זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
פרשת יתרו
וישמע יתרו וכו' את כל אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. ופירש"י מה שמועה שמע ובא קי"ס ומלחמת עמלק ע"כ ומקשים מה ראה רש"י לפרש קי"ס ומלחמת עמלק דווקא וכ"ת משום שהי' הנס של קי"ס הגדול שבנסים א"כ לאיזהו צורך כתב ג"כ ומלחמת עמלק והלא הי' די בקריעת ים סוף לחוד ונראה לבאר דלכאורה יש ג"כ לדקדק על הפסוק דבקיצור הול"ל וישמע יתרו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, ונראה דהנה ידוע שהגדול שבנסים הי' קי"ס כמו שכתוב בשירה שמעו עמים ירגזון וכו' אבל הנס של מלחמת עמלק לא הי' מפורסם כ"כ לכל יושבי תבל כי הוא בדרך הטבע ששני אומות עושין מלחמה האחד מנצח את חבירו אעפ"י שבאמת הי' נס גדול כי בני ישראל היו מועטים וגם אינם מלומדים מלחמה אבל בכל זאת לא הי' הפרסום גדול כ"כ אם לא היו יודעים כל יושבי הארץ מהנס הגדול של קי"ס כי רק אז ראו כי ה' נלחם להם כי הי' הכל חוץ לדרך הטבע לפ"ז הי' הנס של קי"ס מחזק ג"כ הנס של מלחמת עמלק כי כמו שקי"ס הי' חוץ לדרך הטבע כמו כן מלחמת עמלקי ולהיפך ג"כ אנו יכולין לומר שהנס של מלחמת עמלק הי' מחזק את הנס של קי"ס כי ניחא לי' לאדם יותר אם צריך שהקב"ה יעשה לו נס שיהי' באופן שגם האדם יסבב ויעשה איזה דבר אל הנס כדי שיהי' גם לו לתפארת ולתהלה, ובזאת ההנחה הי' מפרש הגאון מהרמ"ס ז"ל הפסוק מי כמוכה עם נושע בה' מגן עזרך ואשל חרב גאותיך ויכחשו אויבך לך ואתה על במתימו תדרוך כי הנה אנחנו עם בני ישראל אם אנו יוצאים למלחמה אין אנו צריכין לחרב ולכידון כי אלה ברכב וכו' ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר וכו' אבל מה שאנו לוקחין חרב בידינו הוא רק למען שיהי' גם לנו לשם ולתפארת שיכולנו לכבוש חיל גדול וזהו גאוה לישראל אעפ"י שכל הנצחון בא מהשי"ת מ"מ כדי שיסברו אוה"ע שלישראל ג"כ הכח והגבורה לזה לוקחין חרב בידם וזשה"כ מי כמוכה עם נושע בה' פי' שכל הישועה הבאה לישראל היא רק מאת ה' ואשר חרב פי' וזה שאנו לוקחין חרב כשאנו הולכין למלחמה היא רק גאותינו פי' שיהי' ג"כ תפארת לישראל ויכחשו אויביך לך כלומר שיתעו האומות ויסברו כי אתה על במתימו תדרוך ע"כ וא"כ מהנס של קי"ס לא הי' פאר רק להקב"ה כי האמינו כי ה' נלחם לישראל אבל לישראל לא הי' שום הוד והדר אבל במלחמת עמלק שגם ישראל לקחו החרב בידם הי' גם להם הוד ותפארת לפ"ז הי' הנס של מלחמת עמלק מחזק הנס של קי"ס כלומר שגם הנס של קי"ס נעשה בזכותם וזשה"כ וישמע יתרו וכו' את כל אשר עשה ה' למשה ולישראל כלומר שהרים ה' עוזם ותפארתם של משה וישראל וזה הי' רק ע"י נס של מלחמת עמלק וג"כ כי הוציא ה' את ישראל ממצרים וזהו קי"ס שהי' התפארת להקב"ה לכן פירש"י מה שמועה שמע ובא קי"ס ומלחמת עמלק ומובן:
שם האחד אליעזר כי אלקי אכי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. יל"ד דשם אליעזר אין בו רמז על זכות אבות שאמר אלקי אבי בעזרי ונראה דהנה נעשו למשה שני נסים האחד אצל פרעה שנעשה צווארו כשיש שלא שלטה בו החרב והב' כשברח מלפני פרעה והלך תועה בדרך כצאן בלי רועה ריחם עליו יתרו ואספו אל ביתו ונתן לו בתו לאשה והרי זה וודאי ישועה מיוחדת והנה אין הקב"ה עושה לאדם נסים בחנם ואם אין זכות בידו מחפשין אחר זכות אבות ומשה בענוותנותו לא תלה את הנס בזכותו כ"א בזכות אבותיו אך מצינו במס' שבת שגם זכות אבות אינו מתקיים לעולם ולכן בנס הראשון תלה בזכות אבות והשני לא תלה עוד בזכות אבות וזה שאמר כי אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה זה הנס הראשון הי' בזכות אבות אבל לא השני לזה קראו אליעזר ע"ש הנס השני שאיננו עוד בזכות אבות:
ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן הבוקר עד הערב ויאמר משה כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי כין איש ובין רעהו והודעתי להם את חוקי אלקים ואת תורותיו ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה נבל תבול גם אתה גם העם הזה אשר עמך וגו' עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלקים עמך הי' אתה לעם וגו' ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגי' עד סוף הפרשה וישמע משה לקול הותנו ויעש כל אשר אמר ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל וגו' הנה צריך לחקור ולהבין כאן מה זו עצה גדולה כל כך שנשתבחה בתורה שבשבילה נקראת פרשה זו על שם יתרו וכי המבלי אין תבונה במשה רבינו ע"ה ובהזקנים שהיו עמו למנות שופטים רבים להקל מעליהם והלא זהו דבר פשוט בכל העמים מקדם ומאז שהיו שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ולמה הי' צריך מרע"ה לעצת יתרו, ועוד קשה למה באמת לא צוה אותו אלקים על זה וגם לא מצינו שהמלך בגבורה כאשר אמר יתרו אליו שמע בקולי איעצך ויהי אלקים עמך וכתב רש"י ז"ל בשם המכילתא צא והמלך בגבורה רק אמר וישמע משה לחותנו, וגם אינו מובן ונראה כמיותר מלת לקול כי הי' די אם הי' כתוב וישמע משה לחותנו ונראה לישב דהנה אנחנו עם בני ישראל מצווין ללמוד תורה וללמדה לשמור ולעשות ולקיים בכל עת ובכל שעה כמו שאמר הכתוב ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וממילא כל איש ואיש מישראל צריך שידע כל מצות עשה ולא תעשה ובתוכם גם כל המצוות שבין אדם לחבירו המשפטים והדינים ולכן מן הסברא שאינם צריכים לא מלך ולא שר ושופט לא כן אומות העולם שאינם יודעים דת ודין צריך להיות להם שרים ושופטים ומנהיגים כמו שאמר הכתוב מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וגם אם נמצא בתוכם הוא א' בעיר או שנים במדינה מה שאין כן בישראל כל א' ואחד יודע דת ודין כמו שאמר המשורר אזכיר רהב ובבל פלשת עם יושבי צור זה יולד שם כלומר אם נמצא במדינות אלו איש יקר וחשוב הולך בתמימות היא ניכר בשם אבל ולציון יאמר איש איש יולד בה כל א' א' מבני ישראל הוא ירא את ה' והולך בדרכיו דרכי התורה וזה הי' טענתו של קרח כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' מאחר שכולם יודעים את התורה אינם צריכים לשר ושופט ומלך שימלוך עליהם ומפני זה חרה לשמואל הנביא ע"ה על שביקשו ממנו שימנה עליהם מלך עד שאמר הקב"ה לשמואל שמע בקול העם וגו' כי לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם ופי' שאינם רוצים לסבול עול תורתו לכן אמרו שימה עלינו מלך ככל הגוים לשפטנו כי הירא את ה' לא צריך לא מלך ולא שופט כי ה' היא שופטנו היא מלכנו ה' וחוקקנו היא יושיענו וגם מצות שימת מלך לא בא אלא באופן אם ישראל מבקשים עליהם מלך כמו שכתוב בתורה כי תבא אל הארץ וגו' ואמרת שימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי אבל באמת אין רוח המקום נוחה הימנו וגם איננו כפי דעת התורה והיראה רק רוח אחרת של גוים שאינם רוצים לחיות על היושר והמשפט אבל עם בני ישראל שכל אחד ואחד מחויב לחיות על פי דרכי התורה אינם צריכים לראשים ואם א' נוטה מדרכי התורה חבירו מצווה עליו להוכיחו כמו שכתוב הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא וע"כ לא בא משה רבינו ע"ה מעצמו וגם הקב"ה לא צוהו על זה ע"ד לא יקדים אינש פורענות לנפשי' וגם אל יפתח פה לשטן לפי שאינו דעת ורוח יהודית למנות שרים ושופטים אלא דעת הגיים לכן כתבה התורה עצה זו על שם יתרו שהי' כהן מדין ונקראת פרשה זו על שמו ובאמת לא מיד שמע מרע"ה את עצתו רק כשהיו בני ישראל נוטים מדרכי ה' כמו שה"כ שהי' מקונן איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם ורבכם ופירש"י ז"ל טרחכם מלמד שהיו ישראל טרחנין ומשאכם מלמד שהיו אפקורסין וריבכם מלמד שהיו רוגנים ומאחר שלא הלכו בדרכי ה' הי' מוכרח לעשות ולשמוע בקול יתרו חותנו אבל לבו בל עמו ולא הי' חפץ בדבר ואמר להם הבו לכם אנשים וגו' ואתן עליכם שרי אלפים וגו' ודוק: כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו כקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל וכתב רש"י ז"ל לא פחות ולא יותר:
ויבא משה ויקרא לזקני ישראל וגו' ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה וישב משה את דברי העם אל ה' ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל ה' ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר והיו נכונים ליום השלשי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני וגו' הדקדוקים שצריכים הי' בפסוקים האלה הם, א' מה שאמר כה תאמר לבית יעקב מה כוונתו בזה הא בוודאי שמרע"ה לא יאמר ולא ידבר רק מה שצוה אותו ה', ב' מה שאמר שידבר אל ישראל בלשון מדבר בעדו אשר עשיתי ואשא אתכם וגו' היל"ל אשר עשה ה' ונשא אתכם והביא אתכם אליו ועתה אם שמוע תשמעו בקולו ושמרתם את בריתו והייתם לו סגולה וגו' כי לו כל הארץ תהיו לו ממלכת כהנים הכל בלשון נסתר גם מה כוונת רש"י ז"ל במה שאמר אלה הדברים לא פחות ולא יותר, ג' מה שפירש"י ז"ל על כל אשר דבר ה' נעשה שרצונם לשמוע מפי הקב"ה וגם רצוננו לראות את מלכנו מה הכריחו לכך הלא אחר שדבר אליהם הקב"ה בעצמו גם כן לא ראו שום תמונה כמו שאמר בפ' ואתחנן ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וגו', ד' מה שאמר הקב"ה שנית אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם הלא עיקר הענין הי' פה שיקבלו את התורה ולא שיאמינו במשה, ה' מה שאמר ויגד עשה את דברי העם אל ה' ולא מצינו שהלך עליהם להגיד להם מצות ה' וגם לא כתיב מה שהשיבו לו, ו' מה שאמר הקב"ה למשה במאמר מיוחד לך אל העם וקדשתם וגו' הלא במאמר אחד הי' יכול יכול לומר זאת ולמה לו ג' מאמרים. ונלע"ד דהנה ידוע שהוא פלא גדול שידבר אלקים את האדם קרוץ מחומר ואין חידוש גדול יותר מזה רק אם רוצה להודיע לבני אדם את רצונו או להכיחם על מעשיהם הרעים אז יבחר את המובחר בבני האדם ומודיע לו את רצונו וגם זה נעשה בחלום או במראה ובמחזה כמו שאמרה התורה אם יהי' נביאכם במראת אליו אתודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו לפי זה נראה שהוא מן הנמנע שה' בעצמו ידבר עם עם גדול של שש מאות אלף איש כמו שכתוב במשנה תורה הנהי' כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו השמע עם קול אלקים מדבר כאשר שמעת אתה ויחי אבל יען שקבלת התורה הקדושה הוא דבר דבר גדול כ"כ שהעולם כלו עומד עליו צוה הקב"ה למשה שידבר לישראל בלשון המדבר בעדו והשכינה תדבר מגרונו של משה וזה שאמר כה תאמר וגו' אתם ראיתם אשר עשיתי וגו' עד ואתם תהיו לי ממלכת כהנים הכל בלשון מדבר בעדו ולכן פירש"י ז"ל לא פחות ולא יותר לפי שאם הי' מדבר בלשון נסתר הי' פעם פחות ופעם יותר וע"ז השיבו ישראל כל אשר דיבר ה' נעשה אילו היו מרוצים שידבר משה עליהם לא הי' תו צריך לאמירה השנית הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי אליך ומתוך אמירה זו השנית מוכח שלא היו מרוצים בזה שמשה ידבר אליהם בשם ה' אלא שהקב"ה בעצמו ידבר אליהם לזה פירש"י על כל אשר דבר ה' רצוננו לראות מלכנו ומשמע שלא היו מאמינים במשה מה מה שאמר להם מפי הגבורה והיו חושדים אותו שהם דברי עצמו רק שאמרם בשם ה' ועל זה אמר לו הקב"ה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך ואז גם בך יאמינו לעולם אבל מרע"ה לא נתישב דעתו בזה לפי שהוא ראה עצמו כנוגע בדבר לכן לא אמר לבני ישראל כלל אמירה זו השנית אלא השיב להקב"ה דברי העם הראשונים כל אשר דבר ה' נעשה וזה פירוש של ויגד משה את דברי העם אל ה' כלומר דבריהם הראשונים ועל זה אמר לו הקב"ה אמירה שלישית ואמר א"כ שאני מוכרח לדבר אליהם פה אל פה לכן צריכים להתקדש עצמם בכל מה דאפשר וזה נראה לי נכון להבנת הכתובים:
ויענו כל העם יחדיו את כל אשר דיבר ה' נעשה וכו', והנה מדקדקים על מלת יחדיו שהוא ללא צורך כיון שכבר אמר כל העם ועוד יש לדקדק האיך מלאו לבו של ישראל לומר נעשה קודם לנשמע אתמהה ונל"ב ונקדים לזה עוד דברי המדרש בפ' ויחי על פסוק הקבצו ושמעו וכו' אמר יעקב לבניו שמא יש מחלוקת בלבבכם נגד ה' השיבוהו כשם שאין בלבך מחלוקת כך אין בלבנו מחלוקת שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד והוא פלא מאד למה חשדם כיון שראה שבניו הלכו בדרכי ה' ועשו הטוב כל ימי חייו וגם וגם התשובה שהשיבו לו כשם שאין בלבך מחלוקת כך אין בלבנו שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד מה ראי' היא זאת. ונראה דהנה כבר ידוע ומבואר שיש שני מיני עובדי ה' האחד הוא שעובד ה' מאהבה מפני שמבין גדולות הבורא ב"ה שהוא הבורא עולם וכמו שכתוב בחיבת הלבבות שער הבחינה וכמו שאמר דהע"ה כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו' וראוי לאהוב אותו ולעבוד אותו בלב שלם בלי שום פני', אך יש עוד בעלי מדרגה גרועה מזאת שהזהירוני ממנה חכז"ל אל תהי כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס וכו' והם שמאמינים באחדות הבורא ב"ה וגם מאמינים בשבר ועונש רק עובדים את ה' כדי לקיים להם שם ושארית ולהיות חלקם בשכר הטוב הצפון לצדיקים וגם בעולם הזה. והנה אנשי המדרגה הזאת נחלקו לכמה מינים יש שרוצים להשיג חיי עד בעוה"ב ויש שבכוונתם לחיי עוה"ז ולמלאות בטנם בתענוגות ויש מי שרוצה להשיג כבוד המדומה שיהיו בני אדם נושאים לו פנים ע"י שיראו שהוא צדיק ועובד את ה' אבל אלו שזכו לעבוד את ה' מאהבה אפי' אלפי אלפים ורבי רבבות מהם כוונת לבם על דרך אחד לאהבה את ה' בכל לבבם ונפשם כבן לאביו בלי שום פני' לתשלום איזה גמול והנה יעקב אבינו ע"ה אעפ"י שראה לבניו שהם מחזיקים בדרך ה' אעפי"כ ירא שמא לא מאהבה היא כ"א לכוונת תשלום גמול א"כ אין דיעותיהם שוות כי זה עובד בשביל שכר זה וזה בשביל שכר אחר וזה שחקר ודרש אצלם קודם מותו לדעם תכלית כוונת עבודתם את ה' אם היא מאהבת ה' בלי תקוות שכר או ע"מ לקבל פרס וממילא דעתן חלוקה וזה שהשיבו כשם שאין בלבך מחלוקת כי אצל אדם אחד לא שייך לומר שכוונתו חלוקה אפילו אם הוא עובד לקבל פרס כך אין בלבנו שום חלוקה רק לשם שמים וזה שסיימו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ובזה יבואר ג"כ כוונת הפסוק בתרי עשר בן יכבד אב ועבד אדוניו אם אב אני אי' כבודי ואם אדונים אני אי' מוראי שמדקדקים על לשון אדונים בלשון רבים ולא אמר אדון בלשון יחיד כמו שאמר אם אב בלשון יחיד ולפי הנ"ל ניחא כי העובדים ע"מ לקבל פרס דעתם נחלקות וכאלו יש להם אדונים רבים לכל אחר אדון ומושל על ענין אחר, וזה ג"כ כוונת הגמרא הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו כלומר שקובע תפלתו על כוונה אחת רק מאהבת ה' כי המתפלל ע"מ לקבל פרס אינו מתפלל תמיד על כוונה אחת כי היום רוצה בענין זה ומחר בענין אחר אבל אם כוונתו רק מאהבת ה' אזי תפלתו תמיד על כיונה אחת. והנה עוד חילוק יש בין שני העובדים האלה כי זה שעובד ע"מ לקבל פרס לא יתכן שיקבל עליו העבודה קודם שיודע על עיזה אופן תהי' העבודה ועד כמה תכבד העבודה ואם יהי' השכר כפי ערך העבודה אבל אם עובד מאהבה דשמחה כמו בן לאביו אינו שואל על ערך המלאכה ויגיעתה רק עומד הכן לעשות רצונו, ומפני שהיו ישראל בשעת קרבת הר סיני במדרגה זו שרצו לקבל עליהם עול מלכות שמים מאהבה לפי שראו הנסים הגדולים אשר עשה להם השי"ת בהוציאם ממצרים לכן הקדימו נעשה לנשמע ולא המתינו לשמוע מה העבודה אם לא תכבד עליהם כי היו נכונים לקבל עליהם עול העבודה אף אם תכבד עליהם לפי שהיתה כוונתם רק לש"ש וזה שמדייק במלת יחדיו שלא הי' דעתם נחלקת לכמה כוונות כי אם כוונה אחת לאהבת שמו יתברך ולכן הקדימו נעשה לנשמע ולא בקשו מקודם לשמוע מה העבודה הזאת:
ואשר לא שדה והאלקים אינה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה. במדרש אמר משה עתה עלי לשמוח שברחתי מפני פרעה ופלא ונלאמ"ו דהנה כבר אמרו בגמרא דאין סומכין על הנס לילך במקום סכנה ולבטוח בה' כלומר שיאמר האדם אם ראוי אני להצלה יצילני ה' אף במקום סכנה ואם אני ח"ו למיתה עומד אזי קפצה עלי בכל מקום אף אם אני אציל את עצמי, אמנם לא כן הדבר לאו בכל יומא מתרחש ניסא ולא עביד הקב"ה ניסא למגנא בחנם וכן כ' בעל חובת הלבבות בשער הבטחון שאל ישב האדם בביתו ויסמוך לומר שיזמין לו השי"ת די פרנסתו אף אם לא יטריח ויכין טרף לביתו ביגיע כפיו רק צריך האדם לעסוק בסיבות ולעשות בדרך ארץ ולהשתדל ולהכין צרכי ביתו מפני שכבר ברא הקב"ה עולמו באופן זה שנאמר בזיעת אפך תאכל לחם וכו' ואם אין קמח אין תורה רק יקבע האדם עת לתורה ואחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך וכבר אמרו בגמרא מה שאמר שמואל אל ה ושמע שאול והרגני אף שהי' בשליחות ה' ושלוחי מצוה אינן ניזוקין אפ"ה אין סומכין על הנס לבוא במקום סכנה והנה דבר זה הודיענו הקב"ה במה שצוה לעשות ערי מקלט לנוס שמה כל רוצח אשר ירצח את רעהו בשגגה רק ה' אנה לידו שנאמר פן ירדוף איתי גואל הדם כי יחם לבבו ובל ישפוך דם נקי אעפ"י שאם הקב"ה רוצה להציל אותו אינו צריך ערי מקלט אפ"ה אמר השי"ת שיעשה לו ערי מקלט משום דלאו בכל יומא מתרחש ניסא ולא עביד וכו' לפי שרוצה הקב"ה שיציל האדם את עצמו על דרך הטבע מכל צרה וצוקה כמו שנאמר ושמרתם את נפשותיכם וזה כוונת המדרש שמתחלה ירא משה שמא הוא חטא ועבירה בידו שברח מפני פרעה ולא שם בה' מבטחו שיציל אותו אף בלי שינוס מפני פרעה אבל עכשיו שאמר לו השי"ת שיעשה ערי מקלט אמר עתה עלי לשמוח שברחתי מפני פרעה ודוק:
לא תקח שוחר כי השוחד יעור וכו' וגר לא תלחץ כי אתם ידעתם וכו' ויל"ד איך שייכי הני שני פסוקים להדדי ועוד הלא כבר הזהיר על הגר בפ' שלמעלה באומרו וגר לא תלחץ כי גרים הייתם בארץ מצרים ושמעתי בשם הגאון חתם סופר זצ"ל על זה דאיתא בגמרא שאל האי מינא לר"י הלא כתיב בתורה לא תטה משפט דהיינו מדין הראוי להיות ולמה הוא אם באים ישראל ונכרי למשפט אל השר והשופט של נכרי נותן הישראל לו שוחד שיטה דינו של נכרי לטובת הישראל והרי עובר על לא תטה משפט, והשיבו שאין כוונת הנותן כדי להצדיקו שלא כדין כ"א מפני שדעת השופט נוטה אל הנכרי שהוא מבני עמו לכן נותן השוחד כדי להשוות מאזני פלס דעתו של השופט שיהיו הנכרי והישראל שווין אצלו, ולפ"ז הי' אפשר לומר שאם באים הגר וישראל למשפט לפני ב"ד מישראל שיהי' מותר לגר ליתן שוחד כי הב"ד מישראל נוטים יותר אל ישראל מבטן ומלידה ואשר מעשיו יותר טובים ממעשה הגר וכאשר אמרו ז"ל קשים גרים לישראל כספחת וכדי שישוה הגר עם הישראל אצל הב"ד מותר שוחד הגר לזה אמרה תורה וגר לא תלחץ שלא ילחצו אותו בדין וממילא אסור ליקח שיחד ממנו וע"ז סמכה התורה אזהרת לחיצת גר לאזהרת לא תקח שוחד:
חסלת פרשת משפטים: