זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
פרשת ויגש
כתיב אני חכמה שכנתי ערמה. והנה איתא הוי ערום ביראה. דהנה מי שמפשפש במעשיו ומוצא לו חסרונות ומתודה לפני הבורא ב"ה והוא מכיר שפלות יכול להשיג יותר חכמה. כי החכמה מאין תמצא. וגם נמשלה למים שהולך למקום נמוך. וזה הוי ערום ביראה לשון ערומים. שמכיר חסרונו ומוצא חסרונו במצות שהוא עושה. שמשיג האיך ראוי לעבוד למלך הכבוד. והוא ערום בעיניו וזה ערום ביראה. כי משיג עי"ד זה חכמה. וכתיב הן יראת ה' הוא חכמה. וזה אני חכמה שכנתי ערמה לשון ערום כנ"ל. וזה ויגש אליו יהודה. לשון הודה מתודה עונותיו לה' ית' הוא נגש אל ה' לעולם הנסתר. ע"כ כתיב בנסתר אליו. ויאמר בי אדוני. שהקב"ה עמו. וגם ידבר נא עבדך דבר. פי' דבור קל להיות באזני אדוני. וגם ואל יחר אפך בעבדך. להיות הדבר תלוי בעבדך שלא יחר אפך שיהיה יכול עבדך לפעול בחפצו כן שלא יחר אפך. כי כמוך כפרעה. לשון פרועה הוא כי פרעה אהרן. פי' שישיגו ויהיה גם בהנגלה כהנסתר שחפץ חסד הוא. וכמו שכתוב כמוני כמוך כו':
והנה ההולך בדרך זה לפשפש במעשיו. ה' עוזר לו להשיג עבירות שאדם דש בעקביו ועבר ושנה ונעשה לו כהיתר. אעפ"כ עוזר הקב"ה למצוא אותם בספרים או לשמוע מפי חכמים. וזה י"ל אשא עיני אל ההרים. הם עבירות. כמו צדיקים נדמה להם כהר. מאין יבא עזרי. ומפרש עזרי מעם ה' כו'. אל יתן למוט רגלך. לשון רגילות שאדם דש בעקביו ורגיל בהם לא יתן למוט. פי' להוות להאדם שאינם עבירות והוא שקר ושקר אין לו רגלים. וזה למוט להתמוטט שלא להיות רגלים. ויתמוטט חלילה. וזה אל יתן למוט ולא עי"ד יסורין, וזה אל ינום שומרך. דהנה הקב"ה הוא טוב. ולעולם חסדו. ע"כ נק' הצער חלילה להסתר פנים חלילה. ועביד גרמי' כמאן דדמיך. וזה אמר שלא תהיה לך יסורין. וזה אל ינום שומרך. הנה לא ינום כו'. לשון מזומן כמו הנם הנם שתהיה נראה כן. כהאמת הנסתר שלא ינום ולא יישן שומר ישראל:
במדרש זה שכתוב הנה ימים באים ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע והטיפו ההרים עסיס כו'. חורש זה יהודה. קוצר זה יוסף כמו מאלמים אלומים. ודורך ענבים זה יהודה. כמו כי דרכתי לו יהודה קשת במושך הזרע זה יוסף שהמשיך זרעו של אביו למצרים. והטיפו הרים עסיס. אלו השבטים אמרו מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה איכפת לנו. והוא תמוה האיך יהיה כן לעתיד והטיפו ההרים עסיס אלו השבטים כו' מה דהוה הוה, ועוד פעם קרא את יהודה חורש פעם דורך ענבים וכן את יוסף. ולמה כופל. והנה ודאי נראה שהמדרש רוצה לפרש הלא התורה גם לעתיד והוא נראה רק סיפור מעבר. ע"כ פירש זה שכתוב הנה ימים באים. פי' יש לפרש גם בהפסוק ויגש על זה. אך צריך ביאור. והנה כתיב ויכלכל יוסף את אביו כו'. וצריך לפרש לשון כלכול ולא זן ומפרנס ומשביר נוסף על זה נקרא יוסף כלכל. כדכתיב בשלמה המלך ע"ה ויחכם מכל אדם כו'. ומכלכל זה יוסף. דהנה כתיב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. פרושו ב' שלום וכמו שכתוב או יחזיק במעוזי יעשה שלום לו שלום יעשה לי דהנה הצדיק נקרא שלום שעושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. ויש שני צדיקים יוסף נקרא צדיק. וכן בנימין קראו אותו רז"ל צדיק. שאמרו רצועה יוצאה מחלק יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין והיה מצטער עליו אותו צדיק לבולעה. ובודאי מי שקראו אותו צדיק. הוא משורש בו ית' שנקרא בו ית' צדיק ה'. והוא מעולם שמשפיע על ידו כל טוב. וכמו שכתוב אמרו צדיק כי טוב. כי בשפעו ית' טועמים טובו וע"כ יוסף הגם שאיתא במדרש שהוא ראש לחסידים קראו אותו צדיק על שורשו ועל שהתנהג כן שהמשיך שפע להעולם. אך בנימין לא השפיע. אך דהנה כנסת ישראל נקרא יהודה כידוע. כל ישראל נקראים יהודים. ויש צדיק שמאהב את ישראל לאביהם שבשמים ומעלה מ"ן למעלה לה' ית' ומשתעשע עמו ית' וזה בנימין בן ימין שמעלה מ"ן ורוצה להיות ישראל טובים לפניו לעורר מ"נ ולעורר אהבה לו ית' בשלהובין דרחימו (וזה פרשנו במקום אחר על אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים וקאי על המ"נ והוא עולה למעלה. ע"כ הגם שאנו קוראים מ"ן הוא על כי המים הם חסד ופרושו אהבה. אך באמת אינו מים כי עולה וטבע המים לירד, וזה טהור כי צריך לטהר אשה לבעלה). והוא בנימין צדיק של יהודה שמקרב אל יהודה להתודע יוסף אליו. וע"כ נעשה יהודה ערב על בנימין ומסר עצמו עליו ויוסף נקרא הצדיק המשפיע ממנו ית' לעולם. והנה בנימין הוא הצדיק המשפיע לו ית' תענוג שישפיע כי הוא ית' יש לו תענוג להשפיע לכנסת ישראל. ויוסף הוא המשפיע על ידו לכנס"י וזה ויגש אליו יהודה וקאי על השורש יוסף. ויש לומר כמו על עולם הנסתר, ע"כ כתיב סתם אליו ולא פי' למי. ויאמר בי אדוני. כי אין טפה יורדת מלמעלה עד שטיפיים עולות מלמטה. וידוע כי כנסת ישראל מרומז בשם אדני, כי אדני לשון יראה ואדון, כי בזה הוא מכנס את ישראל, כי הכל יש להם יראה וזה כנסת ישראל והנה יש כ"ד צרופי אדני וי"ב צרופי הוי'. וזה טיפיים מלמטה וטיפה מלמעלה וזה ב"ו הוא י"ב אדני, עי"ד זה ידבר נא עבדך דבר בעלמא ויהיה באזני אדוני ומכ"ש תפלה ממש, ואל יחר אפך בעבדך כנ"ל, וזה או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי. פי' מעלה מ"ן מעשי' ונקרא שלום הצדיק המעלה ל"ו הוא ליו"ד הוא להמקור כי הוא ראש והתחלת האותיות וכן להחכמה, ועי"ד זה שלום יעשה לי, ממשיך ממקור שפע לכנסת ישראל, כי הגם שיוסף היה שורש צדיק עליון, ובנימין הצדיק המעלה מ"ן, אפילו כן עתה כל המחזיק במעוזי יכול להשיג שורש יוסף ובנימין, וכן נמי גם יוסף היה יכול לפעול ולהשיג גם רוחניות שורש בנימין כשהיה צדיק, וכן אמרו כשהיה יוסף במצרים שמש בנימין גם במקום יוסף, וזה ויכלכל יוסף עשה כללות ושלום מתתא לעילא ומעילא לתתא וזה כל כל עי"ד זה נמי מכלכל נקרא. וכן נמי פרנסה נקרא כן כי מעורר מ"ן ומעלה תפלת ישראל וצרכם וממשיך שפע וזה את אביו הוא ית' שהיה לו תענוג, ואת אחיו. שהמשיך להם להקרובים אליו, ואת כל בית אביו לחם לפי הטף, וזה ה' יברך את עמו בשלום, הוא התרין שלומו' הנ"ל, וזה הנה ימים באים נאום ה' ונגש חורש בקוצר, פי' יהודה הוא כנ"י כנ"ל, יהיה היחוד כנ"ל ב' שלומות יהיה תיכף ביחד יהודה ויוסף, עי"ד בנימין המעלה מ"נ, והנה בענין השפע הוא מוחין חב"ד, ומשם בני חיי ומזוני, ולענין מזוני קאמר חורש בקוצר, כי המעלה מ"ן נקרא חורש, כמו חורש עדיין אינו כ"א הכנה למזוני וקוצר נקרא מזוני הבא עי"ד יוסף, ודורך ענבים קאי על בני, וכמו שכתוב כי דרכתי לי יהודה קשת, כידוע על ותשב באיתן קשתו, וענבים י"ל כי משם יין המשומר בענביו הוא עוה"ב, כי מי שיש לו בנים הוא בא לעוה"ב כידוע אם אפשר לו משא"כ אם אין לו, וי"ל נמי דורך הוא בני כנ"ל ענבים מרומז בו חיי שמשם בא חיים כידוע למבין, ובשביל שבמזוני גם (בני) חיי בה כידוע, ע"כ רק מרמז במלת ענבים, במושך הזרע, זה יוסף קורא אותו בענין משיכת שפע, בני מושך הזרע שהמשיך זרעו של אביו למצרים, וכמו שאמרו בזוהר אלה תולדות יעקב יוסף, כי המשיך כל שפע, והטיפו ההרים עסיס אלו השבטים, י"ל דהנה יש י"ג מכילין דרחמי, כי יש י"ב צרופי הוי' ב"ה, והם שורש הי"ב שבטים והכולל הם י"ג, והנה המשפיע ומקבל הוא כמו קטגוריא, וכמו שאמרו בזוהר על ריב למסכני. ע"כ יעשה שלום מי שנותן לעני וזה נקרא מלכים מדיינים זה עם זה, אנו הם השבטים הי"ג מכילין דרחמי הם רק משפיעים עסיס:
ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף כו'. דהנה איתא מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, ולכאורה תמוה מהו לשון עומדים ולשון לעמוד הלא כתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ואיתא צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא לעוה"ב, שנאמר וילכו מחיל אל חיל כו' קרו הכל הליכה, וי"ל דהנה אי' ממונו של אדם מעמידין אותו על רגליו י"ל דהנה כתיב ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה מהו זה, וי"ל דהנה הקב"ה ברא והאציל כל הספירות והעולמות בשביל ישראל:
והנה ישראל נקראים לו ית' בנים, וכרחם אב על בנים. והנה כשחשב הבורא ב"ה בנו אותו הרצון שהוא חי וקים לעד הוא ושמו אחד נקרא אדם על דבר ישראל שנק' אדם הישראל, כמו שכתוב אדם אתם לשון אדמה לעליון כי הצדיק מדמה הבורא ות' אליו, מה הבורא ב"ה גוזר ומקיים, כן גם הצדיק גוזר והקב"ה מקיים, וכן יכול לבטל גזרת הבורא ב"ה, וכן בגימטריא שלו כמו מילוי שם הוי' ב"ה, והנה אותו הרצון עדיין היה סתום מאד וקרוב להמאציל מאד, ע"כ נקרא קדמאה סתימאה ובצמצומים יותר נקרא המחשבה של ישראל אדם הראשון, והנה זה שופרי' דיעקב מעון שופרו' דאדם הראשון, כ"א שיעקב נקרא קטן ובתרגום זעיר, והנה פשוט ממונו של אדם הוא הבורא ב"ה שמשפיע לישראל שג"כ נקראים אדם, מעמידין אותו על רגליו. הוא לקיים תורת אמת יש לו רגלים כי אם אין קמח אין תורה, והנה הבורא מתאוה לתפלתן של צדיקים. כי אז בא שפע מאתו ברחמים גדולים כמו אשה כי תזריע וילדה זכר. כשבא עי"ד אתערותא דלתתא, ומכ"ש בעל תשובה שיש לו לב נשבר בנקל יותר מהצדיק כי נזכר מעשיו הראשונים, יכול לפעול יותר נסים ונפלאות, כי הבורא ב"ה חפץ חסד, ושלא יתגאה האדם במה שתקובל תפלתו צריך עזר ולהזכירו ולהשכיל אותו שהוא לטובת ישראל. והנה הבעל תשובה שהוא שפל בעיניו מאד פועל נסים ונפלאות והנה צריכים מאד להיות פרנסה בריוח להעמיד את האדם על רגליו כנ"ל עי"ד ממון, וכן להחזיק לומדי תורה בזה מתוקנים הרגלים, הנה המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, יש לו להעמידו על רגליו וזה מקום שבעלי תשובה עומדין דייקא, כי יש לו כח יותר להמשיך מזוני בריוח שקשה כקריעת ים סוף, ויש לו ג"כ תחלה, ופשוט י"ל דהנה צדיק י"ל נקרא מי שהיה לו נסיון ועמד בצדקו נקרא צדיק גמור ומי שהוא עומד באותו מדריגה נקרא צדיק גמור, ומי שהולך מחיל אל חיל מעולם לעולם בכל פעם למדריגה יותר עליונה, מסתמא חוטא מעט באותה מדרגה ובל"ז הוא משיג בכל פעם יותר רוממות אל והאיך ראוי לעבדו באמת ובאיזה מחשבה, וכמה גודל הפגם, מתמרמר בכל עת יותר על העבירות שעשה, וגורם לו שפלות עצמו בעיניו יותר מהצדיק גמור שאינו הולך מחיל אל חיל, והנה האדם המכיר שפלותו מקרי יודע האמת משא"כ מי שאינו יודע כ"כ, וזה מקום שבעלי תשובה עומדים כו'. פי' הרגלים שלהם הם יותר, כי יודעים יותר האמת מצדיקים גמורים כ"א בעולמות שלמטה שאין כ"כ גילוי קדושתו ית' גם זה האמת משא"כ לפי העולמות שלמעלה מגולים קדושתו ית' יותר אין האמת כן כמו שנראה להם שראוי לעשות רצון אל, ואינם יכולים לעמוד שם הצדיקים גמורים שאין להם רגלים שום, כי אינם יודעים האמת לפי העולמות העליונים, והנה השפעת הבורא ב"ה נקרא יוסף, ששורש השפע בא ממזלא שורש הרצון להטיב, והוא נוצר חסד שומר ומצפה לעשות חסד, וזה יוסף שרוצה להוסיף תמיד, ואין שם צמצום לומר די, וזה י"ל ואת יהודה קאי אבעל תשובה שמודה ועוזב, שלח לפניו לפני הצדיק, אל יוסף לשורש השפע, ולמה ימשוך, להורות לפניו, כי אם אין קמח אין תורה. ע"כ צריך להמשיך מזוני בריוח להורות לפניו, וגם גושנה, פי' לגושן תקרובתא לעשות יחודים ולהתדבק בהבורא ב"ה כמו שפרשו בזוהר בדרך זה:
ויכלכל יוסף את אביו כו'. כפי' הנ"ל דהצדיק הממשיך שפע נקרא יוסף שרואה ומתבונן תמיד צרכי ישראל המרובים, ורוצה ומבקש להוסיף להם תמיד וע"כ אותו צדיק נקרא טוב עין, שהוא אינו נותן עין הרע, שכל טוב שהוא רואה בישראל אין לו חידוש אדרבה נראה לו טוב להוסיף לו יותר, ומה שרואה חסר לשום אדם מכל טוב הוא קשה לו, וזה הוא חידוש אצלו לחסר לישראל שהם בני אל חי, ומה לו לאב שהגל' את בניו מעל שלחנו, ודוק ותשכח בני אדם שיש להם כן מדת קונו בלבם וחפצים טובות ישראל מאד כאב לבנים, וזה מקרי טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל, שהמשיך עי"ד תורתו שנקראת לחם, לחמו בלחמי, נתן עי"ד זה לדל כל מחסורו, וכן י"ל מלחמו לחם גימ' מזל, שחלוום בו בני חיי ומזוני, וכל החסר לאדם נקרא האדם דל מאותו דבר שחסר לו, והנה בשביל שהוא אינו נותן עין הרע כנ"ל, ע"כ זכה יוסף לברכת עלי עין שלא תשלוט בו ובזרעו שום עון הרע וזה י"ל ויכלכל יוסף כו'. שפירשנו מדוע נקרא כלכל שעושה כלל לעולמות עם הבורא ית' מתתא לעילא, שמעלה צרכי ישראל ותפלותם במעשיו הטובים ותפלותיו ותשוקתו ורצונו הטוב, כי רצונו יעשה הבורא ב"ה, כמ"ש רצון יראיו יעשה, וכן ממשיך שפע מעילא לתתא ועושה כלל הקב"ה וכנסת ישראל וכל העולמות בהשפע שממשיך ממנו ית' למטה, וזה ויכלכל יוסף את אביו, שנותן תענוג להבורא ב"ה הוי כאלו כלכלהו כביכול וכנ"ל, ואת אחיו, הצדיקים שמאחים עמו וכן המתחברים אליו יש להם שפע קדושה מאתו ית' כחפצם ורצונם, וזה הוא פרנסתם, ואת כל בית אביו, מרבה כל העולמות לחם המזל כנ"ל, לפי הטף, פי' לפי דבורו שדבורו מקוים כמו עם פי בעת הטיפי לשון דבור: