אור ברסלב
זכרון אהרן פרשת בשלח

זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן

פרשת בשלח

פרשת בא

ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה:

אם אמנם הפסוק הנ"ל פשוטו שלא נחם אלקים בדרך היותר קרוב מ"מ הלא תורתינו הקדושה מכתב אלקים היא יובן בה ענינים יותר פנימיים דלפי פשוטו קשה הלא גם עתה שהוליכם דרך המדבר ים סוף אמרו ג"כ נתנה ראש ונשובה מצרימה רק שהקב"ה עיכב על ידם וא"כ יכול הי' להוליכם דרך ישר ולעכב בידם משוב מצרים ונראה לבאר הנה אנו אומרים בסדר התפלה ברוך אלקינו שבראנו לכבודו וכו' עד סופו וי"ל כפל אמרו תורת אמת וחיי עולם ועוד דלפי המובן הפשוט חיי עולם הוא חיי עולם הבא היל"ל חיי' העולם בהא הידיעה ועיין פלוגתא בזה בש"ע א"ח סימן ק"מ סעיף י' במג"א שם ואם הוא חיי העולם הזה היל"ל להקדים חיי עולם קודם תורת אמר בהדרגה מלמטה למעלה אבל נ"ל לחתם סופר ואביו לפי מה שאנו מתמיהם על מה שאמרו חכז"ל במס' שבת ס"ג ע"א אמר רב כהנה כד הוינא בר תמני עסרי שנה והוה גמירנא לכולא ש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ"ל דליגמר אינש והדר ליסבר ונראה מזה שחכז"ל הפכו הענין ללמד בניהם גמרא כולה והמקראות דרך דרשותיהם מבלי הודיעו פי' הפשוט שאין המקרא יוצא מידי פשוטו ונראה לכאורה רוע הסדר ח"ו וא' וזפק שכך קבלו מאבותיהם איש מפי איש ועוד מצינו בפ' תפלת השחר כ' ע"ב מנעו בניכם מן ההגיון פירש"י אל תרגילו אותם במקרא יותר מדאי עיי"ש י"מ הגיון שאר חכמות ומ"מ משמע מנעו בניכם ולא עצמכם כי כל החכמות המה יקרות וטובות לתורה הקדושה והמה פתחים ושערים לה ומי שאינו יודע בנתוח אבר לא ידע בהלכות טרפות על בורי' וחכמות שיעור וגמטריאות לסוכה ועירובין וכדומה וא"כ מאי טעמא מנעו בניכם הלא טוב ללמדם מקרא בקטנותם או בשאר חכמות ומזה יורגל לאט לאט שיהי' יותר גדול בחכמות התורה והנה אנחנו רואים אבי הפלסופים מורה נבוכים הרמב"ם בעצמו כתב בספרו בהלכות יסודי תורה אני אומר שאין לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא בטנו בש"ס לידע האיסור והמותר וכיוצא בהם משאר מצוות שראוים הם להקדימן שהם מישרים דעתו של אדם תחלה ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה לישר העולם הזה כדי להגיע לחיי העולם הבא ע"כ והנה כתב כן לפי דעתו שהפלסיפיא הוא הפרדס והוא מעשה מרכבה מעשה בראשית מ"ו הרי קמן שגם הוא כתב שראוי להקדים מילא כרסו בש"ס ופוסקים אלא שבתחלה ילמוד אדם תורת אנשים ואח"כ למוד הטובה הגדולה ומעלין בקודש ואין מורידין והרשב"א בתשובה ולא החרים שלא לעסוק בשאר מיני חכמות עד שיהי' בן כ"ה שנה וכן האריך בריב"ל ורמז עליהם רמ"א בי"ד סימן רמ"ו סעיף ד' וע"כ תקשה כנ"ל:

ואמנם כלם יש להם ממי ללמוד דהיינו ממתן תורה הנה ישראל בעת יצאו ממצרים היו עם לא לומד לא בחכמה ולא בדרך ארץ ולא בטכסיס עם רודפי תאות הלב ועושים תועבות וכבר אמרו ז"ל ביומא ע"ז מתחלה היו ישראל כתרנגולים מנקרין באשפה עד שבא משה וקבע להם זמן סעודה הרי שאף זמן סעודה לא הי' להם כך היו ירודים מאד בכל ענין אנושי ודרך ארץ והנה עפ"י הסברא הי' ראו לנהלם תחלה ולהרגילם בדרך ארץ להביאם למדרגה שיתכן לקרוא אותם עכ"פ בשם עם נמוסי ואח"כ להעלותם למדרגה היותר גבוה והוא קבלת התורה אבל ראה וקב"ה כי א"א להבדיל עם בני ישראל משאר אומות כי אם בהפרידו אותם מהם ומדרכיהם לגמרי כי חיש קל מהרה יהפוך לב האדם לשוב להמונם אם לא ירחיק מהם בתכלית הריחוק ואלו הנהיג הקב"ה את ישראל במנהג דרך ארץ תחלה לא היו זוכים לתכלית אמיתות התורה והאמונה כי טרם הגיעו לזה כבר היו נזירים אחור כי סדר לימודם הי' קרוב לדעת הגוים האלה ואף כי הי' מבינים ישראל כי אלקי העמים מעשה תעתועים הם מ"מ יפרקו עול לגמרי ולא יאמינו לא זה ולא זה וכן אנחנו אם בנינו וזרעינו ילמדו תחלה פשוטי המקראות וחכמות החצוניות אז טרם יגדלו ויגיעו לחלק הדרושים ותורה שבע"פ שהוא עיקר כבר בחרו בהפקרות וכפרו בה' ובתורתו כאשר עינינו רואות בדור הרע הזה בכמה מדינות שהפכו הסדר שקבעו הראשונים ונכשלים ורבים יוצאים מהדת ר"ל ומיעוטא דמיעוטא מהם החפצים בלימוד הש"ס ועלינו לשבח לאדון הכל שלא שם חלקנו מהם והפך הסדר וקרבנו לפני הר סיני קודם שלימד אותנו עניני העוה"ז ואח"כ לימד לנו גם אורחת העוה"ז וזה וזה נתקיים בידינו וזה שאנו מברכים בריך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת תחלה ואח"כ חיי עולם נטע בתוכנו חיי העוה"ז כדי שלא ניגע לריק, והנה ידוע שעם פלשתים היו יותר מתוקנים במנהגיהם ומעשיהם ממצרים והקב"ה מנע את יצחק מרדת מצרימה ולא מנעהו מהתגורר בפלשתים והי' מהראוי שהקב"ה ירגילם לאט לאט בתחלה במנהגי דרך ארץ ועניני העוה"ז כפלשתים ואח"כ לתורה ולא עשה כן מטעם הנ"ל וזה מרומז בפסיק ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים ללמדם דרך ארץ כמנהג הפלשתים אעפ"י שהיא דרך מתוקן מ"מ לא אבה לנהלם כן כי אינם רחוקים כ"כ מדרכיהם הראשונים ופן ינחם העם בראותם מלחמה קצת תאות היצר מלחמה הפנימית בין שני היצרים ושבו מצרימה כלומר יחזרו לעשות מעשיהם הראשונים ומזה יקחו מוסר השכל לבלתי שמוע לחדשים מקרוב באו לרחק מעם ה' ותורתו ורוצים להפך הסדר על דרך ההגיון להשכיל למען שלא יהי' שארית לתלמוד ולגמרא ח"ו:

ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו:

צריך להבין מה ענין כי ברח העם והלא ביד חזקה שלחום וביד חזקה גרשום מארצם ומאין ברחו והלא לא הי' בדעת פרעה ועבדיו שישובו לאחר שלשת ימים כי אם היו מאמינים לישראל שרוצים לשוב אחר שלשה ימים היו שולחים אותם תיכף אחר המכה הראשונה ולא היו סובלים את המכות הגדולות ב' קשה שאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו והלא היו לשלוח מוכרחין ע"י מכות בכורות גם מה טעם של לשון מעבדינו הלא הי' די לומר מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל גם אומרו ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ע"י מה נתהפך. ונ"ל ליישב דלכאורה צריך להבין לאיזה צריך הי' עוד התחזקות לב פרעה מאחר שעשה רצונו של הקב"ה ושלח את ישראל מארצו למה חיזק עוד את לבבו לרדוף אחרי בני ישראל אל הים ולקרוע את הים מאחר שעשה כל מה שביקש ממנו לכן נ"ל שבאמת הנס של קריעת י"ס לא הי' בשביל פרעה ומצרים אלא בשביל שאר גויי הארץ כדי שיראו כל עמ' הארץ כי שם ה' נקרא על ישראל ויראו מהם כי אחר שיצאו ממצרים הי' תכליתם לבוא אל ארצם ארץ כנען ושם היו ערים גדולים ובצורות עד השמים וגם העם עז מאד וגם ילידי הענק היו שם וכדי שיפול עליהם אימתה ופחד הי' הנס הגדול של קי"ס כי ע"י הנס הזה נבהלו אלופי אדום אלי מואב יאחזימו רעד נמוגו כל יושבי כנען וגם רחב הזונה אמרה אל המרגלים ידעתי כי ה' נתן לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי י"ס מפניכם בצאתכם ממצרים רק ע"י שהתחיל הקב"ה להראות ע"י פרעה את ידו הגדולה גמר על ידו גם זה שהי' צריך להקדים רפואה למכה בענין שאר העמים, ובזה יש לפרש מה שאמרו חכז"ל וישמע יתרו מה שמוע שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק כי ע"י הנסים והנפלאות שעשה במצרים לא הי' בא כי יוכל להיות שגדול ה' רק מאלקי מצרים אבל כאשר שמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק אז בא ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלקים, והנה מתחלה לא האמין פרעה במה שאמר לו משה רבינו ע"ה דרך שלשת ימים נלך במדבר כי אז באמת הי' שולחם מיד אבל אחר שבאו עליו כל המכות הי' מוכרח לשלחם אעפ"י שלא ישובו עוד אבל כאשר הוגד לו כי ברח העם ואינם יודעים להכין ילכו כמו בורח אז חשב שזה אמת מה שאמר לי משה רבינו ע"ה שילכו רק דרך ג' ימים לעבוד את ה' וישובו למצרים רק העם מעצמם אינם רוצים לשוב כי עבדיו בהפקירא ניחא לי' אבל אין זה רצין ה' ולכן הם נבוכים במדבר וה' עזב אותם וז"ש ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם דייקא וזה הי' החיזוק לב וגם מזה הטעם אמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו כלומר לא הי' לנו לשלוח אותם רק לזבוח ולעבוד את ה' אלקיהם ולא מעבדינו ודו"ק: ויבא מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה וילונו העם על משה לאמר מה נשתה ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. וכתב רש"י ז"ל שם שם לו חוק ומשפט במרה ניתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין ע"כ הנה צריך להבין א"כ למה סמכם וכתבם בפסוק אחד עם וימתקו המים כי היה כדאי לכל הפחות להתחיל פרשה אחרת או פסוק אחר עמהם כי הלא המצות האלה המרומזים פה הם הם גופי התירה ונ"ל לבאר עפ"י מה שאמרו חכז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו יש לו מנה רוצה מאתים וכוי ועי"ז יגע להעשיר כדי שיוכל למלאות תאותו ואין לו פנאי ללמוד תורה ולעסוק במצוות כי הוא מבקש תמיד להגיע את מה שאין לו ואינו שמח עם מה שהשיג כבר ורק אם יפגעהו פגע במה שיש לו אז יאנח ודוה לו על מה שאבד ממנו ואז יכיר את הטוב שהי' לו מלפנים וזה לפי דעתי טעם הפסוק כי אמרו בגמרא על וירהו ה' עץ שהוא הרדופני שהוא מר מאד וכתבו המפורשים שהי' נס בתוך נס שע"י עץ מר נמתקו המים ולדברי אין צריך לזה רק לפי שהיו המים מרים מאד ע"י הרדופני אז נמתקו להם המים הראשונים שלא היו כ"כ מרים כמו המים שהשליך בהם את הרדופני לפי שהקב"ה רצה שיהיו לישראל מדת ההסתפקות כי רק אז ילמדו התורה ויעסקו במצוות לכן לא ספקם אלא לחם צר ומים לחץ במדבר כמו שאמרו חכז"ל כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכלו מים בעשירה תשתה ועל הארץ תישן ואז בתירה אתה עמל לכן המשיך הפסוק ואמר שם שם לו חוק ומשפט כלומר בזה שהראה להם הקב"ה שיש עוד יותר מר ממה שהם חשבו קודם בזה למדם חוק ומשפט מדת ההסתפקות ושם נסהו כי זה הוא באמת נסיון גדול וזה שכתב נמי הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו כלומר דלי טירחא למען אנסנו הילך בתורתי אם לא והבן וגם זה שאמרו לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן שהיו מסתפקים בכל יום במה שנפל להם מן השמים בלי דאגה וטירחא והיו יכולין ללמוד תורה בעיון רב הלכות שבת שהן כהררים התליון בשערה ופרה אדומה שהוא האב לכל החוקים ודינין שהם כל המצוות בין אדם לחבירו והבן:

ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה והי' כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל וכאשר יניח משה את ידו וגבר עמלק ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים ויכן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר. להבין פרשה זו אקדים תחלה הספיקות שהם כאן ואבוא אל הביאור כיד ה' הטובה עלי והם, א' איך יכול עמלק להעיז ולהרהיב בנפשו עוז לבוא ולהלחם עם ישראל אחר שראה מה שנעשה לפרעה ולמצרים שהוכו שלא כדרך הטבע וגם קריעת ים סוף שהפיל אימה ופחד על כל יושבי האדמה ועל כל מלכי הארץ הלא אין שגעון גדול מזה, ב' כמה אמר משה ליהושע בחר לנו אנשים וכו' למה לא המתין עד שיצוה ה' אותו מה לעשות, ג' למה זה הי' צריך לפרוש כפיו ולהתפלל עד בא השמש ואהרן וחור היו צריכין לתמוך ידיו מה שלא מצינו בשום מקום התאמצות בתפלה על אופן זה והפלא כי ברגע שהניח ידו מיד יגבר עמלק, ד' מה שאמר ויחלוש יהושע את עמלק למה הי' יכול רק להחליש אותו ולא הכה אותו עד חרמה וגם מה טעם של לפי חרב שנראה כמיותר, ה' מה כוונת הפסוק ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושם באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים, ו' מה זאת נתינת טעם שאמר משה כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ונראה לבאר דהנה ידוע שברכת הצדיקים הקדושים לא תשוב ריקם ובפרט ברכת האבות אברהם יצחק ויעקב שהיו מרכבה לשכינה והי' ברכתם כאלו יצאה מפי הגבורה עצמה כמו שכתב רש"י ז"ל בפ' לך גבי ויעל מעליו אלקים מלמד שהצדיקים הם מרכבתו של מקום והנה יצחק אבינו ע"ה ברך את יעקב ויתן לך אלקים מטל השמים ומשמני הארץ וכו' יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים הוי גביר לאחיך וכו' הנה זאת הברכה היא נסיית שלא בדרך הטבע כמו שהיו כל הצלחות ישראל חוץ לדרך הטבע אבל זה הוא דווקא אם אנו עושים רצונו של מקום כמו שכתוב בכמה מקומות בתורה והי' אם שמוע תשמע, אם בחקותי תלכי, הנה היתה הברכה של יעקב רק בתנאי ובזה מיושב מה שקשה לכל המפרשים הויו של ויתן לך שהי' צריך להתחיל רק יתן לך אבל הויו מודיע לנו שצריכין מקודם להיות מוכשר והגון לכך ואז אם תעשה את שלך ויתן לך אלקים דייקא ע"ד נסי' וזה אין לו שיעור וערך, והנה יצחק אבינו בירך גם את עשיו ועל חרבך תחי' וזאת הברכה היא בדרך הטבע שיהי' חזק בחרבו מכל העמים אעפ"י שיש גם להם חרב וזה"ש דהע"ה אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם אלקינו נזכיר וגו' הנה הי' עשיו סמוך ובטוח על חרבו שברכו אביו וזה שהשיב מלך אדום למשה כששלח מלאכים אליו שיניחהו לעבור בארצו אל תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך וברכת עשיו הי' בלי תנאי לפי שהוא תמיד עומד ברשעתו כי גם בשעה שקבל עשיו הברכה הי' עשו הרשע, והנה עמלק שהוא זרעו של עשיו זכר את ברכת אביו ובטח עלי' ע"כ לא ירא להלחם עם ישראל כי חשב כמו שנתקיימה ברכת יעקב שלא נתנה רק בתנאי אם יהיו שומרים התורה כמ"ש והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך ומאחר שלא היו שומרים כ"כ את התנאי שניסו את המקום ואמרו היש ה' בקרבנו אם אין לכן הרהיב בנפשו עוז לעשות מלחמה עם ישראל ועל כן הי' צריך משה רע"ה למצוא כפלים לתובי' החרב וגם התפלה ולפי שחרב ישראל אינה מבורכת הי' צריך משה להתאמץ גם בתפלה ומה שהי' צריך להלחם בחרב הוא כדי שיסבור עמלק שגם חרבינו הוא חזק משלו וכמו שכתב הח"ס זצ"ל על הפסיק אשריך ישראל מי כמוכה עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותיך כלומר אעפ"י שעם בני ישראל תשועתם רק בה' וא"כ למה להם החרב וע"ז אמר ואשר חרב גאותיך שיסברו האויבים שגם בחרב אתה חזק מהם ויכחשו לך אויבך שאתה על במותימו תדרוך וזה יהי' גאותך ומאחר שחרב עשיו היתה ברוכה לכן כאשר יניח משה את ידו מעט באותו שעה גבר עמלק לכן לא הי' יכול יהושע להחרים את עמלק רק להחלישו וזה שאמר ויחלוש יהושע את עמלק והטעם שרק החלישו ולא החרימו לפי חרב לפי שחרבו של עמלק היי בתוכה, ונוסיף קמחא וגם נוסיף מיא רק שבתחלה נשים לב להבין מה כוונת הפסוק פה בפ' בשלח וגם במשנה תורה שכתב כי מחה אמחה את זכר עמלק תמחה את זכר עמלק הלא הי' די לכתוב כי מחה אמחה את עמלק ותמחה את עמלק ואין לומר שכוונתו שימחה את שמו וזכרו מלהזכירו זה אינו שהרי התורה הקדושה היא נצחיית ואנו מחוייבים לקרות בה תמיד ובה כתיב שמו של עמלק כמה פעמים וגם למה לא נזכיר אותו אחר שע"י אנו מזכירין חסדי ה' שהציל אותנו מידו כמו שאנו מחוייבין להזכיר תמיד יציאת מצרים. ע"כ לבי אומר לי שכוונת התורה למחות את זכר עמלק כלומר מעמלק עצמי שזוכר וסומך עצמו על ברכתו שנתן לו יצחק אבינו ע"ה זאת הזכירה צריכין אנו למחות ממנו שהיא לא ניתנה לו נגד ישראל שאם אנו עושין רצונו של מקום אז תחלש כח החרב של עשיו וזו מצוות זכירת עמלק שע"י אנו מקיימין את התורה ואז אין אנו צריכין לירא מחרב של עשיו, וזה שאמר הכתוב ויאמר ה' כתוב זאת זכרון בספר כלומר שתכתוב זה הזכרון שיש לו לעמלק בספר וזה יהי' תועלת גדול לישראל שיעבדו את ה' וגם יאמר ליהושע שאל יצער עצמו שלא יכול רק להחליש את עמלק כי מחה אמחה את זכר עמלק מה שהוא זוכר וסומך עצמו על ברכתו ואמר משה הטעם ויאמר כי יד על כס יה דהיינו שעמלק סמך עצמו במה שיש לו יד במרכבה הקדושה אבל היא סמיכת שקר כי מלחמה לה' בעמלק מדר דר ואז יראה כי ברכתו הבל כי ברכת ישראל גברה ממנו כי ישראל עם נושע בה' וזה נכון לפע"ד:

חסלת פרשת בשלח:

תוכן העניינים

זכרון אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה