זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
דרוש לשבועות
דרשה בחג השבועות תרט"ז לפ"ק מאמ"ו הגאון פאר הדור כקש"ת מהו' יודא אסאד נ"י אב"ד דפה ס"ה יע"א:
בפ' ואתחנן כתיב ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטים וכו' ויש לדקדק דהל"ל אל כל בני ישראל וכמו שהקדים לעיל וזאת התורה וכו' לפני בני ישראל אלה העדות והחקים והמשפטים וכו' אל בני ישראל וכו':
ונ"ל כתיב במשלי שפתי צדיק ידעון רצון וכו' הכוונה לדעתי כי הורונו חז"ל דרך צדיקים לאחוז במדותיו של אהרן דכתיב בי' תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי וכו' המשך שבחים נ"ל ע"ד שפי' האלשך אל תוכח לץ וכו' הוכח לחכם וכו' ר"ל שלא ריב עם החוטא לזלזל אותו כשבא להוכיחו שקרוב הדבר שלא ישמע לו אבל יחשיבהו להחוטא ויאמר לו חכם אתה ולא יאות לך לעשות כן עש"ה ונ"ל לפירושו ניחא מה ששינה סיפא דקרא מרישא מלשון אל תוכח לץ וכו' הוכח וכו' הל"ל ג"כ תוכיח לחכם וכו' בתיבת הציווי אמנם כיון שאם יוכיחנו בדברי ריבות וחרפות ישנאהו להמוכיח ושוב לא יוכל להוכיחו פעם אחרת אבל אם מוכיחו בדרך אהבה וכבוד יאהבהו וגם פעם אחר יוכל להוכיחו לז"א הוכח לחכם וכו' בלשון המקור שמשמש בכל זמן וזהו כוונת התורה הקדושה הוכח תוכיח את עמיתך וכו' ודרחז"ל אפי' ק' פעמים ר"ל דהמקור עם הפעולה הוכיח תוכיח היינו תוכיח אותו באופן שתוכל לחזיר ולהוכיחו גם בפעם אחר דהיינו את עמיתך שתחשבתו עמיתך לך ובוש אתה על חטאו אבל לא תשא עליו חטא ר"ל לא שתטול משא החטא עליו לבד לקראו לץ וחיטא וכיו"ב דברי גנאי אבל תשתתף את עצמך עמו לאמור לו שהוא עמיתך ואין זה כבודו ויאהבך ותוכל לחזור ולהוכיחו פעמים הרבה, וכן נהג אהרן ע"ה עולה לא נמצא בשפתיו להוכיח בדברי ריבות אבל בשלום ובמישור הלך אתו בדברים רכים באופן זה רבים השיב מעוון כי שמעו לו שהי' נח לבריות לרצותם ולקרבן לתורה משך לבם בנחת וברצון, וזהש"א שפתי צדיק ידעון רצין פי' מחבבים ידעון לשין חיבה כמו כי ידעתיו וכמו בועז מודעתנו וכו' וגם פי' לפעמים לשון עונש וצער כמו ויודע את אנשי סכות וכו', ואמר שפתי צדיק ידעון רצין הצדיק מחבב להוכיח לחוטא מומו ועונשו בדרך ריצוי וחבה בשפתיו כמו שעשה אהרן כנ"ל וידוע אז"ל כי שם יעקב מורה על מדרגה הפחותה אם אין עושין רצינו של מקום ושם ישראל מכונה אם עושין רצינו של מקום כמו ישראל אשר בך אתפאר וזה נ"ל כוונת הפסוק בישעי' (סימן מ"ג) ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל ותמוה להבין אמנם פי' הפסוק דשני חלוקות הן דבר והיפיכו ולא כפל ענין בטלית שונות והכי פירושו בזמן כי לא אותי קראת שאין אתה פונה אלי ואין אתה עושה רצונו של מקום אזי שמך יעקב, אבל בזמן כי יגעת בי פי' בזמן שכל יגיעתך ומגמתך רק בי הוא עושין רצונו של מקים אזי שמך ישראל, והנה ר"פ ויקרא א עשה אז"ל ויקרא לשון חבה לשון שמשתמשים בו מה"ש שנאמר וקרא זה אל זה וכו' ע"ש וא"כ וודאי גם משה טוב עין הוא כן עשה לישראל כשבא להזהירם ולכרות עמהם ברית על קיום התורה שפתי צדיק ידעון רצון בדברי ריצוי וחבה קראם וכמו שבא בענין פנים בפנים דבר ה' עמכם וכו' וגם במחלוקת קרח נהג א"ע כן שאמר להם המעט מכם כי הבדיל ה' וכו' ולפ"ז נ"ל דה"ה כאן ויקרא משה בקריאה של חבה אל כל ישראל ר"ל אל כל אחד מהם קראם בשם ישראל המורה על חשיבותם וגדולתם ויאמר אליהם באמירה רכה שמע ישראל וכו' כולכם כאיש אחד חביבין אתם ערש"מ היום כן ושמרתם לעשותם תמיד:
איתא במס' שבת דף ל"א מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי א"ל גירני על מנת שתלמדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחד דחפו וכו' בא לפני הלל גיירי' א"ל דעלך סני לחברך לא תעביד זו הוא כל התורה ואידך פירושא היא זיל גמור עיין פי' רש"י, וז"ל עין יעקב שם כשאני עמד על רגל אחד ע"ד דאמרינן ר"פ הקורא עומד דקשות יש ללמוד בישיבה ורבית בעמידה דהיינו על ב' רגליו ובשעה שעומד על רגל אחד אי אפשר ללמוד רק דבר מועט רך שברכות, דעלך סני לחברך לח תעבד ולא רצה ללמוד עמו כדכתיב ואהבת לרעך כמוך שזהו שורש של גמילות חסדים ואמרינן שלשה סימנים יש באומה זו בישנים רחמנים וגומלי חסדים והם אינם גומלי חסדים וימנע מלגייר בשביל זה לכן למד עמו רק השוא"ת מאי דסני לך לחברך לא תעבד והוא קל יותר עכ"ל, וז"ל רש"י דעלך סני וכו' ריעך וריע אביך אל תעזוב זה הקב"ה אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנוא אם יעבור חבירך על דבריך ל"א חבירך ממש כגון גזילה וגנבה וניאוף ורוב המצות וכו' עכ"ל ובחומש פ' קדושים פי' רש"י ואהבת לרעך כמוך אר"ע זה כלל גדול בתורה, והנה בזה"ז כמעט כן דעת הרבה מבני עמינו בלימוד התורה כולה על רגל אחד חיש מהר וכמו כן בשמיעת דרשה הוא עליהם לטורח כאילו עומדים על מחטים, ע"כ יהיו דברינו מועטים, הנה הכלי יקר פ' קדושים פי' להיות מצוות התורה על ב' סיגים הא' בין אדם למקום הב' בין אדם לחבירו ויסוד לכולם האמונה בה' כאז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחי' וכן ואהבת לרעך כמוך ולכן היו הכרובים פורשים כנפיהם למעלה מחוי כלפי מעלה מצות שבין אדם למקום ופניהם איש אל אחיו נגד מצות שבין אדם לחבירו וכוונת הגר הי' על רגל אחד היינו יסוד אחד לכל סוג ואמר לו ואהבת לרעך כמוך כולל שבין אדם לחבירו וסוף אני ה' כולל שבין אדם למקום כמו חבקוק האמונה בה' וכן דיבור ראשון אנכי כולל ה' ראשונה שבין אדם למקום ודבור לא תחמוד כולל ה' אחרונות בסוף כנגד ואהבת לרעך כמוך כמ"ש במדרש שם יעו"ש, וזה נ"ל כוונת הפ' וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק וכו' ר"ל במצות שבין אדם לחבירו וארשתיך לי באמונה וכו' בין אדם למקום, עוד נראה לישב אמאי א"ל הלל לגר השלילה השוא"ת והל"ל קום ועשה טוב כפשטא דקרא ובחידושי שם ביארתי בהקדם לפרש כוונת המשנה באבות חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, ותמוה הכפל, ומאי לשון נודעת להם וגם מאי לשון שניתן להם הל"ל שנתן להם או שקבלו כי הלשון ניתן היא נפעל, ומאי שבו נברא העולם ונראה דתוס' בשבת דף פ"ט הקשו כיון שאמרו ישראל בעשה וכו' למה כפה עליהם ההר וכו' ותירץ הגאון בהקדמת ספר הפלאה וז"ל ואפשר לומר ע"ד הפשוט כי ענין אהבה וחמלה לשני פנים האחד אהבת איש את רעהו לעשות רצונו למלאות אשר בקש ממנו וככל היוצא מפיו יעשה זה נקרא אהבת רצון לבד ולא אהבה עצמיית ואמיתית, והב' הוא אהבת אב לבנו אהבה עצמיית כי הוא עצם מעצמיו ויחוש בכל נפשו לטובת הבן לפי הבנתו באמתות ואף אם הוא נגד רצון הבן אשר מחמת חסרון הכרתו בטובת עצמו ימיר רע בטוב והאב האוהב את בני יכפהו ויסרהו עד שיעמידו לבחור בטוב עצמו האמתי ולמאוס ברע אשר נטה אליו מחמת רצינו ותאותו הרעה, והנה השי"ת באהבתו אותנו אין כל פה אשר יכול לספר רוב טובתו אמנם הטובה הגדולה שבכלם היא נתינת תורתו שהיא חיינו ואורך ימינו ורצה השי"ת לגלות ולהודיע שאהב אותנו אהבה עצמיית ולא אהבת רצין ע"כ כפה עלינו ההר כגיגית להודיע שלא מחמת אהבת השלמת חפצנו ורצונינו נתון לנו התורה כ"א באהבתו האמתיית לרוממנו ולגדלנו לעולם וכו' ע"ש דשח"ח, ובזה פרשתי כוונת סיום ברכת התורה באהבה רבה סמוך לק"ש הבוחר בעמו ישראל באהבה היינו במתן תורה כניסח אשר בחר בנו וכו' ונתן לנו את תורתו וכו', באהבה ר"ל ע"י כפיית ההר מוכח אהבה עצמיית והוא זר לטובתינו אעפ"י שאמרו מעצמם נעשה, לכן בדין הוא שגם אנחנו עמו נאהוב את ה' אהבה עצמיית למסור גם נפשנו על קדושת שמו ית', ולכן אנו סומכין מיד ואומרים שמע ישראל וכו' ואהבת את ה' אלקיך וכו' בכל לבבך ובכל נפשך, ומהרש"א בחידושי אגדה פ"ק דע"ז הקשה למה כפה ההר כגיגית הא כבר התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שיחזיר העולם לתוהו וכו' ותי' דהיא היא כפיית ההר כדי לקיים התנאי דמ"ב שיחזיר העולם לתוהו ובוהו וזהו שאמר התנא חביבין ישראל וכו' ועדיין חביבין תרתי משמע אהבה עצמיית ואהבת רצון לז"א חבה יתירה דייקא ר"ל החבה היותר גדולה היא אהבה עצמיית נודעת להם דייקא ר"ל בע"כ ע"י כפי' ההר וכלי חמדה דייקא שהם עצמם חמדו לה והקדימו נעשה וכמ"ש בצלו חמדתי וכו' ועכ"ז נותן להם בע"כ ע"י כפי' ובטענה שבו נברא העולם דייקא ר"ל כדי לקיים התנאי דמעשי בראשית כתירץ המהרש"א הנ"ל, וע"כ הטעם כדי להודיע להם חיבה יתירה שאוהב אותנו אהבה עצמיית, וא"כ רצון ה' הוא שגם אהבת ריעים בינינו יהי' אהבה עצמיית לא אהבת רצון לבד וזה"ש ואהבת לרעך כמוך דייקא ופירוש מאי דסני לך מה שאתה רואה בעיני שכלך שהוא רע לחבירך לא תעביד אפי הוא רוצה בכך לחסרון הבנתו והכרתו לא תעבד רצינו כי הוא זה אהבה עצמיית כמוך דייקא וסיים ע"ז אני ה' ר"ל גם אני ה' אהבתי אתכם אהבה עצמיית כנ"ל וממני תראו וכן תעשו מק"ו בן בנו של ק"ו וזה כלל גדול בתורה. אמ"ו נ"י הרחיב עוד לפרש פסוקים ומדרשים בדרשה הלז אבל יען כי הוכיח בהם קצת אנשי הקהלה לא רציתי לכתוב אותם]: