זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג
אות מז
דין דברים שאסור לדבר:
א ודבר דבר, ר"ל שתכבד השבת בדיבורך שלא יהיה דיבורך בשבת כמו בחול ובזהר מחמיר מאוד שלא לדבר בשבת רק מה שצריך לו ומה שצריך לדבר מותר לדבר אף בלשון חול אבל מה שאינו צריך לא יועיל מה שידבר בלה"ק ואסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או סחור' פלוני אקנה למחר גדולי הפוסקים אוסרים ללמוד בשבת אפילו ספרי חכמות ואינו מותר ללמוד רק דברי תורה ומ"מ מי שיש לו חוב אצל נכרי ונודע לו בשבת שילך מן העיר ואפשר שלא ישוב מותר לילך בשבת לקבול עליו להמושל כיון שהוא הפסד ברור וכן בכל מקום פסידא מותר לדבר צרכיו:
ב ודוקא דיבור אסור אבל הרהור מותר לפיכך מותר לומר לחבירו או לנכרי הנראה וטוב בעיניך שתוכל לעמוד עמי לערב אעפ"י שמתוך כך מבין שצריך לו לערב לשוכרו דאינו אלא כהרהור אבל לא יאמר לו היה נכון עמי לערב דזה דבור ממש וכן מותר לומר לחבירו לעיר פלוני אני הולך למחר בא עמי שהרי יש למצוא היתר בשבת אם היה שם
מחיצה אבל לא יאמר אני נוסע למחר שהרי א"א למצוא היתר ליסע בשבת וכן מותר לומר לחבירו שילך לאיזה מקום להביא לו משם דבר שאינו מוקצה שהרי יש למצוא היתר בשבת שיביאנו אם היה שם מחיצות:
ג אסור לקרות בשטרי הדיוטות דהיינו שטרי חובות וחשבונות ואפילו לעיין בהם אסור, וכן באגרת שכתוב בו עסקי משא ומתן אסור לקרות בו: