זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג
אות נה
דין מבוי וחצר:
א כל מקום שיש לו ג' מחיצות הוא רשות היחיד מה"ת ומותר לטלטל בכולו אך חכמים אסרו לטלטל בו שדומה קצת לרשות הרבים ולכן אסור לטלטל בתוכו עד שיעשה תיקון ברביעית בין חצר ובין מבוי אלא שחלקו ביניהם דחצר דתשמישו צנוע
צריך שיהיה לו סתימה יותר ממבוי:
ב ולכן מבוי סתום מג' רוחות ופרוץ מרוח ד' אם רחב פתח המבוי אין יותר מעשר אמות מעמיד לחי אחד אצל הפתח בא' מן הצדדי' דקיי"ל לחי משום מחיצה א"כ ה"ז כאלו היה לו מחיצה שלימה וה"ה אם יש פרצה בא' מן המחיצות אפילו רק ד' טפחים אם בקעו בו רבים צריך תיקון זה, וחצר שפרוצה במלואה ברוח ד' הצריכו חכמים סתימה יותר דהיינו שיעמיד ב' לחיין מב' צדדי הפתח או שיעמיד שם פס אחד רחב ד' טפחי' או שנשאר שם פס ד"ט ולפי שיש חילוקי דיני' במבוי איזה ניתר
בלחי אחד לכן כל מבואות שלנו צריך לתקן כדין חצר דהיינו או ב' לחיין מב' צדדי הפתח או פס ד' טפחים:
ב יזהר להעמיד הב' לחיין זה כנגד זה אם לא בשעת הדחק דיש להכשיר אפילו זה שלא כנגד זה (ג) הלחי הוא קנה אע"פ שאינו רק קנה דק רק צריך שיהיה גבוה י' טפחים לפחות ויהיה חזק ומהודק שלא ינוד ברוח מצויה ולא יהיה רחוק מן הכותל ג' טפחים ולא יהיה גבוה מן הקרקע ג' טפחים ואפילו לא העמיד אותו שם לשם לחי אלא שנזדמן לו מאיליו ואפילו אם היוד טפחים אינן מחוברי' יחד אלא שברי שברים כמו האבנים והקורות היוצאים מן הכתלים זה למעלה מזה ובלבד שלא יהיה בין אבן או קורה לחבירו ג' טפחים אלא דבלחי העומד מאיליו לא מהני רק אם סמכו עליו מערב שבת לשם לחי אבל לא סמכו עליו מערב שבת כגון שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת ובאים לסמוך עליו בשבת לא מהני:
ד בד"א בזמן שפתח המבוי או החצר עד עשר אמות אבל ברחב מי' אמות לא מהני לחיין ולא פס ד' טפחים עד שיעשה שם צורות הפתח אפילו קנה משהו מצד זה וקנה משהו מצה זה ואפילו זה שלא כנגד זה וקנה או חוט של פשתן על גביהן ובלבד שיהיו הקני' גבוהים עכ"פ י"ט ולא יהיו מרוחקי' מן הארץ ג' טפחים אבל מלמעלה אפילו שאינם מגיעי' עד החוט כשר רק שיהיו מכוונים ממש נגד החוט או הקנה שלמעלה ואם הרחיק אפילו כל שהוא פסול דהוי צורת הפתח שעשאה מן הצד ופסול:
ה ולפיכך אם הקני' גבוהיה וקשר החוט על ראשי הקנים סמוך לראשן בענין שבולט מן הקנים למעלה מן הקנה או החוט שעל גביהן ג"כ פסול שהרי בפתח המשקוף מונח על המזוזות ולכן צריך שיכוין שיהיה הקנה העליון מונח דוקא על הקנים או כנגדן ממש:
ו דין תיקון המבואות בעיר שיש בה מבואות הרבה זה נכנס לזה מבואר בחיבורי חיי אדם כע"א סי' ט' י' ודין מבוי או עיר שצדה אחד להר מבואר שם סי' י"ב י"ג:
ז מבוי שנשבר העירוב בשבת אם הוא מוקף חומה רק שנשבר התיקון לחלק מבואת יהודים לעצמן אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה אבל אם אינה מוקפת חומה כיון דליכא מחיצות ל"א הואיל והותרה הותרה ואותן המבואות שנשבר העירוב שלהן אסורות לטלטל במבוי ומ"מ מותרי' לטלטל בחצירות אע"ג שהעירוב חצירות מונח במבוי אחר שאין יכולין להביאן אצלן מ"מ אמרינן הואיל והותרה הותרה ומותר לומר לעכו"ם לתקן עירוב בשבת כדי שלא יבואו רבים לידי מכשול. וחצר שנפרצה בפרצ' האוסר לכרמלי' בשבת כיון שאין כאן מחיצות ל"א שבת הואיל והותרה כו':