אור ברסלב

זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג

אות מה

אות מד

מדין שביתת בהמתו:

א כשם שמצוה האדם שלא לעשות מלאכה כך מצווה על שביתת בהמתו כדכתיב למען ינוח שורך כו' לפיכך אסור להניח לבהמתו שתוציא איזה משא ואפילו

מה שהוא על גופה אם אינה לשמירתה אבל מה שצריך לשמירתה זה הוי כמלבושה אבל מה שהוא לשמירה יתירה אסור ולכן מותר הסוס לצאת ברסן שקורין צוים או בסלייקעס שעל צווארן שזה צריך לסוס לתפסו אם ימרוד אבל בשניהם אסור דהוי נטירות יתירה אבל פרה או שור לא תצא בחבל שבצווארה לפי שאינה צריכה שימור אבל עגלים מותרי' לפי שהם מורדי' בקל:

ב האוכף שקורין זאטיל וכן האמעט אסור ליתן עליו אפילו בחצר משום מראית עין שיחשדו שרוצה לרכוב עליו או ליתן עליו משא וכן אסור לצאת בזוג שקשור ברסן ואפילו בחצר דמשמיע קול אא"כ פקק העינבל ומותר נמשוך הסוס בחבל שברסן רק שאם היה ארוך יכרוך אותו סביב הצואר בכדי שלא יצא מידו טפח שנראה שנושא החבל כש"ד כל דבר שהוא לשמירה שלא יברח בין סוס או שאר בעלי חיים ובין עוף מותר אבל מה שאינו לשמירה אלא לנוי או משום סימן כמו שעושין לתרנגולים או מה שקושרין בפי העגל והעיזים כדי שלא תניק אסור לצאת בו, ואם משרתו נכרי רוכב בשבת על הבהמה להשקותה א"צ למחות שהחי נושא את עצמו אבל אם נותן בגדו עליו או שאר דבר אסור:

ג מותר למסור בהמתו לרועה אע"פ שמוליך אותה חוץ לתחום אבל אסור לומר לו שיוליכנה חוץ לתחום ואם מוליך שוורים למקום אחר אם מוסר לו בערב שבת מותר אבל בשבת חסור כיון שיודע בודאי שיוליכנה חוץ לתחום: (ד) אסור להשאיל או להשכיר בהמתו לעכו"ם אם יודע שיעשה בו מלאכה בשבת אא"כ מתנה עמו שיחזרנו קודם שבת ואם העכו"ם אינו מחזור לו והוא אנוס יפקירנה אפילו בינו לבין עצמו ואם הישראל שכר בהמה מעכו"ם מצוה ג"כ על שביתת' דשכירות ספק אם נקנה לו אבל מותר לחזור להשכירה לעכו"ם ממ"נ אבל אם שכר עכו"ם עם בהמות שיוליך סחורתו למקום פלוני והעכו"ם חייב במזונותיהם ובאחריותם אינו מצוה כלל וכבר כתבנו לעיל דין מי שהחשיך לו בדרך בדיני' השייכים לערב שבת:

ה אע"ג דלאדם אסור לעשות רפואה בשבת כדלקמן אבל לבהמה מותר כיון דאינו בהול כל כך לא גזרינן שמא ישחוק. ולכן מותר להעמידנה במים ולסוך מכתה בשמן וכן מותר להקיזה דם ע"י עכו"ם אם היא חולה אבל אם היא בריאה רק כדי שתאכל בטוב שקורין פראווען אסור:

ו אסור ליתן מים על גבי סובין ומורסנין דכיון דלאו בר גיבול הוא י"א דתיכף כשנתן המים חייב כדלעיל במלאכת לש אם לא בשעת הדחק מותר ע"י עכו"ם אבל ע"י ישראל אסור ואם אי אפשר ע"י עכו"ם אם כבר נתן מים מערב שבת אזי מותר להוליך בכף או במקל שאינו מוקצה ויוליכנה שתי וערב ויערה מכלי אל כלי עד שיתערב אבל לגבל בשבת הוא מלאכה מה"ת כדלעיל במלאכת לש:

ז אסור לחתוך תבן דק דק שקורין סיעצקע ואפילו ע"י גוי אסור דהוי כטוחן ומכל מקום אם עשה מותר ליתן לבהמה, ומותר להעמיד בהמה על עשבים מחוברי' שתאכל דלא אסרה תורה רק שלא לעשות מלאכה בבהמה מפני שיש לה צער אבל זה אדרבא נייח הוא לה אבל אם קצר עכו"ם עשבי' בשבת אסור להעמיד בהמה על גבי העשבי' ממש שתאכל דגזרינן שמא יטול בידו ויתן לה נמצא שטלטל מוקצה אבל מותר לעמוד בפניה שלא תוכל לנטות ותלך לשם ותאכל ממילא וכן מותר לומר לגוי שיתן העשבי' שקצר לבהמה ואם קצר בשביל ישראל אם הבהמה יכולה לילד לשם ולאכול מותר לומר לו שיתן לבהמתו אם אין לה מה לאכול ובשעת הדחק שאין לבהמה שום דבר לאכול מותר לומר לגוי לקצור עשבי' משום צער בעלי חיים וכן מותר לומר לנכרי לחלוב בהמתו משום צער בעלי חיים רק שהחלב אסור לטלטל בו ביום משום מוקצה וכן להמרות האווזות שאינן יכולים לאכול מעצמם אי ליכא נכרי או קטן והכל משום צער בעלי חיים ולכן אינו מותר רק פעם אחד ביום: (ח) אם נפלה לגומא שבחצר מותר להוציאה אפילו ע"י ישראל דאין כאן אלא איסור מוקצה אבל אם הגומא ברשות הרבים מותר ע"י גוי:

ט אם נותן שבולת שועל או שאר מיני דגן לבהמה לא ימדוד במדה אלא משער באומד דעתו וצריך ליזהר מאוד שאם נוטל בכברה שלא יכבור שיפול המוץ דהוא מלאכה דאורייתא מרקד אבל כשאינו כובר בכוונה אע"פ שנוטל בכברה והמוץ נופל דרך נקבי הכברה כיון שאין מתכוין לכך מותר כדלעיל במלאכת מרקד:

תוכן העניינים

זכרו תורת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה