אור ברסלב
זכרון אהרן פרשת תולדות

זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן

פרשת תולדות

פרשת חיי שרה

ואלה תולדות יצחק בן אברהם וכו' מדרש כתיב עטרת זקנים בני בנים האבות עטרה לבנים שנאמר ותפארת בנים אבותם הכניס עטרה לאבות דכתיב עטרת זקנים בני בנים וכו' עכ"ל:

ונראה דהנה כתיב לעיל ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם ולמה לא כתיב גם שם אברהם הוליד את ישמעאל כמו שכתוב כאן גבי יצחק ונראה דהנה אם האב הוא חכם וגדול הדור ומפורסם במעשיו והבן אינו חכם וגדול כ"כ אז הבן מתיחס באביו ויאמר אני בנו של פלוני המפורסם ואם הדבר להיפך שהבן חשוב ומפורסם יותר מאביו אז האב יתיחס עצמו ויתפאר ויאמר פלוני החשוב הוא בני והנה למעלה אצל ישמעאל מצד עצמו לא נמצא בי חשיבות גדול רק התיחס עצמו שהוא בן אברהם אבל אברהם לא התיחש בו שהיא אבי ישמעאל אבל גבי יצחק אשר הלך בדרך הטוב והישר כמו אברהם ועלה נתעלה כמוהו בגדולה ובעושר עד שגם אברהם התיחס עצמו ביצחק בנו והי' לו לכבוד ותפארת כמו שיצחק הי' מתפאר את עצמו עם אביו אברהם וזה שאה"כ אלה תולדות יצחק בן אברהם שהי' ליצחק לכבוד שאביו הי' אברהם ושלא תאמר שרק זה הי' יחוס של יצחק שהי' בנו של אברהם ע"ז אמר אברהם הוליד את יצחק כלומר שגם אברהם תתיחס עם יצחק לפי שהי' חשוב וע"ז פי' המדרש כפל לשונו של הפסוק כתיב עטרת זקנים בני בנים פי' לפעמים נמצא שמתכבדים הזקנים בבני בנים כאשר הם נתפרסמו בעולם ואמר האבות עטרה לבנים באשר האבות המה גדולי הערך ויקרי המעלה אז המה עטרה לבנים וע"כ אמר כאן יצחק בן אברהם והבנים עטרה לאבות שנאמר עטרת זקנים בני בנים וע"כ אמר אברהם הוליד את יצחק שגם לאברהם הי' יצחק עטרת תפארת:

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק פירש"י ז"ל יעקב ועשו האמורים בפרשה, אברהם הוליד את יצחק לאחר שקראו אברהם הוליד את יצחק ד"א לפי שהיו לצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה וכו' לכן אמר אברהם הוליד את יצחק עי"ש:

וקשה הא לצני הדור ההוא לא היתה עוד התורה לפניהם ולאחר שנתנה תורה אין אנו צריכים לעדות זו שהרי כמה פסוקים מעידין על זה, כי ביצחק יקרא לך זרע וכן קח נא את בנך את יחידך את יצחק וכן הרבה, לכן נ"ל טעם הפסוק שרוצה לישב שלכאורה צריך להבין שבכל פרשה זאת שנכתבו בה ספורי חיי יצחק אע"ה שזרע ומצא מאה שערים וגם מעשה הבארות וכו' וגם עד יום מותו לא מצאנו שעשה דבר מה שתראה לנו גידל צדקתו ויראתו כמו שמצאנו אצל אברהם ויעקב אבותינו ע"ה שלחמו מלחמות ה' ועמדו בנסיון כמה פעמים זה בכה וזה בכה ונ"ל הטעם עפ"י דמיון לנער אחד שאין לו מחייתו אצל אביו כי עני הוא ודל וצריך לבקש טרף לנפשו מיגיע כפי מה עשת קיבץ איזה זהובים מהקרובים וקנה לו קופת רוכלין והלך לכפרים מבית לבית ויהי איש מצליח כל כך עד שבימים אחדים הרויח איזה מאות זהובים ולא הלך עוד כפעם בפעם אל בני הכפרים אלא עשה לו מסחר בחנות בעיר ושם היתה ברכתו בכפלי כפלים עד שבשנים מועטות הי' עשיר גדול ונשא אשה וגם היא הביאה לו כמה אלפים לפי מעמדו וערכו ויולד לו בן ויגדל והנה זה הבן אינו צריך להתחיל ולבקש פרנסתו בקופת רוכלין כמו שעשה אביו אלא התחיל שם במקום שסיים אביו ועל הדמיון הזה הי' אצל אאע"ה ויצחק בנו שאאע"ה שאביו היה מעוע"ז והוא התחיל להכיר את בוראו והלך ממדרגה למדרגה ומנסיון אל נסיון עד שעמד בגדול שבנסיונות והוא העקדה שעקד את יצחק בנו ושם נאמר עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ותו לא הי' צריך נסיון עוד כי הוא הי' המדרגה הגדולה שבגדולות אשר בן אדם יכול לבא אליו והנה יצחק בנו שפשט צוארו ורצה להניח לשחוט א"ע ברצון טוב התחיל במקום שסיים אביו ומה היתה התורה יכולה לכתוב עליו גדולות שיהי' גדול כמעשה העקדה וזה שאמר תכתוב ואלה תולדות יצחק בן אברהם ועיקר תולדותיהם של צדיקים הם המעשים טובים ומה הם המע"ט של יצחק אברהם הוליד את יצחק כלומר אברהם שעקדו והניחו ע"ג המזבח לשוחטו ברצון יצחק הוא הוליד את יצחק הידוע לנו ממעשה העקדה ומעתה תו לא צריך להודיע לנו ממע"ט של יצחק ודוק:

ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה' פירש"י ויתרוצצו כשהיתה הולכת לפני בהמד"ר של שם ועבר הי' יעקב מפרכס לצאת וכשעברה לפני ע"ז הי' עשו מפרכס לצאת ותלך לדרוש את ה' לשאול מה יהא בסופה, ותמוה דהך מה יהא בסופה אין לו פי', ושמעתי דהנה זה ידוע דבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד אף שהי' חוטא בימי בחרותו מ"מ אם עשה תשובה אח"כ בימי זקנתו מועיל לו כאלו לא חטא מעולם והנה רבקה כשהלכה לפני ע"ז ורצה עשו לצאת וכשהלכה לפני בה"מ ורצה יעקב לצאת וחשבה שזה ילד אחד רק שבזמן אחד יהי' רשע ובזמן אחד יהי' צדיק משו"ה רוצה לילך לכאן ולכאן משו"ה הלכה לדרוש את ה' מה תהא בסופה כלומר האי ילד מאי יהא לבסוף אם צדיק או רשע אם יהי' צדיק בסופו הי' ניחא לה כיון שבמקום שבעלי תשובה עומדין וכו' רק יראתה הי' שמא יהי' רשע בסופו ויאבדו כל זכיותיו שעשה בימי בחרותו ותאמר א"כ למה זה אנכי כמ"ש רש"י למה התפללתי על בנים ואמרו לה שני גוים בבטנך כלומר אחד צדיק גמור ואחד רשע גמור וק"ל:

ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום וגו' ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכור את בכורתו ליעקב וגו':

הנה המבארים הקדמונים ז"ל כבר חקרו למצא טעם על מה עשה יעקב אבינו ככה להפר ברית אחים בראותו אחיו הבכור עיף ויגע ותרע עינו מלתת לו לחם ונזיד עדשים עד ימכור לו זכות בכורתו אי' תומתו וצדקתו הלא הוא הי' המובחר שבאבות וגם יש להבין מה זה שהכפיל יעקב פעמיים לשון כיום מכרה כיום השבעה לי כיום ולא נמצא בשום מקום בתנ"ך לשון זה אצל מכרה ולי קשה עוד האיך שייך בענין כזה מכירה או נתינה היהפוך כושי עורו וכי יכול הבכור שהוא ראשית כחו ואונו של אביו למכור לאחיו הקטון ממנו שיהי' הקטן אחרי כן ראשית כחו ואונו של אביו:

ונ"ל לישב כ"ז הנה התוה"ק זיכתה לבן הבכור שיקח שני חלקים מירושת אביו וגם שימלא מקום אביו בכל ההתנשאות הגדולות שהי' לאביו בחייו וכן המנהג בכל המדינות ששמו לחק ומשפט להמליך את בן הבכור של המלך למלך והנה בלתי ספק אם האב רואה בחייו שבנו הבכור הוא איש רע מעללים פרא אדם שמאבד כל מה שיש לו ביין וזנות וכדומה הלא אז ירע בעיניו להנחילו מהונו אפילו פרוטה אחת ועושה תחבולות במועצות ודעת להסירו מן הירושה וכש"כ עאכו"כ אם האב הוא גדול בתורה ויראת ה' וכל מגמתו וחפצו הוא להורות אחרים דרכי ה' ורוצה שגם בניו ילכו בדרכו ואם רואה שבנו הגדול הבכור הוא יוצא לתרבות רעה ועושה כל תועבת ה' אז הוא מחיייב לגרשו מפניו אעפ"י שיצר לו מאד כדי להראות לפני הכל שנאתו עליו ולא יקחו ראי' ממנו וכן עשה יעקב אבינו ע"ה שנטל הבכרה מראובן שהי' פחז כמים ונתנה לבנו יוסף שהי' צדיק תמים אעפ"י שהי' כמעט האחרון שבבניו וכן עשה הקב"ה שקפל את כל העולם כלו עד שבחר בעמו ישראל וקראם ראשית שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו והתחיל תורתו הקדושה וקראה ראשית בשמם בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וקראם בכר בני בכרי ישראל אף שהיו עמים רבים קודם להם והם לא נבראו רק לצוות לישראל להיות להם עבדים כמו המלך שרוצה לנסוע למקום מיוחד שולח עבדיו ומשרתיו לפניו לפנות המקום כך ישראל הם סוף מעשה במחשבה תחלה וכן הי' באאע"ה ראש ופאר יחוסנו נולד אחר עשרים דורות שקדמו לפניו ונשתקעו והוא התחיל לקרוא בשם ה' צבאות לכל באי עולם ויצחק בנו יחידו הלך ג"כ בדרכיו והנה עשו בכורו שהי' צריך להיות החוט המשולש שלא ינתק הוא נתק החבל ויצא לתרבות רעה ובא מן השדה עיף ויגע ונתק החבל של זקנו אברהם ונעשה רוצח כמ"ש רש"י ז"ל פי' על עיף כמו עיפה נפשי להורגים וזה הצר ליעקב מאד על מפלת אחיו הגדול שירד עשר מעלות אחורנית והפר את הברית אשר כרת הקב"ה עם אברהם למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט לכן עשה יעקב תחבולות ושנס את מתניו להיות הוא הבכר והחוט המשולש לעשות קשר של קימא להיות מן אבות העולם אשר בזכותם יחי' כל באי עולם ולזה קנה את הבכורה מעשו אחיו אבל בענותנותו וצדקתו התנה עמו פעמיים שזאת המכירה לא תעמוד רק אם עשו לא יעזוב את דרכו הרע אבל אם ישוב מיד ימחול לו בלב שלם ובנפש חפצה הקנין של בכורה וזה שאמר לו מכרה כיום ר"ל כמו שאתה היום ברשעתך אבל אם תטיב שאת אבל עשו השיב לו אני לא אשוב עוד כי אנכי הולך למות כלומר עד יום מותי אני רוצה לילך אחר תאות לבי אעפי"כ אמר לו יעקב אע"ה עוד פעם אחרת השבעה לי כיום אני מקבל ממך השבועה רק אם תהי' עומד במרדך כמו היום ובזה מיושבים כל הקושיות, ודו"ק:

ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד וילך משם וכו' ובפסוק כ"ו כתיב ואבימלך הלך אליו מגרר וכו' ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וכו' ויאמרו ראה ראינו כי הי' ה' עמך וכו' עתה אתה ברוך ה':

והנה ק' להבין מתחלה שלחו אותו מאתם ועתה באו אליו והוא שאל אותם למה באו אליו מאחר ששנאו אותו והם השיבו לו לכך באו אליו לפי שראו שה' עמו והוא עשיר גדול וזה תימה וכי כך הוא הדרך ונראה לבאר דהנה אחר ששלח אבימלך את יצחק כתיב ויחפרו עבדי יצחק כנחל וימצאו שם באר מים חיים ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים וכל הפסוקים וכו' ויראה בביאורו שענין מריבתם היתה כן דהנה ה' הבטיח את יצחק שיברך אותו בכל המקום אשר יהי' שם ויצליח את מעשיו בכל אשר יפנה ללכת וכן הי' ג"כ הדבר כדכתיב ויגדל האיש וכו' והנה הברכה הזאת היתה רק ליצחק אבל הפלשתים חשבו שזאת הברכה באה לו בשביל שיושב בארצם ושפע עמים יונק וטוה הארץ יאכל ואלו הי' בארץ אחרת לא התברך בשפע רב כזאת והוא יונק השפע אשר ראוי לבא להם ומתמעט חלקם וזה הי' מחלוקת רועי גרר עם רועי יצחק כי התברך מאת ה' ובכל מקום אשר חפר מצא מים חיים אבל ודאי אם היו חופרים שם רועי גרר לא היו מוצאים מים רק ה' המציא מים בזכותו של יצחק כמו שהמציא מים לאבותינו במדבר בארץ צי' ושממה והנה אמרו רועי יצחק לנו המים כלומר אם כי הארץ היא שלכם אבל המים הם שלנו שהמה באים בזכותינו אך אנשי גרר טענו כנגדם לנו המים שזה פרי אדמתינו ואם אנו היינו חופרים כאן ג"כ היו המים באים לפיכך קראו לאותו הבאר עשק לפי שכאן לא יכלו עבדי יצחק לברר לעיני כל שבזכותם באו המים וכאשר חפרו באר אחרת ובאו המים ורבו גם עלי' כבר היתה יותר גלוי' יושרם א"כ ג"כ כאן הראו שנאתם ועמדו לשטן ע"כ קראו אותו שטנה כי אעפ"י שעכשיו גם הם ידעו שרק בזכות יצחק באו מ"מ היו טוענים שהמקום שם הארץ מבורכת ומלא מעיני מים והנה הראה יצחק להם את ידו שרק הוא ברוך ה' ע"כ התרחק עצמו ממקום ההוא וחפר באר אחרת וגם שם מצאו מים ונפלה טענתם של רועי גרר וראי כל הארץ כי יד הי עשתה זאת וכי רק יצחק הוא ברוך ה' ולא ארצם ולכן לא רבו עלי' ולכך קראו שמו רחובות כי אמרו כי עתה הרחיב ה' לנו כלומר שהכל בא בזכותינו לכן ופרינו בארץ כלומר לפי שהכל בא בזכותינו אנו יכולים להיות יושבים בארץ וזה הי' הענין גם באבימלך ששלח את יצחק לפי שחשב שהוא שפעת ארצם יינק ועי"ז נתמעט שפעת בניו בני מדינתו וזה שאמר לו לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד ממנו דייקא אבל כשראה שגם כשהלך יצחק משם הי' הולך וגדול שגם כשהוא רחוק ממדינתו ה' מברך אותו אז הלך אצלו וקרא אותו לשלום וזה שהשיב אבימלך כששאל אותו יצחק למה בא אצלו אז אמר לו ראו ראינו כ' הי' ה' עמך ולא משפעת ארצינו ינקת עד סוף הפסוק וסיים עתה אתה ברוך ה' ודוק, (מהו' מ' בנעט ז"ל):

ויהי כי זקן יצחק ויקרא את עשו בנו הגדול וכו' ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות:

הספיקות אשר הם בענין ברכה זו כבר המם בכתובים בספרי גדולי המפרשים והמה רבים ואני רק אזכור קצת מהם הא' למה הי' דעתו של יצחק אבינו לברך את עשו אחר שאביו אברהם ע"ה לא ברך אותו והמדרש בדמיון השותל ידוע ב' מפני מה לא רצה רק לברך את עשו בנו הגדול דוקא היתכן מי שיש לו שני בנים שיברך רק את האחד הלא שניהם בניו והלא יעקב ברך את כל השנים עשר בניו ומשה רבינו ע"ה ברך כל ישראל ג' מה שייכות יש למטעמים לענין הברכה שתולה זה בזה ואמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות והלא יעקב ומשה ע"ה לא הי' צריכין לא אכילה ולא שתי' קודם הברכה: ונ"ל ליישב ואומר על ראשין ראשון והוא דהא מצינו בתורה הקדושה וגם בנביאים וכן במנהגי כמה מדינות יהי' מאיזה טעם שיהי' שיש לבכור יתרון גדול משאר האחים הן במילי דעלמא הן במילי דשמיא והנה אחר שידע יצחק שנהפוך הוא אצל בניו שכשקשתה ההריון לרבקה אחרי הלכה לדרוש את ה' אז נאמר לה הגזירה שרב יעבוד צעיר הי' בדעתו לבטל הגזירה ההיא ע"י שתפלתו וברכתו על דרך הקב"ה גוזר והצדיק מבטלו ולכן קרא לעשו בנו ורצה לברכו אבל לאחר שנעשה מה שנעשה בתחבולות רבקה שבא יעקב במרמה ולקח את הברכה חרד חרדה גדולה עד מאד וראה שאין עצה ואין תבונה לנגד ה' שהגזירה חזקה ואין לבטלה בשום פנים כי מלת ה' הי' זאת שלא יקח עשו הרשע את הברכה ולכן הסכים ואמר גם ברוך יהי':

ובזה מיושב הספק הראשון וגם הב' שיצחק אע"ה לא הי' בדעתו לברך כמו שלא ברכו אביו וגם לא ברך את יעקב רק שהיא לא רצת בברכה זו רק לבטל את הגזירה הראשונה שרב יעבוד צעיר ולכן אמר בברכתו הוי גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמיך ולאחר שראת שרצון ה' שלא יבטל הגזירה אז אמר גם לעשיו הן גביר שעתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים וגם אחר שברך גם לעשיו ואמר ועל חרבך תחי' הי' כופל ושונה ואת אחיך תעבוד. והנה לפי הפשוט קשה למה ספר יצחק לעשיו מה שברך את יעקב שיהי' אדון לו וכי ח"ו להגדיל שנאת עשיו חפץ ולפי מה שאמרתי ניחא שהי' אומר לו את מחשבתו שחשב לבטל הגזירה והי' סובר שברך את עשיו אבל מן השמים נתבטלה מחשבתו לכן ואת אחיך תעבוד כי מאת ה' היא זאת ולכן גם אתה קבל על עצמך מה שנגזר עליך ברצון טוב, ומה שהי' צריך למטעמים לברך הוא בשנחפש למצא טעם על מצות עונג שבת ויו"ט באכילה ושתי' ומלבוש בגדי חמודות והוא לפי שהאדם מורכב מגוף ונשמה הגוף היא עפר מן האדמה והנשמה היא חלק אלקי ממעל וכל אחד נוטל מזונו ממקור מחצבתו הגוף ניזן ומתענג ממאכלי ותענוגי עוה"ז והנשמה מתפרנסת מלימוד תורה ומצות ומע"ט כי זהו מזוני והנה בכל ימי השבוע יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב ואין לו פנאי לילך אחר תענוגי עוהב וגם לא לעשות נחת רוח לנשמתו די צורך אולם כשבא שבת בא מנוחה ויכול האדם לדבק בהקב"ה ע"י לימוד תורה ובשירות ותשבחות רק שגם הגוף יש לו פנאי וגם הוא מבקש תענוגיו לכן צריך לשתקו וליתן לו כל נתח טוב וירך וכל אחד יבא בשלום אל מחוז חפצו ולזאת הי' יצחק אע"ה מבקש לאכול מטעמים כאשר אהב כדי לשתק תאותו גופו ולא יטריד אותו אחר כן ויתבודד בכלות רוחו ונפשו לאלקיו ויצמצם כונתו שיסכים עמי בברכתו וזה הי' ביצחק אע"ה שהי' בקי הבריאה והי' יכול עוד לאכול ולשתות שאחרי כן הי' עוד חי כמעט ששים שנה אבל יעקב ומשה רבינו ע"ה שהי' מברכים לפני מותם בעת אשר כל אוכל תתעב נפשם לכן לא הי' צריכים לכך - ולפי זה יש להבין למה היו צריכים לעשות הכנות גדולות כ"כ לברך והלא אנו מברכים את בנינו בכל שבת ושבת אלא שאינהו מסרי נפשיהו אקדושת השם והיו מצמצמים את את כונתם בכלות נפשם וזה לאו בכל יומא מתרחיש, והבן:

בהפטרה אהבתי אתכם אמר ד' ואמרתם כמה אהבתני הלא אח עשיו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי:

והנה אין צורך לדקדוקים, ונראה דהנה כבר הבטיח אותנו הקב"ה אם אנו עושין רצונו של מקום ונשמור מצותיו וחוקיו ומקבלין עלינו עולו אז גם הוא אוהב ומקרב אותנו אצלו ומאיר עלינו אור ההצלחה אבל אז אין נראה וניכר האהבה היתרה שאוהב אותנו השי"ת מכל העמים שהרי אם שאר אוה"ע היו עושין רצונו של מקום אז גם הם היו נחשבים ומרוצים לפניו ומה החבה המיוחדת ונבדלת שיש לישראל אבל אם ישראל אינם עושים רצונו של מקום ב"ה וראוים שונאי ישראל כלי' כי עיקר בריאת העולם הי' בשביל התורה ומצות ואעפי"כ הקב"ה מקבל אותם ומקרבם ואוהבם ואינו מסיר השגחתו מהם ואינו מיסר אותם יסורי שנאה אלא יסורי אהבה ומוסר אב שרוצה שבנו יטב דרכו הרע וכמו שכתוב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא וכו' אז נראה וניכרת האהבה המיוחדת לישראל והנה על שני דברים שהם שוים במדרגה אחת נופל בו לשון אח וזה כוונת הפסוק אהבתי אתכם אמר ה' כלומר אני אוהב אתכם בעצמכם ולא בשביל מעשיכם הטובים ואמר ואמרתם במה אהבתני כלומר מה הוכחה יש שאתה אוהב אותנו בעצם ואמר הלא אח עשיו ליעקב כלומר יש זמן שאח יעקב לעשיו במעשיו הרעים ואעפי"כ אהבתי את יעקב ואת עשיו שנאתי, וק"ל:

עוד נראה באופן אחר דהנה מה שהקב"ה אוהב אותנו יכול להיות שלא בשביל עצמינו פי' מעשינו הטובים אך בשביל אבותינו הקדושים שהיו חשובים ואהובים בעיני המקום אבל באמת יש להוכיח שהקב"ה אוהב אותנו בעצמינו דהנה אם איש אחד יקר וטוב נאהב מבני אדם וגם משפחתו חשובה ביותר יכול להיות שאוהבים אותו בשביל אבותיו וגם יכול להיות שאוהבים אותו בעצמו לפי שהוא איש יקר ואת זה נוכל להכיר אם יש לאיש זה עוד אח אחד שאינו חשיב ואינו אהוב לבני אדם אז מוכח שזה שאהוב לבני אדם אינו מחמת משפחתו החשובה כי גם אחיו ממשפחה הזאת ואפי"ה אין אוהבין אותו אלא רק מחמת חשיבות עצמותו שהוא ראוי בעצמו לזה כך הוא בישראל מה שהקב"ה אוהב אותם הוא אף בשביל עצמם כלומר שגם זכותם גרם לזאת האהבה כי אם הי' אוהב אותם רק בשביל אבותם אמאי שונאי את עשיו וזה שאמר אהבתי אתכם כלומר בעצמכם ולא בשביל אבותיכם דוקא ואמרתם במה אהבתנו כלומר מה הוכחה יש שאתה אוהב אותנו בעצמינו ואמר הלא הלא אח עשיו ליעקב כלומר שגם עשיו בא מאותה המשפחה ואפי"ה אוהב את יעקב ואת עשיו שנאת ונכון הוא:

חסלת פרשת תולדות:

תוכן העניינים

זכרון אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה