אור ברסלב

זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ

פרשת דברים

פרשת מטות

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, י"ל בדרך מוסר תוכחה השייך לכל ישראל לכל אחד מה שצריך לו להתנהג, כי לא כל אדם יש לו ענין אחד שצריך להתנהג לאחד ולהרבה כיוצא בו ראוי להתנהג, בעבר הירדן. הוא תשובה כנ"ל כמה פעמים כי תשובה מבינה, כמו שכתוב ובלבבו יבין ושב, ויש נ' שערי בינה ומשם הוא התפשטות כי מתשובה בא אהבה, כמו שפרשנו ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, לשון אבה לשון רצון כי מתשובה בא אהבה ע"כ מי שאינו יכול להשיג אהבה כראוי ישוב בתשובה וימשוך לו אהבה, כי אברהם הוא שם של אהבה, כי כל התורה שמותיו של הקב"ה, גם אברהם הוא שם המפתח של אהבה וכמו שכתוב אברהם אוהבו, וזה ואקח את אביכם, להיות רצונכם את אברהם אהבת הבורא ב"ה, מעבר הנהר, הוא התשובה כי בחכמתו הבין ויודע לבוא הויות הכל מכח אל הפועל, והדעת הנמשך מהבינה הוא נהר התפשטות כנ"ל, וכמו שכתוב נמי ובדעת חדרים ימלאו, והבינה נקרא עבר הנהר, וי"ל נמי לשון נהורא כי מהתשובה בא בריאת עולם וראשון של הבריאה הוא אור, וכן עבר הירד"נ כי יש מי שא"א לו לתקן מעשיו לגמרי מפני שאין גופו מזוכך או מצד שחטא והחטיא וכיוצא בזה תקנתו הוא להיות כל ימיו בתשובה, והוא במעלה עליונה שהוא קודם לעולם, ואין שם שטן ופגע רע ממילא כל עניניו לרצון לפניו יתברך, וזה בעבר הירדן, ויש מי שצריך לו להיות במדבר כמו שאמרו רז"ל על בביתו במדבר אצל יואב שהיה ביתו מנוקה מגזל ועריות כמדבר, וכן לאדם יש שצריך להזהר מגזל ועריות, ובערבה, יש מי שצריך לו שלא להתנהג בגדלות, וכמו שאמרו רז"ל הוי קבל וקיים, וזה בערבה לשון ערבה כל שמחה לשון ערב שיהיה קבל, מול סוף, יש מי שצריך לו לעיון בעבירות שאדם דש בעקביו, וזה לשון מול סוף סוף המדרגות שימול אותם ממנו, וכן י"ל יש מי שצריך לו לשורר ולשבח לפניו ית' כמו בים סוף וזה מול סוף, וכן יש בין פארן ותופל צריך לו להתנהג במדה ממוצעת שלא ירצה להשיג מדרגה יותר ולא פחות מזה, כי פארן הוא גריעות לשון פרא אדם, ותופל לשון דביקות. וכן י"ל מעון זה להיפוך, ולבן יש מי שצריך להמשיך מחילות עונות ללבן עונותיהם של ישראל ולהתפלל על זה כל עת, וחצירות, יש שצריך לו תוכחה להיות נזהר להיות בחצרות ה' להתפלל בביה"כ ובביהמ"ד ללמוד, ודי זהב, יש מי שמוסר שלו הוא להיות לו די זהב ולא ייגע עוד להעשיר, וכן י"ל יש מי שצריך להמשיך להעולם שפע עושר, וזה ודי זהב ודוק הטיב כל הנ"ל:

במדרש אלה הדברים. אמר הקב"ה הואיל וקבלו תוכחותיך לך ברכם וזה שכתוב ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם כו' ומנין שכל המוכיח צריך לברך שנאמר ולמוכיחים יונעם. ועליהם תבא ברכת טוב לפי שבעוה"ז מתברכים ע"י שליח ולע"ל הקב"ה בעצמו יברך אותנו כו'. י"ל פשוט דהנה דברים לשון קשית, והלא מצינו שאמר בהם בראש הסדרה תוכף ברכה, ע"כ אמר שזה נמי מכח הדברים בא שאמר לו יתברך לברכם מפני שקבלו התוכחה, וכיון שמיירי בהפסוק ה' אלקי אבותיכם מפרש גם סוף הפסוק מה לשון ויברך אתכם כאשר דבר לכם, והפירוש רז"ל ידוע, אך י"ל המדרש רוצה לפרש לפי"ז כי הוא צווי לקמן לדורות כל המוכיח צריך לברך, וזה ויברך כאשר דבר לכם, אם האדם מדבר קשות ותוכחה צריך לברך, על זה הפירוש מביא ראיה ממקום שמבואר יותר, אך לכאורה משמע פשיטות הפסוק שקאי על ה' הנזכר, ע"כ מסיים שגם פשוט אמת ויהיה כן לע"ל שיברך הוא ית' אותנו כאשר דבר לנו דבר קודם קשות, וזה שמחנו כימות ענותנו:

ה' אלהיכם הדבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, לשון היום אינו מובן ועור הלא רואה כמה הם היום, ועוד הלא לא הוה כן. וגם לשון הרבה אתכם אם הוה מדבר על ישראל הוה ניחא שהם רבים, משא"כ עתה שמדבר לנוכח לא ניחא לכאורה הלשון הרבה אתכם משמע אותם הם רבים יותר מהם ודו"ק אך פרשנו כי אמרו רז"ל אשה אחת ילדה ששים רבוא וזה מרע"ה ששקול כששים רבוא וכן שמעתי פי' על הגמרא שפירשו על הפסוק והיה מספר בני ישראל אשר לא ימד ולא יספר, ופירשו כאן שעושין רצונו של מקום כו' ומקשים אם חזרו בתשובה נעשים תיכף עושין רצונו של מקום כידוע והאיך אפשר שברגע לא יהיה להם מנין אשר היה להם קודם זו הרגע מנין, אך פרשנו שעי"ד זה כל א' שקיל כהרבה וממילא אין להם מספר, וכן כאן ה' אלקיכם [הרבה] אתכם שהם הנראים הם רבים מהם. כי הם שקולים כהרבה אילו היו בסתם. כי אז היו באמת צדיקים גדולים והנכם היום, כי פרשנו הפסוק כי הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו היום אם בקולו תשמעו, הגם שקודם חטאו אם תקבלו היום תהיו כן עם מרעיתו והוא ות' אלקינו, וכן גם כאן י"ל כן והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, (ומה מתוק המדרש שאמר כן בשביל שקבלו ממנו מוסר ניחא מאד לשון היום), ולפי זה נמי ניחא ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך כו'. פירשו רז"ל זו משלי, ולכאורה אינו מובן למה צריכים לשלו מועט אם יש הרבה הבטחה, אך להנ"ל ניחא כי הראשון קאי על צדקותם היותם שקולים הרבה כנ"ל, וזה זו משלי מעין שלי שאני שקול כששים רבוא, משא"כ לענין רבוי הכמות יברך כאשר דבר לכם אינכם צריכים לברכותי, ובפשיטות י"ל זה כי ברכותיו היו הגם שלא יהיו כדאי לקבל הברכות שהובטחו, כי הובטחו על תנאי יועיל ברכותיו, וזה לשון אלקי אבותיכם הגם שלא יהיה ראוי להקרא אלקיכם כ"א אלקי אבותיכם, אך ראשון נראה יותר כי תמיד נקרא יתברך אלקי ישראל, וגם הבטחות האבות הי' בסתם לא בתנאי, ומה שאמר אלקי אבותיכם מפני שרצה לומר אח"כ לענין ברכות הכמות יברך כאשר דבר לכם, וזה הוא להאבות ע"כ הזכיר אלקי אבותיכם ודו"ק:

תוכן העניינים

זכרון זאת (לובלין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה