זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
פרשת בהר
וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים כו'. דהנה דרשו רז"ל על סיני הר שורדה שנאה לעובדי כוכבים. שנא' עוד ראה ויתר גוים ויתר הקב"ה וכו'. והנה היצה"ר צדיקים נדמה להם כהר. י"ל וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור. שתהיה אמירה תורה לעם בהר סיני שתהיה לו שנאה את היצה"ר לא די שילחם עמו שלא ישמע לו כ"א אפילו שתהיה לו שנאה ביצה"ר, והנה כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה כו' מה בין האי להאי קרא וספרת לך שבע שבתות כו'. דהנה בחג המצות השגנו אורו יתברך שלא בהדרגה כלל, כי היתה השעה צריכה לכך שלא להשתקע שם כי היה חפזון שכינה שהיה הבורא ב"ה מדלג עמנו על ההרים הם התאוה ושפלות של היצה"ר שנקרא הר כנ"ל. וזה מדלג על ההרים ע"כ נקרא פסח לשון דילוג כנ"ל כמה פעמים אח"כ כתיב וישובו ויחנו כו'. ושמעתי שאח"כ צוה ית' שנראה להשיג כל המדרגו' של הדילוג ופסיחה שלא בהדרגה שהיה דילוג על ההרים נשים בהדרגה כראוי לבער כל שפלות ותהיה במעלה עליונה אח"כ כראוי ונכון כמו שהיה אח"כ בחג השבועות בקבלת תורה. וזה וספרת לך לשון ספירה ובהירות וטהרת עצמינו מכל שפלות ויצה"ר, ממחרת השבת הוא הקדושה הראשונה כנ"ל שבע שבתות תמימות תהיינה, כי כל המדות הם שבע וכל אחד כלול משבע. ובספר הראשון הארכנו בענינים האלו וכשבא הטוב והכשרת המדה מכח אל הפועל לידי גמר טוב נקרא שבת כמו שבת קודש שהוה גמר הבריאה וזה שבע שבתות תמימות שתהיה בלא גאוה שנקרא בעל מום, וזה תמימות תהיינה שלא תהיה גאוה בהם, עד ממחרת השבת השביעית הוא בינה. תספרו חמשים יום י"ל קאי על חכמה ובינה חמשים היא בינה יום חכמה. והקרבתם מנחה חדשה לה'. שפע קדושה יותר עליונה לפעול נחת רוח לפניו יתברך במדרגה יותר עליונה עי"ד שפע עולם העליון יותר. וכאן הוא כן כי תבואו אל הארץ, י"ל הוא לראות ליזהר מחומריות וארציות לשבות בה שבת למנוע עצמו מחומריות, והוא לשון שמיטה להשמט מגשמיות' וזה מה שמיטה נאמרו כללותי' ופרטו' מסיני לשון שנאה שישנא ההר היצה"ר כנ"ל. כי הוא על גשמיות צריך ליזהר מאוד שלא תמשיך אותו התאוה לידי חטא ע"כ נאמרו כללותיה ופרטיה בהר סיני. נ"ל שישנא היצה"ר בכלל ובפרט ליזהר בכל ענין הנהגת גשמיות שלא תהיה בה שום יצה"ר אף כל המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן מהר סיני והנה הנ"ל בעומר הוא טל הקדושה הגדולה שמרומז בעומר והוא עלי' הפתאומיית. ואח"כ הוא הספירות הקדושות ממדרגה למדרגה. (וי"ל שמרומז בשעורים הוא על התשובה ופשפוש עונות כמו שאיתא בברכות וסר עונך וחטאתך תכופר מרומז בשעורים. ועומר הוא משעורים. זה היה כתוב בין השיטים) כי חסד הוא אהבה. ויש בה שבע בחינות לאהוב את מה שהבורא ב"ה אוהב ולשנוא המבטל אותה אהבה ולהיות תפארת לו אותה אהבה ולנצח בדבר דוקא לאהוב את הבורא ב"ה, ואת אשר הוא אוהב ולהודות לו על מה שפשע לו מאהבתו עד הנה ולהשפיע באהבתו ללמד לבריות בברי' הלשון וכיוצא בזה לבא מכח אל פועל למעשים ודבורים טובים לפניו ית'. וכן לשנוא מה שהוא יתברך שונא. גם בזה יש שבעה בחינות א' לאהוב הדבר שהוא שראוי לשנוא אותם הבני אדם וכיוצא בזה דהיינו נמי להיות שונא זימה והוא שנים. א' לאהוב אותה שנאה שיאהוב זה שיאהוב זה לשנוא אותם ענינים שראוי' לשנוא אותם ולשנוא הגורמים אהבתם ומונעים משנאתם ולהיות תפארת לו אותה דבר לשנוא אותם ענינים. ואם ימנעו אותו מלהתנהג כן ונצחם בכל האפשר ויודה על זה. שכן ראוי ויביא חפצו באלו מכח אל הפועל הוה שני ענינים והם כלולים מכל החמשה הנ"ל. ע"כ נקראים כל שכלולים החמשה מדות. וכן הנ"ל לענין אהבה ראוי לומר כן. פי' שיאהוב לאהוב את אשר אהוב להבורא ב"ה וישנא הגורם שלא לאהוב ופשוט וישנא השלא לאהוב. ותהי' תפארת לו האהבה הל"ל. וינצח להמונעים מלאהוב כנ"ל. ויודה על האמת ויביא מכח אל הפועל בזה הם שנים כללות החמשה הקודמים. וכן הגמר באלו נקרא שבת הן בענין אהבה שבא חפצו מכח אל הפועל לאהבה את הבורא ב"ה ואת צדיקים וכיוצא וכן לבוא מכח אל הפועל השנאה לשנוא זימה וכן לשנוא המחטיאום ומכעוסין לפניו יתברך במרד הנ"ל הבאת הדבר מכח אל הפועל מקרי שבת כמו שבת בא מעשיו יתברך לגמר טוב. כן גם באלו, וכן לראות לפאר ליוצרנו ג"כ בדרך זה לאהוב הדבר לפאר ליוצרנו ית' ולשנוא שלא לפאר ושתהי' תפארת לאדם בזה לפאר להיוצר ב"ה ולנצח המונע מזה ולהודות על זה, ולראות לבא מכח אל הפועל ומעשים ודבורים מעין הענינים הנ"ל והמדות טובות הנ"ל, וכן לנצח בשירות ותשבחות לפניו יתברך ג"כ ככל הנ"ל, וכן לשוב בתשובה ולוודות לפניו, וכן פשוט להודות ולילך בדרך אמת וכן לראות לנטור ברית כראוי ג"כ בכל השבע מדות הנ"ל לאהוב הדבר לשמור ברות מאוד כו'. והם בפרט רק חמשה מדות, והבאת מכח אל הפועל הוי שנים שכלולים מכל הקודם וכן להיות לו עול מלכות שמום להיות המעשים רק טובים והדיבורים טובים ג"כ ככל הנ"ל, וזה י"ל בספירות העומר כנ"ל, וכאן הוא להשמר מגשמיות בכל המדות הרעות ליזהר. ובזה שישמור עצמו מתאוות נשים וכיוצא בזה מאהבת כבוד וגזל ויאהוב שלא לאהוב זה וישנא מלאהוב וכיוצא בזה כו' עד גמר מכח אל הפועל נקרא שבת ושמיטה שמשמט ומונע עצמו מחטאים וכן ליזהר שלא ישנא את החכמה. ולא ישנא את העניים ואת הצדקות ותוכחות ומישרים, ויאהוב שלא לשנוא וישנא המבטלים משלא לשנוא והגורמים לו לשנות את הנ"ל ותהיה תפארת לו שלא לשנוא כו'. וכן שלא להיות לו התפארות וגאוה ג"כ כ"כ הנ"ל. וכן שלא להעמוד על דבריו לנצח דוקא במה שהוא לא לרצון לפניו ית'. וכן יודה על האמת ולא להודות לע"ג ר"ל וגם אלו בכל הנ"ל, וכן שלא לפגום ברית וכן להיות מעשים טובים שלא לעבור ויאהוב שלא לעשות מעשים רעים והרהורים רעים וחטאים וישא המעשים רעים והדיבורים רעים וחטאים וכיוצא כו'. ע"כ כאן נקראים שמטות ששומט עצמו ממה שהוא נגד רצונו ית' ונקרא שבתות כנ"ל שנים לשון אם יהיו חטאיכם כשנים ששומר עצמו מחטאים ומחמיר על עצמו מאוד להזהר מחטאים, וזה וספרת לך שבע שבתות שנים, והיו לך ימי שבע שבתות שנים, שבזה תהיה לך ימים מעולמות עליונים קדושתו ית'. עי"ד השמטות הנ"ל, וקדושתו נקרא ימים כמו תורה אור ויקרא אלקים לאור יום יהיו לך ימי תשע וארבעים שנה, כי יש מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. ויש מ"ט שערי טומאה ומ"ט שערי בינה. עי"ד זה תהי' תשע וארבעים שנה לשון השתנות מרעה לטובה, ולמ"ט שערי בינה וטהרה וקדושה:
בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. י"ל פשוט כי זאת נקרא מדה"ד, ויובל הוא חירות, אם מביא המ"ד לעולם היובל נשתנה ונמתק הדין בשורש עי"ד זה רואים גדולת הב' ב"ה ונתרבה כבוד שמים נעשים טוב לאבינו שבשמים, וזה בשנת היובל הזאת להיות השתנות עי"ד היובל הזאת עי"ד זה תשובו איש אל אחוזתו לשורשו:
וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה כו'. י"ל קאי על הצדיק שבכל דור שנותן לו הקב"ה עזר להמשיך שפע כמו ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ ויוסף נקרא צדיק כמו ששי מכין לשבת כן הצדיק נקרא ששי ממשיך להעולם. והוא משנה מרעה לטובה, וזה וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית במה שהצדיק הוא מקבל שפע מלמעלה לצורך כנסת ישראל ע"כ כתיב לשון נקבה, וכן ראיתי בזוהר שקורא כן לצדיק והוא שנה שמשנה מרעה לטובה, ועשת את התבואה לשון תבואתה לראש יוסף, הוא התבואה יגרום לבא לעולמות עליונים לקדושתו ית' כראוי לשלש השנים לחב"ד:
וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים כבר כתבתי למעלה פירוש על זה ונשנית כאן בשביל דבר שנתחדש בה, דהנה כתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה. על אשר ילקטו יום יום, דהנה איתא במדרש והיה לשון שמחה, וצריך טעם על זה, דהנה חפץ חסד הוא והאציל כל העולמות כדי להטיב לברואיו, הבין בחכמתו וידע איך לתקן מדותיו להטיב, ויש בזה ששה מדות. פי' חמשה כ"א מה שמשפיע בה הוא מדה ששית כוללת החמשה הקודמים דהיינו לעשות חסד לנו ולהפחיד שונאים ולרחם עלינו ולנצח אויבינו עד שיודו אל האמת זה מביא מכח אל הפועל להשפיע ולהטיב לכנסת ישראל, והנה כשרוצה יתברך להשפיע יותר עי"ד תפלת צדיק הוא מביא במחשבתו המדות האיך לתקן ולהגדולם אלינו יותר, והנה החכמה ובינה מרומז ביו"ד ה"י והמדות בו"ה, וכבר בארתי זה כמה פעמים בטעם הראוי. והנה העלאות המדות להגדולם יותר מרומז באותיות והיה שמעלה הו"ה בהסיבה עליונה ברצונו להטיב והסיבה י"ל נקרא כתר. כמו כתרו את בנימין לשון סיבה. וידוע בר"מ אלשיך ששמחת הבורא ב"ה פירושו השפעה כמשל האדם השמח נקרא כשפניו צהובות ניכר בחוץ מה שבלבו, כן בדרך משל כשהבורא ב"ה משפיע ניכר לנו כביכול מה שבלבו שמח וזה, י"ל והיה ביום הששי הוא הצדיק כידוע, ובפשיטות קאי בזכות התורה המרומז ביום הששי כידוע שאמרו רז"ל תנאי התנה, וי"ל על הגורם שפע כמו יוסף הצדיק הוא המשביר לכל עם הארץ מרומז במדה ששית הממשיך מכח אל הפועל המדות טובות כנ"ל, וזה והיה השמחה ביום הששי, יום של הצדיק, עי"ד זה והכינו את אשר יביאו זה הוא הכנה להביא לפניו ית' תורה ומ"ט כי אם אין קמח אין תורה והיה משנה על אשר ילקטו יום יום, דהיינו הזיווג תמידי להחיות העולמות, וזה וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית שנשתנה עי"ד הצדיק מרעה לטובה, וי"ל לשון הכפול כנ"ל, והיה משנה ועשת את התבואה לבוא לבוא לפניו בתורה ומ"ט לשלש השנים להשיג חב"ד הוא שלש השנים ומה שאומר לשון נקבה הששית, י"ל כי יש שני מיני צדיקים מדרגת יוסף ומדרגת בנימין, כי יש צדיק מעלה מ"נ שמעלה תפלת ישראל ומ"ט שלהם אל הבורא ב"ה לנחת רוח (וכדרך שאמרו רז"ל רצועה היתה יוצאת מחלקו [של] יהודה לחלקו של בנימין והיה בנימין הצדיק מצטער עליה כל הימים לבולעה לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפזיכנא לשכינה, ולכאורה אינו מובן הלפיכך. אך כנ"ל ניחא, כי עי"ד מ"ט של הצדיק שהוא בדחילו ורחימו מעלה את מ"ט של כל ישראל הנקראים יהודה, כי מצא מין את מינו, וזה רצועה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין והיה מצטער לבולעה בחלקו להעלות אל ה' ית'. עי"ד נעשה אושפזיכנא לשכינה) ויש צדיק נקרא יוסף הממשיך שפע מ"ד וזה וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית קאי על הצדיק המרומז בבנימין הצדיק וכנ"ל וד"ל:
אחרי נמכר גאולה תהיה לו, דהנה כל זמן שנראה לאדם שהוא הולך בדרך טוב קשה לו לשוב, ואח"כ שנתקלקל יותר טוב לו כי נעשה שפל בעיניו ויכול לשוב כראוי. וזה י"ל אחרי נמכר לסט"א ר"ל גאולה תהיה לו. אחד מאחיו יגאלנו פי' מהמדות טובות או הנהגות טובות דומות לו ית' יגאלנו ולשון מאחיו כמו מאחה אחד מאשר הוא דבוק בהן עי"ד בהבורא ב"ה יגאלנו בהם אפשר לאחוז ולהדריכו לו ית' לשוב כראוי, או דודו הבורא ב"ה בעצמו שנקרא דודו, וכמו שהראה הרב הגאון מורי מניקלשפורג שפי' רש"י על הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים פרושו הכל בידי שמים לבד חוץ מוראת שמים שהוא נמי בידי אדם אבל כ"ש שהוא בידי שמים, וגם יכול לבא עי"ד הגלגול ראשונה שהתפלל על זה או עשה מצוה גורמת לעזור לו לשוב כראוי וזה או דודו או בן דודו הוא צדיק שהוא כבן להבורא ב"ה, או משאר בשרו מצד קרבת גופו שיש צדיק במשפחתו, או השיגה ידו ישיג יד הבורא ב"ה הוא ימינו הפשוטה לקבל שבים שמי שיכול להשיגה שנעשה כלו מוכשר לקבל אותה ונגאל:
ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו, י"ל דהנה איתא עולה טמו ואינה יורדת עמו, י"ל דהנה לפעמים הוא מגולגל מצדיק גדול ומשפחת כהנים וחסידים וגזעם ועתה בגוף זה לא, ולפעמים להיפך ועתה הוא מגזע טוב ומכהנים, וזה י"ל עולה עמו הוא הגוף הנקרא אשה שמקבל מהנשמה חיות ושכל וכל טוב אם הנשמה עליונה הימנו עולה עמו, ואם הגוף הוא גזע ושורש טוב יותר אינה יורדת עמו, וזה י"ל ושבתם איש אל אחוזתו מקום אחיזת נשמתו שהיא עיקר אחוזתו כי עיקר האדם הוא הנשמה, ואיש אל משפחתו תשובו, מי שמשפחתו הוא מצד הגוף יותר עליון איש אל משפחתו תשובו, והכל לטובה בחסד ורחמים כנ"ל:
עוד פירוש על בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, דהנה כתיב גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון יותר מן הראשון, י"ל דהנה כתיב עד יעבור עמך כו' עד יעבור כו' אמרו רז"ל ראוי' היתה ביאה שני' כראשונה אלא שגרם החטא, יקשה ודאי לא ישונה מה שכתוב בתורה, אך האמת שלעתיד יהיה כן כמו שכתוב נמי כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, פי' מעין זה הגם שתהיה במעלה יותר אך לא פחות, והנה כתיב נחלה לישראל עבדו פרשנו כמה פעמים דהנה האדם כלול מכל העולמות, ובמה שמתדבקין בהבורא ב"ה, וכן בתורה ותפלה ומ"ט גורם עליות העולמות ומשיגים עולמות התחתונים אורות העולמות העליונים כי הם במקום אבותיהם והם עולים למעלה יותר עד אין סוף עולים, וכל שלמטה נוחלים את שורשם שהם אבותיהם, והנה הצדיק שמקדש עצמו לה' יתברך תיכף בהתחלה תורת ה' ומצות והתפלה מעלם העולמות עד אין סוף ב"ה כי גורם נחת רוח לפניו, אשה ריח ניחוח לה' נחת רוח לפניו ואם לאו צריך לתקן עצמו יותר, וזה י"ל התקן עצמך ללמוד תורה שצריך שתתקן עצמך ללמוד תורה בדחילו ורחימו יותר וקדושה יותר שתהיה תורתך יותר רצוי' לפני שאינה ירושה לך שאין הוא עדיין ירושה כנ"ל כי צריך להעלות העולמות לנחול ירושה מעולמות שלמעלה עד אין סוף כי ודאי אם נלך מחיל אל חיל תמיד לא נגמר, וכן י"ל נחלה לישראל עבדו, שאין לעובדי גלולים אחיזה באותם נחלה, כי לעולם חסדו, ישראל נקראים עולם שמתקיים עי"ד קבלת תורה וקיומה וכן י"ל צאנה וראנה בנות ציון הם כל ישראל המקבלים שפע קדושתו יתברך שחתומים בחותמו ית' חותם ברית קודש וזה ציון לשון סימן וחותם כמו הציבו לכם ציונים במלך שלמה, י"ל קאי מל הצדיק שהוא מושל ביצרו, ומושל כביכול בו ית'. שהוא ית' גוזר והצדיק מבטלה ויש לו חירות ממלאך המות ומשעבוד גליות והוא עושה שלום ע"כ נקרא שלמה כי עושה שלום במה שמעלה מ"ט ותורה ותפלה של ישראל למעלה עד אין סוף עושה שלום מתתא לעילא ומעילא לתתא ממשיך שפע דרך כל העולמות ועושה שלום ואחדות ביניהם, ועוד אי"ה נכתוב שראוי להקרא שלום על שממשיך בני חיי ומזוני על פסוק ונתתי שלום בארץ, וי"ל שקאי על כנסת ישראל נקרא מלך על שמלכותו אתנו עול מלכות שמים שלמה שהשלום שלום לכנס"י ע"כ נקרא כנסת ישראל מלך שהשלום שלו בעטרה שעטרה לו אמו התשובה שלו, וכן י"ל קאי על עולמות עליונים, ביום חתונתו שמעלה מ"נ מתתא לעילא, וביום שמחת לבו שבא השפע מעילא מתתא מ"ד וכיוצא בזה י"ל עוד והנה ה' הוא כמו בי"ת ליו"ד, כי בתוך ה' יש יוד הוא כמו בית לה, וכן נמי בית לוי"ו, כי גם וא"ו יש בתוך ה"א ע"כ ה"א ראשונה של שם ית' נקרא בית ראשון, וה"א אחרונה בית אחרון, וזה גדול יהיה בית זה האחרון יותר מן הראשון, י"ל יהיה גדול יותר וזה מן הראשון בא שיהיה בית האחרונה ויורש ירושתו ושפעו כנ"ל בעטרה שעטרה לו אמו, וי"ל נמי יותר מן הראשון, כי אפשר נמי לבא ליו"ד של שם הוי' ב"ה, וכמו שי"ל לביתך נאוה קודש לבא לביתך לקודש עליון הוא חכמה וזה יותר מן הראשון הוא בינה כי תעלה עד החכמה וזה י"ל בשנת היובל הזאת שתהא השנות וכפול במקום יובל זאת, יובל הוא ה"א ראשונה וזאת ה"א אחרונה וי"ל פשוט בשנת לשון שינוי השתנות היובל הזאת כי זאת תעלה יותר עליונה מיובל עתה תשובו איש אל אחוזתו:
ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ, דהנה כתיב אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ, כי בכל מקום שאנו עושים רצונו ית' גורמים עליה לארץ ישראל הגם שאנו בארצות אובינו לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, וזה אוהב צדקה ומשפט בכל מקום חסד ה' מלאה הארץ וכן ובכל ארץ אחוזתכם שתהיה לכם אחוזה בו ית'. בזה גאולה תתנו לארץ: