אור ברסלב
זכרון אהרן פרשת וארא

זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן

פרשת וארא

פרשת שמות

וישב משה אל ה' ויאמר אדני למה הרעותה לעם הוה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הוה והצל לא הצלת את עמך ויאמר ה' אל משה אתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שרי ושמי ה' לא נודעתי להם וגם הקימותי את בריתי אתם וגו' עד לכן אמור לבני ישראל אני ה' וגו':

הנה הקשה משה להקב"ה ג' קושיות חדא למה הרעותה, ב', למה זה שלחתני ג', ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה וצריך א"כ להבין מה כוונת של למה הרעותה ומה ההמשך לזה למה זה שלחתני והלא הי' די אם הי' אומר למה זה שלחתני אחר שע"י שליחות זה הרע לעם הזה, וגם צריך להבין שנראה שהקב"ה לא השיב לו רק על קושיא האחרונה ועל ב' הראשונות לא השיב לו כלום ועוד קשה למה הפסיק כותב הפרשיות ומחלקם תוך דיבורו ותשובתו של הקב"ה והתחיל פ' וארא תוך כדי דיבורו של הקב"ה וגם יש לדקדק מה זה שאמר אלקים אל משה אני ה' והלא כבר אמר לו זאת פעמיים ושלש כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבותיכם שלחני אליכם זה שמי וגו' לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם ה' אלקי אבותיכם נראה אלי וכן כאשר באו אל פרעה כה אמר ה' אלקי ישראל גם מה טעם של וארא אל אברהם יצחק ויעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם ונ"ל לבאר דהנה אם אנו רואים שאיש יקר ונכבד מושלם בכל מדות טובות מכה אדם אחד ברחובות קרי' לא יהמה רחמינו על המוכה כי אנו דנין את המכה לכף זכות מאחר שאנו יודעין את האיש ואת שיחו אבל אם אנו רואין לאחר שעה או שתים שהאיש המכה הזה קרא למוכה לאכול אתו לחם או לישב עמו במרכבתו אז קשה לנו למה הכה אותו מקודם לכן וביותר קשה לנו הדבר אם אני רואין שלאחר שאכל עמו ביחד ורכב עמו במרכבתו עוד שלח ידו פעם שנית והכה אותו מכות גדולות וחזקות מפעם הראשון וכן הי' הענין אצל שליחות משה רע"ה כי מתחלה כשנגלה הקב"ה למשה בסנה לא שאל מהקב"ה למה הרעות לעם הזה לפי שידע שהצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט צדק ובודאי היו חייב גלות אבל ששלחו להוציאם ממצרים וקראם עמי וצוה לאמר לפרעה שלח עמי ויעבדוני הוקשה לו למה הרעותה לעם הזה מתחלה וביותר קשה לי ומאז באתי לפרעה הרע לעם הזה תחת שהי' צריך להיות להם הנחה לכה"פ ובודאי גם זה הוא רצונם וע"ז השיב לו הקב"ה על אחרון ראשון ואמר שאמת שגם זאת מידי הי' להם אבל לתכלית גדול והוא שעי"ז יודע להם שאני הוא המוציא אותם מתחת סבלות מצרים שאם יי' פרעה שומע למשה מיד כשבא אליו לא הי' הקב"ה יכול להראות להם נפלאותיו הגדולים וזה שאמר עתה תראה את אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו תחת אשר הי' מתחלה מסרב נגד ה' ואמר לא ידעתי את ה' והכביד עליהם את העבודה ועול הגלות אבל להבין תשובת הקב"ה למשה על שני קושיות הראשונות צריכין תחלה לחקור על מה שאנו אומרים בי"ג מדות שהקב"ה הוא אל רחום וחנון והאיך שייך אצלו רחמים מאחר שהוא אמת וחותמו אמת וכל דרכיו משפט חי הרחמנות לא שייך רק במי שמקבל מתנת חנם והא אמרינן מאן דאמר שהקב"ה וותרן יוותרון מעוה"י ואצל מי שעבד עבודתו ופעילתו ונותנים לו שכרו זה לא נקרא רחמים אלא אמת וצדק שנותנים לו שכר עבודתי לכן נראה לי באמת שאין שייך לומר אצל הקב"ה שהוא רחים כמו שאנו אומרים בכל יום גומל לאיש חסד כמפעלו ונותן לרשע רע כרשעתו ומה שאנו משבחים אותי ית' במדת הרחמים לפי שאצל עם בני ישראל שייך אצלו מדת הרחמים והחסד לפי שאצלנו גם החסד והרחמים שלו הוא אמת ויושר לפי שיש לנו אצלו חיב והוא בזכות אבות הנשאר אצלו ית' ואנו יורשיהם ועל זה אנו סומכים בכל עת ועונה וזה כי אבותינו הקדושים ע"ה אשר הראשון הי' אברהם הוא הי' אב הי' אב המון גוים והודיעם כי יש אלקים קנה שמים וארץ ועמד בעשרה נסיונות אשר על ידם ראו כל עוני הארץ כי שם ה' נקרא עליו וקראו לו נשיא אלקים וגם כרתו עמו ברית ובודאי אין לשער ואין להעריך את שכרו הגדול אשר יאות לו מאת השי"ת על זה כמו שאמר לו הקב"ה בשובו מהכות את כדרלעומר שכרך הרבה מאד והיא השיב ה' אלקים מה תתן לי הן לי לא נתת זרע כלומר למה לי שכר גדול ממה שיש לי עתה ואני הילך ערירי וע"ז הבטיח לו הקב"ה שיהי' לו זרע ככוכבי השמים והם יהיו צריכים להשכר הגדול אשר אתה אינך רוצה לקבל לעצמך וכמו כן יצחק שעקד עצמו על גב המזבח וכן יעקב ע"ה וזה שמזכיר משה רבינו ע"ה בתפלתו על ישראל כשחטאו במעשה העגל זכר לאברהם ליצחק וליעקב עבדיך אשר נשבעתה להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם כככבי השמים וגו' לפי זה רק אפלהו עם בני ישראל שייך מדת הרחמים של הקב"ה לפי שיש לנו אצלו זכות אבות שלא קבלו לעצמם והניחו אותו בבית גנזיו של הקב"ה לזרעם אחריהם וזה שאנו אומרים בי"ג מדות ה' ה' אל רחום וחנון ורב חסד ואמת וא"ת האיך יכול להיות רחום ורב חסד ואפילו הכי הוא אמת לפי שנוצר חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצותיו אבל שאר אמות העולם שאין להם זכות אבות לא שייך אצלם מדת הרחמים רק דין ומשפט, ולכן לא נקרא אליהם שם ה' רק שם אלקים אלקי הגוים לפי ששם ה' הוא רחמים וזה לא שייך רק אצל עמו ישראל וזה שאנו אמרים פעמיים בכל יום שמע ישראל ה' אלקינו ולא לעם אחר, וכן אמר ה' אלקי ישראל, וכן בראש השנה אנו מתפללים ואומרים ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה מכל זה ראינו ששם ה' לא שייך רק אצל ישראל לפי שהוא מדת הרחמים ורק אנו עם בני ישראל יכולין לבקש רחמים מאת הקב"ה לפי שנאמר אצלו שכר הרבה משכר אבותינו מה שלא קבלו, והנה גם זה ידוע ששם שדי הוא שאמר לעולמו די דהיינו כשברא הקב"ה את עולמו נתן גבול לכל נברא עד היכן יתפשט לפי זה גם לשכר שהי' רוצה ליתן לאברהם ליצחק וליעקב הי' צריך לומר די ולכבוש לעצמו עד שיהי' צריך לתנו לבניהם אחריהם ובזה השיב הקב"ה למשה על ב' קושיות הראשונות שהקשה למה הרעותה כלומר מה פשעם וחטאתם שהבאתם בגלות ואם אמת שחטאו א"כ למה זה ותנו על זה אני אומר לך שזה ודאי אמת שהם מחויבים להיות בגלות אבל מה ששלחתיך הוא מפני שאני ה' וצריך אני לרחם עליהם וזה הרחמנות אני חייב להם מפני וארא אל אברהם יצחק ויעקב באל שדי שלא יכולתי לתת להם כל שכרם ושמי ה' שהוא מדת הרחמים לא נודעתי להם כי אם מה שבא להם מן הדין לא קבלו כש"כ שלא נכרתי להם בשם מדת הרחמים וגם הקימותי את בריתי אתם וגו' לכן אמור לבני ישראל דייקא אני ה' לפי שרק אצלם שייך מדת הרחמים, ולפי שזה כלל גדול וחבה יתירה לנו על כל העמים לכן הפסיק מסדר הפרשיות בתשובתו של הקב"ה והתחיל הפרסה בההודעה הנפלאה הלזו למען יעשה רושם גדול בלבנו ויראו עינינו וישמח לבנו כי נפלינו אנחנו עם בני ישראל מכל העם אשר על פני האדמה ונכון, ובזה יש גם כן להבין מה שפירש"י על מלת וארא אל האבות מה בא רש"י ז"ל ללמדנו אבל לפי זה נכון לפי שרק ע"י שהיו אי"ו אבותינו דיבר אלקים אל משה אני ה' לפי שהם היו אבותינו ולא קבלו שכרם משלם ואנו יורשיהם לכן שייך רחמים אצלנו:

הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה ואהרן:

ויש לדקדק מתחלה הפסוק מקדים אהרן למשה ובסופו מקדים משה לאהרן, ונראה דהנה את זה השכל מחייב שאז באותו זמן הי' אהרן יותר מקורב אצל ישראל ממשה שהי' אהרן מעורב בין הבריות ואוהב שלום ורודף שלום וגם הי' במצרים בכל עת ובודאי דלדברי אהרן האמינו יותר מלדברי משה ע"ה שלא הי' לו מדה זו א"כ עכשיו שבאו לישראל לבשר מענין הגאולה ודאי מן הראוי שיהי' אהרן ראש המדבר ומטעם שאמרנו אבל אצל פרעה ודאי משה הי' יותר מקורב כי הוא הי' מגודל בביתו של מלכות א"כ ודאי לא נשא עול השיעבוד והשכל מחייב שאם הוא יבא לפרעה בשליחות המקום יותר מאמין לו מלאהרן כי באהרן יש לחשוב שאומר כן להתיר עצמו מאאסרו כ' גם הוא הי' בארץ מצרים תחת המשועבדים וזה שאמר הכתוב הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם להוציא את בני ישראל היינו כשדיברו לישראל הי' אהרן ראש המדבר כי הוא הי' יותר מעורב עם ישראל ממשה הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא וכו' הוא משה ואהרן דלגבי פרעה הי' משה ראש המדבר וק"ל: חסלת פרשת וארא:

תוכן העניינים

זכרון אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה