אור ברסלב
זכרון אהרן פרשת וירא

זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן

פרשת וירא

פרשת לך לך

וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום. והנה כבר דקדקו המפורשים הך כחום היום ורש"י פירש שהקב"ה הוציא חמה מנרתיקה בשביל אברהם שלא יבאו אורחים:

ונראה דהנה בשירת דבורה כתיב כן יאבדו כל אויביך ה' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וגם זה קשה להבין ונראה דהנה שני מיני מוכיחים יש האחד שמוכיח ודורש ברבים בשביל כבוד או בשביל מנות ועיקר כוונתו אינו לש"ש, והשני אינו רודף אחר כבוד וממון רק עיקר כוונתו הוא לשם שמים להדריכם בדרך ישרה וללמד העם חוקים ומשפטים והחילוק בין אלו השנים הוא זה שכוונתו רק משום כבוד ופרסום זה נותן עיניו רק בעשירים ומכובדים כדי שיכבדו אותו אבל על עניים לא שם לבו כי מה לו לכבוד של אלו אבל זה שעיקר רצונו רק לשם שמים להדריך העם בדרך ישרה כולם שוים בעיניו בין עניים בין עשירים כיון שכוונתו רק לשם שמים א"כ מה לו עניים או עשירים:

והנה זה ידוע דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב (עיין בחובת הלבבות) א"כ זה שכוונתו רק לשם שמים ודברים יוצאים מקירות לבו א"כ דבריו נכנסים בלב שומעיהם אבל זה שכוונתו רק כדי שיכבדו אותו מפיו יצא דעת ותבונה ושבע תועבות בלבו זאת התוכחה אינה נכנסת בלב השומעים ועי"ז לא שבו מדרכם הרע כיון שאינן יוצאין מן הלב אין נכנסין בלב והנה השמש זורחת על כל העולם ועל כל בריות האדמה על קטן וגדול בלי שום פני' וכבוד כך יהי' הרב מוכיח קטן וגדול עני ועשיר ואז יהי' דבריו נשמעים וזה שאמר כן יאבדו אויביך ה' כלומר על דרך זה יאבדו אויביך ונאבדה השנאה ותתגדל האהבה בלבם לאהוב המקום ולעבוד אותו וזה ע"י תוכחה ואוהביו כצאת השמש פי' באופן זה יהי' המוכיח כהשמש שהכל יהי' שוין אצלו ובעיניו עני ועשיר קטן וגדול לפי שאין רודף אחר הכבוד אלא כל מחשבותיו רק לשם שמים ללמד את העם תורה ומצות ולהשיבם מדרכם הרע ולא כוונת הפסוק שיאבדו הם עצמם רק מעשיהם הרעים וזה יהי' אם יהי' אוהביו פי' המוכיחים כצאת השמש וכו' ועל זה הדרך הי' אברהם אבינו שכל מעשיו היו לשם שמים היו מכניס אורחים כלומר מכניס אותם תחת כנפי השכינה והכל היו שוים אצלו כמו השמש וזה שאמר הכתוב והוא יושב פתח האהל כחום היום כלומר כמו השמש בלי שום פני' וכדפירשתי כהנ"ל וק"ל:

וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו' וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך ער גמירא וכתוב כרש"י ז"ל פי' עליו כמו ועליו מטה מנשה והיינו לפניו מהו וירא וירא שני פעמים הא' כמשמעו והשני לשון הכנה (עיין שם):

לכאורה קשה מה כל החרדה הזאת שחרד אאע"ה נגד ג' האנשים האלה שהתחנן, אליהם וירץ לקראתם ודיבר על לבם אל נא תעבור ואין נא אלא לשון בקשה שיעשו עמו חסד ויסורו אליו וכאשר הסכימו לעשות בקשתו וימהר אברהם האהלה אל שרה אשתו וגו' ואל הבקר רץ אברהם הלא אצל אברהם לא הי' זה דבר חדש שבאו אורחים אצלו שביתו הי' פתוח לרוחה מכל ד' רוחות העולם הא כתיב ויטע אשל ר"ת אכילה שתי' לינה ומי פתי שלא יסור הנה ורחוק הוא שא"א עשה לכל עובר אורח ושב כל הכבוד הזה שעשה לג' האנשים האלה ובפרט בדור ההוא שהיו כולם עוע"ז, ונ"ל בהקדם בחינה אחת והוא דהא ידוע ומפורסם שהמלאך אינו גוף ולא משיגי הגוף רק אם השי"ת צריך לשליחות מה אזי יקיפהו בבשר בצורת אנוש והלבישו בגדים אבל זו הצורה בודאי היא מובחר צורת האדם וגם זיו השכינה. תואר פניו והכרת פניו ענתה בו בי הוא אחד מן השרידים אשר שם ה' נקרא עליהם וראי' לזה מאשת מנוח שסיפרה לבעלה איש אלקים בא אלי ומראהו כמראה מלאך ה' נורא מאד הרי אף שסברה שהוא רק בן אדם וגם מנוח הי' סבור כן שאמר לו נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים ורק אחר שראו מנוח ואשתו שעלה המלאך בלהב המזבח אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא אבל זאת ידעו מתוך מראהו שהוא נורא שאינו אדם פשוט אבל רוח אלקים נראה עליו וזה לע"ד כוונת הפסוק שאמר וירא והנה שקשה מאי לשון והנה שהי' די אם הי' אומר וירא שלשה אנשים נצבים וגו' אלא רוצה לומר שראה בתמונת ג' האנשים צורת פניהם והי' מבחין שהם אינם מן האורחי פורחי שרגילים לבא בכל יום אבל הם עומדים עליו כלומר במדרגה גדולה למעלה ממנו וזה הטעם של וירא וירא שני פעמים לפי שראה שתי ראיות שראה אותם וגם ראה גדולתם ולזה עשה להם כל הכבוד הזה וגם האמין להם דברי נבואתם מה שלא הי' בלאו הכי ולא הי' פתי יאמין כל דבר, ודוק:

ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד ארדה נא ואראה הכצעקתם הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה:

הקושיות מפורסמות ואין צורך להאריך רק אזכור קצתם היותר קשות א' מה שאמר ארדה נא ואראה והלא הכל גלוי וידוע לפניו הגלוים והנסתרים ב' מה צורך אל הירידה הלא כבודו מלא עולם ואין חילוק לפניו יתברך בין למעלה ולמטה והא בפירוש אמר דהע"ה אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך ג' מה שסיים הפסוק ואם לא אדעה הא צורך הירידה הי' לכך לפי הפשוט וגם מה טעמו של ואדעה (עיין בעקדה בזו הפרשה):

ונלענ"ד לבאר ואומר כמו שיש חילוק גדול בין ידיעת הקב"ה לידיעת אדם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי גבהו מחשבותי ממחשבותיכם כגבוה שמים על הארץ וכו' שאי אפשר לאדם לידע ידיעת ומחשבת הקב"ה ומתרץ בזה הקושיא הגדולה של הידיעה והבחירה כן גם להיפוך יש חילוק גדול בין הקב"ה לבני אדם כי האדם אינו יכול לשכח ממנו שום דבר מה שכבר ידע אפילו בכל מאמצי כחו למשל אם שמע איזה בשורה רעה אשר היא מצערת אותו מאד ידיעה זאת אינו יכול להסיר מעצמו כי זה הוא הטבע אם לא שתקפו השכחה אבל בלא"ה אי אפשר אבל בהקב"ה אינו כן אחר שהוא כל יכול גם זה יש ביכלתו שאם אינו רוצה לידע דבר מה הוא אינו יודע וזה צריך לתכלית גדול כי בלא"ה לא הי' יכול העולם להתקיים אפילו יום אחד וזה אחר שהקב"ה הוא שופט אמת וצדק ורואה והכל גלוי וידוע לפניו ובני אדם חוטאים תמיד לפניו מדרך הטבע הי' צריך לעשות פתגם מעשה הרעה מהרה להשמיד ח"ו עושי הרעה מיד אבל הקב"ה כביכול עושה עצמו כאלו לא ידע לפי שאינו רוצה לידע שלא יהי' מוכרח להעניש וזהו אריכת אפיים של הקב"ה וחסדו הגדול ואעפ"י שעי"ז נראה כאלו הי' חסרון בחיקו יתברך שמו הגדול שאינו יודע אפילו מה שיודעים בני אדם אבל הוא סובל זה מפני שצריך לכך לתועלת גדול וזה לדעתי כוונת הפייטן הסובל כלומר שהקב"ה הוא סובל זה מה שנראה לחסרון בחיקו ית' לפי שעי"ז תוכל להיות מעלים עין מסוררים:

ובבחינה זו שמעתי לאמר מפי חכם אחד שכחתי שמו לבאר בירמי' סי' ל"ב והיא ההפטרה של פ' בהר ושם נאמר הי' דבר ה' אלי לאמר וגו' הנה חנמאל כן שלם דודך בא אליך לאמר קנה לך את שדי אשר בענתות וגו' עד ואדע כי דבר ה' הוא ואקנה את השרה וגו' ואכתוב כספר ואחתום ואעד עדים וגו' ואתפלל אל ה' אחרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נרי' לאמר אהה ה' אלקים אתה עשית את השמים והארץ בכחך הגדול ובזרוע הנטוי' לא יפלא ממך כל דבר וגו' עד הנה הסוללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד כשדים וגו' והנך רואה ואתה אמרת אלי ה' אלקים קנה לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים ויהי דבר ה' אל ירמי' לאמר הנה אני ה' אלקי כל בשר הממני יפלא כל דבר ובזה מסיים ההפטרה:

וצריך ההבנה מה השיב הקב"ה לירמי' ששאל להקב"ה אחר שממך לא יפלא כל דבר ועיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם וגם אתה יודע מה שיהי' עד סוף כל הדורות ובודאי אתה יודע שהסוללות באו עתה ללכוד העיר והארץ נתנה ביד כשדים וזה שאמר והנך רואה והקב"ה השיבו באותו לשון שהוא שאל הממני יפלא כל דבר והאיך מיושב בזה שאלתו אתמהה ולפי מה שאמרתי מיושב היטב שירמי' הנביא ע"ה סבר כמו שהוא מוכרח לידע עת שכבר ידע ואינו יכול להסירו ממנו אם רוצה כך לגבי הקב"ה הוא כן עעכו"כ לפי שאין שכחה לפני כסא כבודו ולהיפך הי' החסרון אצלו על זה השיב הקב"ה שהוא כל יכול ואם אינו רוצה לידע אינו מוכרח לכך וזהו שהשיב לו הממני יפלא כל דבר ר"ל גם זה הוא ביכלתו שאם אינו רוצה לדעת אזי אין אני יודע, ודפח"ח:

וע"ז הדרך ואופן רק בקצת ביאר יותר נוכל להבין דברי שלמה הע"ה בקהלת ושם נאמר אם עושק רש וגזל תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם:

והנה דברים האלה קשים להבין ככתבם משום שהשומר הוא גבוה אינם יראים לעשוק ולגזול ונהפוך הוא וגם מה טעם של וגבוהים עליהם ונראה לבאר עפ"י מה שכתבתי רק אביא תחלה דברי המדרש תנחומא פ' נשא בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהי' לו דירה בתחתונים כשם שיש לו בעליונים ברא את האדם וצוה שלא יאכל מעץ הדעת ועבר על ציויו סילק הקב"ה שכינתו לרקיע ראשון עמד קין והרג להבל סילק שכינתו לרקיע שני עמד דורו של אנוש והיו עוע"ז סילק שכינתו לרקיע שלישי עמד דור המבול שנאמר בהם ויאמרו לאל סור ממנו וכו' סילק שכינתו לרקיע הרביעי עמד דור הפלגה ויאמרו הבה נבנה לנו וכו' סילק שכינתו לרקיע החמישי עמדו הסדומים שנאמר בהם ואנשי סדום רעים וכו' סילק שכינתו לרקיע ששי עמד אמרפל וחבריו והכעסותו סילק שכינתו לשביעי ואמר מי יקום לי עם מרעים וכו' מה עשה הקב"ה קפל את כל הדורות הראשונים והעמיד את אברהם וסגל את מעשיו ירד משביעי לששי עמד יצחק ופשט צוארו ירד מששי לחמשי עמד יעקב ירד לרביעי עמד שבט לוי ירד לשלישי עמד קחת ירד לשני עמד עמרם ירד לראשון עמד משה והוריד לארץ שנאמר וירד ה' על הר סיני בעקדה לס' שמות בתחלתו מביא מדרש זה (עיין שם):

והנה לפי מה שכתבתי שהקב"ה הוא שופט צדק ואמת אינו יכול לדור עם עושי רשע אחר במדור אחד כמו שכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכן כתיב בפ' תשא רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך וכן ושלחתי מלאך לפניך וכו' כי לא אעלה בקרבך פן אכלך בדרך אין הכוונה שיהא קרוב ושיכן בתוכם במקום אחד והריחוק יהי' בריחוק מקום הלא אמר ישעי' הנביא ע"ה כה אמר ה' שמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי הלא השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אבל הטעם שאם יהיו קדושים אז הקב"ה יכול לידע מעשיהם וגם יכול להטיב עמהם ובהיפוך אם הם רעים אז אינו רוצה לידע מעשיהם הרעים ועוזב אותם על השבע וגם זה לטובה לפי שאינו רוצה להכחידם וזה דברי קהלת אם עושק רש וגזל תראה במדינה אל תתמה על החפץ שהקב"ה אינו מעניש לעושק וגזלן לפי שגבוה מעל גבוה השומר כלומר שאמר המדרש שהקב"ה עלה מרקיע לרקיע והוא דרך לשון בני אדם כמו שדברה התורה בכמה מקומות כלשון הזה אבל האמת הוא שהרחיק מהרשעים הידיעה וגבוהים עליהם דייקא כלומר לטובתם עלה מגובה לגובה כדי שלא יצטרך להעניש ומעתה יובנו בטוב הפסוקים שהתחלנו שבתחלה עלה הקב"ה מרקיע לרקיע מפני חטאת סדום ועמורה והאריך אפו עליהם אולי ישובו או אולי הי' בתוכם עוד איזה אנשים כשרים או שלא הי' עוד שלם עונם כמו שאמר הקב"ה לאאע"ה כי לא שלם עון האמרי אבל אחר שנתמלא סאתם ירד מלמעלה למטה להעניש והי' רוצה לידע שאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאת כי כבדה מאד ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כי שלם עונם כלה אחר שאדע בשתם אבל בכל זאת אם לא ואדעאה אעפ"י שאדע אני עושה כאלו לא ידעתים:

אל תביט אחריך פרש"י משוש שאינו ניצול רק בזכות אברהם לכך אינך כדאי שתראה מפלתן כמו שאמרו בג"מ בכמה מקומות שכל מי שאינו ראוי לישועה שנעשה לו אינו זוכה לראות במפלת אויביו וכתיב בתרי' ותבט אשתו מאחריו פירש"י מאחריו של לוט וגם זה קשה להבין דלמה לא כתיב מאחרי' ונראה דכוונתו דיש להבין למה נענשה אשת לוט לפי שהביטה לאחריו דהנה יש לומר בפשיטות דלוט באמת בזכות עצמו ניצל בזכות אמונה שהאמין להם כשאמרו לו לשחת הארץ באנו וגם האמין להם שהקב"ה שלחם לא כמו שאר אנשי העיר אשר לעגו על דבריהם כדכתיב ויהי כמצחק בעיני חתניו והנה בזכות זה הי' ראוי להנצל אמנם אין ברור לנו שהי' מאמין גמור דלמא הי' פוסח על שתי הסעיפים ומסתפק בדבר אם יהי' או לא ומה שהלך משם הוא רק מחמת ספק וא"כ לא הי' ראוי להנצל בזכות זה אמנם זה הי' ניכר ונראה מחשבתו מתוך מעשיו דהנה בטבע האדם הוא אם אמר אחד לחברו לך ממקום זה כי יבא עליך הרע ממקום הזה מפני הרעה שיבוא אל אנשי המקום הזה אם הוא מאמין בדבר זה אז יצא ויפנה עצמו מן המקום ההוא בלי שיפנה ויביט לאחריו מתוך שהוא מאמין בדבר ואין ספק בידו ויודע בודאי שיתקיים דבר זה אבל מי שמסופק בדבר ואינו יוצא משם רק מחמת מורא שירא שמא יבא הדבר כאשר אמר לו חברו אז תמיד פונה ומביט לאחוריו למקום זה שמא הוא שקר ואין לו שחר:

אמנם לוט שנתגדל בביתו של אאע"ה והי' רואה עין בעין כמה נסים לזאת נשאו לבו להאמין דבר זה כי מעשה אלקים הוא ויש בו ממש אבל אשתו שהי' בה מדת אנשי סדום לא היתה מאמינה בדבר רק אחרי לוט הלכה בשביל שהוכרחה ללכת עם בעלה לכך הביטה מאחרי' לראות אם אמת יהי' הדבר לכך לא הי' לה זכות אמונה ונענשה וזה כוונת הפסוק אל תבט אחריך כלומר שתהי' בעל אמונה ואל תביט אחריך לראות אם אמת הדבר ותבט אשתו מאחריו של לוט כלומר מהליכו של לוט שהלכה רק בשבילו אבל הוא בעצמה היתה מסופקת בדבר ועל כן נענשה:

ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם ויאמר אליו וגו' ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המורי' והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אזמר אליך:

הנה נסיון העקדה הי' האחרון שבנסיונות שנתנסה אאע"ה והי' גדול מכולם כמובן מאליו אמנם גדולי המפורשים בקשו למצא טעם לאיזה תכלית הי' צריך הנסיון הזה כי הקב"ה הוא יודע ובוחן כליות ולב וממילא יודע שאאע"ה בודאי יעשה את מצותו, וגם לא נוכל לאמר שכסהו להראות לבני אדם גדולת וצדקת ישרו של אאע"ה הלא לא הי' שום אדם שם כשרצה לשחוט את יצחק בנו ואפילו לשני נעריו שהלכו עמו אמר שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם ומאחר שבאמת לא נעשה מעשה דהא לא שחטו לא היו בני אדם יכולים להכיר את הנסיון הזה, ונלע"ד לאמר שבאמת הנסיון הזה לא הי' צריך להקב"ה ולא לבני אדם, ואפתח במשל פי מלך גדול א' הי' לו שר שעבדו ושרת אותו בכל לבו נפשו מאודו והי' עבד נאמן ע"כ גם המלך אהב אותו מאד וגדלו ונשאו על כל השרים והי' רוצה להעשירו בנכסים ודי זהב אבל הוא לא קבל כי אמר רב לי גדולה ויקר מאת המלך אם בחר אותי מכל השרים לשרתו ולעמוד לפניו תמיד ועבודתי היא תפארתי ושמחתי ואיני צריך עוד שכר אחר זה והוא כפלי כפלים נגד מעשי וירא המלך כי מאן לקבל ויעץ לעשות תחבולות כדי שיקבל עבדו הנאמן הטובות שרצה ליתן לו מה עשה ציוה לעבדיו האחרים חרש לאמר עשו לי גשר של קרשים בתוך הנהר שהוא אצל העיר במקום ידוע ועמוק באופן שאם יפול שם אדם יעמוד על הבשר ולא יטבע וכן עשו ויהי היום ויאמר המלך אל עבדו הנאמן נלכה נא מעט לטייל על שפת הנהר ויהי הם הולכים שם והמלך נפל אל תוך הנהר ויטבע והשר רואה ולא חשב מאומה על גודל הסכנה רק קפץ אחריו לתופסו ולהצילו ויהי כאשר עלו שניהם מן הנהר אז אמר המלך אל עבדו הנאמן רעי אהובי דע נא כי לא נפלתי אל הנהר אלא ברצוני למען נסותך לדעת את אשר עם לבבך אבל לא למעני כי אני כבר ידעתי את תום לבבך ושאתה אוהב אותי בכל לבבך ובכל נפשך רק למענך עשיתי זאת למען הודיעך שאני חייב לך סך גדול ומה שרציתי ליתן לך הוא אינו בחנם אבל חוב גדול הוא ממה שאני חייב לך כהנה וכהנה כי ראה גם ראה שגם אתה השלכת את נפשך מנגד להצילנו ואתה לא ידעת שיש גשר בנהר ע"כ תעשה עמי טובה ולקחת מנחתי מידי ותרצני אבל בזה לא יצאתי עוד ידי חובתי אלא מעשה זאת תהי' נכתבת על הספר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך למען יעמוד ימים רבים בידך ולבניך אחריך עד עולם ואם יהי' להם בקשה אז יבא אל המלך בשטר חוב זה והמלך ימלא חפצם ובקשתם, הנמשל אאע"ה הי' עבד נאמן ואוהב נאמן להקב"ה ולא בלבד שעשה כל מה שצוה אלא גם מעצמו הלך במקום סכנות והשליך נפשו מנגד במצרים ובמלחמות המלכים ובכל מה שעשה הלך לפניו דייקא וכמו שאמרני בפי לך לך אלקים אשר התהלכתי לפניו והקב"ה קיים זאת במה שאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי כלומר שעשה מה שציויתיו אבל גם שמר משמרתי מצותי חוקותי ותורותי מה שלא ציויתי אותו אלא במתן תורה אבל הוא התבונן על הדברים שהם ייטיבו בעיני אלקים ועשה אותם בלא ציווי ואחכז"ל מכאן שקיים אאע"ה כל התירה כולה טרם נתנה בסיני וכשהקב"ה אמר לו אל תירא אברם וגו' שכרך הרבה מאד לא רצה לקבל ואמר ה' אלקים מה תתן לי אבל הקב"ה שהוא נאמן לשלם שכר גדול לאוהביו לכן נסהו בעקידת יצחק בנו האהוב לו מנפשו וחתם בזה הנסיון כל הנסיונות למען יהי' כשטר חוב ביד בני אברהם ויצחק שעמדו בנסיון הגדול הזה ונכתב ונחתם בשמו של הקב"ה בתורתינו ובכל פעם ופעם שאנו באים בקשה אנו מראים את השו"ת וכן אנו עושים בכל שנה ושנה בימים הקדושים והנוראים בעשי"ת אנו אומרים העקידה ואם שאר סליחות בטלו העקידה לא בטלה ועל זכרון העקידה הקב"ה שומע תפלתינו אמן לדעתי זה טעם העקידה:

חסלת פרשת וירא:

תוכן העניינים

זכרון אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה