אור ברסלב
זכרון אהרן פרשת מקץ

זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן

פרשת מקץ

פרשת וישב

וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אוכל ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם וגו' עד ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחר בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו ויאמר אליהם יוסף הוא הדבר אשר דברתי אליכם מרגלים אתם וגו':

הנה כל המעשים אשר עשה יוסף עם אחיו וגם כל הדברים אשר דיבר אליהם מרישא עד גמירא כולם מחוסרי ההבנה לפי פשוטי המקראות ורק אזכיר מעט מהרבה ספיקות שישנם בסיפור המעשה הלזה. האחד והוא היותר מבהיל ועצום למה לא הודיע יוסף לאביו את כל כבודו וגדלו אשר נשאו המלך מיד למען להניחו מרגזו ומעצבו הגדול, ב' למת הי' צריך להתנכר אל אחיו ולדבר אתם קשות אחר שלא הכירוהו, ג' אמר ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם מה ענין זכרון החלומות לדבר אתם כזה שהם מרגלים היל"ל ויזכור יוסף את אשר עשו לו אחיו ויאמר אליהם מרגלים אתם, ד' מה נתינת טעם הוא זה שאמר הוא הדבר אשר דברתי אליכם מרגלים אתם וכי בשביל שהם שנים עשר אחים ובני איש אחד והאחד איננו הם מרגלים, ה' מה שאמר בזאת תבחנו שכנים אתם אם תביאו את אחיכם הקטן הנה מה מבחן הוא זה, ו' מה שצוה להשיב לכל אחד את כספו ולמלאות כליהם בר בלי מדה ומשקלי ז' כשבאו שנית לשבר אוכל קרא אותם לאכל לחם על שלחנו מה שלא עשה לכל באי שער עיר לקנות בר וגם מה שנתן להם משאות ולבנימין נתן חמש ידות ובמעשה עם הגביע לבנימין והכסף אשר נתן להם שנית בפי אמתחותם מה ראה יוסף על ככה להתנפל עליהם בעלילות האלה ומה הי' בדעתו של יוסף לעשות אם אחיו היו הולכים לביתם ובנימין הי' נשאר שם כמו שגזר עליהם ההי' מחריש לעולם ולא התוודע עצמו אל אחיו ומה יהי' בסופו, ח' מה זה כאשר התוודע אל אחיו ואמר אני יוסף העוד אבי חי למה שאל אם אביו עוד חי הלא כשבאו שנית אצלו הי' השאלה הראשונה השלום לאביכם הזקן ואמרו שלום ובתוך הזמן הזה לא היו בביתם ונ"ל ליישב כל אלו הספקות וזה כי יוסף לא הי' רשאי להודיע לאביו את כבודו במצרים על ידי שלוחים שהי' יכול לשלוח אליו מיד כאשר נעשה מושל כי אז אחיו לא היו באים אצלו כי היו יראים לנפשם ומפחדים ממנו שישיב גמולם בראשם כמו שראינו שהיו יראים ממנו אחרי מות אביהם אעפ"י שהיו עמו שבע עשרה שנה וראו את צדקתו ויושר לבבו עמהם ולא יהי' רק קטטה ומחלוקת בבית אביו, לכן המתין עד שיבאו אחיו מעצמן אליו מתוך הדחק והרעב וגם אחר שבאו אצלו לא הי' רוצה להתוודע א"ע אליהם למען לא יחשבו שרוצה לקיים את החלומות ולהנקם מהם ואדרבא התנכר אליהם ועשה תחבולות כדי שיכירוהו מעצמן וזה שאחרי שראה שלא הכירוהו לפי שאין הדרך שהקונה הבא בחנות יראה בפניו של המוכר להתבונן היטב תבניתו ומראהו, דבר עמהם קשות שעי"ז יראו בפניו לאמר מה זה ועל מה זה דבר האיש הזה עמנו קשות ואז אולי יכירו אותו אבל הכתוב אומר שאעפי"כ לא הכירוהו ואמר ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם, לכן לא רצה להתוודע עצמו שלא יחשדוהו שרוצה לקיימם לכן נסה אותם באופן אחר ואמר להם שהם מרגלים וידע מעיקרא מה שישיבו לו שהם אינם עם רב כל כך שצריכים לבקש ולסגל להם ארץ נכיי' למען יוכלו לשבת שם אחר שמספר משפחתם אינו רק אב אחד עם י"ב בניו וגם מהם א' איננו והקטן עם אביהם בארץ כנען כלומר ושם יש לנו רחבת ידים ועל זה השיב להם הוא הדבר אשר דברתי אליכם מרגלים אתם כוונתו שמפני כן אמר להם מרגלים בשביל שהם בני איש אחד והם י"ב וא' איננו והקטן עם אביהם ולולא זאת לח היו הם אחיו ולא הי' מקנטרם בדברים אלו שהם מרגלים. והנה כאשר ראה שגם דברים אלו לא עשי רושם בלבם להבין אמר שיביאו אצלו את אחיהם הקטן וסבר שזה יביאם לחשוב שהוא יוסף כי קרוב הוא אבל הם לא שתו לבם גם לזאת לכן צוה לאשר על ביתו שימלא כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל שקו אולי ע"י זר מעשהו זה יבואו לידי הכרה בצירוף מעשיו הקודמין אם יראו כספיהם המושב להם ואם גם זה לא יועיל אצל אחיו אבל בודאי אביו אם ישמע מהם את כל אשר נעשה עמהם בודאי ישפוט בשכלו הזך אולי זה יוסף לכן כאשר באו שנית והביאו את בנימין וראה שלא עלה בלבם עוד מחשבה עליו שהוא יוסף אחיהם הי' שאלתו הראשונה השלום לאביכם הזקן העודנו חי כי תמה על אביו שלא הרגיש מכל אשר נעשה שיוכל להיות בנו יוסף ואח"כ קרא אותם לאכול עמו על שלחנו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו וגם נתן להם מתנות ולבנימין נתן חמש ידות והי' להם ליתן אל לבם מה זה ועל מה זה הוא עושה ככה עמהם ולבא אל הדעת ולידי הכרה ולבסוף עשה מה שעשה עם הגביע שצוהו ליתן באמתחת של בנימין והעליל עליו שהוא גנבו ועי"ז הי' רוצה לעכבו אצלו ואם גם עי"ז לא יבאו לידי הכרה בודאי אם יבאו לביתם אל אביהם בלי בנימין ויספרו לו את כל אשר נעשה יאמר בלתי ספק אין זה כי אם שיוכל להיות או שהאיש הזה בעצמו היא יוסף או אחד ממשרתיו עושי רצונו אבל יוסף לא ידע שאביו אינו יכול לבא לידי דעת זו כי אחיו הביאו לו את כתנתו כתנת הפסים נטבל בדם ואם לא הי' אפשר לאביו לחשוב עליו שהוא חי. ולכן מיד אחר שראה שהי' מוכרח להתוודע עצמו אמר אני יוסף העוד אבי חי כלומר אם הוא חי אי אפשר שלא הי' בא לידי הכרה ולכן נבהלו מפניו ולא יכלו לענות אותו לפי שהיו בושים ונכלמים שלא באו לידי הרגשה והכרה מתוך כל המעשים שעשה עמהם ועל זה אמר במדרש בראשית רבה אבא כהן ברדלא אומר אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה יוסף קטנן של שבטים הי' ולא היו יכולין לעמוד בתוכחתו כשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד כפי מה שהוא שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך עאכו"כ. לפי שגם הקב"ה עושה עם כל אחד ואחד טובות ואותות שעל ידם יוכלו בני אדם לבא לידי הרגשה והכרה שה' הוא האלקים המשגיח עליו ורק על ידו נוכל להתקיים בעולם. וזה מה שמדייק המדרש כל אחד ואחד כפי מה שהוא כלומר נסים מיוחדים ואעפי"כ לא הרגיש ואין בעל הנס מכיר בנסו כמו שלא הרגישו אחי יוסף הדברים שעשה עמהם ונכון:

חסלת פרשת מקץ:

תוכן העניינים

זכרון אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה