זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
דרוש ער"ח אדר
דרשה ער"ח אדר פה ס"ה תרט"ז לפ"ק מאמו"ר הגאון מוהרי"א נ"י: בר"פ השוכר את הפועלים במס' ב"מ דף פ"ג אמר ר"ל פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל ב"ה שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. ופירש"י ותוס' בשם המדרש בכניסתו לביתו מן המלאכה משלו בשעה שהיא שלו היינו אחר צאת הככבים וביציאתו למלאכה משל בעה"ב דזמן המלאכה היא מהנץ החמה עד צ"ה ולא מעמוד השחר ויליף לה במדרש רבה פ' ויצא הוצאה משל בעה"ב שנאמר תזרח השמש יאספון ואח"כ יצא אדם לפעלו וכו' הכנסה משל פועל דכתיב ולעבודתו עדי ערב, וקשה היל"ל איפכא תחלה היציאה למלאכה ותי' התוס' שכן דרך הגמרא דחוק דהא מייתי קרא דכתיב כסדר תזרח השמש וכו' עדי ערב והכי הו"ל לר"ל למנקט סידורי' וכמ"ש במדרש רבה:
ונ"ל עפ"י דאיתא תו התם בסמוך דרש ר"ז וא"ל תני ר' יוסף מיד תשת חשך ויהי לילה וכו' זה העוה"ז שדומה ללילה בו תרמוש כל חיתו וכו' אלו רשעים שבו שדומין וכו' תזרח השמש לצדיקים ויאספו רשעים חיתו היער לגיהנם ואל מעונותם ירבצון אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו ויצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן ולעבודתו ערי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב והנה אז"ל בסוכה יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו שנאמר צופה רשע וכו', ולפ"ז מן הדין אין מקום לתבוע שכר על קיום התורה ומצות רק בתורת חסד משלם ה' השכר והוא נהמא דכסיפא אמנם כוונת הבריאה הי' רצון הקב"ה שהאדם בבחירתו בלבד יכבוש בעצמו ליצה"ר בלתי עזר באופן שיקבל שכרו מן הדין ושנינו בפ' אבות החנות פתוחה ופועלים עצלים ובעה"ב דוחק וכו' הרי כינוהו להקב"ה בשם בעה"ב, ולאדם בשם פיעל, א"כ רמז לך ר"ל בדבריו מוסר השכל וה"ק פועל זה האדם בכניסתו לעבודת ה' הוא הבעה"ב, היינו שנולד עיקר ביאתו לעוה"ז היא הכוונה משלו שיהנה משל עצמו שיגיע לו שכר פעולתו מן הדין משלו ממש יטול שכרו אבל באמת לא כן הוא אלא ביציאתו מן העוה"ז לקבל שכרו בעוה"ב הוא מקבל שכר על צד החסד לפי שהקב"ה עזרו וכמו שפירש"י הפ' ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דייקא פי' כאלו הי' הוא העושה ומייתי שפיר ראי' מקרא שנאמר תזרח השמש היינו בעת שנולד ובא לעולם הנה הכוונה הוא יאספון שהאדם לבד הוא יהי' המאסף ואוגר בקיץ לחמו כדי שבהגיע העת ואל מעינותם ירבצון ר"ל בשובם למקורם ושורשם לקבל שכרם וברצון בהשקט ובנחת יושבים ועטרותיהם בראשיהם לא יהי' נהמא דכסיפא והיינו ע"י שיצא אדם לפעלו ולעבודתו, עדי ערב, דייקא שיתחיל בעצמו וגם יגמור מלאכתו לבדו ואז יטול מן הדין, אבל באמת לא כן הוא אלא עדי ערב דייקא מה רבו מעשיך ה' ר"ל לולא עזר ה' לא הי' יכול לכבוש ליצה"ר כל ימיו אם הי' יגע יערוב שמשו עדי ערב דייקא עשה הכל בעזר ה' עליו ומקבל עפ"י חסדי ורחמי ה' המרובים מה רבו מעשיך ה' היינו משל בעה"ב:
עוד נ"ל לישב כוונת ר"ל בסדורו הנ"ל עפ"י שחקר העקרים מאמר ד' פ' ל"ו ל"ז ל"ח השכר והעונש המגיע להעובד אם הדין נותן שיהיו שניהם זמני או שניהם נצחיי אם נערך כמו שהוא נוהג בין האנשים לשער השכר כפי הנעבד היינו כפי ערך מי שהעבודה אליו מי שעובד שר גדול הנה שכרו יותר גדול מהעובד לאדם אחר והעובד למלך שכרו יותר גדול מהעובד שר אחד וכן כאשר תגדל מעלת הנעבד תגדל מעלת השכר ויתחייב מזה שכר בלתי תכלית בעבודת ה' ית' לפי שגם הוא יתברך בלתי בעל תכלית במעלה, אבל באמת יש הבדל ביניהם כי הנהוג בין אנשים כנ"ל נערך השכר כפי התחלפות מעלות הנעבד היינו כפי מדרגת התועלת המקובל מהעבודה, ואחר שתועלת שקבל המלך הוא יותר נערך מהתועלת שיקבל אדם אחר בעבודת אחר ראוי שיהי' השכר יותר גדול, אבל השי"ת אחר שאינו מחבל שום תועלת בעבודה כלל כמאמר אליהו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח (איוב ל"ה) א"כ אין ראוי שיהי' השכר נערך אל הנעבד אלא אל העבודה וכפי שטרח וסבל העובד בעבודה ההיא ואחר שהעבודה נעשית בזמן ראוי שיהי' השכר זמני וכו' אבל העונש אף שכתוב אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו, מ"מ אחר שכוונת החוטא לעשות היפך מצית השם שהיא בלתי בעל תכלית במעלה ולמרות עיני כבודו ראוי שיחשוב אל החוטא לערוך עונשו כפי ערך הנעבד מי שהמרה את רוחו כפי כוונתו שהרי חלקה תורה בין שוגג למזיד שאם החטא הולך אחר כוונת החוטא א"כ ראוי העונש לרשע נצחיי כמי שהשי"ת נצחי ובלתי בעל תכלית, והשכר זמניי כפי ערך העובד והעבודה, כן הוא שורת הדין נותן השכר יהי' זמני והעונש נצחיי, אבל על צד החסר נהפוך הוא השכר ישוב נצחיי והעונש זמניי כאמרם ז"ל עונש רשעים בגיהנם י"ב חודש וכתיב לעולם ירשו ארץ (ישעי' ס') עש"ה בארוכה, ואיתא במדרש כר מה שישראל אוכלין בעוה"ז אין אוכלין אלא בשביל אמונה, וי"ל כוונתו עפ"י שאז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וזהו החסד מה' לטוב לנו בשכר מצוה נצחיי כולו טוב משא"כ בעוה"ז הוא זמציי ויש בו תערובת רע קצת, ולפי שבטבע האדם זו סיבה למונעו מלקיים המצוות כיון שאינו רואה שום שכר בעוה"ז, ומה"ט טעו צדיק ובייתוס במשנה אל תהיו כעבדים המשמשין את וכו' אלא וכו' ע"מ שלא לקבל פרס אמרו לית דין ולית דיין כפרו בשכר ועונש אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים עובדים באמונה שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' ואז"ל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתיך, א"כ על אמונה זו גופא משלם ה' שכר בעוה"ז היינו כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז אין אוכלין בשכר קיום איזה מצוה המצוות דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא בשביל אמונה זו שמאמינים על שכר ועונש, [ואין הכוונה במלת אמונה לפי שמאמינים במציאות ה' שהוא ג"כ מצוה אנכי ה' אלקיך] לפ"ז על אמונה זו שכרו בעוה"ז היא זמניי כפי ערך העובד אבל שכר מצוות גופם כערך כפי הנעבד בלתי בעל תכלית, א"כ זהו שרמז לן ר"ל פועל בכניסתו בשביל שנכנס לעבודת ה' ע"י שמאמין בשכר ועונש ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם ובי' משלו היינו מקבל שכרו בעוה"ז כערך העובד אבל ביציאתו בגמר מלאכתו פעולת המצוות משל בעה"ב מקבל שכרו בעוה"ב נצחיי בערך הנאבד הבעה"ב שהוא יתברך בלתי בעל תכלית שנאמר תזרח השמש וכו' דקאי אשכר עיה"ז כמ"ש מקודם שואגים לטרף וכו', אכלם תזרח השמש וכו' ירבצון והוא רק בשביל אמונה היינו יצא אדם לפעלו על שנכנס לעבודת ה' ומאמין בשכר ועונש עיה"ב אבל ולעבודתו עדי ערב דייקא ר"ל על עיקר העבודה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא צריך להמתין עדי ערב ביציאתו מעיה"ז לעוה"ב:
ועוד נ"ל באופן שלישי לישב עפ"י המד"ר קהלת מה יתרון לאדם בכל וכו' השמש, דיין שאני מזריח עליהם אורה ועיין דרשות מהר"י מינץ דף ב' נעלם ממנו מדרש זה ומפרש שאין לו לשום אדם לתבוע שכר מהקב"ה מן הדין, כי כל עמלו שיעמול האדם הוא מקבל שכרו במה שהקב"ה מחייתו בכל יום מחזיר לו נשמתו ומזריח לו השמש היינו תחת השמש פי' במקום השמש וזהו שאמר ר"ל פועל בכניסתו משלו פי' כל שכר עמלו שמגיע לו משלו הנה שכרו אתו מיד בכניסתו בזריחת השמש עליו כל היום ושמירת תכונת כל אבריו על מחכונתם בחכמה נפלאה נשתלם כל שכר פעולתו וביציאתו מה שמקבל שכר עוה"ב הוא כילו רק משל בעה"ב הוא הקב"ה על צד החסד שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון הוא השכר עלי יצא אדם לפעלו וכו' משלו ומה שמקבל שכר בעוה"ב מה רבו מעשיך ה' דייקא הוא חסד ורחמים כנ"ל:
ובזה מובן כוונתם ז"ל (ברכות י"ז) כי הוו מפטרי רבנן מבי ר' אמי וכו' א"ל הכי עולמך תראה בחייך אחריתך לחיי העוה"ב וכו' נ"ל עולמך תראה בחייך פי' תחשוב שכבר קבלת עולמך שכר פעולתך בחייך היינו במה שמחי' אותך ומזריח לך השמש כל יום, ועי"ז תהי' עובד שלא ע"מ לקבל פרס ועל טוב כוונתך בזה אחריתך לחיי עוה"ב, וזה נ"ל כמי כוונת ר' אבהו כד דמיך אחיו לי' י"ג נהרי אפרסמון אמר כל אלין לאביה ואני אמרתי לריק יגעתי וכו' אכן משפטי וכו' ר"ל שחשב בדעתו שכבר קבל שכרו בזריחת השמש עליו יום יום שהחיהו הקב"ה בעוה"ז שהוא ריק והבל ורימה אכן אחריתו לחיי עוה"ב כנ"ל:
עוד יובן באופן רביעי בפשוט טפי עפ"י שפירשו קדמוננו ע"פ מפי עליון לא תצא הרעות והטוב דפירש הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה הכוונה שהבחירה חפשית ביד אדם כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ועל כל מאורעות גזר הקב"ה על הטיפה מתחלה ואילו צדיק ורשע לא קאמר, אבל עכ"ז אחז"ל הבא לטהר מסייעין לו, והבא לטמא פותחין לו ולכן אמר מפי עליון לא תצא הרעות לשון רבים לא ההתחלה ולא הגמר והטוב לשון יחיד היינו התחלה לא אבל הגמר אחר שהתחיל האדם ובא לטהר מסייעין לו מן השמים ופי' בזה הקול יעקב הפסוק באיוב האניש מאלקי יצדק, ירצה ע"י עזר אלקי לבד יהי' צדיק אתמהה אם הוא לפעמים כן מעושהו שמסייע לו הקב"ה ע"כ יטהר גבר מקודם בא לטהר תחלה מסייעין לו, לפ"ז ה"פ פועל בכניסתו פי' על התחלתו בעבודת ה' שהוא בא מעצמו בבחינתו משלו היא בדין היא שיטול שכרו אבל ביציאתו ר"ל על גמר פעולתו סוף מצותו משל בעה"ב שהי' מסייע לו לגמרי שנאמר תזרח השמש וכו' יצא אדם לפעלו התחלה משלו אבל ולעבודתו עדי ערב גמר פעולתו מסייעין לו מה רבו מעשיך ה' כנ"ל: גם יובן מאז"ל לר' אמי (ברכות י"ז) הנ"ל עולמך תראה בחייך וכו' ודקדק האלגזי בספרו אהבת עולם אחריתך וכו' בלא וי"ו העטוף משמע דבר אחד היא, ונ"ל דפירשתי המדרש תנחומא פ' תבוא ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה וכו' לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר בשביל שתתעשר, עפ"י דמי שלומד תורה ע"י אחרים המחזיקים אותו כיששכר וזבולון ושמעון אחי עזריא, ע"כ גם הת"ח מחלק משכר תורתו לאותן המחזיקים אותו א"כ אינו שמח בכל חלק התירה מה שלמד בעצמו וזה"ש ושמחת בכל הטוב התורה שנאמר כי לקח טוב וכו' ואיך אפשר לשמוח בכל מה שלמד והא בע"כ מגיע חלק ממנו גם להמחזיקים לכן משה מזהיר וכו' עשר בשביל שתתעשר ר"ל ולא תהי' צריך לאחרים להחזיק אותך לתורה שתהי' עשיר בעצמך ותחזיק לעצמך כל הטוב של התורה שלמדת ושמחת בכל הטוב דייקא, ובזה פירשתי מאמרם ז"ל (ברכות ח) גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מי"ש שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך ואילו גבי יר"ש וטוב לך לא כתיב ותמוה האי נהנה ע"כ יר"ש הוא, אבל כוונתם דסתם י"ש ת"ח תורתו אומנתו צריך להנות מאחרים להחזיקו לתורה, ובע"כ אחרים נוטלים חלק בתורתו לא כתיב בי' וטוב לך לבדך ושמחת בכל הטוב אבל הנהנה מיגיע כפו כתיב בי' תרתי אשריך בעוה"ז בלא נהמא דכסופא וגם וטוב לך כל הטוב שלך בעוה"ב ושמחת בכל הטוב יהי' לך לבדך ואין לזרים אתך שאינך צריך לחלק לזולתך מתורתך כנ"ל וזה שא"ל לר' אמי עולמך תראה בחייך שתהי' נהנה מיגיעך תמצא כל צרכך כפירש"י תמצא דייקא ולא ע"י אחרים זולתך ממילא אחריתך לעוה"ב: