורה שבע"פ ג"כ בדחילו ורחימו הגם שיש בה להבין ולהעמיק יזכור בהבורא ב"ה וזה באר מים חיים שלומד תורה שנקרא מים בחיים דבקות הבורא ב"ה שנקרא חיי עולם. וגם עוד יכול להמשיך נוזלים מן לבנון, כי השפע הבא מהמקור הרחמים והחסד הוא הרצון של הבורא ב"ה שהוא להיטיב לברואיו עי"ד זה הבין בחכמתו וידע האיך לעשות חסד לנו להשפיל ולהכניע שונאינו ולרחם על עמו וכנ"ל והנה כתיב עולם חסד יבנה קאי טל חסד הנ"ל שהוא הרצון והצנור של החסד שמהשורש הנדיבות בא להתנהג בחסד לצורך קיום עולם ובהמקור הוא אחדות ונעלם החסד עדיין עד שמתפשט מהכח אל הפועל, אעפ"כ גם בהמקור יש שורש של י"ג מדות של רחמים ובגימט' שלהם הוא אחד והרצון להטיב כוללם והוא צנור הוא אותיות נוצר חסד גם בפשוט שהוא שומר ומצפה ונוצר לעשות חסד השמירה יותר נקרא נצירה כידוע. וע"כ נקרא עינא פקיחא על הנצירה זה שנוצר תמיד כמו שכתוב הנה לא ינום כו', כמו שאיתא בזוהר עינא פקיחא דלא נים ונטיר תדירא. והנה זה נקרא מזל שמשם נוזל ונובע להתפשט חסד לקיום עולם ובהם תלוים בני חיי ומזוני שצריכים לקיום העולם ע"כ אינם תלוים (במזל) בזכותא כ"א הגם שאינם כדאים באים מהמזל. וזה עולם חסד יבנה וזה ונוזלים ממשיך מו לבנין עולם הרחמים הגמורים. וזה י"ל ויצחק בא מבא. כי הצדיק נקרא יצחק על שאינו מתירא מהכל אם הוא מתגבר על יצרו ומתירא מה' ית' צוחק על הכל שבוטח בה' ית' וזה ויצחק בא מבא. פי' בא לעולמות העליונים לא עי"ד יסורין ולא עי"ד חטא שיוכנע עי"ד ויהיה בעל תשובה אם הוא יש לו באר לחי רואי שעוסק בתורה שבע"פ ג"כ שנקראת באר ולחי רואי. שהוא רואה ומסתכל תמיד להבורא ית' שהוא חיי העולמים, חי וקים נורא כנ"ל:

והוא יושב בארץ הנגב. אם אינו חושש כ"כ על עניני עולם הזה. ואפי' מה שרוצה בעניני עוה"ז הוא לש"ש. ומצד תאוות הגוף מנגב עצמו מהם. ויצא יצחק לשוח בשדה כו' להתפלל על שפע פרנסה הוא כמו שדה לעשות פירות להמשיך מזונות. וכן לפעול להמתיק דינין כמו שאיתא בר' יוסי לא קראתי לשורי כ"א שדי, שיר מרומז בהדינין כמו שור תם ושור המועד. ואיתא שלשה אבות נזיקין נאמרו בשור קראתי שדי כמו שדה שעובדין אותה עושה פירות. כן פעל שהמתוק הדינין היה לו הנאה מהם שבאו להכניע שונאים כי כן הוא המתקת הדינין שבאו להכניע שונאינו, וכן פרשנו שורי במלאפום לשום [אולי צ"ל לשון] ראי', אם ראה דינין לא הייתי אומר שתהיה כן שראיתי כן כ"א עבדתי להמתיק הדינין שתהיה רחמים עלינו תמיד, וזה לשוח בשדה לפנות ערב שיופנה החושך שלא תהי' שום חושך וצרה כלל, וישא עיניו, כי יש עיני ה' כו' שרואים בעונות העולם הצדיק פועל שיוגבהו למעלה שלא לעיין ולדקדק בעונות:

וירא והנה גמלים באים, בני אדם שגומלים להם חסד וטוב באים לרשות היחיד להתדבק עי"ד זה בהבורא ב"ה:

במדרש ואברהם זקן בא בימים כו' וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני. אמר דוד אם תתן לי זקנה תן לי שיבה עמה וכן מצינו בא"א ע"ה שקיים התורה כמ"ש למען יצוה את בניו ואת ביתו כו' לעשות צדקה ומשפט, זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן כו'. י"ל זקן זה קנה חכמה, ובלא יראת שמים אינו כלום, ושיבה מרומז בתשובה ומחילות עונות. וכמו שכתיב ועתיק יומין יתיב לבושו' כתלג חיור כו'. להיות מוחל עונות. נמצא השיבה מרומז הלבנינות למחילת עונות כי אין צדיק בארץ כו'. וזה תן לו שיבה עמה למחול כל עונותי, וכן בא"א ע"ה כתיב זקנה הוה טוב כראוי, כמו שכתוב לעשות צדקה ומשפט. וזה ואברהם זקן בא בימים מרומז על מעשים טובים כנ"ל. וה' ברך את אברהם בכל, לשון בכל י"ל דכתוב אור זרוע לצדיק פי' הצדיק זורע אורו בכל הקרובים אליו ואם הוא גדול ומושפע גם אורו אשר בם מתברך וזה וה' ברך את אברהם בכל:

כתיב למעלה עוד מעין זה כי קודם נראה לצדיק שפועל הרבה ואח"כ שהוא מקורב יותר לו ית' מכיר חסרונות בעצמו ובעבודתו נראה לו שפועל מעט ואח"כ נראה לו שהוא גרוע ומוצא לו חסרונות ועיקר החסרונות בהמדות שקשה לתקן כולם כראוי לגמרי כ"ז שהוא חי והם שבע מדות א' שלא יהא לו שום אהבה אחרת זולתו לו ית' וכן שלא ישנא כלל חוץ ממה שהוא נגד רצונו ית', ושלא יהא לו שום נדנוד התפארות מעט ושלא ורצה לנצח כלל זולתי לשמים. ויותר מזה לא יקפיד כלל אם ינוצח, וכן יודה על האמת בכל לגמרי ויודה על הכל, וכן שלא יעשה לו שום נדנוד תענוג כ"א להתענג על ה'. וכן שלא יחשוב שום ענין כבוד וחשיבות. וזה י"ל מאה שנה קודם היה נ"ל שפועלת יחודים כמאות בסוד מאה ברכות ואחר כך עשרים שנה רק בעשירות ואח"כ רק ביחידות וגם בזה מצאה לה חסרונות ועבירות וזה ושבע שנים לשון אם יהיה חטאיכם כשנים ושנה פרושו לשון עבר ושנה, פי' כי בעבודת שמים פועלים אתערותא דלתתא לבא שפע מלמעלה ואיתא אין טפה יורדת מלמעלה עד שטיפיים עולות מלמטה. וזה שנה כפול ודו"ק:

תוכן העניינים

זכרון זאת (לובלין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה