זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
פרשת במדבר
וידבר ה' אל משה במדבר סיני כו'. י"ל בדרך מוסר, כי ניאוף נקרא מדבר לשון מופקר כמדבר על כי בהפקירא ניחא ליה, וידוע מאמרם ז"ל למה נקרא סיני שירדה שנאה לעובדי כוכבים עליו, וזה י"ל מדבר סיני, פי' שידמו ליוצרנו ששונא זימה וזה מדבר זנות, סיני לשון שנאה, באוהל, מי שיש בו אור ומאיר, וכמו שפי' רש"י ז"ל על ומשה יקח את האוהל במסכת שבת בפ' ר"ט, וזה באוהל מועד להועד אל מקום שיש אור, באחד לחודש השני, י"ל דהנה כתיב זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה, י"ל דהנה ידוע אפי' יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם, והנה השב בתשובה נעשה כברי' חדשה, וזה זאת עולת חודש בחדשו, כי כנ"י נקרא זאת, וכבר ביארתי הטעם, וזה זאת עולת יש לה עליה, חודש עי"ד התשובה והתחדשות של האדם, והנה יש תשובה מיראה ויש עליונה יותר מאהבה וידוע כי אהבה גימ' אחד שהוא כביכול ביחד עמו ית'. וזה בחדשו אם התשובה הוא מאהבה יכול אפילו להמלות, את כנ"י, לחדשי השנה, בכל עת ששב יכול לפעול יותר פרנסה להעולמות, וכן בני חיי כמו בראש השנה אפילו אם לא נגזר כן בראש השנה והוא באמצע השנה, וזה לחדשי השנה וזה י"ל באחד להיות באחדות, לחודש השני, עם מי ששב מאהבה הוא חודש השני, כ מיראה הוא קודם מתתא לעילא, עי"ד זה בשנה השנית יכול לפעול שנה השנית אפי' באמצע השנה, לצאתם מארץ מצרים, כי גם שם הועיל תשובה, כדאיתא במדרש על וירא אלקים את בני ישראל:
וחנו בני ישראל איש טל מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם, בקיצור כי צריך להמשיך שפע בני חיי ומזוני, וזה וחנו בני ישראל איש על מחנהו הוא חיי, כו איש י"ל קאי על הנשמה, על מחנהו הם האברים כמו שפירשנו בזה על והיה מחניך קדוש קאי על האברים, ואיש מל דגלו קאי על מזוני לשון קבוצו, כי כן פירוש דגל כי אם יש שובע ויש שלום כי אין עין ברי' צרה בחברתה ע"ד פירוש התרגום מפ' מקץ ותרעינה באחו באחוה, וכן כתיב השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, וכן בגמרא כידוע, לצבאותם קאי על בני שיתרבו צבאות בני ישראל:
וחנו בני ישראל איש על מחנהו כו' י"ל ציווי להמשיך לבני ישראל בני חיי ומזוני איש על מחנהו פי' על חיי. כי הנשמה נקרא איש אל הגוף, מחנהו קאי על אברי הגוף, וכמו שפי' בזוהר על והיה מחניך קדוש, וזה וחנו ימשיכו חנינה לבני ישראל להיות איש על מחנהו הנשמה בגוף הוא חיי, ואיש על דגלו לשון קבוצו, כמו שפי' רש"י ז"ל בשיר השירים על ודגלו עלי אהבה כי אם יש שפע מזוני בריוח יש אחדות כנ"ל ריש נשא, וכן איתא בחז"ל כד שלימו שערי מכדא כו'. וכן ותרעינה באחו ותרגומו ורעוין באחוה, וכן שאין עין ברי' צרה בחברתה, וזה איש על דגלו, לצבאותם קאי על בני שנתרבה צבאות בני ישראל הרבה:
במדרש והיה מספר בני ישראל כו' והיה מספר הסופר כמספר התורה כו' הה"ד והיה מספר בני ישראל איני זוכר כראוי, אך בקיצור כי ידוע אנו מעוררים בעבודתינו האור השורש, וידוע כי שקר אין לו רגלים, ע"כ לא תקום פעמים, כי כיון שנתבטל הקליפה במה שסבלנו שוב אין לה. עוד משא"כ הקדושה אמת יש לה רגלים, כי אדרבה הטוב (הטוב) הנפעל מתעורר בכל פעם וזה המועדים והשבת וכיוצא והנה בשבועות מעוררים תמיד אור התורה והטוב שנפעלו אז, וזה פירשנו הפסוק אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלם מה לשון יבא וכן סלה, אלא כי תמיד מתעורר הטוב ההוא וידוע כי במ"ת ראה ויתר גוים כו' וכן חירות ממלאך המות חירות משעבוד גליות, וכן אמרו רז"ל במצות שובו לכם לאהליכם כ"א נתעברה אשתו זכר, והנה ידוע הדקדוק רישא לסיפא באותו הפסוק קודם אמר מספר ואח"כ אמר ולא יספר ידוע תירוץ רז"ל, וי"ל כן בספירת עומר אנו מעוררים כמו קודם מ"ת כידוע בזוהר שהיה החשבון להשיג נ' שערי בינה, כי הוה לדכיותא וזה י"ל והיה מספר בני ישראל בספירת עומר פועל להיות כחול הים אשר לא ימד ולא יספר כמו אז במ"ת שהיה נפעל כל טוב (וי"ל לרמז בזה בני חיי ומזוני, כחול י"ל קאי על חיי כחול ארבה ימים, וגם ים פירשו כן כי אינו סובל שום דבר מת, אשר לא ימד קאי על ברכה עד בלי די, ולא יספר קאי על בנים וכנ"ל שהכל היה במ"ת), וזה י"ל המדרש והיה מספר הסופר, פי' של הספירה כמספר התורה, פי' אז שהיה הספירה לקבל התורה ודו"ק כי קצרתי: