זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
פרשת ויגש
ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באוני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה:
ונ"ל לבאר הטעם של באזני אדוני וגם של כמוך כפרעה דהנה ידוע המנהג אצל ערכאות ובתי דינין שיש גבוה מעל גבוה היינו אם בעל דין א' אינו מרוצה לפסק בית דין שלמטה יכול לילך אל הבי"ד שלמעלה הימנו וגם משם אל השלישי וכמו שהם גמרו את הדין כן יקום אבל בכל זאת נשאר מקים אחד שיוכל לפחות גם את הפסק דין של הבי"ד הג' דהיינו על דרך החסד והוא שיבא לפני המלך ויתחנן לו ומבקש על נפשו ואומר אמת שאני חייב כאשר גמרו הדין אבל עשה למען אבותי הזקנים שאין להם משען ומשענה רק על ידי לכן באתי לבקש חסד ורחמים עבורם שתמחול לי, וזה הי' גם כאן בדבר יהודה עם יוסף כי הדין כבר הי' נחתך על פיהם שהן בעצמם אמרו אשר ימצא הגביע בידו ומת וגם אנחנו נהי' עבדים לאדוני, וגם ע"י האיש אשר על בית יוסף שאמר אשר נמצא אתו הגביע הוא יהי' לי עבד ואתם תהיו נקיים וגם ע"י יוסף עצמו שאמר ג"כ הכי ומעתה אין להם רק דרך החסד לפני המלך וזה שאמר יהודא אל יוסף ידבר נא דייקא דבר באזני אדוני כלומר שרק אתה לבדך יש ביכלתך לפטור אם הנדון מן הדין כי כמוך כפרעה שגם אתה הוא מלך ויש בידך לעשות חסד ורחמים והיא שאף אם הברון חייב אבל אביו הזקן שאוהב אותו בכל נפשו היא מת אם לא יראה אותו לבא עמנו ודוק:
והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם. הנה כבר עמד רש"י בזה לפרש כוונת הפסוק והנה עיניכם רואות שאמר להם אני יוסף אחיכם שהרי אני מהול ומה שמסיים ועיני אח' בנימין השוה כולם יחד ואמר כשם שאין בלבי שנאה על בנימין אחי כך אין לי שנאה עליכם כי מה' יצא הדבר להחיות עם רב ומה שאמר אח"כ כי פי המדבר אליכם כי' בלשון הקודש ודבר זה צריך ביאור האיך שייך להדדי שאמר שאין לו שנאה עליתם כעל בנימין ואח"כ מחזק הדבר בראי' כי מבין הוא בלשון הקודש מה נתינת טעם הוא:
ונראה לבאר דהנה כבר הקשה הרמב"ן דלמה המתין ואיחר יוסף כ"כ להודיע לאביו בשורה טובה כזאת להחיות את רוחו ולא גילה לו רק ע"י סיבה ונלאמו"ר זה תוכן הדבר מהמניעה שהמתין עד כה מפני שיוסף הי' גדול בצדקות ותמים בכל מעלות שהי' יודע אם יגלה אוזן אביו בעצמו יהי' צריך לספר לו ולהודיעו כל מקראותיו וסיבותיו מה שאירע לו שמכרו אותו אחיו שבענין אחר לא הי' מאמין שהוא יוסף אם לא הי' יודע בירור הדבר לכך לא רצה להיות הוא בעצמו שליח בדבר להשטין עליהם לפני אביו ולגלות לו מעשיהם ויהיו חוטאים לאביהם כל הימים וגם ראה שהקב"ה נמי לא רצה לגלות לאביו אעפ"י שקרוב לו תמיד וא"כ הדבר שלא רצה לעורר שנאת אב על בנים ע"כ המתין עד אשר יארע ע"י סיבה להתוודע להם, וזה ראי' נכונה שאמר להם יוסף שאין שום שנאה בלבו עליהם שהרי המתין מפני זה עד כה שלא לגרום שנאה להם מאביהם אך אפשר לומר שלא זה הדבר שאיחר עד הנה אך שלא הי' יכול להודיע לאביו כל הדברים מפני שלא הי' יכיל עתה לדבר בשפת לשון הקודש שהרי עברו ימים כבירים מעת שיצא מבית אביו ושכח לשון שלהם והם לא הבינו רק בלשון הקודש שהרי הי' צריך יוסף להעמיד מליץ ביניהם לכך נתן להם בזה הוכחה גמורה שהרי הוא מבין בלשון הקודש ואם הי' רוצה לגמול להם רע הי' יכול להודיע לאביו אלא ודאי שאין שונא אותם וזה כוונת הפסוק הנה עיניכם רואות ועיני בנימין אחי כלומר שאין לי שנאה עליכם כמו שאין לי שנאה על בנימין שהרי התאחרתי עד כה מרוב אהבה שיש לי עליכם ואל תאמרו שהמניעה הי' מחמת דיבור לה"ק שהרי פי המדבר אליכם:
ויאמר פרעה אל יוסף אמור אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם ולכו בואו ארץ כנען וקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ ואתה צותה זאת עשו קחו לכם עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם ועינכם אל תחום על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא:
ויש לדקדק למה הפסיק פרעה את דבריו וחלקם לשנים אמיר אל אחיך וגו' עד ואכלו את חלב הארץ ואח"כ חזר ואמר ואתה צותה והא כל זה הי' יכול לומר בדיבור אחד, ב' למה בתחלה אמר בלשון אמירה ואח"כ בלשון ציווי, ג' מה תסיים ואמר כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא נראה כנתינת טעם לדבר ועל מה נבנה טעם זה, ונ"ל לבאר דהנה אם עני אחד אשר יש לו אש ובנים ואין בידו מאומה להחיות את נפשו ונפשות ביתו ובא רעהו מכירו ואמר לו אל תדאג מאומה כי עלי בל מחסורך ומחסור אנשי ביתך כל זמן שאינך יכול לפרנס את עצמך בודאי ישמח מאד על דבריו אבל בכל זאת לא ייטב לבו אם יזכור שהוא וכל אנשי ביתו צריכין לאכול נהמא דכסיפא, לא כן הדבר אם העני הזה הי' הגורם ורק על ידו בא לו כל עשרו וכבודו של העשיר הזה המטיב עמו עתה ולולא העני הזה הי' גם הוא עני ודל ובפרט אם העשיר מכיר טוב ויש לו שמחה גדולה במה שיכול להטיב עם העני ויכול לשלם לו מקצת מה שנהנה על ידו אז העני הזה אינו עצב וכדמיון הזה הי' גבי פרעה שלולא הי' יוסף פותר חלומו הי' גם ארץ מצרים דל וריק מכל כמו שאר ארצות ועתה הי' עושר גדול בארץ מצרים לפי שכל אנשי הארצות האחרות הביאו כספם וזהבם למצרים לשבור בר וזה שאמר פרעה אל יוסף מתחלה אמר לו שיאמר אל אחיו שיבאו אליו והוא יתן להם די מחסורם ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים וכו' ושלא יעצבו ויאמרו שבכל זאת הוא נהמא דכסופא אמר ואתה צויתה כלומר אני מצוה לך שתאמר להם שיקחו עגלות ממצרים לטפכם ולנשיכם וגם וכשאתם את אביכם וגם אינכם צריכים לחוס על כליכם והטעם כי כל טוב ארץ מצרים לכם הוא כלומר שלכם הוא כי אתם גרמתם שיש למצרים כל טוב לכן יש לכם ליטול חלק בראש ודוק היטב ונכון:
חסלת פרשת ויגש: