זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
פרשת בחקותי
הנה כתיב את חקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים כו' י"ל פרושו דהנה מזונות נקראים חוק כמו ואכלו את חקם, וכן ותקם בעוד לילה כו' וחוק לנערותיה, וזה י"ל את חקותי תשמרו, יש בה כמה פרושים. א' להיות אכילתם אכילה שלי לש"ש וכשרות דוקא, וכן ללמוד תורה לשמה שנקרא נמי לחם הוא לחמי כמו ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים שיש לו תענוג מאתנו, וכמו למשל שכתוב אכלתי יערי עם דבשי, ועוד שמעתי אומרים נ"ל בהם הרב המגיד מראוונא מורינו רבן של בני הגולה ה' אלקיך אש אוכלה כביכול אכילה שלו מאתנו הוא אש לבער בלבנו אש אהבתו וי"ל זה נמי חקותי תשמרו ופשוט י"ל אתורה ומצות להיות בדחילו ורחימו שתזכרו שהם חקותי שתתנהגו בהם בדור"ח ותהא בהמתך לא תרביע כלאים, לא תהיה תערובת רע בגשמיות שנקרא בהמיות, שדך שורש תבואה שממנה בא לחם, י"ל קאי אתורה והשורש הוא היראה והתשובה לא תזרע כלאים לא תהיה לך בה תערובות, ובגד כלאים שעטנז י"ל נמי שלא תהיה לך בתורה גופה תערובות פניות אחרות ושקרים. כי בתורה עושים בגד לבוש חלוקא דרבנן עכ"פ לא יעלה עליך שתמשול בה לשוב על מה שתהיה. שלא כהוגן ולא תעלה עליך למשול בך אדרבה, וכן י"ל אם עי"ד התשובה שתשובו שנקראת אם, בחוקותי תלכו כו' לא מיבעי' תשמרו חקותי כנ"ל בפסוק את חקותי תשמרו כ"א תלכו בהם מחיל אל חיל ואת מצותי תשמרו הם יחודים לפעול יחודים לשון צוות', וכן להיות המצות כראוי ביראה ואהבה להיות מצותי, וגם להיות דבוק בו ית'. יש לפרש מצותי תשמרו פי' תצפו על זה תמיד. וגם ועשיתם אותם תמיד תצפו, וכמו שפי' על ובו תדבק לא כתיב תהיה דבוק כ"א תמיד תדבק בו יותר כראוי:
וי"ל עוד אם בחקותי תלכו, דהנה אי' ד' מדות בהולכי לבית המדרש, ומפרש שתים בהולכי, אך בכולם י"ל הולכי בית המדרש, ופי' הולך מחיל אל חיל מדבקות אל דבקות כנ"ל בפסוק ובו תדבק בכל פעם תשיג דביקות יותר. וזה הולך ואינו עושה כו'. עושה ואינו הולך, עושה מ"ט ואינו מדבק עצמו ג"כ טוב, הולך ועושה אין למעלה ממנו, וי"ל כאן אם בחקותי הם תורה ומ"ט תלכו מחיל אל חיל, וג"כ י"ל לשון אם על התשובה שתהיה התשובה כן, וי"ל נמי פשוט אם פי' התשובה תהיה בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה, ממילא תשיגו כל המדרגות כמו שאיתא דכולא בה, וזה תלכו תשיגו לילך מחיל אל חיל, וגם מצותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם הגשמיות בעתם בעת שיצטרכו להם, לא כתוב בעתכם, כי הלא מדבר לנוכח כ"א בעתם כי בעת העיקריות שלנו הוא דביקותו ית' כ"א בעת צרכותם של גשמיות יתן הוא ית'. ונתנה הארץ כו'. נשכח לי הפי'. והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע כו'. דהנה כתיב הנה ימים באים נאום ה'. ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע והטופו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה, י"ל דהנה רש"י פי ועץ הארץ יתן פריו, הם אילני סרק שעתידין לעשות פירות, וכן נמי בגמרא, והנה אילני סרק נקראים יער, וזה י"ל הנה ימים באים נאום ה' אם תראו להיות בדיבורוכם נשלם ה' הוי' ב"ה, וכמו שאיתא בר"ח קול ודיבור הוא כנגד ו"ה דשם ודחילו ורחימו כנגד יו"ד ה' של שם הוי' ב"ה, והנה כתיב באלקים אהלל דברו בה' אהלל דברו, ואח"כ באלקים אהלל דבר בה' אהלל דבר, י"ל כי בקש לילך מחיל אל חיל קודם באלקים אהלל דברו להיות התורה ותפלה שנקראים דברו הכל ביראה נקרא אלקים, ואחר כך יותר בה' אהלל דברו להיות באהבה שמרומז בה'. וי"ל להיות בדחו"ר שיוגמר הוי' ב"ה בדברו ואח"כ יותר באלקים אהלל דבר, כל דיבור שיצא מפי להיות הכל ביראת שמים. וזה באלקים אהלל דבר, כל דבר, והלל, י"ל לשון הארה כמו בהלו נרו, וכן פשוט דהוא שבח לו ית' לזכור בו תמיד, ואח"כ יותר בה' אהלל דבר, כל דבר להיות גם באהבתו בדחילו ורחימו שיושלם עי"ד כל דבר אפי' לצורך גשמיות, כל שם הוי' יושלם בקול ודיבור ודחור"ח, וזה י"ל הנה שהוא מזומן ימים באים נאום ה' ה' להיות בנאום ה' נשלם כנ"ל הן בתורה ותפלה ומה טוב גם בכל דיבור ודיבור יבואו ימים י"ל ימי קדם ופשוט רק רחמים וימי גאולה, ונגש חורש, י"ל לשון חורשה יער בקוצר יעשה פירות כמו תבואה שקוצרים אותה, וי"ל עוד דהנה מוכיח נקרא חורש כמו שכתוב הכל היום יחרוש החורש בקוצר להיות לו שלום ואהבה וריעות עם הצדיק (הממשיך שפע להעולם, שמרומז בתבואה ולחם ודורך ענבים) וי"ל עוד קוצר הוא הצדיק גדול שבאים עליו צדיקים ובעלי תשובה שחזרו בתשובה כבר והוא משדד ומתקן אותם לבא תשובתם מכח אל הפועל לרצון אל זה נקרא קוצר. כיון שהראשון נקרא חורש, וזה ונגש חורש בקוצר שתהיה שלום ואמת בארץ להיות הכוונה הכל לשמים ותהיה שלום הכל שלום, ודורך ענבים במושך הזרע הוא הצדיק הממשיך שפע דביקות, ואורו ית' להאיר להעולם, הנה הדביקות מרומז ביין המשמח אלקים שהוא כמו כן גורם התלהבות גדול להבורא ב"ה ע"כ נקרא אותו צדיק הגורם זה דורך ענבים להוציא מהם יין במושך הזרע במי שממשיך שפע כי זה הוא מדרגה יותר שמשיג האמת שזה תענוג גדול להבורא ב"ה לגרום לו במ"נ שישפיע כל טוב. וכיון שיבא שפעו הקדוש הגם שמלובש בגשמיות שממשיך בא גם התעוררות תשובה דוק ותשכח בשפע שבא עי"ד תפלת הצדיקים חוזרים נמי בתשובה, וזה מושך הזרע, והטיפו ההרים עסיס, פי' הצדיקים הדביקים בה' ית' המתרוממים ומתעלים להדבק בה' ית' יטיפו תיכף עסיס תיכף שיתרוממו וקובלו ותבא עי"ד נועם זיו עליון המתוק מדבש ונופת צופים, וזה והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות הם הגאום ומתגאים תמיד, וכל (ההרים) הגבעות שהם הכל התרוממות וגאות תתמוגגנהם, משא"כ הצדיקים גם שמתרוממים נכנעים מפחד אל ית' ומה שמוצאים להם חסרונות, וזה י"ל גם כאן והשיג לכם דוש את בציר כו'. כי דיש הוא יראה, שראשית חכמה יראת ה'. אם אין יראה אין חכמה, כל שחכמתו קודמת כו'. וכל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, ע"כ לחם הוא תורה בא מתבואה י"ל דהיא היראה ממנה באו חכמה ותורה, והנה אם יש התגברות קדושה בעולם בא האדם מחיל אל חיל, מיראה לדביקותו ית' והתלהבות שמרומז ביין כנ"ל, וזה והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע, דיש מי שהוא בדביקות, ויש צדיק שהוא ממשיך דביקות לעולם וזה ובציר ישיג את זרע, שהוא זרוע קדושה לעולם, וי"ל נמי במי שמושך זרע כל שפע טוב להעולם, כי זה הוא נמי רצון אל ית' תמיד להשפיע ולהטיב עי"ד מ"נ אתערותא שלנו אם אפשר:
ואכלתם לחמכם לשובע, י"ל שתלמדו הרבה שהוא לחמכם העיקרית וישבתם לבטח בארצכם אעפ"כ תנצלו ממרה שחורה שבא עי"ד שאי אפשר לנשמה להיות בגוף עי"ד (נראה שהיה נכתב עי"ד התלהבות):
במדרש בחקותי וזכרתי את בריתי יעקב כהם אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל, אמר הקב"ה לאברהם מי בראך מי יצרך יעקב הה"ד וזכרתי את בריתי יעקב כו'. והוא תמוה, כי הנה הקב"ה האציל העולם כדי להטיב לברואיו כי חפץ חסד הוא, והנה מזה הוא שורש אברהם חסד לכל, אך אם לא הוה צמצום לא היה אפשר להתקיים הוצרך לצמצם בשביל קיום עולם, וזה שורש יצחק והנה הצמצום הוא שורש של המתקת הדינין בשורשם כי שורש הדין הוא הצמצום ראשון והוא היה בשביל החסד שנהיה יכולים לקבלו, כי אלולי הצמצום אי אפשר לסבול כן בהעלות הדין לשורשו פועלים כי להיות הדין רק תועלת ומשמש להחסד כמו הלוים נתונים לאהרן הכהן והנה עדיין לא בא הרצון להטיב מכח אל הפועל, כי החסד היה גדול מהכיל והדין הוא הצמצום הוא רק תועלת שעי"ד הצמצום יבוא הכוונה מכח אל הפועל להטיב, וזה הוא שורש יעקב הרחמים הוא ממוצע בין החסד והדין, וזה יעקב מובחר שבאבות, וזה אין אבות אלא שלשה הנ"ל הם אבות ושורש לכל העולמות, והנה עיקר הוא הרחמים הממוצע כנ"ל, כי האצלת החסד הוא כדי לבוא אל המיצוע כידוע שא"א בחסד לבד, וזה בוראך יעקב, כי עיקר החסד היה בשביל יעקב המיצוע, וזה מרומז ומבואר שמתחיל קודם יעקב, כי הוא העיקר ואף את בריתי יצחק וכן אברהם כי יעקב העיקר, ועיין במדרש ודוק היטב כי עתה בכתבי איני זוכר כראוי המדרש בע"פ, גם קצרתי מאוד, כי זה זמן רב מהשלש סעודות שחנני ה' הפירוש הנ"ל:
ובפסוק הנ"ל פירשנו וזכרתי את בריתי יעקב אם תצטרך לרחמים, וי"ל בזכות הברית שאתם מקיימים אזכור את יעקב שנטר הברית כראוי מאוד כידוע וכן כולם. כי גם יצחק היה ראש לנימולים, גם לאברהם לא ניתן הברית ודוק, וכן נמי פשוט הברית שכרתי עם יעקב להיות לכם רחמים וקיום שיתקיימו הברכות, ואף פי' אם תצטרך להפיל אף על עובדי כוכבים יש לזה בריתי יצחק שהיה לו פחד יצחק להפיל דין אף ופחד על מי שתצטרך, ואף שלא יהיה על שום בר ישראל עי"ד זה נמי את בריתי אברהם אזכור שנתן לו חסד לאברהם הוא קצה אחרון מהדין ופחד ממילא יגרום להיות דין רק על עובדי גלולים ולא על ישראל ואעפ"י שאגון כ"כ מלוכם ואיטיב לכם, אעפ"כ והארץ אזכור להקימה וליתנה לכם כי אפשר להביא הגאולה לא עי"ד צער כלל:
ע"ד שפרשנו בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר, פי' בטרם תחיל כנ"י להיות הגאולה א"ת שצריך דוקא חבלי משיח כי אדרבה בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר הוא גאולה אחרונה להיות שיר חדש דכר: