זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
פרשת שמות
ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, הנה כבר נחלק אמוראים בגמרא מאי אשר לא ידע ושמעתי בשם חכם אחד לבאר כוונת הפסוק על דרך זה דהנה איתא דראו באצטגנינות שלהם שעתיד לעמוד מושיען של ישראל להצילן מידם לכן השתדלו והרבו תחבולות כנגדו להתחכם לבטל ישועתו אבל הוא לא ידע מעשה מושיען של ישראל שאי איפשר להתחכם כנגדו בשום תחבולה כמו שיכול האדם ליקח ראי' לדבר מהמעשה שנעשה עם יוסף ומזה נראה וניכר גדולים מעשה ה' אשר אם אדם רוצה למלט נפשו מדבר רע באיזה תחבולה בלתי שם ה' מבטחו זה בעצמו נתהפך וגורם לו להיות סיבה להרע לו בדבר זה בעצמו שרצה לתקן בו ונתבונן היטב במעשה שאירע עם יוסף אצל אחיו מזה נוכל ליקח מוסר גדול אשר מי יוכל להתחכם נגד ה' דהנה ידוע כוונת האחים ומפורש בפסוק מפני שראו מתוך חלומותיו שסיפר להם למשול ולמלוך עליהם לכך רצו לבטל הדבר ע"י מכירה לעבד ואז וודאי אי אפשר שיבוא לתכלית גדולה ויתבטלו ע"י חלומותיו אמנם נהפך זה עצמו לקיום חלומותיו ולהביא עליו גדולה, והנה גם פרעה הרבה תחבולות רבות לבטל ישועת ישראל שראה באצטגנינות שלו ומתחלה הטיל עליהם חומר השיעבוד כדי שלא ירבו ויפרצו לרוב ועוני העבודה היא מניעה לפרי ורבי' וזה בעצמו הפר עצתם וגרם לקרב ישועתם של ישראל כי כבר עמדו המפורשים לבאר ענין הגאולה שקרבה ה' ממה שאמר לאברהם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה ובאמת לא היו כ"א רד"ו שנה ומה הי' זכותם ותורצו קושי' השיעבוד השלים ואיתא ג"כ בגמרא ישראל אינם ראוים לקבל התורה בחוסר מנין שישלים עליהם העבודה והוא הסיבה שרבו ויפרצו יותר ממה שראוי להיות כדי שיהיו ראוים לקבל התורה הנה נראה כי מתוך כבדות העבודה היו צריכים יותר להפרות ולהרבות ולפי"ז הם עצמם גרמו שקרבה ישועתם וזה שאמר הכתוב ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף כלומר לא ידע מעשה שנעשה עם יוסף במכירתו ואם הי' יודע דבר זה איך נהפכה מחשבת האחים הי' לו לידע שלא יועיל להתחכם כי אין עצה ואין תבונה לנגד ה':
ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים נראה לפרש טעם של ויעש להם בתים שאחר שיראו המילדות את ה' ולא הרגו את הילדים הזכרים כאשר צוה להן מלך הנה נהיו מחוסרי פרנסה כי נפסקו מאומנתם לכן אמר שהקב"ה עשה להם בתים שמשם קבלו די מחייתם והחזיקו אותן ע"י שראו צדקתן כמו שקבלו הכהנים והלוים את חקם מאת בני ישראל תרומת ומעשר ומתנות וזה שאמר רש"י ז"ל בתי כהונה ולוי' וכמו שאמר יעקב ע"ה מתי אעשה גם אנכי לביתי ודו"ק מאדמו"ר הגאון:
ותרא אותו כי טוב הוא ואז"ל שנתמלא הכית אורה וק' א"כ למה כתב ותרא דמשמע שרק היא ראתה והלא כולם ראו זה ונראה לפי דעת רז"ל ותהר ותלד מה הורתה שלא בצער אף לידתה שנשים צדקניות לא היו בפתקה של חוה ולולא דברי חז"ל הי' מקום לומר שזכות משה גרם זאת שלא הי' לאמו צער לידה והריון והנה מסתמא היא לא החזיקה עצמה לצדקת ותלתה בדבר בזכות משה וז"ש ותהר ותלד בלי צער ותרא אותו כי טוב הוא ר"ל שנתמלא הבית אורה והסכימה בדעתה שזכותו גרם לה שלא הי' לה צער לידה:
ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה וישמע אלקים את נאקתם וגו' הנה כבר דקדקו המפורשים על לשון הכתוב שאמר ויהי בימים הרבים וימת הא אין אדם מת בימים רבים ולאיזה צורך כתיב כלשון הזה וגם קשה מה שאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וכתיב על מלת ויזעקו ועם אתנחתה דמשמע שלא זעקו אל הקב"ה וגם לשון ותעל שועתם אל האלקים מוכיח כן ששועתם עלה מעצמם אל האלקים וצריך ישוב, ונראה עפ"י מה שאמר האלשיך הקדוש על פסוק אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו דהדרך אם איש גבר אלם הוא עושק את האלמנה או את היתום היא מקוננות על בעלה ואומרת אילו הי' בעלה חי לא הי' יכול לעשוק אותי כי הוא הי' מציל אותי וכן היתום אומר אילו הי' אבי חי הי' האיש הזה ירא לעשות עמי רע והנה לפי זה שניהם מתמרמרים על צערם זו על בעלה וזה על אביו שנלקחו מהם ואעפ"י שצעקתם לא הי' אל ה' ממש מ"מ הקב"ה שידע שהוא לקח מהאשה את בעלה ומהיתום את אביו לכן צריך הוא לנקום נקמתם וזהו שאמר כי אם צעק אעפ"י שאינו צועק אלי מ"מ יצעק אלי לפי שאני הוא הגורם לכן שמוע אשמע צעקתו ועל דרך זה יש לומר גם כאן כי פרעה הרשע תחת שהי' לו לעשות עם בני ישראל כל טוב הוא לא ידע את יוסף ועשה עמהם רע כל מה דאפשר והימר את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבינים והם לא יכלו להושיע ולהציל את עצמן ולא נשאר להם רק הבטחון בה' שבמהרה יבוא אידו ופתאום יבוא עליו שברו ועי"ז ישיב אל לבו ויחזור ממעשיו הרעים אבל אחר שראו שימים רבים לחצם ודחקם ולא באו עליו צרות וגם שמת בדרך כל הארץ ולא במיתה משונה מעתה זעקו לית דין ולית דיין ולא זעקו אל ה' כי ראו שאינו משגיח עליהם ולזה אמר ותעל שועתם אל האלקים כלומר שבזעקתם פגעו כביכול בכבודו של הקב"ה לכן שמע את צעקתם ויזכור להם את ברית אבותיהם אברהם יצחק ויעקב ודוק:
ומשה הי' רועה את צאן יתרו וגו' וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה וירא ה' כי סר לראות ויאמר אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני ויאמר אל תקרב הלום של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא ויאמר אנכי אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים:
הנה זה הי' המראה הראשונה שהראה הקב"ה למשה והדיבור הראשון שדיבר עמו וצריך להבין לאיזה תכלית היתה המראה בסנה בוער באש ולא הי' כן לפניו אצל אבותינו אברהם יצחק ויעקב כשהי' הקב"ה נראה אליהם בפעם הראשון וגם למה ציוה לו הקב"ה שישלוף נעלו מעל רגליו וגם מה אדמת קודש הי' שם במדבר, ונראה לי לבאר ולישב רק בתחלה נלך אל מקום אחר ששם מצינו ג"כ כהחזיון הזה בצלמו ותבניתו והוא ביהושע קפיטל ה' ושם נאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרנו ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדוני מדבר אל עבדו ויאמר שר צבא ה' אל יהושע של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא ויעש יהושע כן ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל אין יוצא ואין בא ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל וסכותם את העיר ששת ימים וכיום השביעי תתקעו בשופר ונפלה חומת העיר וגו' הנה גם הפסוקים האלה מחוסרי הבנה מתחלה ועד סוף א', שאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו הא כתיב אחר זה ויריחו סוגרת ומסוגרת א"כ לא הי' יכול להיות ביריחו ועל זה מביא רש"י ז"ל הגמרא מכאן שעיבורה של עיר כעיר עצמה, ב', לאיזה צורך הי' למלאך ה' חרבו שלופה בידו, ג', מה זה שאמר המלאך עתה באתי ודברי הגמרא ידועים ד', אחר ששאלו יהושע מה אדוני מדבר אל עבדו אמר לו המלאך של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא מה תוכן וכונת הציווי הזה ומה קדושה הי' על אדמת יריחו ה'. מה, שאמר הקב"ה אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה מה המשך יש לאמירה זו לשלפניו, ונ"ל, הנה יריחו היתה העיר הראשונה שהי' יהושע צריך ללכדה והיא היתה מבצר חזק מאד כמו שאמר סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא שהיו כל מחשבותיו נכונים על יריחו ועיניו ולבו הי' שם על איזה אופן יכול ללכדה וללחום עליו ולא מצא מנוס בדרך הטבע וזה שאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו כלומר שכל תחבולותיו ועזיעותיו היו ביריחו כאילו היו כולו ביריחו ולזה נגלה אליו שר צבא ה' וחרבו שלופה בידו ואמר עתה באתי כלומר כל מחשבותיך ותחבולותיך הם הבל כי בדרך הטבע אין אתה יכול ללכדה רק על ידי דהיינו בישועתי וזה עתה באתי אנכי אכבוש את העיר ואת מלכה גבורי החיל ואני אצוה לך של נעליך מעל רגלך זה דוגמא ומשל למי שאין בכחו לעשות דבר אומרים לו שב במקומך ואל תזוז משם וזהו שליפת הנעל ונתן טעם לדבר כי המקום אשר ארה עומד עליו הוא אדמת קודש כלומר אתה בכחך אין אתה יכול לכבוש את העיר הזאת ורק עמקים קדוש יהלכון לעזרך וזהו המקום אשר אתה עומד עליו במחשבותיך ובתחבולותיך הוא אדמת קודש דהיינו מן השמים ילחמו לך להושיעך וזה שאמר מיד ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל כלומר אחר שאני הוא הבעל מלחמה כבר ניתן הכל בידך, ועתה נבוא אל הביאור במקומינו והוא דלפי הנראה מן הפרשה לא הי' משה רבינו ע"ה יודע מהשגחת הבורא ב"ה מאומה וגם מגדולת יכלתו הרבה כי לולא זאת הי' בוודאי קורא אל ה' ומתפלל אליו שיושיע לאחיו בני ישראל מיד מציקיהם וגם יש להביא ראי' לזה ממה שקרא משה לבנו הבכור גרשם כי גר הייתי בארץ נכרי' ולשני קרא אליעזר על שם כי אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה עיין עקדה לפ' זו שדקדק הלא ההצלה מחרב פרעה הי' קידם שבא ליתרו והי' לו להקדים ולקרות לראשון אליעזר אבל הענין הוא כמו שאמרתי שקודם שהראה ה' למשה בסנה לא הי' יודע שהקב"ה הצילו לפי שלא הכיר אז את ה' בכל תוקף השגחתו וגבורתו ואין חידוש בדבר כי נתגדל אצל בת פרעה אבל אחר שנגלה עליו הקב"ה בסנה ודיבר עמו אז ידע כי הקב"ה הצילו ולזה קרא לבנו השני אליעזר ע"ש כי אלקי אבי בעזרי ומה שבחר הקב"ה במשה יותר משאר בני ישראל הי' בעבור מדותיו הטובות והיקרות שהי' רחמן ואוהב את אחיו בני ישראל בכל נפשו כמו שמסר נפשו והרג את המצרי על שהכה אחד מאחיו וגם הי' שופט צדק ואמת כמו שנראה ממה שאמר לרשע למה תכה רעך וגם ממה שהושיע לבנות יתרו מיד הרועים אעפ"י שהי' בארץ נכרי' וגם הי' לו מדת ענוה יותר מכל האדם אשר על פני האדמה ולפי שהיו לו מדות הרמות והנשגבות האלה בחר בו ה' לפי שרק ע"י מדות האלה הי' ראוי להיות רועה נאמן לישראל והנה כשהי' נוהג ורועה את צאן יתרו חותנו היו כל מחשבותיו ועשתונותיו לבקש מזור ותרופה לאחיו בני ישראל למעמדם הרע לזה נגלה אליו הקב"ה בסנה בלבת אש והנה ידוע כי האש עד אבדון תאכל כל הדברים אפילו היותר חזקים וקשים כמו האבנים כי גם את המים לחכה והי' הפלא כאן שאפילו את הסנה שהוא רק קוצים לא הי' יכול האש לכלותם והפסוק אומר כי תצא אש ומצאה קוצים כלומר שהקוצים בקל יכולין להשרף ובזה הראה למשה שני דברים הא' שיש ביכלתו לשנות את הטבע שהטבע ביד הקב"ה לעשות עמה כפי רצונו והב' נתן לו בזה סימן שגם פרעה אעפ"י שכחו חזק וגדול להרוס כל מה שרוצה כמו האש ובני ישראל בידו כמו סנה אעפי"כ אם הקב"ה אינו רוצה הוא אינו יכול לעשות מאומה ובזה הנס הודיע למשה כי הוא כל יכול וכי הוא מושל בכל ואחר שהודיע זאת למשה יכול לשלחו אל פרעה שישלח את ישראל, וזה שאמר הקב"ה גם כאן למשה כמו שאמר ליהושע שהי' רוצה למצוא מנוס ותרופה עפ"י דרך השכל אל תקרב הלום כי המקום אשר אתה עומד עליו כלומר כל מה שאתה חושב תחבולות הוא ריק והבל אבל המקום הוא אדמת קודש כלומר רק על דרך נס שהוא דרך הקודש נובל להושיע לישראל אבל אתה של נעלך מעל רגלך כי אין אתה יכול להושיע כלום ואחר שהראה למשה נס גדול כזה אז אמר לו אנכי אלקי אברהם וגו' כי אני הוא שהייתי עם אבותיך כן אהי' עם ישראל ועתה לך ואשלחך ודוק ולולא דמסתפינא הייתי אומר שזה נמי הטעם של חליצה שאמרה התורה שהיבמה תחלוץ מנעלו של היבם אחר שאמר לא חפצתי ליבמה שאין ביכולתו לבנות את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל וכן ברות כתיב ויאמר הגואל לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי וגו' וישלוף נעלו עי"ש וזה נכון:
ויאמר משה אל האלקים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואומר להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלקים אל משה אהי' אשר אהי' ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי' שלחני אליכם ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אבותיכם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדר ודור, דרך בני אדם אם יצוה לשלוחו ויאמר אליו כה תדבר בשמי אל מי ששלחו אליו רגע ידבר ובתוך כדי דיבורו הוא מתחרט על לשונו ואומר לא כן תדבר כי אם בזה האופן כי בן אדם הוא ויתנחם אבל אצל הקב"ה לא שייך זה א"כ למה אמר בתחלה שיאמר אהי' אשר אהי' ואח"כ אמר כה תאמר אל בני ישראל אהי' שלחני אליכם ואח"כ חזר עוד ואמר כה תאמר לבני ישראל ה' אלקי אבותיכם אברהם אברהם יצחק ויעקב וגו' זה שמי לעולם וגי'. ונלע"ד ואקדים תחלה הקושיא הגדולה מביאה העקדה בפ' וארא וז"ל יש לשאול ולומר על מה ולמה גזרה צדקתו על אבותינו הגלות המר והעכור של מצרים כי לא נמצא שקדם להם שום עון אשר חטאו יחייבם בו כשאר הגליות ואין טעם למה שכתב הרמב"ן ז"ל שבעון אברהם עם אשתו הצדקת שהפקירה במצרים כי א"כ הי' עונש כבד ועצום על חטא קל כזה וכש"כ שביררנו שנהג כהוגן ואף כי אין מהצדק אלקי להמית בנים על אבות וקרוב לשמוע דברי האומר שבת דף י' שהי' בעון השבטים במכירתו של יוסף כי הוא מה שיראה מתייחס לפי חומר הנושא אלא שגם יכחישהו הדעת מכמה צדדים האחד שהי' ראוי ששבט יוסף בכללו שהם רבבות אפרים והם אלפי מנשה יוכר להם יתרון וחירות וגם לשבט בנימין על כל שאר השבטים כי הם לא חטאו במכירת יוסף ואדרבא נמצא ששבט לוי האיש אשר כלהו ואשר דמהו כפי קבלת חכז"ל מהוראת הכתובים הי' נקי וחפשי מן העבודה ההיא וזה לא יתכן מהצדק אלק בשום פנים עיי"ש שהאריך מאד בענין הזה:
ונראה לי ליישב קושיא זו בהבחינה שאמר החוקר שהיא כותב שטוב לאדם לסבול הפסד מועט אם על ידו ירויח הון רב וכן נכון לחיות חיי צער אם על ידו יגיע לבסוף לתענוג גדול שאין לו הפסק וא"כ נוכל לומר שבאמת לא הי' שום חטא ועון שקדם שע"י הי' הגלות מצרים אלא הי' לפי שעל ידו נצמח להם טובות גדולות האחד שעל ידו נתוודע להם שהקב"ה ברא את העולם מאחר שהוא יכול לשדד הטבע ולעשות כרצונו וזה נראה ע"י האותות והמופתים והמכות הגדולות אשר עשה במצרים ובקריעת ים סוף וגם ראוי השגחתו שהוא משגיח בעולם ולא זו אף זו שעי"ז היו מחויבין לקבל את התורה הקדושה מה שהוא טוב שאין למעלה הימנו כמו שאמר בדיבור הראשון מעשרת הדברות אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים טובה גדולה יעלה ויבא ויצמיח ויגע לכלל ישראל מגלות וגאולת מצרים לפי שעל ידם ברא הקב"ה רפואה לדור ודור על סוף כל הדורות לפי שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות שיביא לנו משיח צדקנו ולולא הי' גאולת מצרים ששם ראינו גודל יכלתו והשגחתו עלינו היינו מתיאשים ח"ו ולא היינו מאמינים בביאת גואל צדק ב"ב בגלות הארוך הזה שהוא כמעט ב' אלפים שנה והי' גלות וגאולת מצרים רק לדוגמא לגלות הארוך הזה כמו שאמר הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ומפני טעם זה אנו צריכים להזכיר תמיד בכל יום ערב ובוקר וצהריים וגם בקידוש שבת ויו"ט אנו אומרים זכר ליציאת מצרים לפי שע"י זכירה זו אנו מצפים ובוטחים בהקב"ה שיגאלנו גם עתה ב"ב, ובזה יש להבין הפסוק בפ' בא ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמורים הוא לכל בני ישראל לדורותם, כלומר עשה לעצמו משמרת מן הלילה הזה במה שהראה לנו את יכלתו להטיב עמנו להוציאנו מארץ מצרים אבל הוא הלילה הזה לה' כלומר שהי"ת עשה לו משמרת מן הלילה הזה לעצמו כן שמורים הוא לכל בני ישראל לדורותם כן עם ב"י עושים להם לילה הזה למשמרת לדורותם דהייינו בכל דור ודור גלות וגלות הם יכולים לצפות על חסדי השי"ת שיגאלם כמו שגאלם בלילה הזה:
ועתה נשוב לפסוקים שהתחלנו כי משה רבינו ע"ה שאל להקב"ה מה ישיב לבני ישראל אם יאמרו לו מה שמו של האלקים השולחו אליהם ע"כ כונתו בזה מה גדולות ונפלאות יכול לספר להם שעשה אלוק הזה שיאמינו לו שיש בכחו להוציאם ממצרים כי בלא זה מה נפקא להו אם שמו כך או כך כי שמו של הקב"ה אינו ניכר רק ממעשיו כמו שאמרו המפורסים על פסוק ורא"ת את אחור ופני לא יראו ועל זה השיב לו הקב"ה למשה דייקא כלומר רק למשה אמר אהי' אשר אהי' כלומר עתה אתחיל להראות את שמי במה שאהי' עתה עמהם ואעשה נפלאות ומופתים ואוציאם ממצרים וזה יהי' להם לדוגמא אשר אהי' עמהם לדורות עולם שגם שם תגאלם גאולת עולם וזה אני אומר לך אבל להם אינך צריך לומר רק אהי' שלחני אליכם כלומר שאני אגאלם עתה ואם יאמרו מה ערב לנו שהיא יכול להוציאנו ואף אם יכול מי ערב לנו שהוא רוצה על זה אמר ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם כלומר מי שענה לאברהם והגדילו ונשאו עד שאמרו לו נשיא אלקים אתה בתוכנו וכן ליצחק שבאו אליו אבימלך ושריו לכרות עמו ברית וגם מי שענה ליעקב והצילו מיד עשו ומיד לבן הרשע שהם אבותיכם ומעשה אבות סימן לבנים בזה אודיע לכם את שמי כי זה שמי לעלם וזה זכרי לדור ודור בין תהי' בהצלחה או חלילה בצרה אנכי אהי' עמכם וק"ל:
ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו אלי כי יאמרו לא נראה אליך ה'. הנה כבר עמדו בזה על כפלות הלשון ונלאמו"ר לבאר קצת דמפני זה הכפיל לשונו דהנה ראה משה מעשה ישראל שלא ידעו ולא יבינו כלל בדרכי ה' שהיו במ"ט שערי טומאה א"כ בקל שלא יאמינו לו רק עכ"פ יהיו מסופקים בדבר רק חישב משה שידמו בלבם אם רוצה הקב"ה לפדות אותם הי' בוחר ובורר לו איש ראוי נביא וחכם ובעל דברים שילך ויבא לפניהם וגם שיוכל לבא לפני פרעה לדבר בלשון צח ונקי ולא כבד פה וערל שפה וע"כ יאמרו זה איפשר שיהי' שליח ה' מי הוא זה שיאמין לו דבר זה לכך שאל אות ומופת כדי להראות להם שהיא זכה לכך וזה שאמר הן לא יאמינו לי מפני שלא ישמעו לי כלומר לא יבינו אותי מחמת שאני ערל שפתים מכח זה יאמרו לא נראה אליך ה', ודו"ק:
ויאמר משה בי ה' לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום וכו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי, הנה יש לדקדק למה סיפר את כל זאת שהוא אינו יכול לדבר צחות מתמול שלשום והי' די אם הי' אומר רק כבד פה וכבד לשין אנכי ונ"ל לבאר זה על נכון דהנה יש שני גווני בעלי מדברים יש שמדברים בלשון זך ונקי יש להם לשון למודים לדבר נכוחות כחרב חדה מפני שנולד במעלה זו ומיום הולדו יש לו לשין צח ובכל עת שגור בפיו לדבר דברים נאים ונחמדים למבין, וישנן הרבה אשר אין להם מדה זו שאין יכולין לדבר מיד בתוך כדי דיבור דברים נאים ונחמדים וצריכין להרהר אחריהם וללקוט שושני מליצה ולסדר דבריו אז יש לאל ידו לדבר לפני שרים והנה יש עוד מדרגה באנשים שהם כבד פה שאינם יכולין להוציא מתוך שפתותיהם דיבור זך ונקי בלי לעג לשון מפני שהם מתולדותם ערלי שפתים הנה לזה אין שום תקנה מועיל לסדר דברים נכוחים כי אף אם מכין לעצמו הרבה דברים ערבים לשונו בל עמו אבל מדרגה שני' יש לה תקנה ע"י הכנה יום או ימים וזה שאמר משה לפני הקב"ה בי אדוני לא איש דברים אנכי כי מעולם לא דברתי בתפארת הלשין כי כבד פה וכנגד לשון אנכי גם מתמול גם משלשום כלומר גם אם אני מכין את עצמי מתמול שלשום, ודו"ק:
מאמ"ו הגאון מהרי"א נ"י אבדק"ק סערדאהעלי:
ותקח צפורה צור וכו' חתן דמים אתה לי וכו' חתן דמים למולות ופירש"י והראב"ע הורג אישי אתה לי, ותמוה על השנות כפל אמרי' דגם בראשונה ע"כ על המילה אמרה כן ולמה כפלה דבריה וגם שינוי הלשין תחלה אתה לי ואח"כ למולות, ועוד ותגע לרגליו משמע מתוך הכעס עשתה כן שהשליכה אותו לפני רגליו של משה ואם ללא תועלת עשתה כן במקרה למה הודיע תורה פועל ר"ק ועוד הלשון ותגע לרגליו תמוה דהל"ל ותשליכהו לרגליו או ותניחהו. וגם אם אומר ותגע הול"ל ותגע אותו וכו' או ותגעהו וכו' לכן נ"ל דאיתא במסכתא ע"ז דף כ"ו למ"ד מילה פסולה באשה והכתיב ותקח צפורה צור ותכרות וכו' וק"ל הרי לפי משמעות הענין עשתה צפירה כן כדי להציל בעלה משה שהי' בסכנה כמ"ש ויבקש המיתו ע"י שנתרשל במילה לא נתנה לו מלא שעה וכמו שבאמת הצילתו כמ"ש וירף ממנו ואין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ומאי ראי' מהתם ובפשוט נ"ל דהכי קשיא לי' אי המילה פסולה מדאורייתא ע"י אשה א"כ איך הצילתו ע"י המילה שעשתה היא וע"כ חזינא דאהני מעשי' והמילה כשרה מדאורייתא, אבל י"ל עוד ע"פ מה שכתב המקנה לתרץ קושית המפורשים על אאע"ה שקיים כל התורה כולה עד שלא נתנה למה לא קיים ג"כ מצות מילה טרם שנצטוה עלי' ותירץ משום דאמרינן בפ' החובל אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש שחובל בעצמו אסור ובני נח אזהרתן זו הוא מיתתן א"כ קודם שנצטוה על המילה הי' אסור למול לחבל בעצמו שעלי' נצטוה וכו' ע"ש וא"כ פריך הש"ס שפיר אם מילה פסולה ע"י אשה א"כ אסורה היתה למול משום איסור חבורה ולמה מלה צפורה ואי משום ספק סכנות נפשות הרי קודם מתן תורה הי' אזהרת בן נח זו היא מיתתן א"כ השתא נמי שמלה את בנה הרי סיכנה א"ע בספק נפשות כנ"ל, אבל קשה א"כ למ"ד נמי מילה כשרה ע"י אשה הא כיון דפטורה היא למול כאשר כתוב כאשר צוה אותו ולא אותה ממילא אסורה היא למול משום איסור חבורה ובני נח אזהרתן זו היא מיתתו ולמה א"כ מלה צפורה את בנה וסיכנה בעצמה וצ"ל ה"ט משום דאין ספק סכנה דידה מוציא מידי וודאי סכנה דידי' שכבר הי' משה בסכנה לכן הכניסה א"ע בספק סכנה כדי להצילו מידי וודאי סכנה כיון דהמילה כשרה מיהת על ידה וכשניצול משה שוב ידעה צפורה שיפה עשתה וכדין דאל"ה לא הי' כדאי להציל את משה מסכנה שלו דלא עביד הקב"ה ניסא לשיקרא וא"כ הן הן דברי התורה וה"פ ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה אף שאשה פטורה ממצות מילה וממילא אסורה לעשות חבורה וב"נ אזהרתן זו היא מיתתן מ"מ רצתה בכך להכניס א"ע בספק סכנה כדי להצילו מוודאי סכנה וזהו שאמר ותגע לרגליו רציני ותגע עשתה א"ע נוגעת במעשה זו שכרתה ערלת בנה סיכנה א"ע בספק מיתה באופן שנגע הדבר אל לבה ועשתה כן לרגליו פי' בשבילו כדי להצילו או את בנה למ"ד ויבקש המיתו לילד מוודאי סכנה ותאמר ר"ל וכן אמרה בפיה בשעת מעשה חתן דמים אתה לי דייקא ר"ל עד עתה היתה חתן דמים ר"ל המלאך שביקש המיתו היית רוצה המית חתני הוא אישי מעתה אותן דמים אתה לי שאני מכניס א"ע בספק סכנות נפשות תחתיו ואמר וירף ממנו אז אמרה אז דייקא הבינה שכדין עשתה ואיננה בספק סכנה על מעשה החבורה לפי שבמקום מילה היתה החבורה ולא עבדה איסור אז אמרה חתן דמים למילות רק בשביל מניעת מצות מילה הי' סכנה לבעלה ולא חתן דמים אתה לי אף אני מפשע ויודע אני בוודאי שאין אני בספק סכנה כנ"ל, ודוק:
חסלת פרשת שמות: