זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
הספד
הספד על הגאון מו"ה שלמה קוועטש זצוק"ל אב"ד דקיק נ"ש תרט"ז לפ"ק פה ס"ה יע"א מאמ"ו הגאון מוהרי"א נ"י:
הנה היום ז' אדר יום שמת בו מרע"ה אדון הנביאים אשר עליו ידוו כל הדווים כי מן אז חשכי המאורות אור תורה כבה עד שהקב"ה הספיד עליו ואמר והחכמה מאין תמצא ר"ל עפ"י מאחז"ל על מ"ש משה לא אוכל עוד לצאת ולבוא פי' בד"ת, מלמד שאז נסתמו ממנו מעיינות חכמה, כוונתם אף שמרע"ה לעצמו השיג אז יותר ממקדם. גם בשער הנון כמ"ש במס' ברכות ל"ב ע"ב לפי שכתוב תוסף רוחם יגועון פי' קודם הגויעה ופרידתן שתדבק הנשמה במקורה משגת יותר ויותר במציאות ה', ונ"ל מה"ט קראה התורה למשה איש האלקים לפני מיתו כי נאמר עליו ותחסרהו מעט מאלקים שנמסרו לו מ"ט שערי בינה חוץ מא' אבל לפני מותו השיג גם בשער הנו"ן קראו אז איש האלקים דייקא, אבל להיותו הצינור להשפיע לישראל מהשגתו מה שיכלו שאת אבל ביום מותו נסתתמו ממנו מעיינות חכמה דייקא המעיין הנובע לאחרים פסק הצינור ממנו כאמרו לא אוכל עוד לצאת ולבוא דייקא בד"ת להשפיע לכם מעתה אמר ה' והחכמה מאין תמצא. וכן דור אחר דור תמיד מתמעט היניקה משפעת אלקי בחכמת התורה אשר ע"כ ראוי ומחויב לכל ישראל בכל שנה ושנה לעורר האבל עליו ביום מיתתו, ומה גם היום הזה אשר קראוני למספד ולבכי על רעי ועמיתי גדול הדור שנעדר זה ד"י ימים היום ה"ה הרב הגאון הגדול בקי בש"ס ופוסקים סיני ועוקר הרים המפורסם כבוד מו"ה משה שלמה קוועטש ע"ה וזצלה"ה, והנה גם הוא הי' צינור גדול מעודו בימי חורפו עד יום מותו יגע והעמיק בתורה הפליא לעשות והגדיל תושי' הרביץ תורה בישראל דהשקה עדרים אוי נא אמרה רקת זו ק"ק נ"ש וק"ק לייפניק שהי' אב"ד ור"ע:
כתיב בקהלת אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפה יניח חטאים גדולים, פירושו נלע"ד עפ"י אמנם זיל כר המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו שנאמר וכו' וכבר ראו כן תמהו כל המפורשים ובקשו למצוא טעם לעונש זה, ונראה עפ"י הגמרא (דכתובות דף ק"ג) ההיא יומא דאשכבתא דר' נפק בת קלא ואמר כל דהוה באשכבתי' דר' מזומן הוא לחיי עוה"ב. והקשו תוס' תימא והלא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, ותי' בספר הפלאה עפ"י מה שכ' מהרש"א סו"פ המדיר בטעם הכפל לשון שהכריז אלי' קמי' דר' יהושע בן לוי כי שכיב פנו מקום פנו מקים לבר לואי דהצדיק אם נתפס בעיון הדור היא נוטל גם מחלקם בג"ע לז"א פני מקום ב' פעמים, כי משנה יירש חלקו וחלק חבירו, וכי הפלאה וז"ל אך העוסקים בהספד בכל נפשם ומתמרמרים על פטירתו מתכפר להם כמ"ש בשבת סוף פרק האורג וזהו שיצאה בת קול על כל דהווה בהספידא כל דהוו באשכבתי' דר' לא ינוכה חלקי מג"ע ומזומן לחיי העוה"ב וכו' עכ"ל וכתיב כי רוח האדם העולה הוא למעלה וכו' ובחולין דף ז' דרשו חכז"ל על פסוק אם תשב ללחום את מושל זה הת"ח עד"ה מושל באדם צדיק מושל וכו' ולפ"ז י"ל דה"פ אם רוח המושל יעלה למעלה ר"ל סילוק צדיקים. עליך פי' בשבילך יסתלק לכפר על הדור, הזהר שמקומך בג"ע אל תנח שיטלנו הוא כי להיות סילוקו מן העולם הוא מרפה רפואה לעולם, ינוח בהעדרו חטאים גדולים לכפרם לכן בדין הוא שיטול שכרו מקומך בג"ע ע"כ הזהר שמקומך אל תנח ובה תעשה תתמרמר בהספדו באופן שיהי' סלוקו מרפא ע"י תשובה שיניח בהעדרו חטאים גדולים לכפרם, וגם כתיב וישב העפר על הארץ כשהי' והרוח תשוב וכו' ואיתא בערוכין דף י"ט גיהנם הוא למטה בארץ וכמ"ש וירדו חיים שאולה, אבל ג"ע הוא למעלה בעולם הנשמות שמה תשוב הרוח וכו' ולכן יפה אמרו המתעצל בהספדו של חכם כיון שע"י זה הנעדר ניטל חלקם בג"ע למעלה ממילא גם רוחי של זה המתעצל ראוי לקוברו בחייו לירד עם הגוף בגיהנם למטה בארץ ולפי"ז יפורש עוד הפסוק הכי אם רוח המושל יעלה עליך בשבילך כנ"ל מקומך בעוה"ז אל תנח ע"י התעצלות בהספדו שראוי לקוברו בחייו עי"ז:
והנה עוד זה מדבר וזה בא השמועה כי נשבה עדר הי, ה"ה פטירת הרב המפורסם המאוה"ג בנש"ק כ"ש מו"ה יוזפא פלעש זצ"ל אב"ד דק"ק וועספרין. גם עליו יש לזעוק מרה הי' חסיד הי' עניו, אז"ל בברכות (ו' ע"ב) אגרא דהספידא דלוי' ופירש"י להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים עכ"ל, דבר זה לא על הסופד לבד מוטל כ"א כל אחד ראוי לבכות אבדת וסילוק הצדיקים ולבכה אחרים עמו, וכמ"ש וכל בית ישראל יבכו את השרפה אשר וכו, וחבל על דאבדין וכו' ארזי הלבנון אדירי התודה היו, אז"ל בשלהי מס' שבת א"ל רב לרב שמואל בר שילת אחים בהספדאי דהתם קאמינא, פירשתי דהנה במקומו שהי' שם רב מרא דאתרא פשיטא שהי' חימום הספד גדול מאד יותר משאר מקומות שלא ראו מעשיו ולא הכירוהו. אבל באמת רב שהי' רבן של כל בני הגולה ושמעתתי' מבדרין בעלמא, וגם כולהו עלמא נהנו ונזונו בזכותו, לכן צוהו רב על שאר מקומות כן יעשה בכל מקום שיספידנו יאמר עליו שהי' רב גם אצלם מרא דאתרא דהתם קאימנא כנ"ל, ואיתא שהיו מתגרים עמו בביהמ"ד ואמרו לו הבא על אשת איש מיתתו במה ואמר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אבל המבייש פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב וכשראו שבזכותו נפתחו השערים נהפכו פניהם כשולי קדרה, ואכתוב כאן מה שראיתי בספר שערי חיים מהגאון הקדוש מו"ה חיים סופר זצ"ל על ספר תהלים קפיטל ל' להבין במשל דאמרו כשולי קדרה ולא אמרו סתם נהפכו פני שונאי דוד, וז"ל ואקדים פי' דברי הגמרא בברכות הרואה קדירה בחלום יצפה לשלום והוא פלא ושמעתי בשם הגאון הקדיש מו"ה מרדכי בענעט ז"ל דאש ומים הם שונאים בטבע דמים מכבה אש ואש לוחכת המים ובישול המאכלים נעשה ע"י המים בקדירה ואש חוץ לקדירה א"כ הקדירה נראה שהוא משלים בין האש והמים וזהו שאמרו הרואה קדירה בחלום יצפה לשלום שפעולת הקד רה לעשות שלום עכ"ד זצ"ל וזהו שאמרו ז"ל נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה היינו שנהפכו מאויבים לאוהבים ודורשי שלומו כמו שולי הקדירה שעושים שלום בין האש והמים, ולזה אמר דוד בהמזמור שתיקן לחנוכת המקדש ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי שבעת חנוכת הבית לא ישמחו עוד האויבים עליו בזכרם כשלונו שנכשל כי נהפכו כולם להיות אוהביו ודורשי שלומו ושייך שפיר המזמור הזה לחנוכת הבית:
ונ"ל עוד לתת טוב טעם ודעת מה שאמר דהע"ה מזמור זה לחנוכת הבית, דהנה הקושיא הגדולה והחזקה מקדמת דנא הוא לאיזה תכלית נשלחה הנשמה אשר מקומה טהור ומקום קדוש מחצבתה, פה עלי ארץ ההבל ונתנה בגוף הכור ואמרו הקדמונים ז"ל כדי שלא תאכל נהמא דכסופא ולתכלית זה ברא הקב"ה את היצה"ר הוא השטן הוא המלאך המות. והנשמה הקדושה תלחום עמו מלחמת ה' ותכבוש אותו כמו שאמר הקב"ה לקין לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו וזו היא מלחמה קשה מכל המלחמות ולולא הקב"ה הי' עוזרו לא הי' יכול לו, והעזר הוא כמו שאחז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין ועם כל זה אולי ואולי תוכל לנצחו ואז אחר פטירתה מן העולם הזה תשוב אל מקומה הראשון ותטול שכר מן הדין ולא תהנה מתנת חנם, ותזכה לראות בנועם ה' אשר אין לו שיעור וערך עד עולמי עד כמו שאמר החובת הלבבות בשער יחיד המעשה בן אדם ראוי לך לדעת כי השונא והאויב היותר גדול והחזק שיש לך בעולם הזה הוא יצרך הרע הנמסך בכחות נפשך והמעורב במזג רוחך והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופיים והרוחניים המושל בסודות נפשך האורב לפסיעותיך אתה ישן לו והוא ער לך וכל מגמתו הוא לשרשך מארץ החיים, ואמרו על חסיד אחד שפגע באנשים ששבו ממלחמת אויבים ושללו שלל אחר מלחמה חזקה אמר להם שבתם מן המלחמה הקטנה התעתדו למלחמה הגדולה אמרו לו ומהי המלחמה הגדולה אמר להם זו מלחמת היצר וחיליו ע"כ וזה רק אפשר ע"י כלי מלחמתה של תורה שהיא התבלין נגד היצר הרע וזה פירוש הפסוק ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה ה' יברך את עמו בשלום כי ע"י התורה יכול לנצח את היצה"ר ואז יהי' לנו שלום, וזה גם כוונת הגמרא אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ וכן איתא בגמרא מגילה דרש בר שמה מהר אבדה כלי חמדתה החיוב הוא על כל ישראל להספידו ולבכות עליו כי הי' מגן הדור בתורתו ולא השלים שנותיו שבעים שני דורות בלתי ספק שבעיונות הדור נתפס צדיק זה, וכמשאז"ל במס' ברכות (דף פ"ב) ויאמר למלאך המשחית כעם רב (שמואל ב' כ"ה) א"ר אלעזר א"ל הקב"ה למלאך טול לי לרב משם שיש בו ליפרע מהם כמה חובות באותה שעה מת אבישי בן צרוי' ששקול כרובה של סנהדרין. ופירש"י שיש במיתתו כדי לכפר על כמה עוונות וחשוב הוא לאתפוסי אדרא, ומו' הגאון מו"ה אהרן סודיעין הגאב"ד מפה זצלה"ה יע"א פי' כי יהי' באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על העץ. בר"ת כי יהי' באיש פי' גדול הדור המשפיע חטא פי' חסרון כמו אני ובני שלמה חטאים וכמו קולע אל השערה ולא יחטא משפט מות כלומר שהוא יחסר ע"י מיתה ותלית אותו על העץ ר"ת עוון צבור, עליו נאמר אל תבכו למת וכו' בכו בכה להולך וכו' ואחז"ל להילך בלא בנים וצדיק גאון הנ"ל לא הניח בנים אחריו, וגם לא תש כחו מחמת זקנה כי בימי עמידתו הי' עדיין הולך לז"א כפל לשון בכי' בכו בכו להולך עליו שעדיין הי' יכול לחיות שנים רבות ולהריק שפע, ועל שאין לו בנים לפי שהלך בלא בנים, ויובן יותר עפ"י מה שכתוב בילקוט פ' מסעי וז"ל כשראה משה כבודו של אהרן שמטתו ברומו של עולם ומה"ש סופרין וכו' הי' יושב ובוכה ואמר אוי לי שנותרתי לבדי ואצל אחותני מרים לא הי' א' מישראל אצל מיתתה רק אני ואחי אהרן ובניו אצל אחי אהרן נתעסקתי אני ובנו אלעזר אני עי יעמוד אצלי בשעת מיתה להתעסק לא אב ולא בן לא אח ולא אחות מי יבכה עלי ומי יתעסק עמי באותו שעה השיבו הקב"ה אל תירא אני אקבור אותך בכבוד גדול ויקבור אותו בגי ולא ידע איש את קבורתו וכו' עש"ה לז"א בכו בכו בכפל להילך בלא בנים שאין לו מי יבכה עליו כנ"ל:
גם נ"ל טעם אמרו בכו בכו להולך וכו' דאיתא במסירה טרף ב' קמצין וסי' והנה עלה זית טרף בפיה (בראשית ח') ב' כי הוא טרף וירפאנו (הושע ו') ונ"ל הכוונה דהצדיק מכונה בשם זית או מפני שממנו יוצא אורה לעולם והכל הולכים לאורו, ואם מפני שעל הרוב מזונותיהן של צדיקים בצמצום ומרורים כזית ועיין במנחות (נ"ג ע"ב) ובתנחומא ר"פ ואתה תצוה וכו' כתית למאור כתית דייקא והנה שני תועליות גדולות מגיעים להדור ע"י הצדיקים ות"ח עי"ז שנמשלים לזיתים כתית למאור היינו א' שמגינים על הפורעניות כאז"ל בפ' מושל באדם צדיק מושל וכו' שהקב"ה גוזר גזרה והצדיק מבטלה, וכן אז"ל בפ' ואלה יעמדו לברך את העם אבל בקללה לא כתיב אלא ואלה יעמדו על הקללה מלמד שהצדיקים כובשים את הפורעניות והיינו אם ע"י קדושת תורתם ותפלתם ולפעמים ע"י שהם סובלים יסורים ובחבורתם נרפא לנו כמ"ש והוא מדוכא בעיונותינו מחולל מפשענו וכו' שמשפיעים גם טובה בעולם כאז"ל כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וכו' והיינו נמי ע"י שהם הצדיקים מסתפקים במיעוט וזה"ש לפי שחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש לכן מגיע השפע לדורו, וזהו שרמזה המסירה, והנה עלה זית ר"ל הצדיק שנמשל לזית ב' תועליות מגיעים לנו עי"ז שמזונותיו מצומצמים ומרורים כזית ודי לו בקב חרובין כתית למאור האחד כי טרף בפי' מלשון טרף נתן ליריאיו של כנסת ישראל הוא מכין מזון להם, שכל העולם כולו ניזון בשבילי, ועוד שנית כי הוא טרף וירפאנו שהצדיק מגין וכובש את הפורעניות שהקב"ה גוזר והוא מבטלה בזכות תורה ותפלה, וגם ע"י שמעורר את העם לתשובה משיגים רפואה, ולפעמים ע"י כי הוא טרף בפי' פי' שבור ומוכה ביסורים הצדיק עצמו וירפאנו כי בחבורתו נרפא לנו כנ"ל, ולזה אמר על העדר וסילוק הצדיק בכו בכו להולך כפל הבכיי' על חסרון שני התועליות, ומעתה לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יאמר לדרכנו בהקדם פי' מסורה אחרת משכני ג' בקריאה ונתתי משכני בתוכם (במדבר כ"ו) בטמאם את משכני (ויקרא כ"ו) והי' משכני עליהם (יחזקאל ל"ז) ונ"ל הכוונה עפ"י מאמר חז"ל במד"ר פ' תרומה ועשית את הקרשים למשכן משכן הי' צריך לומר מהו למשכן אלא א"ר הושעיא ע"ש שהוא עומד להתמשכן אם נתחייבו שונאיהן של ישראל כלי' יהא מתמשכן עליהם אמר משה לפני הקב"ה והלא עתידין הם שלא יהא להם לא משכן ולא מקדש מח תהא עליהם אמר הקב"ה אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם ומכפר אני עליהם על כל עוונותיהם וכו' וכ"ה בתנחומא סו"פ ויקהל עש"ה ובמסכת שבת (ל"ג ע"ב) א"ר גיריא א"ר יוסף ב"ר שמעיא בזמן והצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסין על הדור א"ר יצחק ב"ר זעירא מאי קרא אם לא תדעי לך היפה כנשים וכו' ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים גדיים הממושכנים על הרועים. עיין פירש"י ובס' אהבת ציון דרוש ז' מזה, והנה באופן זה שבתורת משכון נעדר הצדיק מגיע כפרה עי"ז על עוונות הדור, אמנם לפעמים מצינו שהקב"ה נוטל לצדיק מן העולם קודם זמנו ע"ד והן בקדושיו לא יאמין, פן יטה ח"ו אחר הדור וכמ"ש רש"י בפ' בראשית ע"פ ויתהלך חנוך וכו' צדיק הי' ושלא ישיב להרשיע לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו קודם זמנו וזה ששינה הכ' במיתתו לכתוב ואיננו בעולם למלאות שנותיו כי לקח אותו אלקים ע"ש, ובאופן זה בוודאי אין סילוקו מכפר על הדור כי לטובתי הי' הסילוק כדי שלא יתקלקל ולא לטובתם, וממילא שוב מגיע עליהם לפרוע חובותם ויתמשכנו בעצמם שיגיע העונש על עצמו וז"ש המסורה ונתתי משכני בתוככם תרתי משכונות במשמע בזמן המקדש הקרשים למשכן כבמדרש הנ"ל ובזמן שאין מקדש צדיקי הדור הם המשכון משכונות הרועים כנ"ל ואמר הקב"ה ונתתי משכני בתוככם דייקא ר"ל גם שני המשכונות אניח לכם בתוככם, אבל בטמאם את משכני שגברו עוונות הדור שיש לחוש ומקום מורא שלא יחטיאו גם את משכוני הצדיקים שבהם אזי אקח מהם משכוני את הצדיק לטובתו קודם זמנו ושוב והי' משכני עליהם דייקא ר"ל על הדור ההמון יהי' עצמן מתמשכנין בחובותם וכן יסד הפייטן בסליחות יום ראשון גמר חסיד וצדיק נתפס דור עני בעוונו נתפס אחר שאין להם משכון אחר וגם לא לכפר עליהם גמר חסיד אלא לפי שהוא צדיק נתפס והן בקדושיו לא יאמין כנ"ל, והנה מי שנפטר קודם זמנו כמו ששינה הכתיב במיתת חנוך לכתוב ואיננו וכו' מה"ט כפירש"י הנ"ל וכמ"ש טורף נפשו באפו וכו' ופי' חוטפים כאז"ל במס' ברכות (סוף דף ע"א) ולז"א הנביא לכו ונשובה אל ה' מעתה בע"כ כי הוא טרף את קפרא וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בית גדול שרף מאי כל בית גדול זה בית שמגדלים בו תורה שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר לכן קראו בית גדול, וזה שאמר דהע"ה שיר המעלות שמחתי באומרים לי בית ה' נלך עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ואחכז"ל עמידה ותקומה הי' לרגלינו ע"י שערים המצוינים בהלכה היו יכולים לנצח את האויב וכוונתם על יצר הרע ואח"כ אמר ירושלים הבנוי, כעיר שחוברה לה יחדיו כלומר שלכולם הבאים לירושלים לא הי' רק כוונה ותכלית אחד והוא ללמוד שם תורה ולהודות לה' כמו שאמר ששם גלו שבטים שבטי יה להודות לשם ה' ושם ישבו כסאות למשפט אלו סנהדרין הגדולה שלמדו תורה ומשפט לישראל:
ובזה אנו מבינים שפיר מה שאמר דהע"ה לחנוכת הבית ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי, כי זה הי' הסגולה הגדולה והנפלאה של בית המקדש שע"י שישראל היו הולכים לשם שלש פעמים בשנה, היו לומדים שם לאהוב ולירא את ה' הנכבד והנורא והיו יכולים לנצח את היצה"ר שזהו התכלית העיקר שנברא בעולם הזה וכן אמר שלמה בנו בחינוך ביהמ"ק בתפלתו הגדולה כפיו פרושות לשמים, בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו לך ושבו אליך והודו את שמך והתפללו והתחננו אליך בבית הזה, ואתה תשמע השמים וסלחת לעמך ישראל, הנה נראה ששניהם הי' כוונתם על האויב הגדול הוא היצה"ר אלא שדהע"ה דיבר בנגיפת היצה"ר קודם שבאו ישראל לידי חטא, ושלמה בנו התפלל שגם לאחר שינגפו ישראל לפני האויב ולא היו יכולים לנצחו וחטאו לה' מ"מ אם שבו בלב שלם אז ישמע מן השמים ויסלח לעוונם ואז ג"כ ינגף היצר:
והסגולה השניה לה לההיא ראש לכל צרכי העוה"ז והיא בריות גופא שיהי' האדם בריא וחזק כל ימי חייו שבלאו הכי כל העולם כולו אינו כדאי לו לכן שמוהו לראש לשאלת צרכים בשמנה עשרה ברכות ולזה אמר ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני, וכן אמר גם שהע"ה בתפלתו רעב ומגפה עצירת גשמים כל תפלה וכל תחנה אשר תהי' לכל אדם איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה ואתה תשמע השמים, ועוד בה סגולה שלשית שגם לאחר פטירתו של אדם ילמדו בעבורו ואומרים קדיש דרבנן ומזכירין נשמות ומתפללין שם לזכות נשמתו לזה אמר ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור, וזה שאמר התנא באבות בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעוה"ב:
ועוד בה רביעית ששם הי' מקום ומושב זקנים ואנשי מעמד אנשי מעשה שהיו מתפללים ולומדים תורה תמיד בכל עת ובכל יום ובכל שעה וזהו שאמר זמרו לה' חסידיו, והודו לזכר קדשו, והנה כל הסגולות האלו שהיו במקדש הן הן נמי בבית המדרש, כי התורה הקדושה אשר מושבה שם היא התבלין לנצח את האויב היצה"ר, וגם אם יש ח"ו צרה או חולה מתאספים שם להתפלל בכוונה ובזעקה וה' ישמע תפלתם וישלח דברו וירפאם וימלט עשחתותם ואם ל"ע יפטר אחד והלך לעולמו ילמדו בעבורו ואומרים אל מלא רחמים וכו' בעבור נשמתו, וגם החסידים ואנשי מעשה אשר התאחרו לבוא לבית הכנסת לפי שלמדו כל הלילה וישינים לאור הבוקר או מפני שמכינים עצמם להתפלל בנחיות, או שאינם רוצים להתפלל עם הציבור לפי שהציבור ממהרים בתפלתם לפי שרוצים לילך לבקש פרנסתם והם החסידים רוצים להתפלל בכוונה ולהאריך בתפלתם ואחר כן לומדים שם שיעור מידי יום ויום ומלבד זה לומד שם הרב עם בחורי חמד ש"ס ופוסקים, הנה נראה בעליל שיש לביהמ"ד הסגולות שהיו בביהמ"ק, ואיתא בירושלמי ר"ח בן חנינא ור' הושעיא הוי מטיילין באלין כנשתא דלודו אמר ר' חמא לר' הושעיא כמה ממין שקעו אבותי בבנין זה א"ל ר' הושעיא כמה נפשות שקעו אבותיך בבנין זה לא הוון בני נשא דילעון באוריי' כוונתם שהיו מטיילין בבתי נסיות דעיר לוד לראות אם הרבה מתפללין שם ומצאן ריק שלא היו שם אנשים שמתפללין והי' ר' חמא מצער עצמו על הממון הרב ששקעו אבותיו בבנין זה בלא יועיל, וא"ל ר' הושעא שיותר יש לצער על הנפשות ששקעו שאם הי' בוכה בממון זה בית המדרש הי' מחי' כמה נפשות ע"י לימוד התורה כי היא חיינו ואורך ימינו ואז היו יכולים גם להתפלל שם אבל עכשיו לית בני נשא דילעון באורייתא ואם אין תורה אין יראה, ועתה אודה את ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה שגמלני כל טוב ואין טוב אלא תורה ונתן בלבי לבנות את בים המדרש הזה לזכות אותי ואת זוגתי תחי' ואת כל בני ביתי ובפרט את בני היקר כה' צבי נ"י אשר טרח ועמל הרבה בבנינו ולזכות כל אנשי קהלתי יצ"ו ואומר ברוך שהחייני וקימני והגיעני לזמן הזה אמן: