זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
פרשת לך לך
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וכו' והי' ברכה וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' ואברם בן חמש ושובעים שנה:
ויל"ד דהלשון כאשר דיבר חליו ה' מיותר הוא וגם יש לדייק ההמשך של ואברם בן חמש ושבעים שנה מה ענין זה לכאן ונראה לבאר על אופן נכון דהנה בגמרא חשיב זה אחד מן הנסיונות אשר ניסה השי"ת בו את אברם שאמר לו הקב"ה שיניח מקום מולדתו ובית אביו ויסע למקום אחר אשר הוא גר שם והנה לכאורה צריך להבין מה נסיון זה אם אחד בגדר אמונה כ"כ כמו אברהם אע"ה כדאיתא בגמ' בן ג' שנה הכיר את בוראו ועכשיו הבטיחו השי"ת שיברך אותו בכבוד וממון ובנים אם ילך למקום אשר הוא מצוה אותו אמאי לא ישמע לקול ה וילך בחדוה ושמחה ד' לא לוט אשר לא הי' בגדר אמונה כ"כ כמו אברהם אעפ"כ הלך עמו מבית אביו למקום אשר אמר ה' אל אברהם ונראה דזה הי' באמת נסיון גדול דאיתא במשנה אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא שלא ע"מ לקבל פרס כלומר זה עצמו יהי' שכרו במושלם כמו שכתב אריסטו שלא ישאל האדם שכר על המצוה אלא זה עצמו יהי' שכרו שזכה לעבוד את הבורא עולם וזה ג"כ מ"ש חז"ל ששכר מצוה מצוה אעפ"י שהקב"ה נותן לכל אחד ואחד כפי מעשיו ואין מקפח שכר לכל ברי' אלא דכוונת המשנה אעפ"י שהקב"ה נותן שכר לכל א' וא' כפי מעשיו מ"מ כוונת האדם לא יהי' בשביל זה ובגדר זה הי' אברהם אבינו ע"ה שכל מעשיו הי' לשם שמים אעפ"י שהי' יודע שה' יתן לו שכרו ומ"מ לא נתן את לבו לזה רק עיקר כוונתו הי' לעשות רצון הבורא ית' אבל לוט נטה לבו לדבר אחר שידע שא"א כבר זקן הוא ואין לו יורש וג"כ שמע מה שהבטיח השי"ת והי' ברכה לזה הלך עמו כדי שיהי' הוא היורש וזהו כוונת הפסוק וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' כלומר אעפ"י שהבטיחו השי"ת שיתן לו כל טוב אעפי"כ לא הלך רק בשביל שדיבר אליו ה' ולא משום כבוד וממון אבל וילך אתו לוט בשביל שאברהם הי' בן חמש ושבעים שנה ויהי' הוא היורש, ודוק:
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך:
והנה כבר דקדקו הראשונים מלת לך שהוא מיותר וגם סיפא דקרא שאמר אשר אראך ודברי רש"י ז"ל ידועים אבל נראין שאינן מספיקים כי גם לפירושו הי' לו לומר אשר אראה לך מהו לשון אראך וגם צריך לחקור מאיזה טעם העלים הקב"ה כעת עתה מא"א מקום תכלית נסיעתו ונראה לבאר בשנקדים תחלה שאר ספיקות עצומות שישנן בפ' זאת, א' למה נסה הקב"ה את א"א דוקא ולא מצינו שנסה צדיק א' לא לפניו ולא לאחריו, ב' למה ירד למצרים מפני כובד הרעב בארץ והכניס עצמו לסכנות נפשות ולא בטח בה' אשר הבטיחו בכל טוב והא כתיב ברעב פקדך ממות ואין מחסור ליריאיו וגם למה לא אמר ה' לאברהם שלא ילך למצרים כמו שאמר ליצחק כשהי' הרעב בימיו אל תרד וכו', ג' האיך סמך עצמו על נס שאם יאמר אחותי היא שיחיו אותו והא כלל גדול שאין סומכין על הנס והא מצינו גבי שמואל הנביא אשר שלחו הקב"ה למשוח את דוד אמר איך אלך ושמע שאול והרגני והסכים הקב"ה עמו ואמר עגלת בקר תקח בידך וגומר, ד' א"א שבחר בו הקב"ה והוציאו מאור כשדים ומצא את לבבו נאמן לפניו ואמר לאשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וגומר למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך והלא אפילו אחד מן הפחותים וריקים לא יעשה כזאת להפקיר אשתו להרויח ממון והא חייב אדם אפילו למסור את נפשו בשביל ג' דברים ובתוכם גילוי עריות ואם שהרמב"ן הקשה זאת ואמר באמת שזה החטא היה גדול לא"א עד שגרם גלות לבניו למצרים אבל שאר מפרשים לא קבלו תי' זה (עיין עקידה לפרשה זאת):
נ"ל לבאר דהא ידוע דעד אאע"ה היו כל באי עולם עוע"ז כמ"ש התנא באבות עשרה דורות מנח עד אברהם וכו' וגם בעל ההגדה מתחלה עוע"ז היו אבותינו והלא הוא הי' הראשון אשר הכיר את בוראו מעצמו ומיד הציץ עליו בעל הבירה ובחר בו להיות שלוחו להודיע לבני האדם גבורותיו ולקרוא בשם ה' בכל מקים שיבא אבל זה לא יתכן אם יהיו יושב בביתו אבל צריך לילך ממקום למקום מעיר לעיר וגם זה לבדו אינו די אם יהיה דורש ברבים יכלתו וגבורותיו של הקב"ה אלא שגם צריך לקיים דבריו ע"י נסים ונפלאות שיעשה עמו הקב"ה בכל עת ועונה שצריך להם כמו שאמר החת"ס ז"ל על פסוק וילך למסעיו שבחזרתו פרע חובותיו שמתחלה כשקרא בשם ה' לא האמינו לו אבל אחר שנעשו לו נסים ראו שדבריו אמת וצדק וכן גבי פרטה הי' כן בתחלה אמר מי ה' אבל אחר שנעשו לו כל הנסים והנפלאות הודה ואמר ה' הצדיק וגו' ואם כן הדבר לא לבד שלא ירא אאע"ה מפני שום אדם ולא משום פגע רע שיפגעהו אדרבא הי' יושב ומצפה על העת שיוכל לילך למקום סכנה כדי שיוכל להראות לבני אדם כי ה' עמו והוא יצוה מלאכו לשמרו בכל דרכיו יצליח כל מעשיו ומטעם זה יצא להלחם לקראת ד' מלכים גבורים שעשו מלחמה יום שלפניו עם ה' מלכים ונצחום והוא הי' יכול לנצח אותם עם אנשיו המועטים וזה בוודאי לא הי' אפשר עפ"י דרך הטבע ובפרט לפי דברי חז"ל שלא הי' עמו רק עבדו אליעזר כי אם על דרך הנס ועי"ז הכירו כל אנשי דורו כי איש אלקים הוא וכי יש אלקים שופטים בארץ:
ובזה מובן מה שאמר ובירך מלכי צדק והקדים את אברהם לפני הקב"ה לפי שהוא הי' הגורם במה שהשליך את נפשו לסכנה במלחמה וה' הושיעו שיכול לנצחם וידעו הכל כי מאת ה' היתה זאת לכן אמר מקודם ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ כלומר שאברהם גרם שיראו שיש אל עליון שברא שמים וארץ ואח"כ אמר וברוך אל עליון אשר גמר והסכים עמך ומגן צריך בידיך וגם למלך סדום אשר ביקש ממנו שיתן לו הנפש והרכוש יקח לעצמו השיב אל תדמי כי יצאתי למלחמה כדי להשיב רכוש מאדם עד בהמה כסף וזהב אבל רק הרימותי ידי אל ה' כלומר מה שהרימותי ידי להכות את המלכים לא הי' רק בעבור ה' להראות שהוא אל עליון קונה שמים וארץ לכן אפי' מחוט ועד שרוך נעל אל ישאר בידי מכל אשר לך ובזה קידש את שמו הגדול אשר הי' תכליתו מתחלה שיקרא בשם ה' וכן כאשר היי רעב בארץ מיד ירד למצרים אעפ"י שידע שהם שטופי זמה לא הי' שום פחד כנגד עיניו ע"ד שרי אשתו כי ידע שהקב"ה יבא אחריו להצילו ולא יוכל שום אדם לנגוע באשתו אדרבא ע"י סכנה זו יודע שיש אלקים המשגיח על בני אדם והוא מציל את אוהביו המאמינים בו כמש"ה כי בי חשק ואפלטהו וגו' וזה שאמר לשרה אשתו למען ייטב לי בעבורך כמו שפירש"י יתנו לי מתנות אבל מה שחביב לי יותר הוא שחיתה נפשי בגללך כלומר רצון נפשי שיתקדש שם ה' ויתקיים על ידך במה שלא יוכלו לנגוע בך כמו שהי' באמת וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וזה שאמר אברהם האלקים אשר התהלכתי לפניו כלומר אני הלכתי לפניו וסכרתי בעצמי ותמכתי עליו שיבא אחרי להצילני וכן אמר יעקב האלקים אשר הלכו אבותי לפניו וקיימו מצותיו אשר אמר התהלך לפני והי' תמים כלומר אם אתה תאמין בי כ"כ שתלך לפני ואני אבוא אחריך ואמלא את דבריך אז תהי' תמים אבל גבי נח כתיב רק את אלקים התהלך נח אבל לא לפניו וגם יעקב אע"ה שהי' פוחד וירא מאד מאחיו עשיו ולא בטח בכל עוז במה שהבטיחו הקב"ה לכן לא אמר רק אשר התהלכו אבותי לפניו וזה הי' החילוק בין אאע"ה לשאר הנביאים וקדושים שבאו אחריו שהוא הי' תכליתו להתהלך בארץ לארכה ולרחבה לקרוא לכל בני עולם את שם ה' אשר הי' נעלם מהם ולמען שדבריו יעשו רושם הי' צריך להשליך עצמו למקום סכנות ונעשו נסים ונפלאות על ידו עד שאמרו לו בני חת נשיא אלקים אתה וגו' וגם אבימלך מלך פלשתים עם פיכל שר צבאו הלכו אליו לכרות עמו ברית ושבועה אעפ"י שלא הי' לו מלכות ושדות וכרמים אלא ילד זקונים קטן אבל ראו כי שם ה' נקרא עליו ויראו ממנו וזה שאמר הכתוב באותה מעשה ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם ונתקיים בו והייתה לאב המון גוים שע"י נגלה ונתודע שם ה' אל עולם קנה שמים וארץ: וזה שאמר נמי הקב"ה למרע"ה כששלחו לפרעה ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם לעלם חסר כתיב כלומר שהי' מקדם חסר ועל ידיהם נעשה מלא לכל בני עולם ונגלה זכרי לכל דור ודור אבל אחר ימי האבות הקדושים שכבר הי' מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו תו לא היו צריכים לנסים ונפלאות ולא היו רשאים להכניס עצמן לסכנות אם לא ציוה להם הקב"ה בפירוש כמו למשה רבינו ע"ה אצל יציאת מצרים וגם אינן רשאים לסמוך על הנס כי לא ידעו אם ישנה הקב"ה את דרך הטבע והענין דומה לפאבריקאנט וסוחר גדול אשר שמו וסחורתו לא נודע עוד בעולם הנה בתחילה צריך לשלוח שלוחים והם יגידו ויספרו מעשה תקפו וגבורתו בכל קצוי הארץ ולהודיע שמו לשם ולתהלה והנה לשלוחים האלה צריך הסוחר לשלם שכרם משלם ולעשות להם כל צרכם בדרך וכל מה שמבקשים ממנו יעשה להם אחר שרק על ידיהם מתפרסם שמו בעולם אבל לאחר שכבר נודע ומפורסם ויצא שמו בעולם אז לא צריך יותר לשלוחים האלה כי הקונים באים מעצמם לביתו לקנות ממנו כל מה שצריכים והוא שאמר הכתוב אחד הי' אברהם כי היו האחד אשר שולח מאת ה' שיפרסם שהוא אל עליון קנה שמים וארץ אי לזאת הבטיחו הקב"ה בתחלת שליחותו שהוא יהי' עמו ואת כל אשר הוא עושה ה' יצליח בידו וזה שאמר לך לך כלומר שתוכל לילך לכל מקום שאתה רוצה לילך רק שלא ישב במקום אחד ותלך אל הארץ אשר אראך היינו אשר אני נראה על ידך ואברכך ואגדלה שמך כלומר שע"י שאני נראה בעולם גם שמך יהי' גדול כמו שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו שע"י שהאמינו בה' האמינו גם במשה עבדו לפי שע"י נתפרסם גדולת הבורא יתברך שמו לעולם אמן:
ובזה יובן ג"כ הפ' אחריו אחר הדברים האלה הי' דבר ה' אל אברהם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד וגו' ומביא רש"י ז"ל את המדרש רבה אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים הי' דואג שמא קיבל שכרו על כל צדקותיו לכך אמר לו המקום אל תירא לפי שקשה דהא לא כתיב שהי' מתירא אבל לפי מה שכתבתי לא צריך לכך דהא אאע"ה הי' מכניס עצמו לסכנות לקיים שליחותו של הקב"ה שעל ידיהם נתגלה ונתודע שמו של הקב"ה שהוא קונה שמים וארץ במה שהצילו ה' ע"י נסים ונפלאות והי' סבור שע"י נס שנעשה לו גבי פרעה באשתו וגם הנס עם המלכים שהרגם כבר עשה שליחותו ומצוותי ואינו רשאי יותר לילך במקום סכנה לכן אמר לו הקב"ה אל תירא אברם שכרך הרבה מאד שלא נגמר עוד שליחותך ויוסיף עוד בדרך שהתחיל,:
וה' אמר לאברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו' קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו' ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא:
וקשה למה לא קיים אאע"ה מצות שאמר לו שילך בארץ לארכה ולרחבה ולפי ראות נראה שעשה בהיפוך שנטה אהלו וישב הי' לו לכתוב וילך אברם ויסע ונ"ל שמלת ויאהל מורה שבאמת הלך ונסע מיד כי כן דרך עוברים ושבים בדרך רחוקה ליקח עמהם אהל שיוכלו להקים ולסתור כפי רצונם וכשחוזרים ומגיעים למחוז חפצם אזי אינם צריכים יותר לאהל כי אז שבתם הבית ולזה אמר ויאהל אברם כלומר הלך ונסע עד שבא ואז ישב באלוני ממרא: וימצאה מלאך ד' וגו' ויאמר לה שובי אל גבורתך וגו' עד ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל דאי כי אמרה הגם חלום ראיתי אחרי ראי,:
הנה פסוק זה משולל הבנה למה ולאיזה תכלית קראה שם למלאך הדובר אליו ב' למה קראה אותו בשם אל ראי וביותר קשה הנתינת טעם כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי ראי. ונראה לענ"ד דהא הקב"ה בעצמו אמר כי לא יראני האדם וחי וגם בתוכחה לאהרן ומרים אמר אם יהי' נביאכם בחלום אדבר בו וגו' וגם באברהם לא דיבר אלא במחזה וכן במתן תורה אמרו בני ישראל למשה דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות וכן גבי מנוח ואשתו רתיב מות נמות כי אלקים ראינו ורק עם מרע"ה דיבר פנים אל פנים וע"ז היתה הגר מתמהת ומשתוממת על המראה שהמלאך דיבר עמה פנים אל פנים והי' באמת ספק אצלה אם זה שדיבר עמה הוא מלאך כי יוכל להיות שהוא רק בן אדם הנשלח אחרי' להשיבה והוא הי' יודע ששמה הגר ושהרתה ולזה אמרה וקראה למלאך ה' בלשון תמיה' אתה אל ראי כי אמרה הגם הלום ראיתי כלומר אחרי ראי שראיתיו ודיבר עמי פנים אל פנים אולי אינו באמת מלאך וזה נכון בעיני:
התהלך לפני והי' תמים פירש"י התהלך לפני במצות מילה ותהי תמים: וצריך טעם למה גרם זה לבד שהי' מושלם בכל התורה ונראה דהנה כבר עמדו המפורשים לבאר הטעם למה המתין עד כה במצות מילה עד שהגיע לתשעים שנה. והנה יש לומר בזה הכוונה דהנה כבר אמרו טעם מצות מילה הוא כדי למעט בזה תאות אדם ויצרו ע"י הסרת ערלת בשר אמנם כבר מבואר עיקר הטעם בפסוק לקיים הברית אשר כרת אותנו והבדילנו מכל העמים וזה החותם בבשרנו להיות ניכר ונבדל מכל העמים והנה לפי טעם ראשון אין מקום למילה בימי זקנה שאז בלא"ה נתמעטה התאוה והיצר שכבר תש כחו לכך נתן לו הקב"ה מצות מילה בימי זקנתו להראות שאין טעם המילה כדי למעט בו התאוה רק שהבדלנו משאר העמים כהנ"ל. אמנם כבר פירש"י לעיל אצל נח שנאמר את אלקים התהלך נח וגבי אבותינו נאמר אשר התהלכתי לפניו נח ה' צריך סעד לתומכו אבל אבותינו הקדושים לא היו צריכים סעד שהיו יכולים בעצמם להשתדל ולקיים תורה ומצות. והכה מלת תמים אין שייך לומר אלא על איש שהוא תמים בכל מעשיו כאבותינו הקדושים שלא היו צריכין סעד ועזר כלל ולא גבר בהם היצר הרע אמנם על אדם כנח שצריך סעד אין שייך לומר עליו לשון תמים ומה שנאמר אצלו נח איש צדיק תמים כבר עמד רש"י בזה דלקמן כתיב אותך ראיתי צדיק ולא נאמר תמים אבל הענין כך הוא דהנה יש אדם אף שאינו במדרגה זו להקרא בשם תמים מ"מ בעיני שאר אנשים נראה כאילו הי תמים בכל מעשיו לפי שהאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב וזה שאמר הכתוב נח צדיק תמים הי' בדורותיו דייקא הי' נראה כתמים אמנם כשדיבר אלקים עמו לא מכניהו אלא בשם צדיק ולא תמים והנה אף שנאמר מלת תמים אצל האבות זה לא הי' רק אחר המילה שעי"ז זכו להתהלך לפני הקב"ה בעצמם בלי סעד ועזר אבל קודם זה גם אברהם הי' צריך סעד כי לא הי' תמים עדיין וזה שאמר הכתוב התהלך לפני במצות מילה והי' תמים כלומר שעי"ז תהי' תמים ורק זה הי' חסר ממנו, ודוק:
חסלת פרשת לך לך: