אור ברסלב
זכרון אהרן פרשת חיי שרה

זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן

פרשת חיי שרה

פרשת וירא

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני דיי שרה ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון כארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכתה. נ"ל לתת דבק טוב לפסוקים האלה וממילא יפלו הדקדוקים, וזה אחר שאמר הכתוב שהיו כל ימי חי' כולן שוין לטובה בלא חטא וביופי והיו כל מעשי' רק מעשים טובים והיא היתה לדוגמא לכל נשי הארץ כי שמעו את שמעה הגדול שהיתה יפת תואר מאד ואעפ"כ היתה צנועה לשבת בית כמו שאמרו חז"ל שרה מגיירת את הנשים ולא לבד אנשי ביתה ומקום דירתה היו מכירים בשבחה אלא בכל קצוי הארץ היללו בשערים מעשי' הטובים ולכן אמר שהיא מתה בקרית ארבע היא חברון וגם בכל ארץ כנען ולכן כשבא אברהם הי' צריך להתאפק מלבכות כדי שיוכל לספר שבחי' הטובים והמרובים וישמעו דבריו העומדים לשמוע מה שלא הי' אם הי' נותן קולו בבכי ולזה כתוב תחלה לספוד לשרה ואח"כ ולבכותה ממילא נוכל ג"כ לומר מאחר שהי' מתאפק בכל כחו מלבכות כדי שיוכל להספיד אותה כהוגן וע"י ההספד שזכר שמה ומעשי' הטובים ניתנה קצת נחמה ושמחה בלבו הנשברה שעל ידיהם ינתן לה עתה בעוה"ב פרי ידי' לא היתה בכייתו שלימה ולכן כתיב ולבכתה בכ' זעירא ע"ד אל תבכו למת ואל תנודו לו וכו':

גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם וגו' ויענו בני חת וגו' שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבור את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתיך ויקם אברהם וישתחו לעם הארן לבני חת וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו וגו' בכסף מלא יתננה לי לאחוזת קבר ועפרון יושב בתוך בני חת ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכל כאי שער עירו לאמר לא אדוני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתי' לעיני בני עמי נתתי' לך קבר מתך וישתחו אברהם לפני עם הארץ וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני וגו' והנה בפסוקים האלה צריך להבין מה זה שאמר אאע"ה לבני חת גר ותושב אנכי ממכם למה מזכיר שהוא גר וכ' שביל שהוא גר יהי' לו יתרון שיתנו לו מקום קבורה וגם דברי מדרש הגדה קשה הבנה שאמר אם תרצו הרני גר ואם לאו אהי' תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת הא בוודאי לא היו מאמינים לו ואם הי' אומר להם כך בלתי ספק היו מגרשים אותו משם והיו חושבים אותו למשוגע ב' אחר שהי' רצונם למלאות בקשתו באהבה ורצון טוב וחשבו זה לכבוד להם אם תקבר שרה בתוך קבריהם אז אמר שיעשו עמו טובה זאת וידברו עם עפרון שימכור לו את מערת המכפלה למה לא בא מיד בתחלה בבקשה זאת ולמה בקש מעיקרא מהם שיתנו לו אחוזת קבר ג' שדבר לבני חת שהם היו חורי ושרי הארץ היושבים בשער ועשה אותם שליח שידברו בשבילו עם עפרון והא לאו אורח ארעא ודרך ארץ ולמה לא הלך בעצמו אל עפרון אחר שהי' מכירו וגם הי' נחלתו ד' מה שכולם אומרים זה לזה שמענו בני חת אומרים לאברהם שמענו אדוני וגו' גם א"א אמר להם שמעוני ופגעו לי וגו' וגם עפרון אמר לא אדוני שמענו וגם אמר לאברהם באזני בני חת לכל באי שער עירו לאמר לאיזה צורך הי' דובר באזני בני חת הא פשיטא אחר שהוא ישב בתוכם ודבר לאברהם ממילא היו גם הם שומעים וגם אברהם דבר אל עפרון בזה הלשון וידבר אברהם אל עפרון באזני עם הארץ אך אם אתה לו שמעני הא לא היו חרשים:

ונ"ל אם נסתכל יפה הדיבורים האלה אנו רואין שכל אחד מן המדברים לא רצה לגלות כל מחשבתו בשפתי פיו והי' אומר בלשון שמשתמע בתרי אנפי ויהי' נרמז בו גם מת שלא אמר בפירוש לבם לפיהם לא גלו והיו נותנים לדבריהם פני הראות שלא ימצא עצמו הנדבר מבוזה על ידיהם והראשון הי' אאע"ה במה שאמר גר ותושב אנכי עמכם תנו לי וגו' שנראה בפשיטות שטענתו הי' אעפ"י שאני גר שבאתי מארץ אחרת ואין לי חלק ונחלה עמכם בכל זאת אחר שאני תושב עמכם שאני קבלתי עלי עול מלכות וד"א ונושא בעול עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם אבל באמת לבו בל עמו לפי שלא הי' רוצה בשום אופן שאשתו הצדקת תקבר במקום קבורת הרשעים האלה וזה שאמר גר ותישב הי' כוונתו שבעניני אלקות והאמונה הוא גר אצלם והוא רחיק מהם כרחוק מזרח ממערב ואינו יכול לקבור את אשתו בתוכם אבל זה לא הי' יכול לומר להם בפירוש כי אז הי' מבזה אותם וזה מעשה בכל יום אם איש ישראל עושה מסחר מקח וממכר בבית גוי חשוב והנכרי יושיט לו כוס יין לשתות אינו מקבל ממנו ונותן אמתלא לדבריו שהרופא ציוה עליו שלא ישתה יין או שאר דברים כעין זה אבל זאת לא יאמר לו לא אוכל לשתות מן היין לפי שאתה נגעת בכוס והשולחן ארוך אסרו שאעפ"י שזה האמת בכל זאת ירא לאמר לו לפי שזה ירע בעיני הגוי ויחר אפו בו ויאמר אין אני אדם כמוך וידי נקי' יותר מידך וכל הדברים האלה וכחזיון הזה מצאנו לגבי יוסף הצדיק ע"ה כשהשביעו אביו כתיב שים נא דך תחת יריכ' וגו' אל נא תקברני במצרים ושכבתי עם אבותי וקברתני בקבורתם וגו' הנה הי' עיקר השבועה שאל יקברהו במצרים וכשמת אביו הכניע עצמו לעבדי פרעה שישתדלו אצל פרעה שימלא בקשתו להעלות את אביו אל מקום קבר אבותיו כי כן השביעו אביו ולא הזכיר כלל ממה שעשה יעקב אביו עיקר שאל יקברהו במצרים כי זה הי' להם לחרפה ולבזיון ואז בוודאי לא הי' פרעה מניח אותו לישא את אביו משם והנה גם בני חת היו משיבים לו באופן שיוכל להבין ששמחים בקבורתו שאמרו נשיא אלקים אתה בתוכנו, במבחר קברנו קבור וגו' איש ממנו לא יכלה ממך מקבור מתך אבל הי' יכול להבין ג"כ מסתר דבריהם שרק משום שהוא נשיא אלקים כל אחד לא יכלה ממנו קברו דייקא אבל למכור לו מקום אחוזה לא לפי שהי' קשר חזק ביניהם והי' לחוק ומשפט ביניהם שאינם רשאים למכיר מנחלתם לגר כמו שהוא גם עתה בכמה מקומות שאינם נותנים לישראל מקום דירה במקומותם ואאע"ה ידע מנהגם זה וכבר דבר קודם לכן עם עפרון וגם את הארבע מאות שקל כסף אמר ליתן לו אם יתן לו את השדה שלא שעפרון ירא לנפשו לפרוע חק ומנהגם לכן הלך אברהם אל בני חת וגם עפרון יהי' שם ביום הוועד למען ישמע דבריהם וכשאמרו בני חת לאברהם שמעינו אדוני נשיא אלקים אתה בתוכנו איש ממנו וגו' וכשאברהם בקש מהם שידברו עם עפרון לא המתין אם ידברו עמו בני חת ועמד בעצמו ודבר באזני בני חת כלומר שאחר שהם היו מגדילים את א"א כ"כ שקראו אותו נשיא אלקים גם הוא מכבר אותו ואמר לא אדוני שמעיני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתי' כי אצלך תופר החוק והנימוס שלנו לעיני בני עמי נתתי' לך במתנה אבל אברהם הי' מבין דעתו והי' רוצה שלא יהי' במתנה כדי שלא יוכל לחזור אך לא אמר בפירוש טעמי לכן גם הוא אמר לא אדוני שמעני נתתי כסף השדה קח ממני לכן כתיב לבסוף ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וגו' לאברהם למקנה לעיני כל באי שער עירו:

ובזה נוכל גם להבין שינוי הלשונות בכתובים פעם אומר רק וידבר אל בני חת ופעם אומר וישתחו לעם הארץ לבני חת ובאחרונה אמר וישתחו אברהם לפני עם הארץ ועוד קשה אחר שעפרון התנדבו לבו וגם אמר בפני בני חת ובפני כל באי שער עירו לתת את הכל השדה וכל אשר בו לאברהם במתנת חנם הי' לו להשתחוות לעפרון ולא לעם הארץ אבל הוא הדבר אשר דברנו כי השי"ת אמר לאברהם כי לא שלם עין האמורי לכן צריך להמתין עד שנתמלא סאתם ולכן כשהי' בא לבקש אחוזת קבר בארץ הי' על סמך לפי שהארץ תהי' שלו אם יהי' שלם עונם לזה אמר וידבר לבני חת כי אז לא יהי' עוד עם הארץ כי אז תקיא הארץ אותם ואברהם יהי' התושב והם הגרים אבל אחר שהם היו מכבדים אותו ביותר וקראו אותו נשיא אלקים א"כ אינם רעים עוד כ"כ ולא נתמלא סאתם אך כמו שאמרנו שהיו מסתירים בחלקת לשונם עוד כוונה אחרת לכן צירף שני שמות וישתחו אברהם לעם הארץ לבני חת לפי שגילוי דבריהם היו טובים קראם תחלה בשם עם הארץ ועל מצפונם הרע קראם בני חת ועפרון שלא נדבו לבו והרהיב בנפשו עוז רק לפי שבני חת כבדו את אברהם וקראו אותו בשם ה' והוא רק לכבוד עצמו הי' דורש למען בצע כסף לכן השתחוה אברהם רק לפני עם הארץ כי רק ע"י דבריהם הי' יכול לקנות את המערה מיד עפרון ודוק:

ובזה יובנו גם דברי המ"א אם תרצו הרני גר כלומר אם תרצו ואינכם שלם בעון אז אני גר ואתם תושבים כי זכותכם מגין עליכם ואם לא תרצו ואין לכם שום זכות אז אני התושב וממילא אתם הגרים גם עתה:

ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל איתא במדרש מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוא פליאה האיך נרמז מזה ונראה דהנה בשמואל איתא ועלי הכהן הי' זקן ובניו לא הלכו כדרכיו ונראה כי כבר אמרו שעיקר תכלית בריאת האדם בעוה"ז הוא על שני אופנים, א' להתהלך הוא בעצמו לפני ה' ולעשות ולקיים את כל דברי התורה הזאת ועי"ז יוכל להשיג חיי עד כמו שאחז"ל התקן עצמך בפרוזדור וכו', ב' שיניח אחריו בנים הגונים עוסקים בתורת ה' וילכו בדרכי אבותינו וע"ז אחז"ל כל המניח בן ממלא מקומו כאלו לא מת וזה חלקו מכל עמלו שהשאיר אחריו בנים הגונים כשתילי זיתים. אמנם מי שלא זכה לבנים הגונים או ח"ו להיפך בנים רעים אשר עזבו את דרך ה' ובדרכיו מאנו ללכת הוא רל ימיו מצער עצמו כי אף שיש לו עושר והון רב בזה לא ערבה שמחתו כי אדרבא נהפך לאבל שמחתו כי יודע בעצמו כי לא במותו יקח הכל רק מעשים טובים א"כ זה גרם לקרב ימי זקנתו וצללו ימי נערותו כלומר שתסמר שערות בשרו שנראה כזקן והוא מפני צער וזה כוונת הפסוק ועלי הכהן הי' זקן רק בשביל שבניו לא הלכו בדרך ה' אבל כאן גבי אברהם דכתיב בא בימים כלומר לא ע"י צער בניו ויפה אמר המדרש מכאן שעשה ישמעאל תשובה:

ויאמר ה' אלקי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים והי' הנערה אשר אמר אלי' הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הוכחת לעבדך ליצחק וכה אדע כי עשית חסד עם אדני וגו' וכאשר אמר כן הי' שטרם כרה לדבר והנה רבקה יוצאת וכדה על שכמה וגו':

והנה צריך להבין לאיזה צורך עשה העבד הנאמן הזה דבר שלא נצטוה מאת אדוניו והלך לקראת נחשים ושאל שלא כהוגן כמו שאמרו בגמרא ולא עשה שליחותו כמו שהשביעו אאע"ה שילך אל ארם נהריים עיר נחור שהוא ארצו ומולדתו ובודאי אמר לו שילך אל בית בתואל כמו שכתוב בסוף פרשה שלפני זה ששמע א"א שילדה רבקה לבתואל, ועוד קשה שגם כשבא אליעזר לבית בתואל אמר לא אוכל כי אם דברתי דברי וסיפר את כל המעשה וכל הניקוש שעשה. מה תועלת הי' לו בזה שידעו גם הם מזה. ונראה שאנו רואים שע"י ארבעה פעולות נעשים ונגמרים פעולות האדם והצלחתו הא' היא ההשגחה האלקיית כמו שכתוב גבי יוסף הצדיק ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח, הב' הוא כשנולד במזל טוב כמו שאמרו בגמרא חיי בני ומזונא לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא ועוד אמרו הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל והג' הוא ע"י השתדלות רב כדכתיב ויד חרוצים תעשיר וקובץ על יד ירבה והרבה כדומה לו, הד' הוא המקרה גם זה נמצא בכמה פסוקים יעקב אמר ליצחק אביו כי הקרה ה' אלקיך לפני עיין בעקידת יצחק בפרשה זו שער כ"ב ובפרשת וישלח שער כ"ו שהרחיב והאריך בענין זה ותמלא נחת גדול ולזה אני אומר שאחר שראה העבד הנאמן שאדוניו מדקדק כ"כ בזיווג בנו האהוב שלא יקח אשה מבנות הארץ וגם שלא ישיב אותו לחרן הי' גם הוא רוצה לידע ולנסות אם כל הד' סיבות יסכימו לזה הזיווג ולזה אחר שאמר הכתוב שעשה כל מה שיכול לעשות שלקח עשרה גמלים וגם לקח כל טוב אדוניו בידו עמד בתפלה לפני הקב"ה ועשה נחשים ואמר הקרה נא לפני היום ועשה חסד וגו' שגם המקרה תסכים ולבסוף אותה הוכחה מעיקרא וכבר ע"י המזל ש"מ יום קודם יצירת הולד וכו' ולזה ספר אליעזר עוד פעם אחרת בבית בתואל את כל אשר עשה ואשר נעשה שגם הם יראו שזה הזיווג יהי' לטובה ואל ימנעו ממנו בתם אחר שכל הד' סיבות הסכימו כולם יחד ודוק:

חסלת פרשת חיי שרה:

תוכן העניינים

זכרון אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה