אור ברסלב
זכרון אהרן פרשת תרומה

זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן

פרשת תרומה

פרשת יתרו

ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי יל"ד דהיל"ל ויתנו לי תרומה כל איש אשר ידבנו לבו ואי קאי על משה שהוא יקח התרומה מבני ישראל א"כ היל"ל קח לי תרומה בלשון יחיד ונלאמ"ו דהנה יש בנותני צדקה שני מדרגות יש אשר יתנו צדקה ברצון גמור ובנפש חפצה ויש אשר אין נפשם חפצה לתת צדקה אבל אם בא אליהם איש נכבד לקבץ נדבה עבור אזה עני או איזה דבר טוב הוא מתבייש מהנכבד הזה ונותן חלקו לדבר הטוב אבל הוא בעל כרחו מפני הבושה והנה בנדבת המשכן רצה הקב"ה שיהי' כל התרומה מנדבת לב ורצון טוב ולא יהי' שום הכרח בדבר לשום נותן וידע הקב"ה אשר אם משה רבינו ע"ה ילך לאסוף התרומה אזי יהיו גם נותנים כאלה אשר יתנו רק מפני הבושה בפני משה לכן אמר הקב"ה בלשון ויקחו היינו שיקחו אחד מחבירו את התרומה באופן שלא יצטרכו ליתן כל אחד למשה בעצמו ולא יתביישו מלתת אלו שאינם רוצים ליתן ויהי' כל הכסף רק מנדבת לב ברצון גמור וזש"ה ויקחו לי תרומה כלומר בינם לבין עצמם וממילא יהי' שמאת כל איש אשר ידבנו לבו ממנו תקחו ומי אשר לא ידבנו לבו לא יתן:

ויקחו לי תרומה מאת כל איש וגו' מדרש תנחומא אמר ריב"ל שני פרקמטיטין (פי' סוחרים) עומדים זה עם זה אחד בידו מטכסא (פי' משי מובחרת) ואחד בידו פלפלין אמרו זה לזה בוא ונחליף ביני וביניך נטל זה הפלפלין וזה מטכסא מה שביד זה אין ביד זה ומה שביד זה אין ביד זה אבל התורה אינה כן זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר מועד השנו זה לזה נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים היש פרקמטיא יפה מזו הוי כי לקח טוב נתתי לכם ע"כ:

איתא בסוף מסכת עוקצין שהוא סיום הש"ס אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אמר ר"ש כן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. הנה דברי ריב"ל אינם מובנים לפי הפשוט מתחלה ועד סוף, א' מה שאמר לכל צדיק וצדיק כי הי' די אם הי' אומר לכל צדיק, ב' הלא באמת אין הצדיקים שוים בצדקתם וראוי' למי שגדול מחבירו ליתן לו נחלה יותר גדולה ממי שאינו גדול כ"כ, ג' צריך לשום לב מה זה שנתן קצבה בש"י עולמות מה יעשה אדם אחד בש"י עולמות וכי לאכול מפרים הוא צריך או לעשות הון ועושר ועוד מה יעשה אדם א' בלי עובדים ובלי חברותא בש"י עולמות שאם החברותא הם צדיקים גם להם יש ש"י עולמות ואם אינן צדיקים אינם יכולין לבוא שמה, ד' מה זה שנתן מספר לעולמות ההן היל"ל שינחיל לכל צדיק וצדיק עולם גדול כ"כ שיהי' ש"י פעמים גדול מהעולם הזה, ה' צריך להבין דברי הפסוק שאמר ואוצרותיהם מה שייך להם אוצרות או בתי מסכנת שימלא להם השי"ת בתבואה או יין וכדומה לזה מה יעשה בהם הצדיק לעתיד לבוא, ונלע"ד לבאר דהנה כל החוקרים הראשונים בקשו למצוא ולתת טעם על מה שלא מצינו בפירוש כתוב בתורה בשום מקום שכר העולם הבא על קיום התורה ומצותי' אבל מצינו שהאריך בכל מקום ביעודי שכר ועונש בעולם הזה מה שהי' ראוי להיות להיפך כיון שהתורה והמצות הם בלתי בעל תכלית והקב"ה הוא ג"כ בלתי בעל תכלית הי' ראוי להיות שכר המצות וענשן ג"כ בלתי בעל תכלית וזה לא יכול להיות רק בעוה"ב שהוא קים לנצח ותירצו שבאמת הוא כן אבל התוה"ק לא כתבה בפירוש מפני שאנו קרוצי חומר כל זמן שאנו בגוף עכור אין אנו יכולים להשיג ולהבין ענין תענוג של עוה"ב כמו העור שלא ראה אור מעולם אינו יכול לצייר לעצמו שום צייר ודמות או גון אף אם אנו אומרים לו שזהו כך או כך וכן אנו בענין עוה"ב כמאמר הכתוב כי לא יראני האדם וחי אבל באמת נרמז בכמה מקומות בתורה ובנביאים עיין בחובת הלבבות בשער עבודת אלקים שדיבר מזה הענין והאריך בו ובבחינה זו מיישב בעל העקדה ז"ל בפ' תולדות ספק גדול שהקשה למה בירך יצחק אע"ה את יעקב בברכה גשמיית של עולם הזה כמו שאמר ויתן לך אלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש הי' לו לברכו בברכה רוחניית של עוה"ב עוד הקשה ששם כתוב ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ויתן לך וגו' מה זה שאמר ויתן בויו לא הי' לו לומר רק יתן כי שם מתחיל הברכה גם מה שהפסיק ואמר ויאמר ראה ריח בני וגו' הי' לו לומר ויברכהו יתן לך אלקים וגו' למה עשה הפסק גדול כ"כ בין הדביקים על זה מבאר בעל העקדה ואמר שבאמת ברכה גשמיית של עוה"ז בפני עצמו אינו נחשב לברכה כלל כי הוא הבל ורעות רוח ועיקר הברכה היא ברכה רוחניית של עוה"ב ובאמת בירך יצחק את יעקב בנו בברכה רוחניית של עוה"ב וזה שאמר הכתוב ויגש וישק לו וירח וגו' ויברכהו זה הי' ברכה רוחניית רק שלא כתבה התורה מה היא לפי שאין אנו יכולים להבין מה היא ולפי שברכה זו לא נוכל להשיג רק ע"י קיום המצוות ולקיום המצוות אנו צריכים ברכת עוה"ז כי מי שאין לו ממון אינו יכול לקנות לעצמו תפילין וציצית ואתרוג וכדומה לכן ברכתו גם בברכות גשמיות אבל ברכה זו לא הוי רק טפל לברכה הרוחניית לזה הפסיק בין ויברכהו לויתן לך וגם כתבה בויו כלומר לברכה הרוחניית יתן לך גם ברכה גשמיית כי אם אין קמח אין תורה אבל אם אין תורה בוודאי אין קמח כלומר אם אין תורה אף אם יהי' לו קמח אינו נחשב לכלום וזה גם הפשט בגמרא שאמרו אין הברכה מצוי' לא בדבר השקול ולא בדבר הספור ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר ישלח ה' לך את הברכה באסמיך היינו לפי שדברים שיכולים להספר ולהשקל ולהענות הם דברים גשמיים ובהם לא שייך ברכה על דרך האמת אבל הברכה מצוי' דווקא ורק בעוה"ב שהוא סמוי מן העין כמאה"כ עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו לפי שבעוה"ז אין דבר של קימא ואין בו דבר ששייך לומר עליו שהוא יש לפי שהוא כלה ואבד אבל לעוה"ב הכל קיים לנצח נצחים ובזה אנו מבינים דברי ר' מאיר שאמר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא אמר מה הן הדברים לפי שהן עניני עוה"ב ולא הי' יכול לומר מה הן:

אמנם כן אעפ"י שאין אנו יכולים להשיג מהות ועצמיית של העוה"ב ותענוגיו הוא רק מפני קוצר שכלנו והשגחינו להבין דברים יקרים גדולים רוחנים אלקיים כל זמן שאנו בעולם הגופני אבל בכל זאת הצדיקים ותלמידי חכמים המיגעים א"ע בתורה בחכמות ובמדעים וישיגו חלק גדול מהם כבר הרגישו מהם תענוגי של עוה"ב רק שאינן יכולים לירד עד תכלית מפני קוצר השגתם בעוה"ז ולעתיד לבא יראו בעין רוחניית ושכלית את כל מה שלא השיגו עד בואם שמה יום שהצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה יום שכולו ארוך ואין סוף וערך להתענוג ההוא כי שם ידעו ויבינו טעמי התורה הקדושה וסידותי' וטעם ותכלית של העולם העליון והתחתון וטעמי חיקות הטבע וכל הברואים אשר אין להם תכלית ומספר לאלפים ולרבבות וזו שאמרו בגמרא כל הנביאים לא נתנבאו אלא למי שמשיא בתו ולעושה פרגמטיא לת"ח אבל ת"ח עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו דהיינו למי שמחכה שהקב"ה ימלא לע"ל שם חסרונו מה שאינו יכול להשיג בעוה"ז כמו שמצינו בגמרא בבא בתרא דף קל"ד וסוכה דף כ"ח תנו רבנן שמנים תלמידים הי' לו להלל הזקן שלשים מהם ראוין שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו שלשים מהן ראוין שתעמוד להן חמה כיהושע בן נון עשרי' בינונים גדול שבכלן יונתן בן עוזיאל קטן שבכלם ר' יוחנן בן זכאי אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שלא תניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלין וחמורין וגזרות שוות ותקופות וגמטריאות ומשלות כובסין ומשלות שועלים שיחת שדים ושיחת דקלים ושיחתן של מלאכי השרת ודבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הוויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא וכו' הנה אמרו בפירוש שהקב"ה ינחיל לאוהביו יש כלומר דבר שיש בו ממש וקיום לנצח והוא במה שטרחו בערב שבת דהיינו בעוה"ז בתורה ועבודה וחכמה ודעת רק שלא יכלו להגיע בעוה"ז עד עמקו ותכלית החכמה אותן האוצרות ימלא לע"ל ביום השבת כי אז יהי' שבת ממעשה גופניות וינפש שיהי' רק נפש דיכול להשיג את כל הנעלם ממנו עד עתה והנה מלת ש"י מצינו בתהילים וגם בספר ישעי' טעמו הוא מתנה גדולה וקימת במו יובילו שי למורא וכן בעת ההיא יביאו שי לה' אלקי צבאות עם ממושך וממורט ולפ"ז יובנו דברי התנא ריב"ל שהביאו חכז"ל לכאן לסיום הש"ס ואמרו שכל צדיק וצדיק שטרח ועמל בלימוד הש"ס וזכה לסיימו שעתיד הקב"ה להנחילו בשי כלומר במתנה גדולה ומעולה ואותו הש"י יהי' עולמית וקימת שנאמר להנחיל אוהבי יש כלומר דבר שיש בו ממש ומהו הדבר והמתנה הזאת ואוצרותיהם אמלא כלומר מה שלא יכלו להשיג בעוה"ז ימלא להם הקב"ה לע"ל אמן:

ומעתה אבוא לביאור דברי ר' שמעון בן חלפתא שאמר לא מצא הקב"ה כלי מחזיק טיבה לישראל אלא השלום שצריך לשום לב להבין דבריו מה שאמר לא מצא הקב"ה כלי מחזיק טובה היל"ל בקיצור לא נתן הקב"ה טיבה גדולה לישראל מהשלום שנאמר וכו' גם צריך להבין למה השלום הוא רק טובה לישראל דווקא הלא אף לאוה"ע השלום הוא טובה ונ"ל דהנה העקדה לס' אלה הדברים האריך מאד בענין וטעם של שלום שהוא אינו כמו שחושבין העולם שהוא רק אם יקדמוהו מחלוקה או מלחמה ואם פסקו אז יבוא השלום אחריהן אבל ענינו וטעמו שהוא שלם שלא יחסר ממנו כלום אעפ"י שהויתו וקיומו מחלקים שונים שטבעם מתנגדים זה לזה ואדרבא רק ע"י שהוא מחובר מטבעים שונים הוא יכול להתקיים ואם נפרד אחד מהם ונתפרדה החבילה נפסד ואינו מתקיים עוד וע"ד זה נברא העולם מאש רוח מים ועפר ואדם מגוף ונשמה וכל זמן שהם יחדיו הם קימין וכמו שאמר יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל כלומר כמו שהאור והחשך מתנגדים כן ברא את הכל ולהיפך אמר שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו וגם פרנסת העולם הוא ג"כ ע"ד זה אחד הוא חייט ואחד סנדלר ואחד סוחר יין והאחר בשאר דברים הנצרכים לקיום העולם וגם תורתינו הקדושה בכללה אינה מתקיימת אלא באופן זה שישראל ערבין זה בזה לפי שאין ביכולת כל אחד ואחד מישראל לקיים כל התורה כולה האחד יש לו בן ויכול לקיים בו מצוות מילה ולימוד תורה וא' יש לו בית ומקיים בו מצוות מעקה וכל אחד מקבל שכר ממצווה שעשה חבירו וגם מהעברות ע"י ערבות ולפי זה יש להבין מה שהביאה הגמרא בסיום הש"ס דברי ר' שמעין בן חלפתא אעפ"י שהדרך לסיים המסכתות בדבר טוב מ"מ כאן לא הי' צריך אחרי שכבר הביא דברי ר' יהושע בן לוי אלא לפי שמדברי ריב"ל שאמר עתיד הקב"ה להנחיל וכו' הוה אמינא דווקא אם אדם אחד סיים כל הש"ס אז מקבל ש"י עולמות אבל אם צדיקים רבים לומדי תורה מחלקים ביניהם ש"ס וכל אחד אינו לומד רק מסכתא אחת לא: לזה הביא גם דברי ר"ש בן חלפתא שאף אם כל אחד ואחד לומד רק מסכתא אחת כמונו היום ועושין סיום ביחד שכל אחד ואחד נוטל חלק ממסכתת חבירו והוי כאלו כל אחד ואחד למד כל הש"ס וזה שאמר רשב"ח לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלים כמו שביארתי שהשלום טעמו שלום אעפ"י שבכלי מניחין דברים מחולפין ומתנגדים שלא קרב זה אל זה כמו מסכתא בבא קמא וכו' למס' עוקצין אעפי"כ כשהם נאספין בכלי אחד נעשו שלם שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ואין עוז אלא תורה שכל אחד נוטל חלק מלימוד חבירו ולפי"ז יובנו דברי המדרש שהתחלנו לפי שאמר הפסיק דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת וגו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כלומר אחר שכל אחד נתן חלקו ויטול חלק גם ממה שנתן חבירו זה נתן זהב וזה נתן ארגמן ותכלת וממתנת כלם נעשה המקדש ע"ז אמר המדרש הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי על תעזובו כי דרך העולם אחד מוכר ואחד לוקח ואז ביד האחד המעות וביד האחד הפרקמטיא אבל בהתורה אינו כן אעפ"י שאחד למד סדר זרעים ואחד למד סדר נשים כל אחד יש לו חלק בזכות חבירו והבן:

תוכן העניינים

זכרון אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה