זכרון אהרן· רבי אהרן הכהן
דרשה על הצדקה
ביום ש"ק וארא כ"ז טבת תרט"ז לפ"ק בביהכנ"ס פה ק"ק ס"ה מאת אמו הרב הגאון הגדול אביר הרועים מהו' יהודא אסאד נ"י אב"ד דפה:
בפ' ראה כי יהי' בך אביון מאחד אחיך וכו' לא תאמץ וכו' ולא תקפוץ וכו' כי פתוח תפתח וכו' נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וכו' ויש לדקדק תחלת מקדים הל"ת ואח"כ המ"ע מתחלה לא תאמץ וכו' כי פתוח תפתח ושוב היפך והקדים המ"ע נתון תתן ואח"כ הל"ת ולא ירע לבבך וכו' וצריך טעם לשינוי הסדר בזה ונ"ל דאיתא פ"ק דבתרא דף ט' ע"ב א"ר יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בויו ברכות והמפייסו וכו' מתברך בי"א דכתיב (ישעי' נ"ח) הלא פרוס לרע לחמך וכו' מוסדות דור ודור תקומם וכו'. וראוי לשום לב למבינים הללו מ"ט מספר זה דווקא, ועוד הרי קרא בתורה סתמא כתיב בגלל הדבר הזה על עסקי דיבור יברכך ה' אלקיך וכו' ברכה אחת משמע, ונ"ל כי ברכת עוה"ז יש לו קצבה וכמו שכתבו המחקרים אבל שכר העוה"ב הוא נצחי עולם שכולו ארוך וכולו טוב וליכא קצבה, גם ידוע כי עוה"ז מכונה באות וי"ו היותו כולל ששה קצוות ד' רוחות ומעלה ומטה ועוה"ב שכר נצחיי בלא קצבה הוא מיוחס לשמו של הקב"ה שהוא נצחי ואין קצבה לברכתו כמ"ש רש"י ר"פ דברים שאמרו ישראל למשה קצבה אתה נותן לברכתינו א"ל ד' א' יברך אתכם וכו' ע"ש ואז"ל בשבת פ' הבונה א' ב' ג' ד' פירושן אלף בינה גמול דלים ה' ו' זהו שמו של הקב"ה א"כ מבואר כוונתם הנותן פרוטה לעני דבר מועט פרוטה דייקא רק כדי חיות. בצמצום לפי שטה מתברך גם הוא בששה ברכות הוא שכר עוה"ז שכולל ששה קצוות ויש קצבה לשכרו וברכתו מדה במדה אבל המפייס שנותן לו הרבה וגם בדברים שלא יקוץ בתוכחה ומוסר ה' באופן שלא יעביר אותו דקדוקי עניו ע"ד קונו מתברך בי"א ברכות היינו ו' ה' בשמו של הקב"ה בשכר עוה"ב נצחיי בלא קצבה ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה מדה במדה כמו שהוא פייסו לעני והשביע גופו ונפשו וזה כוונו ז"ל אלף בינה לדלים שיחזיקו באמונתם וגם גמול דלים במתנה מרובה לפייסם ולהחיותם בגוף ובנפש אז ו' ה' זוכה לשמו של הקב"ה כלומר לברכה שאין לה קצבה והכי מפורש בקרא דמייתי (בישעי' נ"ח) הלא פרוס לרעב לחמך וכו' לחם עוני ועניים מרודים תביא בית וכו' כי תראה ערום וכסיתו היינו רק חיי שעה לבד מתברך בשכר עוה"ז. ששה ברכות אז יבקע כשחר וכו' כבוד ה' יאספך אז תקרא וכו' אבל ותפק לרעב נפשך לא לחמך לחם צר בלבד אלא תפק לו רצונך ע"ד משביע לכל חי רצון להשביעו מרעבונו בריבוי מתנה בנפש חפצה ולא בצמצום תחייהו בגופו וגם בנפשו וגם נפש נענה תשביע בדברי רצוי ופיוס להחזיקו באמונה נפשו דייקא אז תזכה ובחך ה' תמיד דייקא נצחי בלי קצבה והשביע בצחצחות נפשך וכו' אשר לא יכזבו מימיו וכו' היינו בשכר עוה"ב מדה במדה א"כ בתורה כתיב קרא נתן תתן לו נתינות הרבה אפילו מאה פעמים כפירש"י ולא ירע לבבך וכו' אבל בריצוי ופיוס דברים ג"כ שפיר סיים כי בגלל הדבר הזה דיבור כזה יברכך ה' א' הוא בעצמו יתן ברכתו בלי קצבה בכל מעשיך וכו' מתברך בי"א ו' ה' שמו של הקב"ה כנ"ל:
ובס' תב"ש בחידושי בכור שור מס' ב"ב כתב וז"ל ונראה לענ"ד דמספר ויו ברכות הוא נגד לאוים שנאמרו במתנות עניים כמו שחשבם הרמב"ם ז"ל בה"ל מ"ע ואע"ג דלאו דנאמר במתנה זו לא נאמר בזו מ"מ כולהו שייכי בהדדי דשם מ"ע אחד הוא וכה"ג משנינן בב"מ קי"א וכו', ואין להקשות הא כמה עשה נמי יש בה כמ"ש הרמב"ם ואמאי אינו מתברך כנגדם, נ"ל דשכר עשה בהאי עלמא ליכא כי היכי דעונשה ליכא בהאי עלמא והא דמכין אותו עד שתצא נפשו היינו לעשות העשה אבל כשכבר בטלה אין ב"ד מענשין עלי' אבל לא תעשה דמלקין עלי' ה"נ שכרה בעוה"ז איתי' וכו' עכ"ל ודפח"ח, ולפי דבריו נ"ל ה"ט דבקרא קמא לא כתיב ברכה ושכר הקדים תחלה הל"ת ואח"כ המ"ע ובבתרא שהופך והקדים המ"ע כדי להסמיך שוב הברכה לל"ת וזה"ש נתין תתן לו ולא ירב לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה דייקא על הל"ת בכוונת הלב תליא יברכך ד' אלקיך הבוחן לבבות בכל מעשיך וכו': אמנם לפי ענ"ד נראה דתוס' דף ח' ע"א בב"ב שם פליגי על זה דהתב"ש דהא דרבא אכפיי' לר' נתן בר אמי ושקיל מני' ד' מאות זוזי לצדקה' הקשו תוס' מחולין ק' דאמרינן כל מ"ע שמתן שכרה בתורה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עלי' וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח וכו' וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך וכו' ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית בי' לאו דכתיב בה לא תאמץ וכו' ולא תקפוץ וכו', ולריצבא נראה דהא דאין ב"ד מוזהרין על מ"ע שמתן שכרה בצדה היינו דאין נענשין, ונ"מ בירושלמי דהמוכר את הספינה וכו' עכ"ל התוס' פי' נהי דמוזהרים עלי' להוכיח ולהעניש עלי' אבל אם לא הזהירו אינן נענשין כמו בשאר מצוות דאם יעלימו עיניהם נענשים דכל שבידו למחות ואינו מוחה נתפס על העושה וכו' ושם פרק הספינה בירושלמי כתב בחידושי כבוד חכמים וז"ל כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד מוזהרין עלי' והטעם משום שלא נעשו כלל ערבים אחד בעד חבירו במה שיש שכר בעוה"ז רק בכל המצוות שאין שכר בעוה"ז משום שבזה צריך שמירה ואזהרה מרובה שיעשה מצוה שלא לקבל פרס מיד לכן נתנו מצות אלה דווקא עפ"י ערבות, ולכן ב"ד מוזהרין מחמת קבלת הערבות ומתן שכרה בצדה דהיינו במה שמקבלים שכר מיד בעוה"ז כמו במשקלות וכו' עכ"ל ולפ"ז אם כדברי הבכור שור הנ"ל דבצדקה מתן שכרה בצדה יברכך ה' בכל מעשיך על הלאווים קאי דאלו המ"ע ליכא שכר בהאי עלמא א"כ ליתא דתוס' הנ"ל דוודאי גם מצות ל"ת שמתן שכרה בצדה היינו מיד בעוה"ז אין ב"ד מוזהרין עלי' דליכא ערבות בזה לטעם כבוד חכמים הנ"ל וצ"ע, אם לא נאמר א"כ ממ"נ מוזהרים הב"ד על מ"ע דצדקה כיון דאין מתן שכרה בצדה על המ"ע ועיין יומא ( ע"ב) לקט שכחה ופאה א"ב אי לקי עליו: עוד יובן אז"ל כל הנותן פרוטה לעני מתברך בויו ברכות וכו' דתיבת לעני יתיר הוא דהול"ל לצדקה ופשיטא דלא לעשיר קאמר עיין שבועות כ"ה ע"א, ונקדים לדקדק בקרא הנ"ל ולא ירע לבבך בתתך לו תיבת לו הוא מיותר ואיתא במדרש רשב"י בזוהר שמות ויקם מלך חדש וכו' הה"ד אשריכם זורעי על כל מים וכו' וצריך ביאור, אמנם יובן לפע"ד עפ"י מחז"ל סופ"ק דבב"ק ארי"ו משום רשב"י מ"ד אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור וכו' כל העוסק בתורה ובגמ"ח זוכה לנחלת שני שבטים אין זריעה אלא צדקה דכתיב זרעו לכם לצדקה וכו' שהעושה צדקה אותה פרוטה שנותן לעני מביאה לו ברכה מרובה כאלו זרע אותה כאז"ל לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר וזרעתי' לי כלום אדם זורע סאה אלא להוציא ממנה כורים הרבה כך הנותן צדקה זורע אותה וכו' ובב"ב דף ט' א"ר אליעזר בזמן שבהמ"ק קיים אדם נותן שקלו ומתכפר לו ועכשיו שאין בהמ"ק קיים זכה הלא פרוס לרעב לחמך וכו' לא זכה באין עכו"ם ונוטלין אותה בזרוע שנאמר ועניים מרודים תביא בית אמר מר עוקבא אעפי"כ נחשב לו לצדקה שנאמר ונוגשיך צדקה, ואולי לזה כוון דהע"ה באומרו עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי ר"ל דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו המשל אומר מרגלא בפומי דאנשי אם אין נותנים הצדקה ליעקב מוכרחים ליתנה לעשו וע"ד הלצה מהרב דק"ק ריין זצ"ל (המשל לא נכתב בכתב אמ"ו ואני מעתיק אותו מלשון סלאוויש אל לשון הקרוש, כי דרך הגזלנים לומר יהודי תן מעות ויש לדקדק לאיזה צורך אומר יהודי תן מעות הלא די לומר תן מעות אבל לפ"ז ניחא שהוא אומר כך יהודי תן מעות כלומר ליהודי תן מעות ואז אין צורך ליתן לי) וא"כ מבואר כוונת רשב"י במדרש הנ"ל ויקם מלך חדש נתחדשו גזרותיו וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם וכו' נטלו ממונם תחלה, הה"ד אשריכם זורעי על כל מים לחלק ביעקב צדקה ולא יעלים אוה"ע, וגם רשב"י לטעמו משלחי רגל השור והחמור דריש לי' העוסק בתורה ובגמ"ח זורעי על כל מים וכו', ובברכות דף וי"ו אמרינן כאלו פדאני וכו' מבין אוה"ע שנאמר פדה בשלום נפשי מקרב לי ע"ש ואילו עשו מן ישראל אז היו נצולים מהגלות וזה"ש נתן תתן לו כי באופן זה לא ירע לבבך בתתך לו דייקא שאתה הנותן מדעתך אבל אם לא תתן לו ירע לבבך בתתך בע"כ לאוה"ע ונוגשיך צדקה כנ"ל:
עוד יובן פי' הפסוק כילו וטעם ג' פעמים נתינה נתון תתן לו וכו' בתתך וכו' דאיתא ברבה פ' תשא ויתן אל משה ככלותו וכו' כך פתח ר' תנחומא לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים מהו כן א"ר נחמי' אפילו בשעה שאנו עושין את הצדקה מביטים אנו במעשים שלנו ויש לנו בושת הפנים ופי' בו בס' אוהל יעקב פ' תשא עפימ"ש שאם האדם מכיר שכל רכושו והונו בא לו מאת הקב"ה בחסד ובנדבה, וא"כ אינו מחליט עליו שהוא שלו אבל ישפוט בעצמו שאינו רק כשליח מאת השי"ת לתת לעני ממנו וכו', אבל אם יחשוב האדם מתנת הקב"ה אליו למשפט ומחויב מצד הרגלו בטובת הקב"ה עליו בתמידות אז מה שיתן אל האדם בצדקה יחשוב כי משל עצמו הוא נותן אל העני, וכן בהיפוך אם תחשוב מתן הקב"ה לך צדקה וחסד אזי מה שתתן אל העני תחשוב למשפט כמחז"ל תן לו משלו וגו' וזהו כוונת הגמרא לך ה' הצדקה ר"ל אתה הוא העושה עמנו צדקה בדרך חסד וא"כ לנו בושת הפנים ומבאר המדרש מהו כן א"ר נחמיא אפילו בשעה שאנו עושים הצדקה מביטים אנו במעשים שלנו ויש לנו בושת הפנים כי הלא כל הנתינה שלך היא ואין בה מושל עצמנו מאומה, והנה אם חושב האדם שאינו ניתן כלום משלו כ"א משל הקב"ה אינו עולה על הדעת כלל שירע לבו בתתו לעני אחר שאינו נותן משלו והנה נתון בחולם הוא מקור אבל בספר תורה אין נקודות ויכולים לקרות נתין במלאפים ופירושו כמו הכסף נתון לך במגילת אסתר דפי' נתון במתנה וה"פ נתון תתן לו כל מה שהוא נתון אצלך במתנה הוא וחסד מהקב"ה ולא במשפט הוא הואיל ולא מקיר מזה תתן לו אבל לא ירע לבבך בתתך לו ר"ל באופן זה שתחשוב שאתה היא הנותן לו מתנה אולי ירע לבבך, אבל נתן תתן לו כי אינו שלך רק תן לו משלו ואתה רק שליח מתנה כי בגלל הדבר הזה דייקא יברכך ה' א' בכל מעשיך וכו' כנ"ל ר"ל על גוף הנתינה ועל טיב כוונתך. ועתה היום הנה צעקת עניי עמנו ב"י הנה באה אני באמרם רבי פרנסנו ולמה נגרע תה עירנו מעניי שאר ערי ישראל הקרובים והרחוקים שמקבלים מעות לפרנסתם להיות היוקר גדול, וגם שמעתי יש מתרעמים עלי שלא דרשתי ברבים לזרז ע"ז ושמח אני בזה ע"ד שאמרו ז"ל למנצח זמרו וכו' הקב"ה שמח ואומר נצחוני בני כי התנצלותי על זה ומניעתי עד הנה מלזרז כי חשבתי שיעשו כן מעצמם אם יכולת בידם וגם חשבתי כי לא יועיל עד עתה אזהרתינו להיות הצבור סובלים היו בעול תשלומי מס הערכה מאק"ו יהי' להם התנצלות דמאן וגם בנקל להם להתרעם עלי כולנו על בקשת המעות תמיד יתנו והדר יתנו ועתה זה ימים עוררני ע"ז אקרו"ט עצמם שהם רוצים להיות מצווים ועושים שמח אני כי על זאת הייתי מתאוה שיתעלה רצונכם הטוב וגם שיהי' יכולת בידכם ואין תלוי' הדבר אלא בי להזכירכם ולעורר אתכם כי הורעה מעשות דבר טוב מי שרגיל להטיב היא לאחת משלשה סיבות, או איני יכול או אינו רוצה או יכול ורוצה אבל שוכח ומאחר שיש כאן יכולת ורצון הנני בשמחה להזכירהם מצות הצדקה גדולה היא יותר מכל הקרבנות שכן חיי נפשות תלוים בה, נתן תתן וכו' אפילו מאה פעמים כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וכו' הנה העקרים בפ' כ"ב משני דייק בקרא תהלים סי' ק"ו וז"ל ולפי שעיקר הנדבות מבלי תקות גמול הוא עשיית הצדקה נקרא ד' ית"ש עושה צדקות שהיא הפועל היותר נכבד המגיע מול הכרעית ולא נקרא כן על מה שעשה בעת הבריאה אבל על מה שהוא מתמיד לקיים הנמצאים ולהשפיע מאתו תמיד שפע לקיים מציאותם שהוא הנדיבות האמתי ר"ל התודת הטוב וזה"ש הכתוב הודו לה' כי טוב וכו' וסיים שעיקר הטובות הוא כי לעולם חסרו ר"ל התמדת החסד ועל זה נקרא השי"ת עושה צדקה בכל עת אמר הכתוב אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, הנה אחר שכתיב עושה בלשון יחיד ולא אמר עושי ביו"ד בלשון רבים כמו שומרי נראה כי עושה גם על השם פי' כי מלת עושה חוזר אל מלת ה' הנזכר בפסוק שלפני זה והוא הודו לה' כי טוב ור"ל כי ה' הנזכר הוא העושה צדקה בכל עת ואומר אשריהם השומרים המשפט של העושה צדקה בכל עת ויעשו כמוהו כאמרם ז"ל והלכת בדרכיו מה הוא רחים אף אתה רחום וכו' עכ"ל סי' העקרים ודפח"ח. ולי נראה לפרש על סגנון שלו בתוס' ביאור עפמ"ש בס' תומר דבורה שמה"ש מתארים להקב"ה בשם מלך עלוב שגם בשעת החטא שהאדם מורד נגדו היא מטיב לו ומשפיע לו שפעתיו וחיותו ובטובה זו עצמה חוטא האדם ועכ"ז אין מונע השי"ת הטוב מלהשפיע עליו וכמ"ש בנחוני' ט' ולחם משמים נתת להם וכו' והם הזידו ולא שמעו וכו' ואתה וכו' חנון ורחום א"א ורב חסד ולא עזבתם אף כי עשו להם עגל מסכה וכו' ומנך לא מנעת מפיהם וכו' ועל שם כך קוראים אותו בשם מלך עלוב, ועפי"ז פירשתי במקום אחר שזהו הכוונה בפ' הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ר"ל אף שבטובה שמטיב השי"ת לאדם הוא חוטא ומורד בו, מדת חסדו ית' הוא שלא למנוע הטוב מהחוטא ג"כ כנ"ל זה"ש כי לעולם חסדו גם אינם כדאים וענך לא מנעת מפיהם זהו שאמר הכתוב אח"ז שומרי משפט ה' בזה העושה צדקה בכל עת דייקא גם בשעת החטא שאדם משתמש בטובתו של הקב"ה לחטוא במו כן והלכת בדרכיו בנימוסיו גם אתה ככה תעשה צדקה בכל עת דייקא גם בזמן שאין המשא ומתן בסחורה מצלחת כ"כ והפרנסה בקושי אל תמנע טוב מהעניים לפזר להם צדקה ונ"ל גם תוה"ק כוונת לזה בפי' הנ"ל במלת הכפל נתון תתן לו מ"מ ונתון הוא מקור משמש בכל זמן ר"ל בין בשעת הרווחה בין בשעת דוחק ומיעוט פרנסה מ"מ תתן לו והנה בשעת הרווחה וריבו' שפע ופרנסה בעולם הטבע מחייב ומכריח את האדם שיתן לעניים הצריכים רחמים ופשיטא וודאי אחר שיש לו שפע יהי' מהנה לזולתו בלב טוב אבל בשעת צמצום פרנסה ומיעוט שפע אז בטבע מי שנותן בקושי ועל צד ההכרח הוא נותן ולבו בל עמו וזהו שסיים קרא נתון תתן לו מ"מ כנ"ל ומפרש סיפא לפרושא טעם כפל הנתינה אתי לרבות גם בזמן שצריך למזהר ולא ירע לבבך בתתך לו היינו בשעת הדחק ויוקרא שאז בטבע אם גם הנותן אינו נותן בטוב לב מ"מ תתן ולא ירע לבבך וכו' כי בגלל הדבר הזה דייקא יברכך ד' א' בכל מעשיך על פעולת מעשה הנתינה ובכל משלח ידיך שאתה חושב לעסוק באיזה עסק יברכך ג"כ על טוב כוונתך שלא ירע לבבך וכו':
עוד יובן טעם נכון על ג"פ נתינה בקרא נתון תתן וכו' בתתך לו וכו' וטעם ולא ירע לבבך וכו' וכן מצינו בתורה בכ"מ בצדקה ומתנת עניים לשונות כפולים עשר תעשר, פתוח תפתח, נתון תתן וכו' עיין כלי יקר פ' ראה עמד על זה אבל העבט תעביטנו היינו הלוואה לא מתנה כנ"ל וטעמא נראה עפמ"ש העוללות אפרים דף ק"ד ע"ג ביאור שהצדקה באה בג' דרכים, א' הזן בניו ובנותיו הקטנים כאז"ל העושה צדקה בכל עת וכי אפשר לו לאדם לעשות צדקה בכל עת אלא זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים וכו'. ב' הנותן צדקה ללומדי תורה כמו שלמדו מפסיק אשריכם זרעי על כל מים וכו'. ג' הנותן צדקה לסתם עניים כההוא דאמר לרבי פרנסני ככלב וכעורב וכו'. וכנגד ג' מעלות צדקה אלו כתיב קרא במשלי רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד וחשב שלשה מיני שכר וראשון אמר רודף צדקה וחסד הנותן ללומדי תורה ראשונה ימצא חיים כדכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ללומדי' לא נאמר וכו' וזה"ש בקהלת שלח לחמך על פני המים אין מים אלא תורה ור"ל ליתן צדקה לפרנס הת"ח כמ"ש ספ"ק דב"ק הכי קרא אשריכם זורעי על כל מים וסיים כי ברוב הימים תמצאנו ר"ל תמצא שכרך בחיים ארוכים ורבוי ימים ושנים:
שנית אמר רודף צדקה וחסד הזן בניו וקרוביו ימצא צדקה היינו כדדריש ר' יצחק ב"ב ט' ע"ב הקב"ה ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה לעשות צדקה בכל עת לבני אדם מהוגנים כדי לקבל עליהם שכרו היינו זוכה לבנים ועושר:
שלישית אמר רודף צדקה וחסר הנותן לשאר עניים דעלמא ימצא כבוד צדקה וכבוד ימציא לו הקב"ה בני אדם מהוגנים ויהי' לו כבוד ותפארת, והנה לפרנס בניו וקרוביו א"צ זירוז כ"כ כי גם הנובע מחייבו שאהבה ביניהם, וגם הת"ח יש קצת סיבה מכרחת לפרנסם מצר יראה כאז"ל את ה' א' תירא לרבות ת"ח, אבל לפרנס שארי עניים דעלמא שאין כאן אהבה ואין כאן יראה הגורמת, בזה צריך זירוז ביותר ולפ"ז נ"ל דעל ג' סוגי מקבלי צדקה הנ"ל רמזה תוה"ק בשלשה לשונות נתינה. נתון הוא מקור משמע בבל זמן היינו לזון בניו וקרוביו הוא עושה צדקה בכל עת ואינו לשון ציווי כי וודאי תעשה כן מעצמך מפאת אהבת קרובים שנית תתן לו היינו לפרנס הת"ח שאין כאן אהבה כ"כ לעשות מעצמו ע"כ אמר לשון ציווי תתן לו ובשני אלו המקבלים אינו עולה על דעת כלל שירע לב הנותן להם כי לבניו יש אהבה וקריבה, וגבי ת"ח יש מורא וגם יודע שנגד זה שהוא מפרנס לת"ח ישיג גם הוא שכרו בחלק תורה של הת"ח כיששכר וזבולון וכשמעון אחי נחרי' וודאי נותן להם בשמחה ובטוב לבב, אבל לשלישית לפרנס שאר עניים יש מקום לומר מה לי ולהם ואם עכ"פ יתן להם לקיום מצוות ה' אבל ירע לבבו בנתינתו דמה הנחה יש לו ומה שכר יגיע לו לכן סמכו הכ' ולא ירע לבבך בתתך לו גם לשאר עני תתן כי בגלל הדבר הזה דייקא יברכך ד' א' בכל מעשיך וכו' ע"ד מאז"ל לפום צערא אגרע תשוב ברכה - וזהו שרמזה תוה"ק בשלשה לשונות הכפולים הנ"ל עשר תעשר וכו' ואז"ל אף מעשר כספים ופרגמטיא לעמלי תורה וכן המעשרות לכהנים ולוים תופשי התורה אח"כ נתון תתן כבניו וקרוביו עושה צדקה בכל עת אח"כ פתוח תפתח את ידך לענייך בחרצך שאר עניים דעלמא כנ"ל - וזה נ"ל שכוונו ז"ל כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות עני בעלמא משמע כי לבניו וקרוביו ות"ח אין נותנים להם פרוטה מתנה מועטת כ"א בדרך כבוד מתנה הגונה בטוב לב אבל אפילו הנותן פרוטה חל עני דעלמא עני סתם שאין כאן אהבה ולא יראה עכ"ז מתברך בוי"ו ברכות וכו' כנ"ל:
ומה הן אלו השש ברבות נ"ל שהן הן ג' פסוקים של ברכת כהנים שבכל פסוק מהן ב' ברכות יברכך ה' וישמרך, יאר וכו' ויחונך, ישא ה' וכו' וישם לך שלום, ונ"ל רמוזים בהם ג' מיני צדקה הנ"ל יברכך הי וישמרך רומז על המפרנס בניו וכו' מדאחז"ל יברכך ה' בבנים וישמרך בבנות כי הבנות צריכים שמירה, וכן דברי חז"ל ידוע יברכך ה' בממון וכו' וכבר ביארנו שזהו השכר על עושה צדקה בכל עת זהו המפרנס בניו וקרוביו וכי רודף צדקה וחסד ימצא צדקה היינו זוכה לבנים ולעושר שהקב"ה ממציא מעות ליתן צדקה כנ"ל יברכך בממון וישמרך ממזיקין שתעשה ממנו מצוותי ב"ה במ' רבה נשא יברכך בבנים ובנות כנ"ל יאר ה' פניו אליך ויחונך, רמוז על כת המקבלים הנותן ומפרנס הת"ח שכן דרשו חז"ל יאר ה' פניו אליך אלו טעמי תורה ודקדוקי' וכן הכ' אומר כי נר מצוה ותורה אור ויחונך ימשוך עליך חוט של חסד וכה"א וראו כל עמי הארץ וכו' כ"ה בסיף ספר ראשית חכמה חלק אור עולם פרק כ' ובמדרש רבה נשא ד"א יאר ה' וגומר זה מאור התורה שיאיר עיניך ולבך בתורה וכו' עייש"ה והיינו כמו שאחז"ל בשבת פ"ב דמוקיר רבנן וכו' איהו גופי' הווי צורבא מרבנן וכו' מדה במדה וכבר ביארנו לעיל שזהו השכר על המפרנס ת"ח רודף צדקה וחסד ימצא חיים זהו המחזיק ללומדי תורה עץ חיים היא למחזיקים בה וכן שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו כן יאר ה' פניו אליך וכתיב באור פני מלך חיים ויחונך בדעת ובבינה וכו' בתלמוד תורה עיין ברבה נשא ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום רומז על כת שלישית העניים דעלמא המפרנס אותם עליו נאמר או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי, כי העני קורא תגר לפני הקב"ה על רוע מזלו, וגם יש מריבה לו בביתו כאז"ל כד משלם שערי מכדא תיגרא אתי ונקיש אדשא שנאמר השם גבולך שלום וכו' ולכן בארנו במקום אחר בזה פי' הכתוב והי' מאשה הצדקה שלום וכו' תרי שלומים למעלה ולמטה, והנה כבר בארנו לעיל דהשכר על המפרנס עניים סתם רודף צדקה וחסד ימצא כבוד זהש"א ישא ה' פניו אליך זה יהי' לך לכבוד ולתפארת שהקב"ה ישא לך פנים לכבודך וגם וישם לך שלום מדה במדה כמו שאתה גרמת שלום לעני בצדקה וכנ"ל והנה לפי מה שביארתי כל אחד משלשה נותני צדקה לשלשה סיגני עניים הנ"ל מגיע עליו שכרו ברכה אתת שהיא שתיים א' ימצא חיים יאר ה' וכו' ויחונך ב' ימצא צדקה יברכך ה' וישמרך ג' ימצא כבוד ישא ד' וכו' וישם לך שלום אבל באמת קרא כתיב ימצא חיים צדקה וכבוד בוי"ו שמשמע שכל אחד מאלו נותני הצדקה זוכה לכולם, וכן כל אחד מהם זיכה לברכת כהנים כולה והם ששה ברכות, וזהו שרמז ר' יצחק באמרו כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות פי' לא מבעיא נותן לת"ח או לבנין וגו' דע"כ יותר מפרוטה נותן להם וודאי שמתברך בכל הששה ברכות של ברכת כהנים אלא אף הנותן לעני דייקא עני סתם והוא רק פרוטה נמי מתברך הוא בכולם ולכן לא אמר סתם הנותן פרוטה לצדקה כנ"ל ובפשיט הפסוק במשלי רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד נ"ל פשוט שכבר הקדים שם במשלי אורך ימים בימינה העוסקים בתורה לשמה וכש"כ עושר וכבוד בשמאלה שבא לשמה עכ"פ עושר וכבוד וזהו שאמר רודף דייקא צדקה וחסד א"כ לשמה הוא ימצא חיים גם כש"כ עושר וכבוד היינו צדקה וכבוד שהקב"ה ממציא כו מעות כנ"ל ודוק: