זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
הספד
הספד מר על פטירת הגאון מוה"ד יחזקאל בנעט אבדק"ק נייטרא זצ"ל תרט"ו לפ"ק פה ס"ה מאמ"ו הגאון מוהר"י אסאד נ"י:
גמרא בס"פ חלק דף קי"א הניא ד"א ב"ר יוסי אומר פעם א' נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים ומצאתי זקן א' וא"ל בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך מהם טבעו בים מהם הרגו בחרב מהם מעכו בבנין ועל דבר זה נענש משה רבינו שנאמר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה א"ל הקב"ה על דאבדין ולא משתכחין הרבה פעמים נגליתי לאברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך אמרתי לאברהם קום התהלך בארץ וכו' ביקש מקום לקבור וכו' אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת וכו' ביקשו עבדיו מים לשתות וכו' אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עלי' וכו' ביקש מקום לנטות אהלו וכו' ולא הרהרו וכו', ופי' רש"י א"ל חבל על דאבדין ולא משתכחין הפסד גדול יש על חסידים שאבדו ואיני יכול למצוא אחרים חסידים כמותם, שאין אתה כאברהם ויצחק וכו' עכ"ל ולפירושו יש לדקדק דהכי הול"ל בהדיא ולא משתכחין דכוותיהו היינו אחרים כמותם אבל ולא משתכחין סתם משמע על הני דאבדין עצמן קאמר ולא משתכחין לכן נ"ל כוונת חז"ל עפ"י אמרם ז"ל על פסוק וימאן להתנחם יעקב אבינו על בנו יוסף לפי שהי' חי ואין מקבלין תנחומין על החי דגזירה הוא על המת שישתכח מן הלב לאחר י"ב חידש, אבל החי לא משתכח מן הלב, ואם הצדיקים גם במיתתן קרוים חיים עכ"ז אחר שכבר אינו בעוה"ז בגופו משתכח הוא מן הלב לטובת האדם שלא יצטער תמיד, אבל אצל הקב"ה אין שכחה לפני כסא כבודו לזכר עילם יהי' צדיק כי תמיד הוא ית' זוכר חסדי אבות לצדיקים וכמ"ש בת זכור לנו ברית ראשונים וכו' וברית אבות לבנים תזכור ואף דשכחה ממקרי הגוף לא שייך כלפי מעלה ותמיד מעשה האבות גלוים לפניו בזכרונו יתעלה אבל לעת מצוא חיי חי יזכור הוא יתב' זוכר בפה הקב"ה בפרטות מעשה האבות לזכות הרבים, ולכן גם באן אחר שהרהר משה רבינו בשאלתו למה הרעותה וכו' הזכיר הקב"ה לפניו מעשה אבות ותמימותם שלא הרהרו אחר מדותיו כמוהו, ולפ"ז ולא משתבחין תרתי משמע לא נמצאים בעוה"ז ולא נשכחים מלפני מעשיהם, וזהו שאמר חבל על דאבדין שעי"ז ולא משתכחין אחרים כמותם, ולא משתכחין בשכחה כי אני מזכירם לשבח וגם הקמותי בריתי אתם:
ובזה מובן כוונת מקראי קידש בפ' השבוע, וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא וכו' וגם הקמותי את בריתי אתם וכו' ואזכור את בריתי, כי להיות מפי עליון לא תצא הרעות וכו' ע"כ תכלית הרעות טובות הנה לכן אף שהקב"ה אמר כן למשה חבל על דאבדין בלשון קובלנא ר"ל יש לי להתאונן על מיתת האבות שהיו טובים יותר בענין זה, עכ"ז תכלית דיבור של הקב"ה בזה ר"ל סיום דבריו בזה ולא משתכחין הוא טובה שהרי לא הוצרך כלל לסיום דבריו בזה כי הי' די באומרו חבל על דאבדין לבד וממילא שמעינן דלא משתכחין, אבל כוונתו לטובה ר"ל ולא משתכחין אבל אני זוכרם לטובת בניהם גם עתה שעי"ז שלא הרהרו אחר מדותי ושמו בטחונם בי כדאי זכותם זה להושיע לבניהם גם עתה וזהו שאמר הכתוב זכר צדיק לברכה הקב"ה זוכר את הצדיק הנעדר כבר הוא לברכה להטיב בזכותו להנשארים פה חי חי יזכור, וזהו שאמר הכתוב ג"כ ברוגז רחם תזכור, ר"ל זכירת האבות שהזכירם הקב"ה למשה ברוגז לשון קשה ודין להאשימו כי לא הרהרו הם אחר מדותיו תכלית זכירה זו היא רחם תזכור לטובת ישראל וכנ"ל, וזה"ש וידבר אלקים חל משה פי' אף שדיבר אתו משפט על שהקשה לדבר עכ"ז ויאמר אליו אני ה' בעל הרחמים ברוגז רחם תזכור, וארא אל אברהם וכו' ושמי ה' וכו' וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם וכו' ולא הרהרו וכו' ואתה אמרת למה הרעות וכו' חבל על דאבדין היינו דיבור קשה למשה ברוגז אבל רחם תזכור זכר צדיק לברכה זכירה זו דאבות לא משתכחין זכותם לבניהם לז"א וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וכו' ואזכיר את בריתי דייקא לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו', והנה רש"י הקשה לפי הדרש אין מתישב אחר המקרא דהאיך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סמוך לכאן וגם אני שמעתי וכו' לכן אמור לבני ישראל וכו' עכ"ל, ולענ"ד מתישב כמין חומר נכון היטב, דהנה כתיב בפ' שמות וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני ישראל וידבר אהרן את כל הדברים אשר דיבר ה' אל משה והיינו ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם וכו' שלחני אליכם לאמר פקוד פקדתי אתכם וכו' אעלה אתכם וכו' אל ארץ זבת וכו' ר"ל הגיע העת לקיים הבטחתי להאבות לתת ארץ הכנעני לזרעם וכתיב ויאמן העם, ושוב כשצוה פרעה תכבד העבודה וכו' מה כתיב ויפגעו את משה וכו' ויאמרו אליהם ירא ה' וכו' אשר הבאשתם וכו' לא התרעמו כ"א על משה ואהרן שגרמו להם קושי השיעבוד צעקי חמס עליהם בזה, אף שהי' להם מקום להתלונן ולהתרעם על ה' ביותר לאמר אי' הבטחתו ית' אל האבות ומה גם עתה אחר שהאמינו כבר שליחותו ית' את משה אליהם לגאלם עתה עפ"י הסימן שהי' מסור בידם ושוב נתהפך להם לגרעון תחת חירות הכבידו עול עליהם, עכ"ז עמדו באמונתם ולא עלה על דעתם להרהר אחר מדותיו של הקב"ה ולא התרעמו רק על משה ואהרן כנ"ל, נמצא יש בענין זה אחזו מעשה אבותיהם בידיהם, שכן עשו האבות אחר כל ההבטחות שהארץ שלהם שוב הוצרכו לקנות מקום בדמים יקרים ולא הרהרו וזהו שאמר הכתוב ושמי ה' לא נודעתי להם ועוד זאת וגם הקמותי וכו' וזכרתי להם וכו' לפי הדרש חבל על דאבדין וכו' שלא הרהרו אחר מדותי, וגם אני שמעתי את נעקת בני ישראל כל צעקתם ותרעומתם הוא רק אשר מצרים מעבידים אותם שהכבידו עבודה עליהם יותר מבראשונה אבל עלי לא הרהרו אף שכבר הבטחתים על גאולתם ונהפוך הוא לכן בדין הוא ואזכור את בריתי לקיים הבטחתי להאבות, לכן אמור לבני ישראל אני ה', והוצאתי אתכם וכו' כי זכות אבותם בזה שאחזי מעשיהם בידיהם, וזה"ש הפ' ועתה דייקא אחר הכבדת העול ותשובת ישראל תראה עי"ז כי ביד חזקה וכו' דייקא פי' עפ"י הדין זכו לגאלם ודוק, הא קמן מיהת שגם בערך מרע"ה הי' הקב"ה מתאונן על מיתת האבות ואמר חבל על דאבדין אנן יתמי דיתמי בדור עני בזה"ז מה נענה על העדר וסילוק צדיקים אשר באה ונהייתה אחי ורעי ורבותי אבל אעורר בבכי אגרר על פטירת נזר ראשינו אדר והוד מאור הגולה ארז הלבנון, הגאון המפורסם סיני ועוקר הרים צדיק יסוד עולם כבוד מרנא ורבנא מו"ה יחזקאל בנעט אב"ד ור"מ דק"ק נייטרא זצוק"ל לה"ה ביודעי ומכירי קאמינא עיני ראו גדולתו בתורה ומדת ענותנתו וצדקתו ופרישותו ביותר הן בתורה הי' חרוץ נפלא ומכוון כהלכה והן בעבודה זו תפלה שמעתיו מתפלל מלה במלה בכוונה ובדמעות, והן בג"ח הי' רב פעלים בגופו ובממונו קורא אני עליו נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, שתארו באלו את התנא ריב"ז, וכוונתם נ"ל על שהחזיק ביתר שאת בשלשה עמודים אלו שהעולם עומד עליהם בתורה בעבודה ובג"ח, נר ישראל זו תורה עיין רש"י מנחות דף פ"ט ע"ב, עמוד הימיני זו עבודה תפלה, פטיש החזק זו ג"ח זריק נצוצין לכל סטר, א"נ בהיפוך נר ישראל זו ג"ח, נר מצוה שבין אדם לחבירו, עמוד הימיני זו תורה מימינו אש דת, פטיש החזק זו עבודה תפלה, שמשים לבו כבשר ומכניע לבו לשמים כנ"ל, כל אלה הג' שבחים חוברו יחדיו גם בגאון הנ"ל, רבותי מלבד שהחיוב על כל ישראל להוריד דמעות ולהתאבל על צדיק הנעדר הנ"ל וכמ"ש וכל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' במיתת נדב ואביהו, בפרטות עלינו ועליכם החיוב ביותר, כי מאז הכרתיו ידעתיו שלא הגעתי לקרסוליו כי הי' גדול הדור ש"ס ופוסקים ערוכים על לבו ועכ"ז הרבה פעמים שמע גם לעצתי היותו נאמן פשוט וצדיק פשוט מודה על האמת במקום גדולתו שם ענותנותו, אשרי הדור שהגדולים שומעין לקטנים, ואז"ל ת"ח שמת הכל קרוביו אף שמניחתו כבוד במקום אחר הוא בכל עיר הקרובה אליו נקרא, ומכש"כ בקהלתינו פה שכבר נתקבל פעם אחד ועלה להיות אב"ד פה, לכן לן יאות למבכי לן יאות למעבד הספידא עליו הי' חסיד הי' עניו מתלמידיו של הלל:
עוד זה מקרוב, באה השמועה מהעדר ופטירת צדיק מפורסם ות"ח גדול ה"ה חד מחריפי דפומבדיתא, הרב החרוץ ונגיד, מופלג, צדיק תמים, עוקר הרים, כקש"ת מו"ה דוד בראק זצ"ל לה"ה פאר הקהלה בק"ק ווערבוי נודע למשגב שמו כי שם הי' תורה וגדולה במקום אחד ומלבד גדלו בתורתו ובמעשים טובים, צדקת פזרונו לרוב, הי' מחזיק גדול בלומדי תורה וכראי הי' זכות אלו שני הצדיקים להגן על הדור מן הפורעניות אלף ה גן, והן עתה שנעדרו מאתנו יש לנו להתאונן על מיתתם חבל על דאברין ולא משתכחין הי' תורה והי' מצוות דמגיני עלן:
כתיב בקהלת אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח, כי מרפה יניח חטאים גדולים, פירושו נלע"ד עפ"י אמנם ז"ל כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו שנאמר וכו' וכבר ראו כן תמהו כל המפורשים ובקשו למוציא טעם לעונש זה, ונראה עפ"י הגמרא (דכתובות דף ק"ג) ההיא יומא דאשכבתא דר' נפק בת קלא ואמר כל דהוה באשכבתי' דר' מזומן הוא לחיי עוה"ב. והקשו תוס' תימא והלא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, ותי' בספר הפלאה עפ"י מה שכ' מהרש"א סו"פ המדיר בטעם הכפל לשון שהכריז אלי' קמי' דר' יהושע בן לוי כי שכיב פנו מקום פנו מקים לבר לואי דהצדיק אם נתפס בעיון הדור היא נוטל גם מחלקם בג"ע לז"א פנו מקום ב' פעמים, כי משנה יירש חלקו וחלק חבירו, וכ' הפלאה וז"ל אך העוסקים בהספד בכל נפשם ומתמרמרים על פטירתו מתכפר להם כמ"ש בשבת סוף פרק האורג וזהו שיצאה בת קול על תל דהווה בהספידא כל דהוו באשכבתי' דר' לא ינוכה חלקי מג"ע ומזומן לחיי העוה"ב וכו' עכ"ל וכתיב כי רוח האדם העולה הוא למעלה וכו' ובחולין דף ז' דרשו חכז"ל על פסוק אם תשב ללחום את מושל זה הת"ח עד"ה מושל באדם צדיק מושל וכו' ולפ"ז י"ל דה"פ אם רוח המושל יעלה למעלה ר"ל סילוק צדיקים עליך פי' בשבילך יסתלק לכפר על הדור, הזהר שמקומך בג"ע אל תנח שיטלנו הוא כי להיות סילוקו מן העולם הוא מרפה רפואה לעולם, ינוח בהעדרו חטאים גדולים לכפרם לכן בדין הוא שיטול שכרו מקומך בג"ע ע"כ הזהר שמקומך אל תנח וכה תעשה תתמרמר בהספדו באופן שיהי' סלוקו מרפא ע"י תשובה שיניח בהעדרו חטאים גדולים לכפרם, וגם כתיב וישב העפר על הארץ כשהי' והרוח חשוב וכו' ואיתא בערובין דף י"ט גיהנם הוא למטה בארץ וכמ"ש וירדו חיים שאולה, אבל ג"ע הוא למעלה בעולם הנשמות שמה תשוב הרוח וכו' ולכן יפה אמרו המתעצל בהספדו של חכם כיון שע"י זה הנעדר נוטל חלקם בג"ע למעלה ממילא גם רוחו של זה המתעצל ראוי לקוברו בחייו לירד עם הגוף בגיהנם למטה בארץ ולפי"ז יפורש עוד הפסוק הבי אם רוח המושל יעלה עליך בשבילך כנ"ל מקומך בעוה"ז אל תנח ע"י התעצלות בהספדו שראוי לקוברו בחייו עי"ז:
והנה עוד זה מדבר וזה בא השמועה כי נשבה עדר הי, היה פטירת הרב המפורסם המאוה"ג בנש"ק כ"ש מו"ה יוופא פלעש זצ"ל אב"ד דק"ק וועספרין, גם עליו יש לזעוק מרה הי' חסיד הי' עניו, אז"ל בברכות (ו' ע"ב) אגרא דהספידא דלוי' ופירש"י להרים קיל בלשון נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים עכ"ל, דבר זה לא על הסופד לבד מוטל כ"א כל אחד ראוי לבכות אבדת וסילוק הצדיקים ולבכה אחרים עמו, וכמ"ש וכל בית ישראל יבכו את השרפה אשר וכו, וחבל על דאבדין וכו' ארזי הלבנון אדירי התורה היו, אז"ל בשלהי מס' שבת א"ל רב לרב שמואל בר שילת אחים בהספדאי דהתם קאמינא, פירשתי דהנה במקומו שהי' שם רב מרא דאתרא פשיטא שהי' חימום הספד גדול מאד יותר משאר מקומות שלא ראו מעשיו ולא הכירוהו, אבל באמת רב שהי' רבן של כל בני הגולה ושמעתתי' מבדרין בעלמא וגם כולהו עלמא נהנו ומינו בזכותו, לכן צוהו רב על שאר מקומות כן יעשה בכל מקים שיספידנו יאמר עליו שהי' רב גם אצלם מרא דאתרא דהתם קאימנא כנ"ל. ואיתא הצדיקים נדונים עפ"י המחשבה במדה"ד, וכן הגאון הצדיק מו"ה יחזקאל בנעט זצ"ל עלה כבר במחשבה להיות פה מרא דאתרא והי' לו ג"כ שטר הרבנות מאז, ובוודאי אילו הגאון ההוא הי' בא לכאן פה עירנו בחיים חיותו היו עושים לו כבוד גדול כראוי ומחויב, וכן עתה היום שבא לכאן עם שאר הכספדום כפשטות מאמר רב לרב שמואל בר שילת דהתם קאימנא ר"ל בשעת ההספד עלינו לכבדו, וזהו כבודו להתאונן עליו בבכי כדאמר רב אחים בהספדא, ואז"ל באיכה רבתא כיון שחרבה ירושלים הקב"ה קרא למלאכי השרת א"ל הראו לי האיך בני אדם מתאבלים, א"ל האבל קורע את בגדיו, א"ל אף אני קורע שנאמר בצע אמרתו ומתרגמינן בזע פורפירא דלי' וא"כ בסילוק צדיקים ות"ח שגדול יותר מחורבן ביהמ"ק והכי קיי"ל ביו"ד סימן ש"מ קורעין על מי שיודעין משמועותיו שחידש לכן חובה גם מצוה לקרוע על זוגא דרבנן הנ"ל תוך למ"ד בשעת הספדן ועכ"פ תלמידים שלהם. ועוד שם במדרש מה אבל עושה יושב לארץ ודומם אף אני יושב כן וכו', וכן אנחנו עושים ישבו לארץ וכו' ועי"ז ואמר ה' למלאך הרף, יראה בענינו וינחמו יקים מעפר דל לרחמנו במהרה בימינו א"ס: