זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
פרשת בא
ויאמר ה' אל משה כא את פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותתי אלה בקרבו מדרש הה"ד (משלי כ"ז) כובד אבן ונטל החול וכעס אויר כבד משניהם הנה מהראוי להבין מה ראו חז"ל להביא כתוב זה לכאן ונ"ל עפ"י משל אם אדם אחד חייב לחבירו ממון והוא אינו רוצה לשלם הנה הנושה מזמינו לבית דין ושם עושין לו פסק שישלם עד זמן ידוע את חובו ואם בכל זאת איני משלם הבית דין שולח שליחים לבית הלוה לעבוט עבוטו כדי החוב ע"י שיכתבו את כל כלי הבית של לוה והגבילו לו עוד זמן ידוע שאם לא ישלם ער הזמן הזה יבואו למכור את החפיצים שכתבו והנה הוא עוד לא שלם ובאו שלוחי בי"ד למכור והלוה פייס את שלוחי הבי"ד בדמים וגם שלם את ההוצאות והתחנן לבי"ד שיקבעו לו זמן אחר ואז ישלם וכן עשה פעמיים ושלש והנה באו עוד שלוחי הבי"ד אליו ותחת לפייסם גער בהם בנזיפה וגרשם מביתו בחרי אף, והנה הי' חטאו בכפליים א' על שלא שלם את חובו והב' מה שהטיח דברי עזות נגד הבי"ד ושלוחיו וגם גרש אותם מביתו וכדמיון הזה הי' אצל פרעה כי הקב"ה צוה לו שישלח בנו בכורו מעבודתו והוא אמר לא ידעתי את ה' אבל הקב"ה הוא הבעל דין וגם הדיין שלח את שליח הבי"ד והיא מרע"ה לזרזו ולעבוט עבוטו ע"י המכות אבל פרעה השמיט א"ע כפעם בפעם ע"י שביקש מנשה שיסור המכה והבטיח אותו שאחרי כן ישלח את ישראל ומה שקיבל מהמכה שלם בהוצאות וכן עשה בכל מכה ומכה שבאה עליו עד מכת הארבה ובזו המכה חרה אפו על משה ואהרן ויגרשם ומעל פניו, ועתה נבוא לבאר דברי המדרש בשנקדים החילוק שיש בין אבן לחול שדומין למלך ושריו ועבדיו כי הנה דבר המלך שלטון ואת כל אשר חפץ עשה ואין ביד אחד מעבדיו לעשות דבר כנגדו, אך אם כל ועבדיו יחדיו ידברו נגד המלך אז גם המלך צריך לשמוע דבריהם אם יש בהם ממש כי דברי כלם שוקלים וכבידים כמו דבריו והנה הי' קשה להמדרש מה זה שאמר הקב"ה כאן כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו מה שלא אמר בכל המכות אשר עברו עד הנה וגם לא מצינו עד עתה שהי' פרעה מתיעץ עם עבדיו בענין השליחות וגם הם לא דברו אליו דבר ועבדים מאן דכר שמייהו רק במכה זו שאמר הקב"ה ואת לב עבדיו וגם העבדים עצמם אמרו אל פרעה עד מתי יהי' זה לנו למוקש ופרעה שמע לעצתם ויושב את משה ואהרן וכאשר אמר משה בזקנינו ובנעורינו נלך וגם מקננו ילך עמנו אז הכביד לב המלך וגם לב עבדיו ויגרשום לזה הביא המדרש הפסוק כובד אבן הוא פרעה ונטל החול הם עבדיו וכעס אויל שגרשם זה החטא הי' כבד משניהם מכובד לב של פרעה ועבדיו והבן:
ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' כדברכם רק צאנכם ובקרכם יוצג וגם טפכם ילך עמכם ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלקינו לא תשאר פרשה יש לדקדק מפני מה הסכים בתחלה שילכו עמהם הצאן והבקר ולא הטף כמו שאמר יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ועכשיו לא רצה לשלוח רק הטף ולא הצאן והבקר ולמה שינה מבתחילה ונ"ל דכבר מבואר לעיל שמשה לא גילה לפרעה מיד שרוצה הקב"ה להוציא ישראל מידו רק ביקש לשלח אותם לשלשת ימים לזבוח וזה נתקשה לפרעה שאם באמת לא ביקשו רק לילך לזבוח שלשת ימים למה להם ליקח עמהם גם הטף די להם בצאן ובקר לחוד לקרבנות ומזה הוכיח שלא כדבריהם כן הוא אלא הם רוצים לברוח לכן לא רצה לשלח עמהם הטף כדי שלא יוכלו לברוח ולזבוח הלא די להם בקרבנות לחוד, אמנם כוונת הקרבנות יכול להיות על שני אופנים האחד צאן ובקר כדרך כל הקרבנות והשני שחפץ ה' בקרבנות נפש אדם ולא בהמה כמו אצל יצחק שצוה הקב"ה להעלותו לפניו לעולה כדי לנסותו אם ירא את ה' וגם למצרים הי' דרך זה לזבוח בניהם ובנותיהם לשדים לכן כשלא נתרצת משה בצאן ובקר והטף ישאר במצרים דימה פרעה בלבו שמא רוצים בקרבנות אדם ולא בקרבנות צאן ובקר לכן אחר מכת חשך היפך דבריו ונתן להם רשות ליקח הטף וא"כ הצאן ובקר יוצג אבל משה השיבו בטוב טעם ודעת כדי להטעותו בדבריו ואמר ואנחנו לא נדע במה לעבוד את ה' עד בואינו שמה כלומר עדיין לא גילה לנו ה' מסיד הקרבנות במה חפץ אם בקרבן בהמה או בקרבן אדם עד בואינו שמה וצריכין אנו ליקח שניהם בידינו אבל פרעה הי' מתירא שמא בערמה באו אליו ולא ישובו עוד לכך לא נתן להם רשות:
ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלקינו וקשה דהיכן מצינו שנתן פרעה להם קרבנות לזבוח לה' הלא לא מצינו שנתנו להם רק כסף וזהב ושמלות לא בקר וצאן ועמד בזה הרמב"ם ונלאמ"ו הגאון בביאור הדבר דהנה ביאר העקדה בפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם דהנה מצינו שני מיני קרבנות אצל הקב"ה דעיקר הקרבן הוא של צאן ובקר שמביא לכפרה וסליחה על עון שלו וצריך הוא לחשוב בשעת קריבתו שהוא בעצמו הי' ראוי לעשות לו הדבר הזה שעושין עם הקרבן רק השי"ת בחמלתו ורחמיו מקבל קרבן זה לכפרה נפש תחת נפש ועיקר התועלת הוא הווידוי והחרטה והתשובה וגם יש מין קרבן שחשוב ומקובל לפני הקב"ה כקרבן והוא התשובה והתרנוה שמבקש מה' סליחה ומחילה על חטא זה בלב נשבר ונדכה וזה שנאמר ונבחר לה' מזבח עשה משפט וצדקה והנה אמרו בגמרא יכול גם משה נצטוה על הקרבנות לכך כתיב דבר אל בני ישראל ומסיים שם בא וראה כמה גדילים נמיכי רוח לפני הקב"ה שאדם מביא מנחה שכר מנחה בידו אבל כל מי שרוחו שפלה אין צריך לקרבן כמו שאמר דהמע"ה זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכא וכו' והנה כבר אמרו ז"ל ופרעה הקריב שהקריב את לב ישראל לה' ע"י תשובה ותפלה כיון שראו הצרה הגדולה אשר לפניהם המצריים השיגום מאחריהם והים לפניהם התחילו בצעקה ותפלה לפני הקב"ה ונתחרטו על העבירות שעשו ואת כל זה גרם להם פרעה וזה שהשיב לו משה על שאמר רק צאנכם ובקרכם יוצג גם אתה תתן בידינו עולה וזבחים כלומר שאתה תגרום לנו תשובה וחרטה אשר מקובלת ומרוצה לפני הקב"ה יותר מעולה וזבחים:
חסלת פרשת בא: