אור ברסלב

זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג

אות נד

אות נג

דין חולה שאין בו סכנה:

א חכמים גזרו מלעשות רפואה בשבת אפילו דבר שאין בו משום מלאכה או שמוכנת מערב שבת דאם נתיר לו לעשות רפואה המוכנת מע"ש יטעו לומר שמותר לשחוק הסמנים בשבת וחייב משום טוחן ואם ימרח רטיה חייב משום ממחק:

ב מי שיש לו מיחוש בעלמא אע"פ שכואב לו הרבה אם מתחזק והולך כבריא אסור לעשות לו שום רפואה אפילו ע"י נכרי ומי שחושש בשניו ומכל מקום הולך כבריא שדרך רפואתו ליקח חומץ כיון דמוכח מלתא שעושה משום רפואה שאין דרך לשתות חומץ לכן אסור ליקח חומץ בפיו ולפלוט וה"ה יין שרף לא ישהנו בפיו ויפלוט ואפילו לשהות ואח"כ יבלע אסור ובמקו' צער גדול אפשר לסמוך ביי"ש דמותר להשהותו ולבלוע אח"כ או אפילו להפליט כיון דיי"ש הוא משקה גמור לכל לא מחזי כ"כ לרפואה וכ"ש דאסור ליתן על השן נעגעליך או שפירוטיז וסובין חמין דכ"ז מוכח שהוא לרפואה אם לא דכאיב לי' טובא שמצטער כל גופו כדלקמן וכן החושש בגרונו במיחוש שהכל יודעין שאין בו שום ספק סכנה שנוהגין לערערו במיני משקין אסור וכן אסור לרחוץ העין ביין או רוק תפל אבל אם אינו יכול לפתוח העינים מותר ללחלחן ברוק תפל שהרי אינו עושה רפואה רק לפתוח העיני' וכן מי שנגפה ידו ורגלו אסור ליתן עליו חומץ או יין אם לא שנעשה ע"י ברזל או על גב ידו או על גב רגלו דזה דינו כחולה שיש בו סכנה ומותר הכל: (ג) רטיה שנפלה ע"ג כלי או שהוחלקה ממקומה יחזירנה כיון דמלתא דלא שכיח לא גזרו ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה וחוזר ומגלה קצה השני ומקנחה ובלבד שלא יקנח הרטיה שהוא ממרח, ומכה שנתרפא נותנין עליה רטיה שאינה רפואה אלא שמשמרה שלא יסרוט בבגדיו וכן מותר להניח חתיכות בגד חדש יבש שאינו מרפה או אפילו ישנים שכבר היו על המכה אבל בגד ישן שלא היה על מכה מעולם אסור שהוא מרפא וכן מותר להניח עלים על העין או מכה לקרר אבל עלים שמרפאים אסור ומעבירין גלדי מכה וסכין אותה בשמן אבל לא בחלב מפני שנימוח:

ד חולה שחלה כל גופו או שיש לו כאב גדול ומצער כל גופו עי"ז אע"פ שהולך כנופל למשכב דמי ומותר לעשות כל רפואות ע"י עכו"ם ואפילו דברים שיש בהם מלאכה דאורייתא ולכן אם כואב לו השינים מותר להוציאו ע"י נכרי אבל ע"י ישראל אסור דהוי מלאכה דאורייתא דהחובל לרפואה חייב ומותר לומר לנכרי שיעשה לו רטיה וכ"ש להניח עליו לכתחלה ופשיטא שמותר לו לשתות כל מיני רפואות ובלבד שיעשה נכרי, ופראשקעס שקורין פולווער כגון ראבארבערע וכיוצא בו שמערבין במים נ"ל דאסור ע"י ישראל לעשות בלילתו עבה דהא י"א דבדבר שאינו בר גיבול משנתן מים חייב כדבארנו במלאכת לש ולכן יעשה נכרי:

ה ודבר שאינו אלא מדרבנן וא"א לעשות ע"י נכרי מותר ישראל לעשותו ע"י שינוי ואם א"א ע"י שינוי מותר אפילו לעשות כדרכו:

ו אם יש בו סכנת אבר לכ"ע מותר אפילו ע"י ישראל כדרכו בדבר שאין בו אלא מלאכה דרבנן ואפילו אינו חולה כלל אבל מלאכה דאורייתא אפילו יש בו סכנת אבר אסור חוץ מסכנת עין שמחללין עליו את השבת דסכנת עין הוא סכנת נפשות:

ז וכל דבר שמותר לעשו' ע"י ישראל בחולי שאב"ס נ"ל דאפילו יכול לעשות ע"י נכרי מותר וכל דבר שמותר ע"י ישראל אין חילוק אם חולה בעצמו עושה אן ישראל אחר:

ח חולה שאב"ס מותר לומר לעכו"ם לבשל אפילו דברים שאסורים משום בישולי עכו"ם ומ"מ מה שנשאר למוצאי שבת אסור אפילו לחולה עצמו ובשבת אסור לבריא:

ט צריך הישראל לזהר כשמבשל הנכרי לחולה שאב"ס שלא יתן שום דבר בקדרה וכשעושין זופף או ראסל או שותה או קאווע ומלבנין אותו עם חלמון של ביצה צריך לזהר שלא יברור ישראל החלמון (ר"ל געלכיל) מן החלבון ר"ל (ווייסיל) דהיינו כדרך שעושין נקב ומוציא החלבון או ששובר הביצה באמצע ושופך החלבון מקליפה לקליפה דזה הוי בורר אלא ישברנה ויקח החלמון דהוי בורר אוכל מפסולת לאלתר ביד וגם יזהר שלא יטרוף החלמון בכח כמו שדרך לטרוף ביצים דאסור לטרוף שום דבר כדרך שעושין בחול וגם יזהר שלא ישפוך הביצה אפילו בכלי שני כל זמן שהוא חם כ"כ שהיד סולדת בו ופשיטא לכלי ראשון דכ"ז הוי מבשל:

י אדם בריא מותר לשתות משקין אע"פ שאין דרך בריאים לשתותן ודוקא כששותן לצמאו אבל אם כוונתו לרפואה אסור אבל דבר שדרך בריאים לאכול ולשתות אע"פ שמתכוין לרפואה מותר, ומותר לאכול שרפים ר"ל זעפטליך ולגמוע ביצה חיה להנעים הקול:

יא אם מצטער מרוב מאכל ורפואתו להקיא מותר לתחוב ידו לגרונו להקיא אבל ע"י סמנים אסור וכ"ש דאסור לשתות דברים לשלשל מיעיו אם לא שהוא חולה הכולל כל הגוף דאז מותר:

יב אסור לכנוס למרחץ בשבת אפילו אם אין כוונתו להזיע רק לעמוד במקום שיכול להזיע אסור ולכן הטובלי' בשבת ואחר זה עומדים במרחץ במקום שיכולין להזיע יצא שכרם בהפסדם ונקרא עבריין, ואסור לרחוץ או אפילו לשפוך על גופו חמין אפילו שהוחמו מע"ש אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו או שאר איברי' בחמין שהוחמו מערב שבת ובלבד שלא ירחוץ רוב גופו ופשיטא שלא ירחוץ בבגד שמא יסחוט, ולכן שלא כדין עושין הנשים הטובלת בשבת במקוה של מים חמין וצריכין לזהר שלא יהיה המים רק פושרין, אפילו לרחוץ בנהר אסור לתענוג אם לא לצורך טבילת מצוה כטבילת נדה בזמנה או לקריו שלא היה לו אפשר לטבול קודם שבת, והרוחץ בנהר אפילו ידיו לבד צריך שיגנוב יפה כשעולה מן הנהר שלא ישארו מים עליו ויטלטל ד' אמות בכרמלית, הטובל בשבת מותר לקנח את עצמו בכתנת או בבגד ומותר להביא לביתו אם הוא במקום שיש ערוב ולא חיישינן שמא יסחוט מותר לשוף ידיו במורסן ונכון שלא יתן עליהם מים דהוי כלש רק שישוף כשידיו רטובת אבל במלח מכ"ש הבורית שקורין זייף אסור שהם נימוחים ודומה לריסק ב"ד ושלג במלאכת דש:

תוכן העניינים

זכרו תורת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה