זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
פרשת ויצא
ויצא יעקב מבאר שבע וגו' הספיקות בפ' זו הם ידועים וגם רבים הם ואין צורך לפורטם רק אבוא מיד אל הביאור, דהנה ידוע דעצת ה' הוא תקום ואין ביד אדם לבטלה בשום אופן כי ה' יעץ ומי יפר וכל מחשבות אדם כאין נגדו ואדרבא נהפוך הוא כל מחשבות אדם ותחבולותיו אשר חשב ועשה נגד רצון ה' הם גומרין את ההלל על ידיהם מתקיים רצון הקב"ה כמו שמצינו באחי יוסף שהיו רוצין לבטל חלומותיו ומכרוהו לעבד וזה הי' הסיבה שנעשה מלך אח"כ ולפי"ז צריך להבין אחר שהקב"ה לא ברא את עולמו אלא כדי שיכירו כל יושבי תבל כי הוא אלקי אלקים ואדון כל הארץ וצוה להם שילכו בדרכי התורה אשר ציוה להם א"כ האיך יכלו הפושעים וכל עושי רשעה לבטל את רצון הקב"ה ואם שהרשות נתונה לכל אדם לעשות כבחירתו מ"מ אם עשה רע הוא נגד רצונו של מקום ב"ה אבל באמת גם ע"י רשעים לא נתבטל רצון הקב"ה כי אם עושה בהם משפט כתוב ונתגדל ונתקדש שמו של הקב"ה כמו שהי' במצרים שעשה בהם שפטים והכה אותם מכות גדולות ונאמנות וא"כ גם ע"י הרשעים נעשה רצונו של הקב"ה בעכ"ח ע"י עונש שבא עליהם לפי מעשיהם הרעים וכל העם שמעו ויראו את ה' וזה שאה"כ כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רע כלומר בעת שנגמל לרשע רע כרשעתו אז הוא וגם אחרים יודעים הי יד ה' עשתה זאת ע"ד שאמר הכתוב על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב. והנה עלה גלו קמשונים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה ואחזה אנכי אשית צבי ראיתי ולקחתי מוסר אמר שגם מן העצל יוכל לקחת ראי' ומוסר כמו מיד חרוצים ומקרה אחד לצדיק ולרשע שזה וזה עושה מלאכות ה' אלא שהצדיקים ע"י מעשיהם הטובים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה והרשעים יאבדו ורק לעצמם גורמים מרעין בישין אבל עצת ה' היא תקום גם על ידיהם וזה הענין נמצא גם בכלל האומות ובפרט באומה הישראלית שהקב"ה הי' רוצה שיכנסו מיד לארץ ישראל לאחר שקבלו את התורה בהר סיני כמו שכתוב אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר והמרגלים ע"י רעתם גרמו שנתעכבו כל ישראל מ' שנה במדבר והנה לפי הנראה היו המרגלים מבטלים מחשבות ה' אבל באמת לא כן הי' כי עצת ה' הי' להביאם מהר אל הארץ כדי שיהיו שם שקטים ושלוים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו למען יוכלו לעסוק בתורה ועבודה בלי פגע והמרגלים שביטלו ביאתם מ' שנה לא בטלו רק מה שהי' נוגע להצלחת גופם אבל מה שנוגע לכבוד עליון לא היו יכולין לבטל כי ע"י העונשין שקבלו כל עושי רשעה כמו קרח ועדתו שהצו על ה' והמרגלים ובכל פעם שניסו להקב"ה כמו שאמר וינסו אותי זה עשר פעמים היו נבחנים והיו רואים ומודים שמשה אמת ותורתו אמת עד שכמעט היו יותר פועלים לה' במדבר ממה שהיו פועלים בארץ ישראל ועל פי הדברים האלה יש להבין דברי ר' אליעזר בפ' חלק שאמר ר' עקיבא שדור המדבר אין להם חלק לעוה"ב שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו ואמר ר' אליעזר עליהם אמר הכתוב אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח, אמר שנקראו חסידים לפי שע"י מעשיהם היו גורמים שנעשו באופן שנראה כבוד ה' והיו כורתים ברית ה' ומחזקים אותו עלי זבח שהיו זובחים את עצמן אעפ"י שלא הי' כוונתם לשם שמים מ"מ רצון ה' הי' נעשה על ידם:
ובזה יש ליישב קושיא גדולה ועצומה והוא שמתחילה כאשר בחר ה' את אברהם וכל בני קדם הבטיח אותו הרבה פעמים שיתן לו ארץ כנען לנחלה לו ולזרעו אחריו וכן עשה ליצחק וליעקב אע"ה תחת אשר עבדו אותו והאמינו בו בלב שלם ונפש חפצה וכן כשהיו בני ישראל במצרים הבטיחם ע"י משה רבינו ע"ה להביאם לארצם ארץ זבת חלב ודבש וכן במדבר כמה פעמים כן עשה אבל בעוה"ר לא ארכו להם שם הזמן ונאבדו מהרה מעל הארץ הטובה ונהרגו לאלפים ורבבות והנשארים מהם גלו ונפוצו בארבע כנפות הארץ והקב"ה בעצמו השליכם ואל ארץ אחרת כיום הזה ואי' רצונו ומחשבתו של הקב"ה שהביאם לשם להיותם שם כל הימים אלא האמת כמו שאמרתי שמחשבותיו של הקב"ה נעשין עכ"פ הן בעושין רצונו ע"י שמקבלין עבודתו ואז יאמרו כל הגוים עליהם הן עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה אשר לו חקים וכו' ואם השחיתו את דרכם ועזבו את ה אלקי אבותם ואת תורתו הקדושה אז ג"כ יאמרו הגוים על מה עשה הי ככה לארץ הזאת ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם וישליכם מעל פניו והן הן נוראותיו רק החילוק הוא שבארץ ישראל היו יכולין לעבוד את ה' בשמחה מרוב כל ובגלות המר עובדין אותו מתוך צרה יגון ואנחה והדמיון הוא לסוחר גדול שהי' משכנו וחנותו בעיר גדולה ובאו אליו ממקומות רחוקים לקנות ממנו סחורתו כי לא מצאו כמוה בשים מקום והי' לו כמה עבדים לשרת אצלו בחנותו והנה כל זמן שהי' עומד על משמרתו והיו עיניו פקוחים על כל מה שנעשה בחנותו הי' הולך וגדל עד למעלה אבל לאחר זמן התחיל להיות בוטח על עבדיו והוא הלך אחר תענוגים בבת' משתאות וכדומה ולא ידע מה שעשו עבדיו והם גנבו מסחורתו ומכרו אותה ולקחו הכסף לעצמם ומשם ואילך הי' יורד מנוה מנה עד כי העני מאד והנושים סגרו את חנותו ולמען החיות את נפשו ונפש בני ביתו קנה מעט סחורה אצל סוחרים אחרים והלך מבית לבית למכור, וכן היינו אנחנו כאשר ישבנו בארצינו בהשקט ובמנוחה ונתקיים בנו הכתוב ונתנך עליון על כל גויי הארץ והיו עמים רבים באים לראות חכמת ישראל כמו שעשתה מלכת שבא שבאה לשמוע חכמת שלמה המלך וראתה כבוד ויקר מלוותו ואת חכמתו הגדולה כי רבה היא ולא הי' בה עוד רוח ואז אמרה למלך שמעתי בארצי מגודל חכמתך ולא האמנתי ועתה אחרי אשר באתי ותראינה עיני והנה לא הוגד לי החצו ואז נתקדש ונתגדל שמו של הקב"ה בכל העולם וגם לנו עם בני ישראל שלום כי ישבנו ברומו של עולם על אדמתינו אבל אחרי אשר סרו מהר מן הדרך אשר נצטוו לילך בו ועזבו את ה' הגלם מעל אדמתם ופזרם בארבע כנפות הארץ ונברכו בהם כל משפחות הארץ כי ע"י הצרות הרבות שיגיעום בגלות ישובו אל ה' ומקבלין את עול התורה עליהם כמו שאמרו במגילה גדולה הסרת טבעת של אחשורוש להמן יותר ממ"ח נביאים ושמנה נביאות שנתנבאו לישראל לפי שע"י המן הרשע שהצר לישראל חזרו בתשובה והקב"ה עושה להם נסים ונפלאות ונתגדל שמו של הקב"ה כי זה הבטיחנו יוצרנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם ולא יעשה עמנו כלה ככל חטאתינו כמו שעשה עם שאר האומות ולשונות כי זכר לנו ברית ראשונים אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ולפי דרך זה אנו יכולים להבין לאיזה צורך הכתיב הקב"ה בתורתינו שמות בני יפת ובני חם גם שמות בניהם ובני בניהם וגם לאלופי עשיו נקבה בשמם וגם בניהם אחריהם וכי מה איכפת לנו אם היו נקראים כך או בשם אחר מה אנו למדין מזה למאי נפקא מינה, אבל באמת תכלית גדול יש לזה כי התורה הקדושה רצתה להראות לנו כי מכל האומות הנקראים על שם אביהם הראשונים אשר נקבו בשמות כמו עמון ומואב וכן כל האומות אין עוד אחד על פני כל הארץ אשר יאמר עליו כי הוא זה רק אנחנו עם בני ישראל עוד היום אנו נקראים על שם אבותינו הראשונים עם אלקי אברהם יצחק ויעקב, וזהו לפי דעתי מראה הסולם כי מעשה אבות הוא סימן לבנים עד סוף כל הדורות והוא כי יעקב אבינו ע"ה יצא מבאר שבע ומאומה אין בידו רק מקלו ותרמילו לא כמו שיצא אבי אביו אברהם עם אשתו ועם רכוש גדול מכסף וזהב ועבדים והי' הולך הלוך וגדול עד שאמרו לו בני חת נשיא אלקים אתה בתוכנו וגם בא אליו אבימלך מלך פלשתים לכרות עמו ברית וגם יצחק אביו אעפ"י שלא הי' גדול בהצלחה וגם בעיני העמים לפי שקנאו בי ושלחוהו ממקומם מ"מ הי' ברכת ה' עליו די כל הצורך וגם הלך אליו אבימלך עם גדולי מלכותו לעשות עמו שלום אחר ששלחוהו ולהיפך מכל זה הי' גורלו של יעקב ע"ה כי הוא הי' צריך לברוח מפני חמת עשיו אחיו שהי' רוצה להרגו והוכרח לילך אל לבן הרשע למצוא מנוס לנפשו וזה שאח"כ ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה והי' הולך בדרך יחידי וחושב על רוע מעמדו ומצבו ולא מצא טעם לזה וזה הי' המקום שפגע בו ולא יכול לזוז משם כי לא נודע לו מאיזה סיבה מסיבות הרבה אשר יוכל לתלות בו זר מעשהו שנתהפך לו מאבותיו שהם היו עולין למעלה למעלה בעושר והצלחה והוא יורד מטה מטה והם היו האבנים שהניח עליהם ראשו ועל זה הראו לו מן השמים מראה הסולם אשר מלאכי אלקים עולים ויורדים בו כלומר בין העולים למעלה בדרך ההצלחה והעושר ובין היורדים למטה לנסיון העוני צער יגון ואנחה שניהם הם מלאכי אלקים וע"י שניהם מתגדל ומתקדש שמו של הקב"ה כמו שאמרתי לעיל אלא שהראשונים נאה להם אבל האחרונים רע להם אבל והנה ה' נצב עליו כלומר על סולם זה עומד הקב"ה על מקומו ואי אפשר לשנות רצונו וזה הי' מעשה אבות סימן לבנים כי אברהם אע"ה הי' סימן לבנים אם הם ילכו בדרך ה' יהיו גם הם עולים בדרך ההצלחה וכן הי' אחר שיצאו ממצרים וקבלו את התורה נכנסו לארץ ישראל והי' איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו אבל לאחר שהרעו מעשיהם היו להם לסימן מעמדו של יעקב והיו צריכין לגלות לארבע כנפות הארץ וזה שאמר אנכי אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק כלומר אני הוא שהייתי עם אברהם ויצחק ועל ידי הי' להם כל הברכות וההצלחות ואני אקיים מה שאמרתי להם לזרעך אתן את כל הארצות האלה אבל גם זאת אני אומר לך שאני אצטרך להגלותם משם והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה דהיינו בארבע כנפות הארץ ע"י שלא קיימו רצוני מתוך הרחבה בארצם יהיו צריכים לקיים תורתי בגלות ונברכו בהם כל משפחות האדמה אבל אבטיחך והנה אנכי עמך כלומר עמו אנכי בצרה שהשכינה כביכול עמנו בגלות ושמרתיך בכל אשר תלך ואף שצרות רבות סבבוני יהי' הסוף שיבוא משיח צדקנו וישיב אותנו אל נחלתינו מה שאמר והשיבותיך אל האדמה הזאת וכו' והנה לאחר שראה יעקב במראה הסולם שני דרכים אחד על דרך עלי' והצלחה עד לשמים והשני על דרך ירידה ומהה"ד אמר כשהקיץ משנתו את נורא המקום הזה כלומר מה נורא ואיום המקום הזה והוא מדת הדין אין זה כי אם בית אלקים דייקא שהוא משכן הדין אבל וזה כלומר הדרך השני שהוא על דרך הצלחה שהוא דרך השמעה והמנוחה הוא שער השמים:
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה פירש"י על לשון ויצא שיציאת צדיק מן העיר עושה רושם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה לכך נאמר ויצא והנה יש להבין מפני מה לא פירש רש"י ג"כ אצל יציאת אברהם מאור בשדים כשאמר לו הקב"ה לך לך מארצך וכו' וכתוב שם אח"כ ויצא אברהם וכו' ונראה ביאור נכון על זה דהנה עשיית רושם אין שייך לומר כשיצא מעיר אלא אם אנשי עירו טובים בדרכיהם ומעשיהם ורוצים לילך בדרכיו והוא הרביץ להם תורה ומצות והצליח ועשה פרי במעשיו אזי יציאת צדיק עושה רושם וניכר פרידתו מעליהם כי עד עתה הוא הראה להם דרך ה' אשר חיים הוא להם ועתה נשארו כצאן בלא רועה אבל אם אנשי עירו הם רעים וחטאים ועשו הרע בעיני ה' ולא שמעו בקולו של אותו צדיק לקבל תוכחותיו ואיש הישר בעיניו עשה ואדרבא שמבזים אותו ואת דרכו הטוב ואז בוודאי אין יציאתו עושה רושם שהרי לא חסר עתה להם מאומה ולכך כשיצא אברהם מאור כשדים שאותו הדור היו רעים וחטאים אין יציאתו עושה רושם אבל יעקב אבינו כשיצא מבאר שבע שהוא ארץ מולדתו ושם גם אבותיו עשו פרי שהיו מגיירים כמת נפשות והיו שומעין בקולו של יעקב לכן פירש"י שיציאתו עשה רושם וק"ל:
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ומדייק רש"י עולים תחלה ואח"כ יורדים איפכא הוול"ל אלא שמלאכי חו"ל וכו' ע"ש ולי נראה כוונה אחרת דהנה זה ידוע ההפרש שבין אדם למלאך הוא שהמלאך נקרא עומד לפי שנברא רק מרוחניית ובלי גשמיית וכמו שנברא כך יקום לעולם אבל האדם נקרא מהלך לפי שיכול לילך ולהתגדל ממדרגה למדריגה עד מעלה העליונה דכתיב ותחסרהו מעט מאלקים והנה בכל יום ויום שהאדם מהלך בעיינו ובשכלו הוא מכיר יותר גדולת הבורא ומבין נפלאותיו אשר נמצא בברואיו ואז הוא מכיר מך ערכו וקטנותו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל תכלית הידיעה היא שלא נדע דהאדם שהוא בער ולא ידע כלום מגבורת הבוי"ת זה אינו מכיר קטנות עצמו ולכן יתגאה כמה פעמים והנה סולם יש לו שליבות רבות שהאדם יכול לילך בו משליבה לשליבה אף דמתחלה הוא מגושם מחומר כמו עפר מן האדם ואח"כ יכול לצרף את עצמו מזוקק שבעתיים עד שמגיע למדריגה העליונה ותחסרהו מעט מאלקים ואז כשמגיע למדריגה זו אז רואה בעצמו שפלותו ומך ערכו וזה שאה"כ ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כלומר כמו שהסלם שיכולין לילך בו משליבה לשליבה כך בני אדם יוכלו לעלות ממדרגה התחתונה אל מדרגה העליונה והנה מלאכי אלקים פי' הצדיקים הנקראים מלאכי אלקים עולים פי' כשהם עולים במדרגתם ומכירים גדולת הבורא אז יורדים בו כלומר בעצמם ומכירים שפלותם כמה הם מרוחקים מגדולת הבורא יתברך ודוק:
חסלת פ' ויצא: