אור ברסלב

זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג

אות נו

אות נה

עירובי חצירו' ושתופי מבואות וברכתו:

א תקנו חז"ל דאע"ג שהמבואות והחצירות כתיקונן במחיצו' גמורות מכל מקום אסור לטלטל בהם מן הבתים לחצרות ומחצרות לבתים וכן מן הבתים למבוי אלא א"כ ערבו יחד לפי שהמבוי הוא כמו רשות הרבים וכן החצירות נגד הבתים הו' כמו רשות הרבים כיון שהבית מיוחד לאחד והחצר משותף לכל הדרים בחצר מחזי כרה"ר ואם יהיה מותר לטלטל בלא עירוב יבואו לטעות דמותר לטלטל ג"כ מרשות היחיד לרה"ר ולפיכך תקנו שיהיו כל הבעלי בתים שבחצר מערבין יחד דהיינו שכל אחד יתן קצת לחם ויתנו הכל בכלי אחד דיקא כדי שיהיה הכל מעורב ביחד דלכך נקרא עירובי ויניחנו הכל בבית אחד וכיון שדעתו של אדם נגרר אחר המקום שמאכלו שם והוי כאלו כולם דרים בבית זה ונמצא הוי כאלו לא דר בחצר זה אלא אחד ואח"כ יתערבו כל החצירות יחד ויניחו הכל. בחצר אחר ונמצא כאלו אין במבוי אלא חצר אחד ותקנו חכמים ז"ל שאין מערבין אלא בככר שלא יבואו לידי מריבה שזה יאמר אני נותן פת שלם ואתה פרוסה ועוד כמה חילוקי דינים ולפיכך המנהג הפשוט בכל הקהלות שהשמש גובה מכל בעלי בתים מעות או בצים והוא קונה קמח ומתקן מן המצה לפי שאינו ממהרת להתעפש כ"כ כמו לחם חמץ ומזכה המצה לכל בעלי בתים דהיינו שנותן המצה לחזן או לרב או לאיש אחר ואומרי' זכה בשביל כל בני העיר ואז מברך בא"ה וכו' וצונו על מצות עירוב ואומר בדין יהא שרי לנו לעיולי ולאפוקי מבתי' לחצירות ומחצירות לבתים ומחצר לחצר ומחצרו' למבואות וממבואות לחצירות לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזה ומניחין המצה בבית הכנסת (ב) וכיון דמחמת העירוב נחשבין כאלו כלן דרים שם וא"כ בע"כ צריך שיהיה העירוב מונח במקום שכל אחד יכול להביא העירוב אצלו בין השמשות וא"כ אם לא תקנו המבואות דאז אסורים לטלטל במבואות אם כן אין זה נקרא שתופי מבואות ולכן אם דרין בחצר בית הכנסת עכ"פ ב' בעלי בתי' בענין שבלא העירוב היו אסורי' לטלטל בחצר ועל ידי העירוב מותרים וא"כ הרי זה עירובי חצירות ואם לאו א"כ לא מהני העירוב כלום והמברך מברך לבטלה, דאי משום לטלטל בבית הכנסת עצמו אין צריך לערוב לא מבעי' לכלים ששבתו בתוכו דמותר כדלקמן אלא אפילו אם אחד הביא בשוגג כלים מביתו אפילו הכי מותר לטלטל בתוכו דלא נקרא בית דירה כל:

ג אם לא ערבו בחצירות אסור להוציא כלים ששבתו בבית לחצר ומחצר לבתי חצר השני אבל כלים ששבתו בחצר מותר לטלטל אפילו מחצר לחצר וכן מחצר לקרפיף שלא הוקף לדירה דכל אלו כיון דאין תשמישן תדיר לא הצריכו חכמים לעירוב ותיקון העירוב אינו רק להוציא' כלי הבית לחצר או לבתי חצר השני, ובור שבין ב' חצירות שלא ערבו אסור להכניס המים לבתים אבל מותר למלאות בכלי ששבת בחצר ולשתות שם, וכן בית הכסא שבין ב' בתים שלא ערבו שדינו ככרמלית והבית הכסא הוא רשות היחיד אסור לפנות שם דמוציא מרשות היחיד לכרמלית ומכל מקום אם שכחו ולא ערבו מותר לפנות מפני כבוד הבריות וה"ה אם שכח ולא הכין מערב שבת דבר לקנח בו או שהכין וניטל משם מותר להוציא מרשות היחיד לכרמלית לצורך קינוח:

ד אפילו ב' בתים ופיר הויז ביניהם וכ"ש ב' בעלי בתים שדרים בחצר אחד כל אחד בביתו אסורים לטלטל אם לא ערבו יחד והנכון שאחד מהם יקח פרוסת פת וכ"ש פת שלם ויהיה בו עכ"פ לא פחות מששה ביצים ולכתחלה יהיה כשיעור ח' ביצים ויתן לאיש אחד אפילו אם אינו מבני אותו חצר אבל לא על ידי בניו אם הם סמוכים על שלחנו ואם אין שם אחר יכול לזכות אפילו ע"י בניו אם הם גדולים או ע"י אשתו ויאמר להם שיזכה בככר זה בשביל כל בני החצר או בשביל כל בני העיר ואז יגביה הזוכה את הפת טפח כדי שיקנה בהגבהה זו את הלחם ובשעה שמזכה מברך ואומר כנ"ל: (ה) הא דמהני עירוב חצירות דוקא כשאין דר באותן חצר רק ישראלים אבל אם נכרי דר שם בקביעות לא מהני ערובם אלא שצריכי' גם כן לשכור מהנכרי רשותו ומותר לשכור ממנו אפילו בשבת ונותן לו בעד השכירות איזה דבר מאכל או משקה ואפילו במעט פלפלין ובפחות משוה פרוטה ויאמר לו השכר לי רשותך אבל אם אמר לו תן רשות שאוכל לטלטל בחצר ובמבוי לא מהני אלא דוקא בדרך שכירות או מכירה ואין צריך לשכור מעכו"ם ממש אלא אפילו מעבדיו ואפילו הוא מוחה ואם קנה הרשות משר העיר או מעבדיו סגי בזה ודוקא אם יש לו רשות להעמיד בבתיהם של הנכרי כליו וכלי מלחמתו וחיילותיו אבל אם אין לו רשות אזי לא מהני השכירות רק לטלטל במבואת מחצרות של ישראל שאין נכרי דר שם שהרי הדרך הוא של שר העיר אבל בחצרות שישראלים ונכרי דר בו אסור אבל אם שוכר מעבדי המלך כגון מפאליציי מהני לכל:

ו אורח נכרי אם נכנס שלא ברשות אינו אוסר לעולם ואם ברשות אם רגיל לבא אוסר מיד ואם אינו רגיל אינו אוסר אלא לאחר שלשים יום, ואם חיל של מלך נכנסים לבית ישראל אם הוא ע"פ דינא דמלכותא אוסרי' ודינו כשאר נכרים אבל אם בגזלנותא אינן אוסרים, היה הבית של ישראל והשכיר או השאיל לנכרי בית בחצרו אינו אוסר עליו דאדעתא דהכי לא השכיר לו אבל אם הבית של נכרי והשכירו לישראל לא מועיל שכירות הבית לענין שכירות העירוב שהרי לא השכיר לו רק בית מיוחד ולא רשות כל החצר (ז) אורח ישראל שנתארח בחצר אפילו שכר בית בפני עצמו ואוכל בפ"ע אם לא נתארח רק לשלשים יום וכ"ש בפחות אינו אוסר על בני החצר ולכן הסוחרים הנוספי' על ירידים ונזדמנו לשבות בעיר אם הוא מוקפת חומה ודר שם ישראל אחד בקביעות הרי כלם נקראים אורחים ובטילים לגבי בעל הבית ואינם אוסרים כלל ומותרים לטלטל בכל העיר ובכל החצרות ואפילו הרבה ישראלים שמתאכסני' בהרבה חצרות אבל אם אין שם יהודי אחד הדר שם בקביעות אם שכרו הישראלים כל אחד בית אחד בחצר אחד אוסרים זה ע"ז עד שיערבו וגם ישכירו רשות מן הנכרי' ואם דרים ב' בעלי בתים ישראלים באותו עיר אע"ג שכל אחד דר יחידי בחצרו ואין אחד אוסר על חבירו וא"כ עכ"פ האורחים אפילו שכרו בתים בחצרם ואינם אוסרי' עליהם מדין אורח מכל מקום אסורי' לטלטל בעיר אלא ע"י עירוב ושכירות מן העכו"ם שבעיר או משר העיר כדלעיל ומ"מ ירא שמים ראוי להחמיר על עצמו שאפילו כשהוא אורח הבעל הבית אוסר עליו אבל לכולא עלמא אין האורח אוסר על הבעל הבית:

ח שאר דינים אימתי צריכין לעירוב ואיזה תיקון יעשו שיהיה מותרי' לטלטל מבואר בחיבורי ח"א כלל ע"ג ע"ד:

תוכן העניינים

זכרו תורת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה