זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
השמטות
פרשת בראשית:
מדרש כשעלה משה למרום וראה שהקב"ה עוסק במעשה בראשית וכותב תדשא הארץ דשא התחיל לבכות, ופלא ונראה לפרש עפ"י מה דאיתא באבות פרק א' על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ובסוף הפרק ער שלשה דברים העולם קים על הדין ועל האמת ועל השלום וקשיין אהדדי ופי' רבינו יונה על ג' הראשונים ברא העולם ועל ג' האחרונים מתקיימת העולם והקשה בבית יוסף אם יכול היי העולם להברא על אלו השלשה מכש"כ שיכול להתקיים עליהם ופירש הב"י בזמן שבית המקדש הי' קיים אז היתה הבר אה מתקיימת על התורה ועבודה וגמ"ח ובזמן שאין בהמ"ק קיים העולם מתקיים על הדין והאמת והשלום והנה ר"ת דע"א דין שלום אמת ולפ"ז מבואר המדרש דכשעלה משה למרום וראה שהקב"ה כותב תדשא הארץ דש"א לרמז שתתקיים הארץ ע"י דין שלום אמת והבין מזה שיחרב המקדש לכן בכה (מהג' מהר"ם אש):
ויאמר וכו' המן העין אשר אמיתך לכלי אכל ממנו אכלת ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל, ובמדרש אכלתי ואוכל, ופלא איך יעיז אדה"ר כ"כ נגד המקום ונראה לפרש דהנה אחז"ל האומר אחטא ואשוב אן מספיקין בידו לעשות תשובה והטעם כי התשובה צריכה להיות כמשקל החטא שיהי' צער התשובה כהנאת החטא והנה אם אומר האדם אחטא ואשוב הרי יודע שיצטוער אח"כ ע"י שיעשה התשובה ולמה הוא רוצה לעשות העבירה ובוודאי שהנאת העבירה גדול אצלו מאד יותר הרבה מהצער של התשובה וכדאי לו להצטער מהתשובה כדי שיהנה מהחטא לכן אין תשובתו מתקבלת אבל אם החטא לא הי' במחשבת תשובה לא מוכח שהנאת החטא גדול אצלו מצער התשובה לכן מתקבלת תשובתו וזהו שאמר הקב"ה לאדם המן העץ אשר צויתך לבלתי אכול ממנו אכלת היינו שאכלת ממנו בכוונה שלא תאכל ממנו עוד והרי אתה בכלל אחטא ואשוב ולא מהני תשובתך וע"ז השיב אה"ר אכלתי בכוונה לאכול עוד ולא בכוונה לשוב אח"כ א"כ מהני תשובתי והקב"ה רצה לעוררו בזה על איזה אופן מהני התשובה ודוק (מהג' מהר"ם אש):
אי הכל אחיך ויאמר קין לא ידעתי השומר אחי אנכי ויאמר ה' לקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, פירש"י דמו ודם זרעיותיו, וקשה למה לו לקין להאריך בלשונו ולומר השומר אחי אנכי הלא הי' די לו לומר לא ידעתי ועוד קשה למה הזכיר לו הקב"ה שגם דם זרעיותיו צועקים מן האדמה הלא גם בלא זה הוא חייב מיתה על הריגת הבל ונראה לפרש דהנה איתא במדרש שאין הרוצח חייב אלא אם הנרצח האמין בהקב"ה אבל אם כפר בעיקר ח"ו אין הרוצח חייב עליו מיתה וגם עוד תנאי שיהי' הרוצח יודע שחייב מיתה על הריגתו ובלא זה היא פטור וע"ז אמר קין לפטור א"ע לא ידעתי מאיסור הריגת אדם ואפילו אם ידעתי השומר אחי מצוות אנכי להאמין בה' אפשר שהוא לא האמין בה' ואין חיוב על הריגתו אמנם אם יודע שיצאו ממנו בנים הגונים אסור להרגו אפילו אם אינו שומר מצוות אנכי וע"ז השיב לו הקב"ה דמו ודם זרעותיו ואפילו אם אינך חייב עליו משום עצמו אבל משום זרע מעליא דנפקין מני' אתה חייב (שמעתי):
פרשת נח:
כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ופירש"י ז"ל לא נאמר תמים מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו ויש לתרץ באופן אחר בשנדקדק עוד למה נאמר למעלה בדורותיו לשון רבים הנה איתא במדרש כ"מ שנאמר בו תמים ימיו נחלקים לשבעה כגון אברהם שנאמר בו והי' תמים שחי מאה וחמש ושבעים שנה הם כ"ה פעם שבעה ויעקב נאמר בו תם וחי מאה וארבעים ושבעה שהם כ"א פעם שבעה והקשו הא בנח נאמר תמים ואין ימיו נחלקים לשבעה דהא חי תשע מאות וחמשים שנה ותירצו שנח חי בב' עולמות קודם המבול ולאחר המבול וימיו של קודם המבול אין נחשבים לכלום והם היו שש מאות שנה וימיו של אחר המבול הם הם הנחשבים לימי חייו שכבר הבטיח הקב"ה לעולמו בשבועה שלא יחרב עוד ע"י מבול והם היו שלש מאות וחמשים ונחלקים לחמשים פעם שבעה נמצא שבשני עולמותיו שחי בהן אחד קודם המבול והשני לאחר המבול הי' בראשון צדיק ולא תמים ובשני הי' תמים וז"ש הכתוב איש צדיק תמים הי' בדורותיו שבשני דורות שחי בהן הי' בראשון צדיק ובשני תמים לכן כשאמר לו הקב"ה קודם המבול בוא אתה וכל ביתך אל התיבה לא אמר לו רק כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה שבדור הזה שהוא קודם המבול אינך רק צדיק ולא תמים (מהג' מהרמ"ס): לפ' שמות ופ' יתרו:
ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים, איתא במדרש רבה שלש פסיעות פסע משה באותה שעה ובשכר זה זכה לשלש דברים עיי"ש. ונראה לבאר דהנה בפ' יתרו כתיב ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם ואמר חתן משה אליו מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע וכו עד סוף הפרשה, וביאר הרמב"ן ז"ל הנה מנהיג ישראל צריך לג' דברים, א', צריך להיות צדיק וגדול הדור שיגן על ישראל בזכותו ואם הם ח"ו בצרה יתפלל עליהם והוא הממוצע בין ישראל לאביהם שבשמים, ב', צריך שיהי' שופט ודיין וישפוט את עמו בצדק ומשרים שלא יגזלו ולא יחמסו זה את זה, והג' צריך ללמוד עמהם תורה וידרוש ויורה להם דרכי הי את הדרך ילכו בו ואת המעשה אשר יעשון, והנה באמת קשה מאד לאדם אחד שיוכל להספיק כל ג' דברים האלה ובפרט אם הוא רב או מנהיג לקהלה גדולה לכן צריך שיבחר לו אנשים מחוכמים יודעי בינה שיהיו לו לעזר והנה בדבר הא' שצריך להיות מגין על קהלתו בזה אין שום אדם יכול לעזרו כי אין אחר קרוב להשי"ת כמו הוא וגם בענין הב' להורות להם את התורה אין אדם יכול להעמיד עצמו לדבר ללמוד עם העם תחת המנהיג אפילו אם גם הוא חכם כי מאחר שהרב יודע יותר טוב עליו מוטל ללמוד עמהם אבל בענין הג' דהיינו לעשות שלום ולשפוט אותם גם אם אינו כ"כ חכם כמו המנהיג יכול לעשות דבר זה ובאמת אם יתרחש אח"כ משפט או דבר מריבה אשר לא יהי' ביכולת אותו החכם לברר ילכו אצל המנהיג ובזה מבואר היטב הפרשה הנ"ל וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם מן הבקר עד הערב פי' לפי שמשה לבדו הי' שופט את ישראל היו צריכים לעמוד אצלו מן הבוקר וכו' כיון שראה יתרו זאת ויאמר מדוע אתה יושב לבדך וכו' ויאמר משה וכו' כלומר אמר לו שכל ג' דברים הללו מוטלים עליו לבדו ואמר כי יבוא אלי העם לדרוש את ה' כלומר אני צריך להיות הממוצע בינם ובין השי"ת כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי וכו' שצריך אני בעצמי לעשות להם משפטם וגם והודעתי להם את חוקי אלקים ואת תורותיו כיון ששמע יתרו שכל ג' דברים אלה מוטלים רק על משה לבדו אמר לו לא טוב הדבר וכו' נבול תבול וכו' ונתן לו עצה טובה והגונה ואמר לו הנה באמת להיות הממוצע בין העם ובין ה' זה לא יכול להיות איש אחר כי אם אתה כי מי קרוב יותר לאלקים ממך וגם ללמוד עמהם תורת ה' תמימה אין ביכולת איש אחר כי אינו דומה שומע מפי הרב לשומע מפי תלמוד לכן אתה בעצמך צריך להיות להם רב ומורה דרך ה' אולם לשפוט ריבם ומחלוקתם גם איש אחר חכם ונבון יכול לעשות להם ואם יתרחש להם דבר גדול וקשה אז באמת יבואו אליך וזה כוונת המדרש שאמר בשכר שלש פסיעות זכה משה לשלש דברים: