אור ברסלב

זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג

אות נז

אות נו

דין עירובי תחומין:

א אסור לצאת בשבת חוץ לתחום והוא אלפים פסיעות בינונית ויש אומרים דמודדין אלפים עם אלכסון שהם אלפים וח' מאות פסיעות ויש להקל בשעת הדחק או לצורך מצוה כגון לילך למנין להתפלל, עוד תקינו שאותן אלפים אמה הם חוץ למקומו ומקומו של אדם הוא ד' אמות דהיינו סתם אדם נחשב גופו ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו והיינו אפילו קונה שביתה בשדה יש לו אלפי' תת"ד אמות:

ב ואם שבת בעיר בין שהוא מוקף או אפילו אינו מוקף חומה ואפילו אין הבתים תכופים יחד אם אין בין בית לבית ע' אמה אפילו עד מהלך רב נחשבים כעיר וכל העיר הכל נחשב כד' אמות ועוד ע' אמה וב' שלישים חוץ לעיר דזה נקרא עיבורה של עיר ודינו כעיר אע"פ שהוא קרקע פנוי בלא בנין ולכן לאחר שיצא מכל העיר וגם כל הבתים ועוד ע' אמה וב' שלישים מודד עוד אלפים ות"ת אמה ושם כלה תחום שלו:

ג היה שם רק בית אחד בין שהוא קטן רק ד' אמות או גדול הרבה נחשב כל הבית כד' אמות ומהלך חוצה לו עוד אלפים ות"ת אמה ולא יותר דדוקא לבתים הסמוכי' הנחשבים לעיר נותנין ע' אמה אבל לא לבית אחד (ד) בתים אלו שאמרנו אפילו אין בהם דיורין אלא שראוין לדיורים כגון ג' מחיצות אפילו אין עליהן תקרה או ב' מחיצות עם תקרה ובלבד שיהיה בהם ד' אמות רחב וד' אמות אורך דכל בית שאין בו ד"א על ד"א אפילו דרין בתוכו לא נקרא בית ודוקא בית הקבוע אבל אותן מחיצות שעושין מן קנים וכיוצא בו שאין להם קביעות לא נקרא בית דירה:

ה אע"ג שהעיר שהוא דר שם וקנה בו שביתה נחשב כל העיר כד' אמות אבל העיר שבא לשם לא חשבינן כד"א לפיכך אם היה מודד שיעור הנ"ל וכלה באמצע העיר אסור לילך משם יותר אפילו פסיעה אחד אבל אם כלה השיעור חוץ לעיר או לצורך יש לסמוך אפילו בסוף העיר ממש אזי נחשב העיר כד"א (ו) מי שיצא חוץ לתחום אם במזיד אסור לזוז משם ואין לו אלא ד' אמות לכל רוח ממקום שעותד שם ואם בשוגג או שהלך לדבר מצוה אם לא יצא עדיין חוץ לד' אמות אפילו רק רגלו אחד עוד בד' אמו' מותר לחזור למקומו כאלו לא יצא ואם יצא ברשות כגון שהלך לקרות מילדת או להציל צבור וכיוצא בו אפילו יצא כמה אמות חוץ לתחום יש לו ממקום שהגידו לו תחום שבת לכל רוח ואם הגיע לעיר ה"ה כאנשי העיר ויש לו אלפים לכל רוח ואם באמצע הדרך הגידו לו שכבר אין צריך לילך יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח ואם מקצת תחומין נבלע בתוך תחום ראשון הרי זה חוזר למקומו וכאלו לא יצא (ז) כבר כתבנו שכל אדם יש לו ממקום שהיה שם ערב שבת בין השמשות ב' אלפים וכן למערב וכן לצפון ודרום ואם נצרך לילך בשבת חוץ לתחום דהיינו שצריך לילך למזרח ד' אלפים אמה תקנו חכמים ז"ל שיניח עירוב או שילך לשם וישב שם עד שתחשך בסוף אלפים אמה או במקום שירצה בתוך האלפים ואז חשוב כאלו שבת שם בהש"מ ויש לו משם ב' אלפים לכל רוח ואמנם אז הפסיד מקום תחומו מביתו אף על פי שלן שם כיצד אם הניח העירוב לסוף אלף אמה למזרח העיר מותר לילך מביתו לצד מזרח העיר ג' אלפים אמה דהיינו עד העירוב אלף אמה ומעירובו לצד מזרח ב' אלפים ולמערב העיר אינו רשאי להלוך אלא אלף אמה שהרי במקום העירוב שם הוא ביתו ולפיכך אם הניח העירוב לסוף אלפים אמה מביתו לצד מזרח נמצא הפסיד כל האלפים שלמערב ביתו ועיין בחיבורי ח"א כל ע"ז ואם הניח העירוב חוץ לתחום ביתו אינו כלום ומ"מ לא הפסיד תחום ביתו דמסתמא ניחא ליה כשלא יקנה מרובו ישאר על תחום ביתו:

ח ועיקר מצות עירוב שילך למקום שרוצה לקנות שם שביתה וישב שם עד שתחשך בודאי ויתכוין שיקנה שם שביתה ומכל מקום התירו לו לחזור לביתו ללון אם הוא בתוך תחום העיר אף על פי שהוא חוץ לתחום ביתו ואם אינו רוצה להטריח לילך לשם יוכל לערב באוכלין דהיינו שילך לשם בערב שבת ויניח שם פת מזון ב' סעודות שהן כמו ששה ביצים או אפילו בדבר שמלפתין בו הפת מזון ב' סעודות אבל לא בפלפלין דפלפלין אינו אפילו בכלל תבלין ומניחו במקום המשתמר ובמקום שיכול לטלו משם בין השמשות אבל אם הניחו במקום שאסור לטלו מה"ת כגון שהניח עליו גל שצריך לחפור או שנתנו במגדל ונאבד המפתח שצריך לסתור הבנין אינו עירוב אבל אם יכול לטלו בלא מלאכה מה"ת כגון שהניח עליו אבנים אע"ג דהאבנים אסורים בטלטול מדרבנן מכל מקום הוי עירוב ואם הניח עליו עפר נראה לי דכיון שהוא בטל לגבי קרקע וא"כ הוי מלאכה מה"ת דהוי תופר וא"כ אינו עירוב:

ט כשמערב ברגליו מותר לערוב אפילו לדבר רשות אבל כשמערב בפת כיון שאין זה עיקר מצות עירוב לא התירו לערב לכתחלה רק לדבר מצוה כגון לקבל פני חבירו הבא מן הדרך או שהוא חוץ לעירו וצריך לילך לביתו וכשעירב לדבר מצוה אזי מותר לילך אף לדבר רשות (י) כשמערב ברגל אינו יכול לעכב על ידי שליח אבל כשמערב בפת יוכל לערב על ידי שליח והשליח מוליך העירוב למקום הידוע ומברך ואומר בזה העירוב יהא פלוני מותר לילך ממקום הזה אלפים אמה לכל רוח ואם מערב בשביל רבים צריך שיהיה מזון ב' סעודות לכל אחד ואחד ואומר בזה העירוב יהיה מותר לפלוני ולפלוני או לבני עיר פלוני לילך מכאן אלפי' אמה לכל רוח:

יא השליח צריך שיהיה גדול ובן דעת ומודה בעירוב לאפוקי חרש שוטה וקטן ונכרי ואפיקורס ואפילו אמר שימסור העירוב לישראל גדול אינו כלום אא"כ ראה שמסרו לאותו ישראל (יב) אין השליח יכול לערב אא"כ צוה לו שיערב בשבילו בדבר זה ואם שינה אין עירובו עירוב ולכן עצה טובה שיאמר לשליח ערב בשבילי בכל מה שתרצה ותניח במקום שתרצה ומכל מקום אם צוה לערב אמרי' חזקה עשה כאשר צוהו:

יג לפי מה שכתבנו כשמערבין ברגל אינו יכול לערב ע"י שליח ולפי זה טועים האנשים במקום שיש נהר באמצע ואין יכולין לילך למנין אלא ע"י פחאם אז הולך השמש לשם בערב שבת וקונה שביתה במביל כולם וזהו טעות ושלאו הכי שביתה זו אינו דומה לשביתות תחומין ששביתה זו אינו אלא שיהיה כמו ביתו וא"כ מאי מהני על ידי אחר וע"כ צריכין לסמוך על המתירין לצורך מצוה וא"א בענין אחר ולכן אסור להם לעבור רק דוקא לצורך להתפלל שם בי' ולשמוע קריאת התורה אם לא שיקנו שם שביתה דהיינו שכל אחד יכנוס לשם וישב שם עד חשיכה ויקדש שם:

תוכן העניינים

זכרו תורת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה