אור ברסלב
זכרון אהרן פרשת וישב

זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן

פרשת וישב

פרשת וישלח

ויחלום עוד חלום אחר וכו' ואביו שמר וכו' וק' למה לו לכתוב עוד אחר לא הול"ל רק או ויחלום עוד או אחר ועוד ק' דהנה כאשר הלך אצל אחיו לא אמר להם רק הנה חלמתי חלום עוד ולא אמר אחר ועוד ק' למה כתיב גבי חלום שני ויקנאו ולא בראשון ונ"ל דאיתא בברכות פ' הרואה דף נ"ה ע"ב שלש חלומות מתקיימים והאחד מהם חלום שנשנה מענין אחד ב' פעמים והנה אצל האחים היו שני החלומות מענין אחד דהיינו על המלוכה שימלוך אבל גבי אביו רק החלום השני הראה לו המלוכה שאמר השמם וכו' משתחוים לי זה"ש ויחלום עוד חלום אחר כלומר לגבי אחיו שייך לשון עוד לפי שהי' מענין אחד ב' פעמים ולגבי אביו שייך לשון אחר לפי שזה לא הי' רק פעם א' ולכן אמר ויקנאו בו אחיו עכשיו שהי' החלום ב' פעמים מענין אחד והוא דבר המתקיים אבל ואביו שמר את הדבר ר"ל המתין אם יחלום עוד פעם ב' וק"ל:

ויאמר יהודה מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו. הנה מתחלה יש לדקדק מה מוסיף בטעם שימכרוהו לישמעאלים שזו רעה יותר מכל צער שבעולם שיצא ונמכר מבית אביו לארץ רחוקה בין אכזרים ורעים ועוד למה לי' לסיים וכסינו את דמו ושמעתי לבאר כוונת הפסוק דהנה כוונת האחים ותועלתם במה שרצו להורגו הוא מבואר כמו שכתוב ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם ובזה היו להמציא לנפשם מרגוע ממלשינות האלה ובעבור זה רצו לגרשו ולהוציאו מבית אביו והנה תועלת זה לא העלתה תרופה על מכתם במה שיהרגו אותו רק אם לא יוודע הדבר ליעקב אביהם שהם הרגו אותו אבל אם יוודע ליעקב שהם שפכו את דמו היו מרעים לעצמם יותר אצל אביהם והיתה שנאתו כפולה שבעתיים אך באמת כבר עמדו בזה הרבה מן המפרשים ומבואר ג"כ ברש"י מפני מה לא גילה לו הקב"ה דבר זה אלא דמבואר בגמרא שאין השכינה שורה על אדם מתוך עצבות וצער אלא מתוך שמחה לפי שהקב"ה חפץ בטוב לב, והנה מבואר ברש"י בפסוק ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם שאין מקבלין תנחומין על החי כדרך שמקבלין על המת שהארץ מכסה אותו וכך שגור בפי אנשי עולם מה שהארץ מכסה נשכח מלב אדם אבל מה דמיגלו וקיימא אין נשכח מזכרון לבו של אדם לכן אין מועיל בזה תנחומין כלל, ונ"ל עיקר טעמו של דבר הוא דהנה הקב"ה נתן לאדם הזכרון והשכחה עיין בחובת הלבבות בשער הבחינה שאעפ"י שהשכחה אין טוב להרבה דברים מ"מ היא טובה מאד לפי שאם לא הי' שכחה לא הי' שמחה כלל בעולם מפני שאם יקרה לאדם איזה דבר רע ולא ישכחהו לעולם אז יהי' כל ימיו בצער ולא יעשה שום דבר בעולם לכן נתן השי"ת בטבע האדם שישכח כל מה שאירע לו בימים הקדמונים לטובה אבל אם באמת אינו דבר רע רק שהאדם סובר שהוא דבר רע אז לא ישכחהו שעל הטוב לא נתן השי"ת השכחה לאדם ובזה יובן מה שאמרינן בגמרא כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה לפי שבאבילות זה הוא מראה שאינו מקבל תנחומין ובוודאי מהרה יבנה אבל מי שאינו מתאבל הוא מראה שכבר מתיאש לפיכך אינו זוכה וכו' ועתה נשוב לבאר כוונת יהודה שאמר מה בצע לפי שהם רצו להורגו וע"ז אמר יהודה שאין בזה שום תועלת לנו אדרבא השנאה מאבינו תתגדל עלינו דאף אם בצנעה נתרגנו א"כ יהי' מת ונשתכח מלב ומקבל תנחומין וממילא תשרה עליו השכינה כיון שלא יהי' לבו עצב וממילא התגלה לו הדבר לכן טוב שנמכרנו ולא ישתכח מן הלב ולא יקבל תנחומין עליו ולא תשרה עליו השכינה א"כ בשום אופן לא תתגלה לו הדבר וזה שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו כלומר מה תועלת יש לנו במה שנהרגנו וכי כסינו את דמו כלומר אי איפשר שאם נהרגנו שנוכל לכסות את דמו לפי שאז יקבל עליו תנחומין ויגלה לו הקב"ה אלא לבו ונמכרנו וכו' ואז לא יקבל עליו תנחומין ולא תשרה עליו שכינה ודוק:

ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה ויבך אותו אביו פירש"י ז"ל שלכך מאן לפי שרק על המת נגזרה הגזירה שישתכח מן הלב אבל לא על החי וסבר שמת ולי נראה על דרך הפשוט דיש לדקדק לשון ויקומו הי' לו לומר וילכו גם מה שאמר ויבך אותו אביו שאמר רש"י ז"ל שקאי על יצחק וזה דרך דרש שפשוטו משמע שקאי על יעקב ונראה דהנה יש ב' אופני תנחומין הא' הוא כשהאדם משתתף בצערו של חבירו ואומר לו עמך אנכי בצרה על שברך צערך גם צערי וחסרונך גם חסרוני והוא תנחומין של אמה כי צרת רבים הם חצי נחמה לא כן אם חבירו רוצה לנחמו ואומר לו מה לך כי נזעקת הלא נשאר לך עוד כהנה וכהנה אז באמת אין זה נחמה כי אם תוכחה לאבל וזהו שאמר הכתוב ויקומו כל בניו וכל בנותיו כלומר שהיו מקימים את עצמם בלא נפילת אפיים כל' דייקא שהיו כולם נצבים לפניו ובזה היו רוצים לנחמו במה שהיו מראין את עצמן לפניו שהן כולן בניו ובנותיו ואין לו לדאוג ולבכות על בן אחד לזה וימאן להתנחם לפי שלא שתפו עמו בצערו אדרבא היו כמוכיחים אותו וזה שאמר ויבך אותו אביו כלומר שלא הי' בוכה על יוסף שום אדם רק אביו לבדו:

ויאמר יוסף וכו' וכל אשר יש לו נתן בידי ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים. והנה צריכין להבין דברי יוסף אלו ונראה דהנה איתא בפרקי אבות אם אין אני לי מי לי ונראה הכוונה דבכל אדם הלב טוב וטהור ורוצה לעשות רצון בוראו ולעבדו כמו שאנו אומרים רצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה מעכב הוא היצר הרע הוא המלאך המות הפונה את לב האדם מן הטוב אל הרע וכמו שאמרו ז"ל היא שילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ והנה הלשון קשה מאד דמשמע שילך אחר תאות לבו ולפי הנ"ל ניחא דוודאי הלב טוב הוא ומי מעכב שאור שבעיסה מעכב ועי"ז שמענה את עצמו ולובש שחורים ומתעטף שחורים ילך ממנו היצר הרע ואז יעשה רק מה שלבו חפץ כלומר אז יעשה ממילא רצון אביו שבשמים, ותנה אם רוצה לחיות מושל ומלך על העם שיהיו משועבדים תחתיו וישמרו מצותיו אז וודאי מן הראוי שיהי' צדיק וירא אלקים לפי שבכל עת צריך האדם ללחום עם יצר הרע שלא יפול במצודתו ולפ"ז הרשע נקרא עבד לפי שהוא עבד ומשועבד ליצר הרע לפי שלא הי' יכול לכובשו א"כ אם הוא בעצמו אינו מושל שהוא אינו יכול לכבוש המלחמה שבגופו והאיך ימשול על אחרים וזה כוונת המשנה הוא הי' אומר אם אין אני לי מי לי כלומר אם אין אני בעצמי שלי שאין אני יכול לכבוש את תאותי ומשועבד אני ליצר הרע מי לי האיך יהיו אחרים משועבדים לי וזה שאמר יוסף וכל אשר יש לו נתן בידי כלומר נתן אותי למושל על ביתו ויך אעשה את הרעה הגדולה הזאת כלומר אם אלך מעתה אחר תאותי ולא אוכל לכבוש את יצרי האיך אני ראוי להיות מושל על ביתו ועוד וחטאתי לאלקים כלומר שאם האמר שבשביל כך אני ראוי להיות מושל אעפ"י שאלך אחר תאותי ואהי' משועבד ליצרי הרע מ"מ איני יכול לעשות זה משום וחטאתי לאלקים ונכון הוא: וינס ויצא החוצה וכן ספרה לאנשי ביתה בלשון הזה וינס ויצא החוצה וכשספרה לבעלה אמרה וינס החוצה ולא אמרה ויצא, ונראה דהנה כל פועל און וגנב כשרואה שיוכל להתפס הוא בורח במרוצה וחפזון ומזה עצמו נודע לרואין בי הוא פועל און מדרץ בחפזון אבל מי שבורח ממקום אונס ומכשול אזי כשעבר מקום הסכנה שוב אינו רץ והולך לאט כדרכו ולכן יוסף הצדיק רק נס מפניו אבל כאשר בא לחוץ לא רץ יותר כי מה לו לרוץ כיון שעברה הסכנה והנה אמר הכתוב ואין איש מאנשי הבית שם בבית משמע דחוץ לבית היו מאנשי הבית והמה ראו אותו הולך לאט ולכן אמרה להם וינס ויצא החוצה שנס מפני' ובחוץ הלך לאט כי לא יכלה לומר שקר בפניהם כי הם ראו האמת אבל לבעלה סיפרה וינס החוצה שגם בחוץ נס כדי להחזיק אצלו שרצה לפעיל בה און ולכן כשצעקה נס החוצה במרוצה:

כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה כי גונב גונבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור איתא במדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ושטי כזב זה יוסף ע"י שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה נתוספו לו שתי שנים. מקשין והא דברי המדרש נראין כסותרין זה את זה מתחלה אמר שיוסף הי' בעל בטחון ולבסוף אמר שבטח בשר המשקים ועי"ז נתוספו לו ב' שנים גם יש להבין למה חלקו להכתוב לשנים שאמר ברוך הגבר אשר שם ה' מבתו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ושטי כזב זה יוסף הי' לו לומר ברוך הגבר אשר יבטח בה' ולא פנה אל רהבים ושטי כזב זה יוסף גם צריך להבין דברי הפסוק שמה שאמר כי אם זכרתני אתך הוא מיותר שלא הי' לו רק לומר ועשית עמדי חסד כאשר ייטב לך והזכרתני אל פרעה ותוצאת מן הבית הזה, גם מה נתינת טעם הוא זה שאמר כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה ועוד הי' לא הי' צריך לשום נתינת טעם שימלא שר המשקים בקשתו והלא הי' די שגם יוסף עשה לו טובה ופתר חלומו לטובה ונתקיים שכאשר פתר כן הי' אכן צריך להבין מי נתן עוז ותעצומות ליוסף לאמר לשר המשקים והאופים הלא לאלקים פתרונים ספרו נא לי וגם כשאמר פרעה שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו אמר בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה וכי נביא הי' ואף הנביאים לא נתנבאו כ"א ברצון ה' מה שגילה להם סודו, ונ"ל בשנחקור על שני החלומות שכתובים בתחלת הפרשה שחלמי ליוסף מה הי' תכליתם והא וודאי לאו לסיפור מעשה בעלמא נכתבו בתורת הקדושה וא"ת שתכליתם הי' כדי שעל ידם יתוסף השנאה של האחים כמו שאמר יוסיפו עוד שנוא אותו הא בלאו הכי הי' השנאה גדולה כ"כ עד שלא יכלו דברו לשלום, ועוד אף אם תמצא לומר כן הי' די בחלום א' ולאיזה צורך הי' החלום השני, לכן נראה לי שתכלית של ב' החלומות וצרכם הי' להראות ליוסף מן השמים שיבטח בה' בעת צרתו ואל ידאג ביותר כי ה' יהי' עמו ושני החלומות שחלם יהי' לו לדוגמא שע"י שני חלומות תבוא גדולתו והי' לו זה כמו נבואה ממש כמו שלאביו הבטיח הקב"ה ע"י חלום במראה הסולם שיהי' עמו וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף כמו שאמר המדרש וליוסף חלם שני חלומות לרמז לו שע"י חלומות תבוא ישועתו ולזה הי' יכול לאמר הלא לאלקים פתרונים לשר המשקים והאופים כי ראה שאצבע אלקים הוא זה אבל כל זה לא עלה לו כי אף אם יתקיים פתרונו אצל שר המשקים והאופים, הוא לא פטר עי"ז מחטאת אשת פוטיפר כי אם גם שהוא יודע לפטור חלומות מ"מ יוכל היות שהוא איש רע מעללים ורועה זונות ואף אם שר המשקים יתאמץ בכל מה דאפשר להעלותו מן הבור כי יספר לפני השרים את חכמתו מ"מ יהי' צריך לשוב לעבוד את אדוניו וזה יהי' רק שטי כזב אבל הוא הי' רוצה לצאת לחירות מכל וכל וגם להיות נקי מחטאת אשת פוטיפר לכן המתין עד אשר יארע שיחלום פרעה ויהי' נצרך לו ואז יהי' נפטר מכל וכל וגם יעלה לגדולה ועד הזמן ההוא היו רוצה להיות בבית האסורים וזה יורה על בטחונו הגדול בהקב"ה שבוודאי יביא התשועה וזה שאמר המדרש ברוך הגבר אשר יבטח בה' זה יוסף לפי שאמר הלא לאלקים פתרונים ולא פנה אל רהבים ושטי כזב זה נמי יוסף שהי' יכול ע"י שר המשקים לעלות מיד מבית האסורים והוא לא רצה ולא בטח על שטי כזב וע"י שאמר והזכרתני אתך ואל תספר לשום אדם ממני רק והזכרתני אל פרעה דייקא כשיהי' הוא צריך לי והי' בוטח בה' שיבוא לזה נתוספו לו שתי שנים לו דייקא לו לטובתו וזה נמי כוונת הפסוק שאמר יוסף לשר המשקים כי אם זכרתני אתך כלומר שתהי' זכירתי שמורה אצלך ואל תדבר לשום אדם ממני עד והזכרתני אל פרעה שיהי' פרעה צריך אותי רק אז תדבר ממני כי גונב גונבתי מארץ העברים שלא מחמת דבר רשע נעשיתי עבד וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור וזה נתאמת ע"י חלום פרעה כי שם ראו כי הוא אינו אומנתו לפתור חלומות רק רוח אלקים דבר בו ומלתו על לשונו כי הי' שם שמים שגור בפיו בכל דבריו אשר דבר אל פרעה בלעדי אלקים יענה וגו' את אשר אלקים עושה הגיד לפרעה את אשר אלקים עושה הראה את פרעה ועל השנות החלום אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם אלקים וממהר אלקים לעשותו ואיש כזה לא רגל על לשונו רע והוא דובר אמת אם אומר שהוא נגנב מארץ מולדתו ולא מכר את עצמו וגם לא דבר כזב אם אומר וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור כי דובר שקרים לא יכון בעיני אלקים ומזה הטעם הרשה לעצמו להיות יועץ ואמר ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וגו' יעשה פרעה וגו' אעפ"י שלא קראוהו רק לפתור החלום ועוד הי' לו כוונה אחרת בזה כי בוודאי אם לא הי' דובר בשם ה' אלקים רק מפי עצמו ולא הי' מראה כי אם חכמתו הגדולה היו מקנאים בו החרטומים וחכמי מצרים וגם השרים ולא היו מסכימים עם פרעה לעשות אותו משנה למלך להיות מושל עליהם איש גר ועבד אבל אחר שהוא איש אלקים התרצו בגדולתו כי בזה שהוא איש אלקים לא הי' מקטין אותם בעיני פרעה כי איש כזה לא נמצא בכל יומא וזה שאמר הפסוק ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו ועתה אל יחר בעיניכם אם יעלה לגדולה וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו:

חסלת פרשת וישב:

תוכן העניינים

זכרון אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה