אור ברסלב
זכרון אהרן פרשת וישלח

זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן

פרשת וישלח

פרשת ויצא

מדרש. כשמת יעקב ועשו אמר עשו ליעקב או אתה תלך עמי לגיהנם או אני אלך עמך לגן עדן אמר יעקב לעשו אני אהבתי אותך ואתה שנאת אותי. ופליאה, ונראה דהנה בגמ' פליגי שני מ"ד חד אמר בן אדם שעושה רק מצוה אחת בשלימות הוי בן עוה"ב וחד אמר שצריך האדם לעשות כל המצוות הכתובים בתוה"ק אבל במצוה אחת אינו עוד בן עוה"ב וגם מבואר דכל ישראל עריבים זה בזה ומקבל כל אחד שכר וחלק ממצוות חבירו וגם מעבירות של חבירו והנה הא דאמרינן עריבות זה דווקא אם אוהבים זה את זה אבל אם הם שונאים זה את זה אז אין שייך ערבות כיון ששונאים זה את זה אין סברא לומר שיקבלו שכר איש ממצוות חבירו ואם אחד אוהב את חבירו וחבירו שונא אותו אז זה שאוהב את חבירו מקבל חלק מחבירו מכח ערבות אבל חבירו ששונא אותו אין מקבל חלק משכרו והנה ידוע שיעקב אע"ה הי' מקיים כל התורה כולה כמו שאמר עם לבן גרתי ופירש"י תרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים ורק מצוה אחת לא קיים בשלימות והוא כיבוד אב ואם ומשום דאותן שנים ששמש בבית עבר לא קיים כיבוד אב ואם ועשו לא קיים את התורה רק מצוה אחת קיים והוא כאו"א כדכתיב כי ציד בפיו שהביא לו כל מיני צידה ועשה בזה רצין אביו וזה כוונת המדרש שאמר עשו ליעקב ממנ"פ אי סברת כמ"ד דצריך לקיים דווקא כל התורה כולה ואם חסר אחת כבר איננו בן עוה"ב א"כ לך עמי בגיהנם כיון שגם אתה חסרת מלקיים מצוה אחת והוא כאו"א ואי סברת כמ"ד דדי במצוה אחת להיות בן עוה"ב א"כ אלך עמך בג"ע כי גם אני קיימתי מצוה אחת בשלימות והוא מצות כיבוד או"א וע"ז אמר לו יעקב וודאי אמת כמ"ד דצריך לקיים כל התורה בשלימות ואי משום דחסר לי מצות כיבוד הנה אני אהבתי אותך לכן אקח חלק ממצוותך בתורת ערבות ואתה שנאת אותי לכן לא תקח חלק ממצוות שקיימתי אני ונכון מאד ודוק:

ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלקים פנים אל פנים ותנצל נפשי ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על יריכו. יש לדקדק למה כתב פנואל במו מלאפום אחר שיעקב קרא את המקום פניאל בחירק ונ"ל דהנה מצינו הרבה פעמים שאבותינו הקדושים עשו ציון ואות וגם שינו את שם המקום עפ"י המאורע שאירע להם במקומות ההם וכן כתיב בפ' לך לך ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם וגו' וירא אליו ה' ויאמר אליו לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ולא כתיב שהקריב עולות וזבחים רק עשה ציון במקום שנראה אליו ה' והבטיחו על הארץ לפי שזה דבר גדול ונכבד שנתגלה לו ה' וגם הבטיחו לו ולזרעו על הארץ וכן גבי יצחק חבירו שגרש אותו אבימלך וגם רבו עליו רועי גרר אודת הבארות כתיב ויעל משם באר שבע וירא אליו ה' בלילה ההוא ויאמר אנכי ה' אלקי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וגו' ויבן שם מזבח ויקרא בשם ד' וגם יעקב כשנראה אליו ה' במראה הסולם והבטיחו שיהי' עמו וישמור אותו בכל אשר ילך וגם יהי' עם בניו בגלות כמו שאמר ופרצת ימה וקדמה צפנה ונגבה עשה את האבן אשר שם מראשותיו למצבה והי' לו באמת לבנות מזבח כמו שעשו אבותיו אבל לפי שהוא הי' אז לבדו כי במקלו עבר את הירדן וגם הי' דל ולא הי' מאומה בידו לכך הי' צריך להסתפק עצמו במצבת אבן אחת ותחת המזבח אשר הי' לו לבנות עשה כפלים לתושי' ועשה מה שהי' ביכלתו לעשות ושינה את שם העיר אשר הי' שמה לוז לראשונה לשם בית אל וגם מצבת אבן עשה ובאמת כאשר שב מבית לבן לבית אביו ציוה ה' אותו ואמר לו קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך לפי שאין די במצבת אבן לדבר גדול כזה אבל צריך לבנות מזבח וכן עשה וכתיב ויביא יעקב לוזה היא בית אל וכל העם אשר אתו ויבן שם מזבח נתן טעם למה לא בנה מתחלה מזבח לפי שאז הי' לבדו ועתה הי' עם עמו אשר עזרוהו לזה וכן כאשר נפטר מעשו אחיו בשלים ובא לשכם קרא שם המקום סוכות והציב שם מזבח על שנעשה לו שם נס שהושיע לו ה' מיד עשו אחיו, וכן אבותינו במדבר קראו למקומות שנעשה להם שם נסים על שם המאורע ע"כ קרא שמה מרה לפי שהמים היו מרים וימתקו שם המים וכן במלחמת עמלק כתיב ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי וכן ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש ה', וכן ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קבנו העם המתאוים. וכן שאר מקומות ואבותינו הקדושים רצו בזה לעשות סימנים וציונים לבניהם אחריהם אחרי שספרו והגידו להם איש מפי איש את כל המראות והנסים והנפלאות שנעשה להם במקומות האלה למען ידעו דור אחרון את גדולת ה' ונפלאות אשר עשה עמהם במקומות האלה וכשיבואו לשם יהי' להם למיסר ואמרו במשנה ברכות הרואה מקום שנעשה בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה וע"כ צריכין לומר כן שתכלית קריאת שמות הללו לכל המקומות האלה הי' רק לנו עם בני ישראל ובוודאי הגוים שהיו יושבים אז שם לא קבלו שמות הללו אשר קראו אותם אבותינו ולכן גם כאן יש לומר שיעקב אבינו שאבק עם מלאך והמלאך לא יכול לו קרא שם המקום פניאל בחירק שהי' נס גדול כי השי"ת אמר למשה רבינו כי לא יראני האדם וחי וכן ישראל במתן תורה אמרו דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלקים פן כמות ומנוח ג"כ אמר מות נמות כי אלקים ראינו לכן אמר כי ראיתי אלקים פנים אל פנים והנצל נפשי וגם יש בו רמז גדול והוא כל זמן שישים האדם פניו נגד פני ה' ואומר שויתי ה' לנגדי תמיד אז הנצל נפשו אבל אם שב ממנו ופנה אליו עורף אז לא יצליחו מעשיו וזה שאמר הכתוב כי ראיתי אלקים פנים אל פנים עי"ז ותנצל נפשי אבל כאשר עבר את פנואל כלומר כאשר פנו מעם אל אז הוא צולע על יריכו:

ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אעיר לך ויאמר יעקב וכו' כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרצני ויל"ד עשיו שהי' בעל מדות רעות יאמר ליעקב יהי לך אשר לך ואינו רוצה לקבל מתנה ונראה דלהיפך הי' כוונתו, דהנה במתנה יש להבחין שתי בחינות האחד בחינת הנותן דהנותן צריך ליתן כפי ערכו אם הוא עשיר צריך ליתן מתנה חשובה ואם הוא עני די לו במתנה מועטת, והשני בחינת המקבל אם המקבל הוא אדם חשוב ועשיר ואחד רוצה ליתן לו מתנה כדי שימצא חן בעיניו אינו יכול ליתן לו מתנה מועטת כי אינה חשובה אצלו אבל אם המקבל הוא עני יכול ליתן לו גם כן מתנה קטנה, והנה בהקב"ה מצינו דעיקר הוא בחינת הנותן דעשיר אם יחטא מביא פר ועני מביא עשירית האיפה סולת ואי הוי אזלינן בתר בחינת המקבל האיך שייך להביא עשירית האיפה וכי חשוב הוא אצלו ית' ועוד הלא גם הגדולה שבמתנות אינה חשובה אצלו ית' כי ממך הכל וכו' אלא מוכח דאזלינן בתר מדרגת הנותן ולפי ערכו הוא מביא קרבן אבל עשו לא הי' רוצה לילך אחר בחינת הנותן אלא אחר בחינת המקבל וזה שאמר יש לי רב אחי כלומר אתה מכיר את ערכי וידעת כי אדם חשוב אני ואתה צריך ליתן מתנה מרובה ואין אני מקבל מתנה זאת שאתה רוצה ליתן ויהי לך אשר לך כלומר אפי' הי' כך מה שיהי' לך ולפי ערכך הוא מתנה חשובה אבל בעיני אינה חשובה לכלום ע"ז אמר לו יעקב ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלקים אתה חשוב בעיני כראות פני אלקים ולגבי אלקים וודאי אין יכולין לילך בתר המקבל כי כל מתנות שבעולם אינם חשובים א"כ וודאי דשם בחינת הנותן עיקר ולכך ותרצני ודי מתנה זאת דלפי ערכי מתנה חשובה היא:

ויבא יעקב שלם עיר שכם וכו' כבואו מפדן ארם ויחן את פני העיר וק' ההמשך גם בבואו מפדן ארם מיותר ועיין רש"י וספורנו ונ"ל דאיתא בגמרא אוירא דארעא מחכים ועוד אמרו חד מנייהו כתרי מנן וא"כ הי' לו ליעקב למהר ביאתו לארץ ישראל מה"ט אמרם יעקב לא שכח מתלמודו כלום בבית לבן כמ"ש רש"י על ויבא יעקב שלם היינו שלם בתורתו, ולפ"ז לא הי' צריך למהר ביאתו לארץ ישראל מה"ט, והנה עיר הראשון בגבול ארץ ישראל שהגיע לה היא עיר שכם ולפ"ז הכי פירושו ויביא יעקב שלם בתורתו עיר שכם בבואו מפדן ארם היינו אף שבא מפדן ארם שהוא ח"ל אעפי"כ בא שלם בתורתו שלא שכח כלום מתורתו בבית לבן לכן ויחן את פני העיר ולא מיהר לבוא לתוך העיר שהיא ארץ ישראל כ"א חנה את פני העיר ששם עוד חו"ל (מאמ"ר):

ויאמר שכם אל אבי' ואל אחי' אמצא חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אעשה ומ' ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טימא את דינה אחותם ויאמרו וגו' כבר הרגישו המפורשים במלת וידברו שהוא אך למותר אחר שכבר כתיב ויענו וגם אחר כן חזר ואמר ויאמרו וגו' גם קשה האיך העיז' בני יעקב את פניהם לענות במקום אביהם והא אסור לעשות כן עיין באוהל יעקב שתירץ חדא מגו חדא והוא לפי שהם רצו לענות במרמה מה שלא הי' עושה יעקב אביהם לכן דברו הם וזה שאמר הכתוב ויענו בני יעקב במרמה לכן וידברו ולי נראה לישב עם סיפי' דקרא לפי שדבר זה הי' צער גדול ליעקב שנטמאה בתי והרע לנפשו לדבר בזה הענין לכן דברו בניו וזה שאמר וידברו אשר טימא את דינה אחותם ודוק:

חסלת פרשת וישלח:

תוכן העניינים

זכרון אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה