זכרון זאת (לובלין)· רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
פרשת אמור
אמור אל הכהנים בני אהרן כו'. י"ל דהנה כהנים נקראים עובדי ה' יתברך. (בפרט המתפללים כראוי כי תפלות במקום קרבנות תקנום). והנה טוב וראוי לצדיקים שתהיה להם מדות של אהרן הכהנים וכמו שאיתא הוי מתלמידיו של אהרן הכהן אוהב שלום כו' אוהב את הבריות כו', והנה התלמידים נקראים בנים, וזה אמור אל הכהנים עובדי ה' יתברך שיהיו בני אהרן מתלמידיו של אהרן כנ"ל, וזה בני אהרן ואח"כ שיעשו כן ואמרת להם לנפש לא יטמא בעמיו, הגם שיאהבו את הבריות וואהבו שלום לא יכנסו כ"כ לקרב עצמם להעולם עד שיבואו לעניני גשמיות ותאוות, וזה נקרא נפש כמו נפש היפה בעל נפש מי שלהוט אחר החומריות, וזה לנפש לא וטמא בעמיו, משא"כ קודם היותם בני אהרן מתלמידיו ממילא דרך הצדיקים לפרוש עצמם מהעולם, ע"כ אמור ואמרת:
קדושים יהיו לאלהיהם כו', דהנה כתיב ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת כו'. י"ל הלשון וחללת דהנה לישראל יש שלשה מדות טובות ביישנים ורחמנין וגומלי חסדים, והנה מהמדות הללו נמשכין עוד ג' מדות טובות. ממדות גומלי חסדים דהוא מדות חסידות, גורם אהבה גדולה ודבקות גדול גורם לנצח בנגינות, וגם מעין זה גורם לפעול ניסים לישראל, כי אוהב את המלך הוא אחד עמו, כי מי שהוא אוהב דבר הוא דבוק בלבו עם האהוב, וכיון שהוא כאחד עם הבורא ית' יכול לפעול נסים, וכן אהבה גימ' אחד. וידוע כי חסד הוא אהבה ע"כ חסד לאברהם ונקרא אוהב. אברהם אוהבי. ע"כ נמשך ממדת אהבה נצח כנ"ל וממדת בושה נמשך הודאה לוודות על עונותיו שהוא בוש עליהם לפני הבורא ב"ה ולהודות ולהלל לפניו שהוא בוש על רוב טובה ומודה ומהלל לפניו ומודה על האמת שהוא בוש לכפור, וממדת רחמים נמשך השפעה למי שצריך לו והוא מדת יוסף הוא המשביר ונותן עוד שתהיה להמקבל כל צרכו הוא שתי מדות שמעשיר להמקבל והנה שבועה לשון שבעה שבשבועות אמת גורם השבע מדרגות ומדות הנ"ל מאירים ומשפיעים לכנסת ישראל, והוא שאמרו רז"ל אם יש בך כל המדות הללו אז ובשמו תשבע, כי גורם להמשיך משבעה מדות לכנסת ישראל ונגדל עי"ד זה שם שמים משא"כ השבעה לשקר חללת את שם אלקיך עושה חלול שם ה' שאינו משפיע כנ"ל. אדרבא אני ה' כי ודאי בו ית' אין פגם. וזה י"ל קדושים יהיו כו' ולא תחללו שם אלקיכם, כי הם צריכים נמי כן להמשיך כל שפט, ופשיט הוא פשוט כשיהיו קדושים לא יענשו ולא תהיה חלול השם חלילה, כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים, דהנה בקש משה רחמים שתשרה שכינה בישראל ונענה, ובקש רחמים שלא תשרה שכינה בעובדי כוכבים ונתן לו כן, דהנה כל ישראל יש להם הרהורי תשובה ועול מלכות שמים, בשביל שהשכינה אתנו גם בגלות כי קבלנו עולו ית' כראוי. והנה ידוע אומות הקדמונים הטובים נקראו חסידי אומות העולם ותיכף משיגים לחסידים, לא נשמע לומר צדיק אומות העולם או טוב בהם, כ"א תיכף חסידות כי מצותם אינם כלל כגוי אשר צדקה עשה קורא תגר, רק אם הם היו מטיבים לישראל יש להם נחת בעוה"ב מעין זה, וחסידות הוא על גמילת חסדים, וכמו שאיתא בתנא דבי אליהו שאמר אליפז כן לעמלק שישראל נוחלין העוה"ז והעוה"ב, לך וחפור להם בורות שיחין ומערות ותזכה על ידן לעוה"ז ולעוה"ב והוא לא עשה כן כו'. והנה אתנו מלכות שמים אינה פוסקת מאתנו עולם היראה הוא אלקותו ית'. והנה כהנים הם שושבינים דמט' צריכים להעלות המ"נ לה' ית', וממנו שפע קדושתו לכנסת ישראל להגדיל אלקותו ית' שעמנו יתברך, והנה שמעתי בשם הרב המגיד מראוונא ז"ל ה' אלקיך אש אוכלה, כביכול נקרא אכילה אש הבוער בלבנו אליו הוא לרצון לפניו, כמו אכלתי יערי עם דבשי, וזה כי את אשי ה', האש שלנו מעלים לה' ית' וממנו לחם אלהיהם אכלו, ושפע קדושתו ית' להגדיל אלהותו שעמו הם מקריבים תמיד ע"כ והיו קידש, וי"ל והיו קודש דיש חכמה עילאה וחכמה תתאה ותרוייהו נקראים קודש וזה קדושים יהיו לאלהיהם כו' עי"ד זה והיו קודש מחכמה עילאה ישיגו נמי כמו ששמעתי בשם הרב הנ"ל שאפשר לאדם שהוא שפל בדעתו להשיג משם, הגם שלמה המע"ה אמר אחכמה והיא רחוקה ממני. ממני דייקא שהוא היה מלך והיה צריך להתנהג מעט בגבהות, כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול והחכמה מאין תמצא:
והכהן הגדול מאחיו כו', י"ל דהנה אם הולך שפע גדול ממנו ית' אלינו מעולם היותר עליון נקרא הקב"ה ית' גדול, על שבא גלויו מעולם העליון למטה, אעפ"כ למי שאינו כ"כ חשוב והוא למטה נק' כביכול גדול יותר וזה פועלים צדיקים, והנה הקב"ה נקרא כהן כידוע. וזה והכהן הגדול זה בא מאחיו מאתנו שנקראים אחי ורעי ונפעל עוד אשר יוצק על ראשו, הוא התורה כן פירשו רז"ל על ראשו כתם הוא התורה, ומעין זה אמרנו בעזרת אל ית' על ר' יהושע בן קרחה הקשו התוספות למה לקרוא אותו בשם שנראה גנאי שהיה קרח הגם אמר כן י"ל הוא בשביל ששבח אותו הוא למשל שלא תשלוט בו ע"ה אמר כל חכמי ישראל דומים לפני כקליפות השום חוץ מן הקרח הזה משא"כ כאן, וגם שם טוב לפרש למה קרא אותו כן, נראה דהנה ר' עקיבא דרש על כל קוץ וקוץ תלתלי של הלכות והנה קוץ נקרא שער י"ל ע"כ שתורה נקרא ראש והוא דרש מהקוצין הלכות עשה הוא מהשערות ראש גופה הוה קרח בלא שערות, וקוצין שהם הלכות נמי וזה הוא לשבח קרח וכן בן קרחה. והנה צדיק כשלומד תורה תיכף מוצא בהם האור והנועם קדושה שבה, וזה אשר יוצק על ראשו הוא התורה שמן המשחה, הוא קדושתו ושפעו הקדוש אורו ית', ומלא את ידו פי' נמי פועל שמתמלא ידו להשפיע אלינו תמיד, וגם ללבוש את הבגדים שעושים מעבירות זכיות ולשון בגידות שעושה מהבגדים הם עונות לבושים חלוקי דרבנן, את ראשו לא יפרט, כו' ויראה וכן י"ל פועל שלא יבטל מלגלות סודות התורה שנקראת ראשו, ובגדיו לא יפרום (יראה) וי"ל פועל שיהיו מדותיו ופרושו לבושיו כמו וילבש את דוד מדיו, כן ראיתי כתוב לא יפרום שיהיו מדותיו הטובים שלמים אתנו כראוי וטוב:
עוד וקדשתו כי את לחם כו' י"ל דהנה ראוי וטוב שלא להטריח את הצדיק כ"כ שלא לגרום לו מניעה מקדושתו לשמים כי הוא צריך לפעול יחודים. והנה ודאי טרחות הצדיק שמטרוחום אותו הוא בשביל צרכם לזה י"ל וקדשתו את הכהן הגדול הצדיק העובד את הקב"ה (מאהבה ודאי אוהב את ישראל מאד, וגם הם אוהבים אותו מאד כי כמים פנים אל פנים כו'). לזה אומר וקדשתו לשון פרישות שיהא פרוש ממך שלא תבלבל אותו, כי את לחם אלקיך הוא מקריב, צריך שלא תהיה לו בלבול ולא תסבור שתהיה לך היזק עי"ד זה שתפרוש ממנו. לזה אומר קדוש יהיה לך שתועיל לך מה שיהיה קדוש כראוי, כי קדוש אני ה' וזה תועיל לך יש קדושה ממני, כן גם הצדיק הולך במדותיו ית', שטוב לדורו אם הוא קדוש ממשיך קדושה לדורו, וכן כל טובות שאפשר:
וספרתם לכם ממחרת השבת כו' עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה', דיש משל לזה אדם שעובד אותו ית' בחימום וכח ויש בו תערובות רע, למשל גאוה או שום פניה אחרת, לזה נקל להשיג מדרגות אך לא להעיקר דבקותו, וכמו ששמעתי משל מרבי שאמר משום אחיו ר' זושא שמניחים אותו לילך בכל השערים, כי מתלוצצים בו עד לשער שהמלך בו תוחבים ראשו בבה"כ. והנה כשרוצה יתברך מעורר רחמיו וחסדיו הגדולים ממקור התשובה העליונה עליו ונופל השפלות והוא במעלה עליונה שהשיג בלא שפלות ואח"כ אעפ"כ צריך לעיין ולתקן מדותיו ולעיין בכל פרטיהם עד יתקנם כולם ואז יהיה דבוק בו יתברך כראוי תמיד, וכן נמי צריך סיוע ממנו יתברך על השפלות והתערובות שהוריד ממנו לבער ממנו לגמרי, וכן היה ביציאת מצרים העלנו יתברך ממ"ט שערי טומאה שהשיגו כ"כ עי"ד תערובות רע ממצרים למ"ט שערי בינה, וכמו שכתוב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך, פי' בזוהר על בינה, וכתיב חמשים פעמים בתורה, והנה היה צריך להעביר מן העולם כל התערובות רע וכל הטומאה, וזה נגמר בשביעי של פסח, וזה ממחרת השבת הוא קדושת היום ראשון של פסח שיצאנו מן הטומאה והשגנו הקדושה הנקרא שבת צריך לספור מ"ט ימים לתקן עי"ד זה השבעה מדות בפרטיות שבע פעמים שבעה. כאשר בארתי כמה וכמה פעמים עניניהם. והנה בפשיטות דרך משל האשה האוהבת את בעלה סופרת כמה יש לה עוד שתהיה ראויה לבעלה, והוא אם אוהב אותה ג"כ סופר מאהבה מתי תהיה אשתו עמו, כן כאן אנו סופרים מתי נתיחד עם אבינו שבשמים, כי בשבועות הקב"ה מתיחד עם כנ"י בראשונה במ"ת, וכן בכל שבועות כי הקדושה שנפעלה מתעוררת תמיד בזמנה. וכן עי"ד זכירתה ומכ"ש גם בזמנה כי אמת יש לו רגלים משא"כ סט"א שקר אין לו רגלים, ע"כ לא תקום פעמים צרה והנה הבורא יתברך ג"כ סופר כביכול. וזה מונה מספר לכוכבים, פי' מאהבתו אותנו. (וכן ידוע שהקב"ה מקיים כל התורה כולה. אך קאמר שמונה הוא אלינו כנ"ל שאנו נקראים כוכבים כידוע). והנה היה טעם על שביעי של פסח שהוא יו"ט. ומה שאין אומרים הלל גמור הלא היה הגמר של יום ראשון עיקר בו, י"ל כמו שארז"ל קריאתם זו הלולה. כן כאן השירת הים הוא כמו הלל גמור. הגם שהוא בכל יום אעפ"כ דבר [בעתו] מה טוב כי מתעורר הרוח הקודש של השירה ההיא והנה כל ספירה ומדה הנגמרת לתקן נקרא שבת. כמו שבת בראשית על שנגמרת בריאת העולם, והעיקר היה בשביל ישראל והנה החסד שלנו הוא לאהוב רק אותו ית', ולאהוב את אוהביו ולשנוא המנוע' מאהבתו ולפאר את אהבתו וכנ"ל. וכן במדת גבורה הוא שנאת רע לאהוב זה שישנא את הרע ולשנוא ההיפוך, מזה ולפאר זה המדה שנאת וכו' וכן לפאר אותו יתברך כן וכנ"ל. ובן למעלה כביכול גורם להתגלות אהבתו יתברך לנו וחסדו עמנו שיתגלה שאוהב ית' להגדיל חסדו טמנו ושונא ההופך מזה ומפאר מה כנ"ל וכן שישנא את הרשעים לגלות זאת, ויגלה שאוהב לשנוא את שונאינו ושונא ההיפך מזה וכן לכולם ולחכימא ברמיזה ותן לחכם ויחכם, וקצרתי עתם ומהרתי בכתוב בלא ישוב כ"כ, והגמר כל המדה, פי' השבעה של המדה נקרא שבת כנ"ל, וזה עד ממחרת השבת השביעית נגמר המ"ט שערי בינה בא האור ממנו יתברך משער החמשים. וזה חמשים יום והקרבתם והקרבת מנחה, פי' הוא כאלו הקריבו מנחה בזה שהוא חדשה לה'. פי' כנ"י נעשה חדשה לה' ובהירה וזהירה ודו"ק: