אור ברסלב

זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג

אות מד

זכרו תורת

לט המוציא:

המוציא ד' רשויות לשבת, רשות הרבים, רשות היחיד, כרמלית, מקום פטור: (א) איזה ר"ה מקום שהוא רחב ט"ז אמה על ט"ז אמה כשווקיםשבעיירות ואפילו יש חומה לעיר אם השערים מכוונים זה כנגד זה ואין הדלתות ננעלות בלילה וגם כל המבואות הפתוחין לשוק זה כלם נקראים ר"ה אע"פ שמתקצרי' אח"כ וכן הדרכי' שעוברי' בהן מעיר לעיר ורחבן ט"ז אמה, ואויר ר"ה אינו רק עד י' טפחים אבל למעלה מי"ט הוי מקום פטור אבל אם נעץ קנה בארץ ובראשו כלי שגבוה י"ט ורחב ד"ט אע"פ שתחתיו ר"ה מ"מ הכלי הוא רה"י וי"א דבזמן הזה אין לנו ר"ה דבעינן דוקא דומיא דדגלי מדבר שהיו ששים רבוא בוקעין בו:

ב ואיזהו רה"י כל דבר שגבוה מן הארץ י' טפחי' ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים אפילו הוא כלי כגון עגלה וכיוצא בו הוי רה"י וכן תל או קורה ברה"ר גבוה י"ט ורחב ד"ט אע"ג דלמטה היא ר"ה למעלה הוי רה"י, וכן בור שהוא עמוק י"ט ורחב ד"ט הוי הבור רה"י. וכן דבר שמוקף מחיצות גבוהות י' טפחים וביניהן ד"ט על ד"ט ה"ז רה"י

ואפילו ע"ג

המחיצות אע"ג שהמחיצה עצמה אין בה רחב ד"ט ואויר רה"י עולה עד לרקיע:

ג איזהו כרמלית מקום שאינו הילוך לרבי' כגון הימים והנהרות והיערות אם אין דרך רבים עובר' בתוכה ודבר המוקף מחיצות ד' על ד' ואין בגובה המחיצות י"ט וגומה שאינה עמוק' י"ט וכלי המחובר לקרקע או עמוד או תל ברה"ר והם גבוהים יותר מג"ט ופחות מי"ט והם רחבים ד"ט, ואויר כרמלית אינו רק עד י"ט אבל מי"ט ולמעלה דינו כמקום פטור ובימים ונהרות מודדין משפת המים ולמעלה ולא מקרקעות המים:

ד מקום פטור הוא דבר שאין בו ד"ט אורך על ד"ט רוחב וגבוה יותר

מג"ט אפילו עד לרקיע וכן חריץ שהוא רחב בפחות מד"ט על ד"ט ועמוק יותר מג"ט, כללו של דבר רה"ר הוא מקום מעבר לרבים ורחב ט"ז אמה ודוקא עד י"ט הוי אויר רה"ר אבל למעלה מי"ט ה"ז אויר מקום פטור, ורה"י ורה"י הוא דוקא דבר שגבהה י"ט לפחות והוא רוחב ד' על ד' לפחות ואז נקרא רה"י אפילו עד לרקיע וכרמלית הוא ג"כ רחב לפחות ד' טפחים על ד"ט רק שאין גובהה י"ט וגובהה לא פחות מג"ט, ואויר כרמלית אינו רק עד י"ט כמו אויר ר"ה דאינו עולה יותר מי"ט, ומקום פטור הוא דוקא כשאינו רחב ד"ט על ד"ט ואז בין שהוא גבוהה עד לרקיע או שאינו גבוהה רק ג"ט הוי מקום פטור אבל בפחות מג"ט בטל לגבי קרקע, ואינו נקרא מקום פטור אא"כ עומד ברה"ר אבל כשהוא בכרמלית או בין רה"י או בין רה"ר לכרמלית כיון שגם כרמלית אינו רשות חשוב מה"ת לפיכך אמרינן מצא מין את מינו ובטל לגבי כרמלית ודינו ממש ככרמלית:

ה המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או מכניס מרה"ר לרה"י בין על ידי הליכה או שהושיט או שזרק חייב, ולכרמלית פטור אבל אסור, ולמקום פטור מותר לכתחלה (ו) בור ברה"ר עמוק י"ט ורחב ד"ט נמצא הבור הוא רה"י, אסור להוציא הדלי עם מים לרה"ר ואפילו אם יש מחיצה לבור שהוא גבוה י"ט, נכון לזהר שלא יעמוד הדלי על המחיצה אע"ג דהמחיצה הוא רה"י וא"כ עדיין עומד ברה"י, דחיישינן שמא יוציא אותו לחוץ דהיא רה"ר אם לא במקום צורך גדול אבל חם אין לה מחיצה גבוה י"ט אסור דתיכף מוציא מרה"י לרה"ר, וכן עגלה שעומד ברה"ר והוא גבוה י' ברוחב ד"ט כמו הבריקעס בלא הגלגלי' הוי רה"י גמור ואסור להוציא ממנו לרה"ר והן להיפך וכן אפילו להכניס ראשו לתוך העגלה ולשתות שם יין שרף או שאר דכר יש לזהר כמו בבור דלעיל:

ז יש מקומות שלפני הבתים עושין גגין על פתח חנותם ועומד על עמודים שקורין פיר לייב אסור להוציא מן הבתים לתחת הגגין וכן להכניס משם לבתים אא"כ יעשה תיקון שיעמדו קנים גם לצד הבתים מב' צדדים ויהיה לזה צורת הפתח ואם הוא לפני ב' בתים צריכים גם עירובי חצירות (ח) אסקופה שלפני הבתים אם גבוהיה י' ורחב ד' דינן כרה"י ומותר להוציא מן הבית לתוכו אבל לא ממנו לרה"ר אבל אם אינו גבוה י"ט ורחב ד' הוי כרמלית ואסור להוציא מן הבית לתוכו וכן ממנו לבית וכן ממנו לרה"ר או מרה"ר לתוכו אסור ואפילו באסקופה שעומד בין המזוזות של הפתח אסור ולכן צריך לזהר כשהבית נעול והנכרי מביא המפתח שיפתח הנכרי את הפתח, ואם המפתח מונח בפנים אסור להכניס ידו ולהוציא המפתח לחוץ: (ט) הגאנקעס הסמוכים לקרעצמס אסור להכניס ולהוציא רק ע"פ תלמיד חכם היודע לעשות צורת הפתח כדין וכן אסור ליטול ידיו מהמים העומד שם על הקורה שתחת הגאנעק שבין ר"ה והגאנעק אם לא ע"פ ת"ח היודע לתקן כדין, ועיין בחיבורי חיי אדם כלל נ"ג סי' י"ג:

י היה עומד בביתו ובידו חפץ ונתגלגל מידו וקצה השני עדיין בידו אם נפל עד פחות מי"ט לארץ ומונח שם על איזה דבר אסור להחזירו גזרה שמא יפול כולו ולא יהיה אגודו בידו ואז הוא מונח ברה"ר אבל אם לא נח אלא תלוי באויר מותר להחזירו:

יא לא יעמוד ברה"י וישתין ברה"ר וכן להיפך וכן לא ירוק וכן לא ילך ברה"ר או מרה"י לרה"ר ורוקו בפיו אם כבר תלשו והפכו בפיו ממקום למקום:

יב המעביר ד' אמות ברה"ר חייב ובכרמלי' אסור מדרבנן אבל פחות מד"א מותר:

יג אחד המוציא מרה"י לרה"ר או המכניס או מעביר ד' אמות ברה"ר אינו חייב עד שיעש' עקירה והנחה דהיינו שיעקור מרה"י ויניח ברה"ר או שיתן ביד אחד העומד שם אבל אם עשה עקירה ולא הניח כגון שעקר כלי והושיט לרה"ר וזה שעומד בחוץ לקח מידו אינו חייב אבל עכ"פ אסור מדרבנן ולכן מה שמקילין להביא דבר מאכל או כיוצא בו ע"י נכרי צריך לזהר שלא יתן הכלי ליד הנכרי דאז עושה עקירה אלא יקח הנכרי מן השלחן וכיוצא בו וכן כשמביא נכרי איזה דבר לא יקח אותו הישראל מידו דאז עושה הישראל הנחה אלא יניחנה הנכרי על השולחן כדי שיעשה הנכרי הנחה, ולכן במקום שאסור לטלטל ומלין תינוק בבה"כ צריכין לזהר שנכרי יוציא התינוק מן הבית ולא יתנו התינוק לידו אלא הנכרי יקח מעצמו ויוציא לחוץ ואז יניח הנכרי ליד ישראלית ואז יתן אחד לחבירו וחבירו לחבירו ובלבד שיזהרו שלא ישא אחד את התינוק ד' אמות דהוי מעביר ד' אמות ברה"ר אלא דוקא בפחות פחות מד' אמות וכשיגיע סמוך לבהכ"נ יחזור העכו"ם ויקח התינוק מיד הישראל אבל לא יתן הישראל לידו והנכרי יכניס התינוק לבהכ"נ ויניח על הספסל ואזי יקח הישראל וכן בשעה שמחזירו, וכן כשנכרי מביא איגרת או כל דבר יזהר הישראל שלא יקח מידו אלא יניחנו העכו"ם על השלחן:

יד עוד יש רשות אחד הנקרא קרפף שלא הוקף לדירה כגון המחיצות שלא נעשו לדור בתוכו אלא לשמור מה שבתוכן כגון ההיקף שעושין סביב השדות והגינות ואם יש בהיקף זה אורך יותר מבית סאתים שהיא ע' אמה וב' שלישים על רוחב ע' אמה וב' שלישי' ואפילו אינו מרובע דינו ככרמלית ואסור להוציא ממנה לרה"י ולרה"ר ואסור לטלטל בתוכו אלא בד' אמות כיון דגדול כ"כ מיחליף ברה"ר ולפיכך הכפרים שבמדינות פרייסטן אע"ג שעושין מחיצות מב' צדדין וכמו פתחים לשער אסור לטלטל בתוכו דלא הוקף לדירה, ואם הוא רק בית סאתים וכ"ש בפחות אע"ג שלא הוקף לדירה מותר לטלטל בכולו ומ"מ אסור להוציא כלי בית לתוכו אפילו כששניהם של אדם אחד אע"ג דבחצר מותר זה גרע מחצר ודוקא כלים ששבתו בבית אסור אבל כלים ששבתו בחצר מותר לטלטל בקרפף זה וכן להיפך דמ"מ שוה בזה לחצר דגם חצר אין תשמישו כ"כ בקבוע:

טו ולפיכך מי שיש לו גן סמוך לביתו אם נטועין בו אילנות והיא מוקף לדירה דינו כחצר ממש דמטלטלין ממנו לבית ומבית לגן דאילנות אין מבטלין דירה שכן דרך בני אדם ללון בין אילנות אבל אם יש בו זרעים וירקות אפילו זרע בחצר דינו כקרפוף דזרעים מבטלין דירה ואסור להוציא מן הבית בתזכו וכן להיפך (ועיין דינים אלו שמבוארי' היטב בחיבורי חיי אדם כלל נ"א):

טז קיי"ל אדם חי נושא את עצמו ולפיכך המוציא אדם חי מרה"י לרה"ר פטור אע"ג שלבוש במלבושים דהם בטילים לגבי האדם מ"מ זה דוקא באדם גדול שיכול לילך אבל קטן דאינו יכול לילך או גדול אלא שהוא חולה או כפות חייב ולפיכך אסור לשאת קטן ברה"ר אלא אם הוא גדול כ"כ שהוא הולך ברגליו מותר לאחוז אותו בידו והוא ילך ולא גזרינן שמא יגביה אותו ודוקא אדם חי נושא את עצמו אבל בהמה או עוף חייב:

יז שכח והוציא איזה דבר בשבת אם הוא במקום המשתמר אסור להביאו לביתו ואם מתיירא שלא יגנבו אם אפשר ע"י גוי יאמר לגוי שיביאנו ואם א"א אזי מותר לטלטל בפחות פחות מד' אמות וכמו שכתבתי לעיל סימן י"ג ועכ"פ אסור להכניסו לבית שהרי מכניס מרה"ר לרה"י (יח) היה בדרך ויש לו מעות בכיסו אם יכול להפקידן או להצניען אסור להחזיקן בכיסו אפילו

במקום דמותר לטלטל ואפילו שירצה לישב בביתו תמיד שהרי הם מוקצה ואם א"א ויתפרנו בבגדו והמקום שאין עירוב צריך לזהר שישב כל השבת בביתו אך אם מתיירא שאם ע"י שישב בביתו כל היום יכירו שיש לו מעות ויגזלו ממנו מותר לצאת לחוץ דכיון שהם תפורין בבגדו אין בו איסור הוצאה מן התורה דאין דרך להוציא כך ובמקום סכנה מותר:

יט ואם מחפשין אחר סחורותיו ומעותיו לגזלם אפילו אינם תפורין מותר להוציאם לרה"ר שלנו במקום סכנת ממון, אם אי אפשר ע"י נכרי דאם לא נתיר לו יבא לתפור גומו' להטמינם וזה אסור מה"ת כדלעיל במלאכת בונה ואם אפשר יעשה בדרך זה שלא יעשה אדם אחד עקירה והנחה דהיינו שאחד יעמוד בחוץ וזה שמבפנים יושיט לחוץ וזה שמבחוץ יקח מידו ונמצא שהפנימי לא עשה רק עקירה וזה שמבחוץ לא עשה רק הנחה ואח"כ ילך גם הוא לחוץ ויעבירנה פחות פחות מד' אמות שזה יתן לזה וזה לזה כדלעיל סי' י"ג או שיזרקנה לחוץ דרך כתיפיו מאחוריו דהוי הוצאה שלא כדרכה: (כ) ואם הסחורה בתיבה אזי יוציא מקצתה לרה"ר ולא יוציאנ' כולה בבת אחת ואז לאחר שתנוח שם רגע יחזור ויוציא כולו ובלבד שלא יגרור דזה הוי דרך הוצאה אלא יניח מעט. או שיקשור ברנליו, או אם הוא דבר קטן יניח במנעליו שכל זה הוי שלא כדרך הוצאה ובמקום פחד פתאום במקום שיש לחוש שיבא לידי איסור דאורייתא התירו כל זה אבל אם מצא מציאה בשבת שאינו בהול כ"כ כ"ז אסור וברוך הגבר אשר יבטח בה':

כא אסור לשאת זייגער שהרי אינו מלבוש כלל והמוציא חייב ואסור לצאת עם שפאקילין שקורין ברילין ואפילו כשמניחי' על החוטם ואפילו אם הם בכסף, והנשים צריכות לזהר שלא לצאת במוך שנותנים באותו מקום להציל שלא תטנף מדם נדה אלא כשהוא דרך מלבוש, כשהגשמי' יורדי' אסור ליתן פאטשיילע על ראשיהם להציל מגשמי' אא"כ מתעטפי' בו בדרך עיטוף, וכן מה שהאנשים נותני' פאטשיילע על הכובע בעת ירידת גשמי' אסור דמה שהוא רק להציל מטינוף הוי משא:

כב החיגר או שא"א לו לילך כלל בלא מקל מותר לילך במקל אבל אם אינו רק להשען עליו אסור שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר ואפילו במקום שיש עירוב אם לא צריך הרבה אסור משום דהוי דרך חול, (כג) מי שיש לו מכה לצאת עם הרטי' וגם עם הסמרטוטין המונחי' עליו דבטילין לרטי' שלא יפול אבל אסור לכרוך על הרטי' דבר חשוב כגון פאטשיילע וכיוצא בו דזה לא בטל גבי רטי':

כד מותר לצאת בטלית בדריך עיטוף אבל שלא בדרך עיטוף אסור: (כה) במקום שנוהגין לילך באונטער גארטיל להתנאות אין למחות בידם אבל אסור לכרוך פאטשיילע על החגורה ולקשור שהרי נראה שמערי' להוציא אלא או יכרכנו על המכנסיים או תחת הזופיצא בענין שיהיה בגד מפסיק בין הפאטשיילע ובין החגורה והכורכי' על הצואר שנראה לכל שכוונתו רק להוציא אסור חלא יכרוך על הצואר כמו האלזטוך בדרך לבישה:

כו כשיש לו ציצית פסולה בטלית או בבגד אסור לצאת בו שאפילו הציצית הנשארי' חשובי' משא כיון שדעתו להשלי' ולעשות ציצית כשרי' וכן כל דבר שדעתו להשלי' כגון אם נפסק הרצועות שקורין קאסניק מצד אחד של הבגד וכן קרש אפילו של ברזל מצד אחד כיון שדעתו להשלים הרי זה שנשאר הוי משאו ואם הם דברים חשובים כגון קאניק כל משי או קרס של כסף כיון שהוא דבר חשוב לא בטל לגבי הבגד ולכן אפילו אין דעתו להשלים אסור: (כז) כל דבר המחובר לבגד ה"ז בטל בבגד, ולכן מותר לצאת בכיסין התפורי' בבגד וכן בקאפטיר שתלוי באפעצנע שמכסה על ראשו בשעת הגשמים ודוק' דבר שדרכו בכך אבל אסור לתפור פאטשיילא בבגדו ולצאת בו דידוע דבזמה"ז אין דרך בכך ולא בטל לבגד ואפילו לתפרו בחגורה לא מהני אם יהיה תלוי בצדו אח"כ קושרו בקשר של קיימא מערב שבת או תופר וחוגר בו דהוי כחגורה ארוכה:

תוכן העניינים

זכרו תורת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה