זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג
אות נב
דין מוקצה:
א אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת, והטעם כדי שלא יהיה בעיניו כיום חול להגביה ולפנות כלים מבית לבית ומפינה לפינה כיון שהוא יושב בביתו ואינו עוסק במלאכה ונמצא שביטל הטעם שבא בתורה למען ינוח כנ"ל, ועוד שע"י הטלטול אפשר שיתעסק בהם מעט ויבא לידי מלאכה, ולכן אסרו לטלטל אלא כפי הצורך דהיינו אוכלי' וכתבי קודש מותר לטלטל בכל ענין וכלי שמלאכתו להיתר דהיינו שהוא עומד להשתמש בו דבר שמותר לעשות בשבת והם כל כלי מאכל וכלי משתה אע"פ שבחול מבשלין בו מ"מ ראוי להשתמש בהם ג"כ כך ושולחן ומטה ובגדים כל אלו מותר לטלטל ממקום למקום ומבית לבית אע"פ שאינו צריך עכשיו להשתמש באותו כלי וגם אין צריך למקום שהכלי עומד שם רק שירא שמא יקרה איזה נזק להכלי הן מחמת איזה חימום או קרירות או שמא יתטנף או שמא ישבר או יגנב וכדומה, כלי שמלאכתו לאיסור דהיינו שמשתמשין בו דבר שאסור לעשות בשבת כגון מכתשת וקרדום שמלאכתו לבקוע בו עצים ומנורה שמלאכתו להדליק בו נרות אע"פ שלא הדליקו עליו וכן כל כלי שעושין בו מלאכה ומיוחד רק למלאכה אסור לטלטל לצורך הכלי אפילו שמא יגנב או ישבר ואינו מותר לטלטל רק לצורך גופו דהיינו שצריך עכשיו כלי זה לעשות בו דבר שמותר לעשות בשבת דהיינו קרדום או מדוכה ורוצה לשבור בו אגוזים וכדומה אז מותר לטלטל או לצורך מקומו דהיינו שהוא צריך להשתמש במקום שהכלי עומד שם מותר לטלטל אותו ולהעמידו במקום אחר ונר של חלב או שעוה שלם מקרי כלי אך כיון שמלאכתו לאיסור אסור לטלטל רק לצורך מקומו דהיינו שמונח על השולחן או על הספסל אבל כשמניח במקום שמתיירא שמא ידרסו עליו אסור ונר שכבר כבה הוי כשברי כלי ואסור אפילו לצורך מקומו: (ב) כלי שאדם מקפיד עליו בתשמישו שמא יהיה בו פגם כגון פען מעסר וכן סכין של שחיטה וכן כלי מלאכה שמקפיד עליו האומן שלא יפגום וכן כל מיני כלים שהניח החנווני בחנות ואין דרכו להשאילם. וכן כיס המיוחד למעות וכבר הניח בו מעות וכן נייר שמייחד לכתיבה ומקפיד עליו שלא יתטנף וכיוצא בהם אסור לטלטל אפילו לצורך גופו כגון לחתוך בו לחם וכיוצא בו, או שצריך למקום הכלי אפ"ה אסור:
ג ומ"מ אם הכיס תפור בבגד מותר ללבוש הבגד דבטל לגבי הבגד אפילו יש מעות בכיס מותר לטלטל הבגד אבל אסור ללבוש שמא יצא בו לרה"ר ופשיטא דאסור להכניס ידו לתוכו:
ד דבר שאינו לא כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים ומעות ועצים ועפר וחול ועצמות הקשים שאין בהם מוח וקליפות אגוזים ונוצות וחתיכות ברזל וחתיכות זכוכית מחט שניטל עוקצה או חורה ובהמות ועופות וכיוצא בהם וזה נקרא מוקצה מחמת גופו דברי' הללו אסורי' לטלטל לעולם בלא היתר רק כשירצה להשתמש בהם בשבת יש מהם שצריכי' תיקון מע"ש ויש מהם דסגי במחשבה ודברי' הללו הם ארוכי' וצריך ללמוד בחיבורי חיי אדם בדין מוקצה:
ה עוד יש מוקצה מחמת מצוה כגון מותר שמן הנר שדלוק בשבת או המטפטף ועצי סוכה והסכך והרוצה לשמור עצמו ואוהב נפשו לאור באור החיים ילמוד דינים אלו בספרי ואז יבין חיך לעבוד ה' ולא יכשל:
ו עוד יש מוקצה מחמת איסור מלאכה כגון פירות שנתלשו בשבת וכן דגים שניצדו בשבת וחלב שנחלב בשבת וגבינה שנולדה בשבת כל זה אסור לטלטל בשבת:
ז המכבדות של ענפי' שקורין בעזים שמכבדין בו הבית הוא מוקצה ואסור לטלטלו רק שהגוי בעצמו יקח ואפילו ליקח ממנו ענף להכות הקטן אסור: (ח) אם אחד מדברים המוקצים מונח על כלי אפילו כלי שמלאכתו להיתר אם הניח עליו בכוונה שיהיה מונח עליו כל השבת והיה מונח עליו בין השמשות אע"פ שנזדמן שניטל דבר המוקצה מן הכלי ע"י נכרי וכדומ' אעפ"כ אסור לטלטל הכלי כיון שהיה מוקצה בין השמשות נעשה הכלי בסים לדבר האסור אבל אם היה בדעתו שלא יהיה מונח שם כל השבת ועכשיו צריך לכלי ההיתר והוא צורך גדול מותר לנער האיסור מן הכלי אבל אסור ליטלו בידים וה"ה אם שכח מוקצה על איזה כלי ולא הניח בכוונה מותר לנער המוקצה מעליו ולכן כשמונח על השולחן קליפי אגוזים אסור ליטלן בידים ולזורתן אלא יקח המפה מן השולחן ויזרקם או שינער מן השולחן: (ט) בסיס לאיסור ולהיתר כגון שיש קעסטיל וכיוצא בו שמונח בתוכו מעות וגם אוכלין או כלים אם האיסור חשוב עליו יותר אסור לטלטלו ואם ההיתר חשוב עליו יותר מותר לטלטלו:
י אסור לבטל כלי מהיכנו ולכן אסור ליתן כלי בשבת שיפול המוקצה לתוכו שע"י שיפול המוקצה לתוכו יהיה אסור לטלטל הכלי, ולפיכך אסור ליתן כלי תחת התרנגולת שיפול הביצה לתוכו אבל מותר לכפות כלי על המוקצה וכן לכפות סל לפני אפרוחים ומ"מ כל זמן שהאפרוחים עליו אסור לטלטל הסל:
יא כשמטלטל המוקצה לצורך גופו או מקומו כל זמן שעודו בידו מותר לטלטלו ולהניחו באיזו מקום שירצה ולכן אם שכח מעות בבגדו מותר לילך למקום המשתמר ולנער משם המעות:
יב טלטול מן הצד אם הוא לצורך דבר המותר כגון שהטמין פירות בנוצות וכיוצא בו אם מקצתן מגולין או שיכול לתחוב בו סכין ולהוציאו אע"ג דעי"ז נופל המוקצה מותר אבל לצורך דבר המוקצה אף זה אסור, ולפיכך מה שנוהגין בכפרים שהנכרי מניח המעות על השולחן והישראל מגררו בסכין עד שיפול לתיבה או שמקבל המעות ע"י כלי או בגד כל זה אסור ומ"מ אם אינו מטלטל כלל בידיו רק בגופו או ברגליו דזה גרע מטלטול מן הצד יש מתירין ולפ"ז אם נר של חלב מונח בארץ מותר לדחפו ברגלו ויש אוסרין גם בזה וכן אם הסוכה מנטף מגשמים אסור להכות בידו על הסכך אבל מותר להכו' עליו במקלות דהוי טלטול מן הצד:
יג כל דבר מטונף כגון צואה בין של אדם או של בהמות ועופות אם הם במקום דריסת בני אדם שמתיירא שיטנף בהם או שמאוס עליו מותר להוציאם אפילו בלא כלי ואם הוציאו בכלי כ"ז שהוא בידו מומר להחזירו כדין כל מוקצה ולאחר שהניחו מידו אסור לטלטלו אא"כ נותן לתוכו מים ויהיו המים ראוין לבהמה דאז מותר לטלטל הכלי אגב המים אבל בשביל שלא יטנפו בו תינוקות אסור להוציאו אפילו בכלי אלא יכפה עליו כלי ומ"מ אם הכלי מלא וא"א לפנות עליו מותר להוציאו לאשפה ולהחזירו משום כבוד הבריות: (יד) סחורה שירדו עליו גשמים בשבת אם אפשר להוציאן או לכסותן ע"י גוי מותר ואם לאו מותר לישראל לכסותן אבל אסור לטלטלן ולהוציאן כיון שאפשר להצילן ע"י כיסוי או להוציאן ע"י גוי וא"כ אינו בהול כ"כ אבל היזק שבא פתאום על אדם כגון דליקה או שמתיירא מגנבים וכיוצא בו מותר לטלטל אפילו מעות ויש אומרים שיטלטל אותם דוקא על ידי ככר או שאר דבר:
טו מת בשבת אסור להגביה אפילו על ידי ככר ותינוק במקום שאין לחוש שיסריח אלא ישמטו הכרים מתחתיו ופשיטא דאסור להעצים עיניו או ליישר איבריו ואם הוא מטונף או מאוס בעיני רואיו מותר לטלטלו ע"י ככר ותינק או ע"י כסותו ולרחצו בידים במים אבל לא ע"י מפה שמא יסחוט: