זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
פרשת נח
וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ויאמר אלקים אל נח קץ כל בשר בא לפני ע"כ:
ונראה לבאר על אופן נכון דהנה כתיב בפ' האזינו בפסוק וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו הכוונה מפני שראה הקב"ה בניו ובנותיו של רשע שהם רעים וחטאים וישחיתו את דרכם מפני זה ינאץ על הרשע ורבים עמדי על זה מפני מה נאמר שהקב"ה כועס ביתר שאת על בניו ובנותיו של רשע שהם רעים ולמה לא על הרשע עצמו שהוא יותר מחויב בדבר שלא הדריכם בדרך הישר ושמעתי ביאור נכון על זה עפ"י דברי הרמב"ם דכתיב אם נפש אחת תחטא בשגגה וכו' והנפש אשר תעשה ביד רמה את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא וכו' פירש"י ביד רמה שעשה את העבירה במזיד וקשה וכי על כל עבירה ועבירה שעושה האדם מחויב כרת ח"ו הלא חלוקים הרבה יש בעשה ולאו ומלקות ומפני מה כולל כל האיסורים בכרת ופי' הרמב"ם בזה דהנה שני גוונא בעלי עבירה יש, יש בעל עבירה שיודע את סרחונו ומכיר את הבורא יתברך ומאמין בשכר ועונש וגם ידע שאם יעשה עבירה זו סופו לקבל עונש עלי' אך מה יעשה תאותו הגדולה אמצה ממנו ואין יכול לכבוש אותה מפני חשקת הדבר אשר בוערת בו כאש המתלקחת ולבסוף אם כבר עשה את העבירה יתחרט חרטה גדולה כמו שאמרו בגמ' רשעים מלאים חרטה דהיינו אחר העבירה וכמו שכתבנו ואח"כ מיישר דרכיו ומדותיו בכל מה דאפשר והנה על חוטא כזה אין הקב"ה כועס כ"כ מפני שהיא בטבע האדם שברא ה' אותו עם יצר הרע שחומד תמיד לדברים האסורים ומה יעשה אדם שלא יחטא: והנה בחוטא באופן זה יש חילוק בין עונש העבירות מלקות וכרת ומיתת ב"ד אבל יש עוד מין חוטא והם הפושעים והאפקורסים שמכחישים באמונת אלקי ומכש"כ שאינם מאמינים בשכר ועונש ועושים עבירות לא מחמת תאות גופם ויצרם רק להכעיס ולגדף את יוצרם ר"ל והחילוק בין שני מיני חוטאים האלה הוא זה שעושה את העבירה מחמתי שיצרו תקפו הוא יודע שמעשהו רע ועושה שלא כהוגן לכן אינו עושה הדבר בפרהסיא ובגלוי רק להיפך שכל מה שיכול להסתיר עצמו מסתיר את עצמו מפני שמתבייש בפני הרבים אבל זה שעושה לחרף ולגדף עושה העבירות בפרהסיא כדי להראות לאחרים שהוא אינו מאמין באמונה כזה ואינו מתירא לנפשו כלל והנה בזה הדרך אין חילוק כלל בין עבירה קטנה לגדולה כיון שלא מחמת יצרו עשה את העבירה א"כ אפילו על הקטנה שבעבירות הוא חייב כרת לפי שבזה מראה שאין אמונה כלל ואין אלקים ועושה בזה הגדולה שבעבירות לפי שהוא כופר בהקב"ה וזה שאמר הכתוב והנפש אשר תעשה ביד רמה כלומר בפרהסיא ובגלוי מצד חירוף וגידוף ולא מחמת תאוה את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא וכו' ובזה מבואר היטב מה שאמרו בגמ' לא חרבה ירושלם אלא מפני שהיו מבזים בה ת"ח אשר רבים מקשים ע"ז וכי רק בשביל זה בלבד חרב הלא מצינו בתנ"ך שכמה עבירות ותועבות עשו ע"ז ג"ע וש"ד שזכרם ירמי' ושאר הנביאים ומפני מה אמרו בגמ' שלא חרב אלא מפני שביזו בה ת"ח אבל לפי"ז ניחא דהנה על שני דרכים יכולין להכיר את בעל העבירה אם הוא חוטא מחמת אפיקורסית או מחמת שיצרו תקפה עליו א' כי זה עשה את העבירה מחמת תאות יצרו ומאמין שלעתיד ענוש יענש אזי ישתדל הוא עצמו לתקן מעוותו בכל מיני תקנות ומכבד ת"ח מפני שלא יכול ללמוד בעצמו וגם בעל עבירה הוא לכן הוא מכבד אנשים יראי אלקים לפי שיודע מה בינו לבין האנשים האלה אבל האפיקורס הזה שנאת מות יש לו על הצדיק ועל הת"ח וכקוץ ודרדר הם בעיניו ואם הי' יכול הי' קורעו כדג וזה שאמרו בגמ' לא חרב ירושלם אלא מפני שהיו מבזים בה ת"ח ובזה הראו שעושים את העבירות לא מחמת תאות יצרם אלא ע"ד חירוף וגידוף ב' יש להכיר אותם מתוך הבנים והבנות שזה שעושה את העבירה מחמת תאוה הוא מדריך אותם בדרך הישר והטוב בעיני אלקים ואדם ומלמדם תורה ומצוות כדי שיוכלו לכבוש תאותם ולא יהיו כמוהו אבל החוטא השני הוא מלמדם לעשות כל רעות ותועבות ומדיחם מדרך הישר ועל זה ינאץ הקב"ה לפי שחוטא כזה בודאי לא יעשה תשובה וזה שאמר הכתוב וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו שגם הם רעים וחטאים מכח שהוא עצמו חוטא מחמת אפיקורסא עתה נשוב אל מה שהתחלנו דהנה הרבה מקשים על מה שהביא הקב"ה את והמבול ולא המתין שמא יעשו תשובה והא הוא ארך אפים וגם מצפה לתשובה עד יום מותו של אדם אבל זה הדבר אשר דברנו כי יש שני מיני חוטאים וכו' רק שהחוטא מחמת יצרו הרע הלא בוודאי יעשה תשובה אם יזקין ותצא ממנו התאוה אבל החוטא מחמת אפיקורסת הוא לא יעשה תשובה לעולם לפי שהוא חושב לית דין ולית דיין ולא עשה את העבירות מחמת תאות לבו וזה שאמר הכתוב וירא אלקים וכו' והנה נשחתה ובאופן כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ שהיו אומרים את דרכו כלומר הכל בדרך הטבע על הארץ ואין אלקות לכן קצף השי"ת עליהם ואמר לנח קץ כל בשר בא לפני אין אני יכול להמתין יותר שבוודאי לא יעשו תשובה לפי שהם חוטאים על דרך זה כמו שאמרנו, ודו"ק: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים וגו' ויאמרו הכה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם וגו' ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות הכה נרדה ונבלה שם שפתם וגו' עד גמירא:
והנה הפסוקים האלה קשי ההבנה א' מה היתה כוונת האנשים האלה בבנין המגדל הזה עד לשמים ואם היו שוטים כ"כ למה לא הניחם הקב"ה לבנות ויעשו מה שרוצים ולבסוף יראו שטותם מעצמם ויחדלו לבנות ב' שאמרו נעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ וכי יכולים כל בני עולם לחיות במקום א' והא צריכים פרנסה וצריכים ארץ רחבת ידים שצמיח להם לחמם ודי מחסורם ג' מה שאמר הקב"ה הן עם אחד וגו' וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות מה הי' חטאת ופשעם במה שהחלו והאיך תהי' תחלה זו סבה שיוכלו אח"כ לגמור כל אשר יזמו דבוודאי הי' סוף מעשה במחשבה תחלה ומה היתה מחשבתם הרעה ד' למה ענשם הקב"ה בזה מה שנבלה להם שפתם כי לכאורה הי' זה עונש מועט וקל נגד חטאם הכבד לפי מה שאמרו במדרשים שהיו רוצים ללחום עם הקב"ה, (עיין שם וגם בפירש"י ז"ל במקומו.):
ונ"ל כי דור הפלגה שהי' קרוב לזמן המבול והי' להם בקבלה מאבותיהם וגם ידעו שלא נאבדו דורות הראשונים רק מפני שהשחיתו את דרכם על הארץ ורק נח נשאר שהי' צדיק והיו יראים לנפשותם פן גם הם יענשו ממרומים אם ילכו בדרכי לבם והיו יודעים את רבונם אך היו מכוונים למרוד מפני תאות לבם ויצום הרע לכן היו יועצים וחושבים תחבולות האיך יוכלו להציל את עצמם מן העונש וזה לא יוכל להיות רק אם יהיו כולם במעמד אחד ובכוונה אחת במה שנוגע אל הדברים שהם נגד ה' כי אחר שהיו יודעים שהקב"ה נשבע שלא יביא עוד מבול לעולם ולא יכרת כל בשר עוד דהיינו שלא יביא עוד עונש כללי על העולם ושלום יהי' לנו אם נהי' כולנו על מעמד אחד אבל אם לא יהיו על אופן אחד יכול הקב"ה לקיים שבועתו כי לא נשבע רק שלא ישחית כל בשר כמו שקרה לסדום ועמורה שהפך אותם ה' וזה שאמר הכתוב ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים בנסעם מקדם היינו כאשר סעו וקדמונו של עולם שכולם פה אחד אמרו שרק על אופן זה נהיו ניצולים מן העונש אם יהי' לנו דברים אחדים אם כן למען יעמדו ימים רבים ואולי במשך הזמן תעמוד כת אחת אשר אינם רוצים להשוות דעתם עמהם אי לזאת עשו תחבולה וגזרו אומר שכל בני אדם יהיו כבני משפחה אחת ולא יהי' לשום אדם חלק ונחלה לבדו רק מיבול הארץ יהי' כל העולם מתפרנסים בשוה למספר הגולגולת לכל אחד ואחד יתנו מחסורו וגם המלאכות יתחלקו בשוה לפי כחם וגבורתם ולזה התכלית היו רוצים לבנות להם עיר ומגדל גבוה ושם יושיבו להם ראשים ושרים אשר עיניהם יהיו פקוחות על כל צרכי בני אדם ואם יהי' צרה במקום אחד או במדינה אחת אז שאר בני אדם יבואו לעזור להם אחר שלא תהי' הצרה הזאת כלליית מהטעם שאמרתי ומעתה יובנו הפסוקים על נכון וזה שאמר הקב"ה וזה החילם לעשות כלומר אעפ"י שבבנין העיר והמגדל לא חטאו עוד אבל יחטאו מכח זה לעתיד כי לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ויפנו לי עורף מכל וכל ויעזבו אותי לכן בלל ה' את לשונם ומתוך כך הפיצם על פני כל הארץ ולא יוכלו להיות באגודה אחת ובכוונה אחת וממילא הופרה עצתם הרעה כי פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם וזה הי' רפואה למכתם ודוק:
חסלת פרשת נח: