אור ברסלב

זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג

אות מח

אות מז

דין אמירה לעכו"ם:

א כל דבר שאסור לעשות אסור לומר לעכו"ם לעשות ואפילו לומר לו קודם שבת שיעשהו בשבת וכן אפילו לרמוז לו בידיו או

שיאמר בלשון שיבין

שיעשה זאת כגון הרוצה שיסיר הפחם מן הנר שקורין שנוצין לא יאמר קנח חוטמך וכיוצא בו, כ"ש בלשון ציווי אסור אבל מותר לומר לו שלא בלשון ציווי כגון שיאמר חושך בבית וכן כשמביאין לו אגרת חתומה מותר לומר אינו יכול לקרות וכן מותר לומר לו אחר שבת למה לא הסרת הפחם וכן למה לא כבית הנר כדי שיבין שלשבת הבאה יכבה הנר וכן מותר לומר לו למה לא הרבית נרות כדי כשיראה בשבת הבאה שצריכים לנרות יותר ידליק אבל אסור לומר לו למה לא הדלקת הנר במקום חושך שהרי אפילו

כשהדליק מעצמו אסור להנות ממנו דדוקא כשיש נר דולק כבר אלא שהנכרי מוסיף עוד נר מותר להנות ממנו:

ב מותר לומר לו שיטול נר דלוק ולילך עמו למקום אחר שאין זה אלא טלטול וכן בארצות הקרות מותר לומר להחם הבית דהכל חולין הן אצל הצינה אבל אם אינו קר רק מחמת תענוג אסור:

ג סחורה הנפסדת בשבת ע"י גשמים או ד"א או שנתרועע חביות משקין ותלך לאיבוד מותר לקרוא לנכרי אע"פ שיודע שהנכרי יתקן ויעשה מלאכה דאורייתא ובלבד שלא יאמר לו ומלאכה דרבנן כגון לטלטל מוקצה או לכסו' וכיוצא בו

מותר אפילו לצות לנכרי לעשות במקום הפסד גדול או לצורך מצוה דהוי שבות דשבות שהרי אמירה לנכרי ג"כ אינו אסור אלא משום שבות וגדולה מזו התירו במקום הפסד שאם א"א ע"ג נכרי מותר הישראל לעשות מלאכה דרבנן בצנעה ע"י שינוי:

ד ונכרי שהקנה סחורה מישראל בע"ש ובא ללקחה בשבת אסור להניחו להוציא אפילו במקום שיש עירוב משום חשד שיחשדוהו שמכר בשבת אם לא לצורך גדול:

ה אסור לומר לו שילך בשבת חוץ לתחום לקרוא לקרובי המת שיבואו להפסידו אבל אם החולה מבקש שיקראו קרוביו מותר:

ו אם נפסק העירוב בשבת מותר לומר לנכרי לתקנו שלא יבואו רבים לידי מכשול:

תוכן העניינים

זכרו תורת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה