זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
פרשת זכור
זכור את אשר עשה לך עמלק כו'. דהנה שמעתי בשם הרבי איש האלקים ר' דוב מעזרוטשער שאמר כתיב הוי כל צמא לכו למים. נקרא התורה מים. ופעם כתיב הלא כה דברי כאש. כי יש שני יצרים. האחד הוא מחמם את האדם לעבירה. והאחד הוא מקרר ומשליך עצלות על האדם מלקיים המצות. והנה איתא בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין. ע"כ ליצה"ר המחמם כתיב הוי כל צמא לכו למים. ועל המקרר כתיב כה דברי כאש עכ"ל. והנה ודאי לחמם הוא להמון עם. משא"כ לצדיקים לא שכיח כ"כ לחמם לטבורה, משא"כ היצה"ר השני נמצא גם בצדיקים, וכמו שאמרו רז"ל פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. כי זה מצוי כ"ז שלא נמחה עמלק וכדבעינן למימר לקמן. והנה ראיתי בספר הקדוש תולדות יעקב יוסף. שמדקדק תמיד שיהיו שייכים כל המצות בכל זמן ובכל אדם. כי הוא עולם קטן. והאיך שייך מצות מחית זרעו של עמלק בכל אדם. וכן מענין בלעם הלא התורה היא תמידית. וי"ל כי היצה"ר הגורם עצלות ומקרר נקרא עמלק. עם לשון גחלים עוממות. עי"ד זה לק כי יורד ומסית עולה ומסטין כו'. ע"כ כתיב ויבא עמלק כו' ברפידים. ברפיון ידים מהתורה. והשני נקרא בלעם בל עם. פי' שלא יהיה עצל לעבירה כ"א זריז ומחומם. וכן נמי בלעם גרם זנות לעם ישראל. וזה י"ל זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. כשהייתם במעלה גדולה. אך קרך בדרך. פי' בדרך הידוע הישר הקר אותך וציין [אולי צ"ל וצינן אותך להתעצל ברפיון ידים מן התורה. עי"ד זה ויזנב בך כל הנחשלים כ"א אם הצדיקים מתעצלים חלילה יש לו כח יותר על החלושים ותלוים בהצדיקים. ואתה עיף ויגע כו'. כי השליך עליו עצלות. ולא ירא אלקים. כי אם אדם בא ליטהר מסייעין לו משמע הכל גם היצה"ר ראוי שיסייע. ע"כ אמר והיה בהניח ה' לך מכל אויביך מסביב הוא יצה"ר המחמם זה בא מסביב. כי עבירות לא שכיחות ליגמר כ"א עי"ד אדם עוד ולא בעצמו משא"כ עצלות הוא בתוך האדם עצמו ואין צריך לדבר אחר. וזה אומרו מסביב פי' כשתהיה צדיק תמחה את זכר עמלק מתחת השמים כו':