אור ברסלב

זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג

אות מא

אות מ

לד לה לו הבונה והסותר ומכה בפטיש:

א הבונה או סוחר בנין קבוע חייב ולכן גזרו חכמים ואסרו אפילו בנין עראי דהיינו לתלות סדין או להעמיד פאראוואן אם המחיצה הוא בא להתיר איזה דבר שהיה אסור בלא זה כגון מי שאין לו סוכה רק שעושה מסדיני' וכיוצא בו אסור דאם כורך במשיחה מלמעלה ומלמטה עושה מחיצה ואם אינו כורך גם מלמטה באופן שאינו יכול לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה כלל ואינה מועיל כלום לסוכה וכן כשיש ספרים בבית או בפני הנר וצריך לעשות מחיצה כדי להתיר התשמיש אסור לעשות בשבת אא"כ היה הפארוואן כבר נמשך קצת מע"ש אפילו רק טפח ואז מותר למשכו בשבת דהוי רק תוס' על בנין ארעי דמותר וכן אסור לתלות ווילון בפני הפתח או החלון אם כורך מלמטה ומלמעלה אבל אם אינו כורך מלמטה מותר דזה לא מקרי מחיצה כלל דכל שאינו יכול לעמוד בפני הרוח מצויה אינו מחיצה כלל ואינו מועיל כלום:

ב אם יש חלון או חור בכותל מותר לסתום אותו בדבר שאין דרך לבטלו שם כגון בבגד אבל בדבר שדרך לבטל ולהניח שם אסור דהוי כמוסיף על הבנין:

ג נגר שנועלין כמו שעושין חור בכותל אצל הדלת ותוחבין שם חתי' עץ אם לא הכינו לכך מע"ש על ידי מעשה אסור אסי' לטלטל מטעם מוקצה ואם הכינו לכך ונועל בו תמיד אפ"ה יש להסתפק דאפשר דאפ"ה אסור אא"כ קשור בדלת ואם הוא כלי גמור נועלין בו אפילו אינו קשור:

ד חלונות ודלתות הבית אפילו אם תלויה על צירין שקורין זאוויעספס הנוטלם או מחזירם חייב משום בונה או סותר ואפילו ע"י גוי אסור וכ"ש החלונות הקבועים בבית בלא צירים דחייב:

ה החופר גומא בין בקרקע או אפילו בעפר וחול התלושין או באשפה אם צריך למקום הגומא ה"ז חייב משום בונה ולכן המטמינים מעות או סחורה כשמפחדין שלא יגזלו מהם חייב שהרי צריך לגומא:

ו ואם יש גומא בבית ומלאו עפר הוי בונה ולכן אסור לכבד הבית שמא ישווה גומות

ואפילו מרוצף בקרשי' או אבנים דלא פלוג רבנן אלא יכבד ע"י שינוי בכנף אווז או בבגד או ע"י גוי:

ז אסור להוציא לפתות הטמונים בקרקע הבית שהרי יעשה גומות וגזרינן שמא יסתום הגומא אבל אם טמוני' בחול ועפר התלושי' המוכני' בענין שאין בו משום מוקצה אע"ג דנעשה גומא מותר שהרי הגומא נעשה ממילא: (ח) רקק ע"ג קרקע לא ישפשף ברגלו הרוק שמא ישווה גומות אבל מותר לדרוס על הרוק ובלבד שלא ישפשף:

ט חצר שנתקלקל במי גשמים אסור ליתן שם דבר המבטלו כגון חול ואפר דהוי כמוסיף על הבנין אבל אם אין כוונתו לתקן החצר רק ליפותו או לכסות דבר מיאוס מותר:

י העושה נקב בבית או בשאר בנין חייב ואסור לעשות נקב חדש בחביות וכן אסור לסותמו אפילו בקש ותבן אבל ע"י גוי מותר אבל בטיט וזפת וכיצא בו וממרחו זהו מלאכה מן התורה ואסור אפילו ע"י גוי:

יא אסור לעשות אוהל בשבת לפיכך אסור לפרוס וילון שקורין פיר האנג אם הוא מקיף מג' צדדי המטה וגם למעלה וכן אסור לפרוס הסדין על עגלה או על עריסה של קטן אם לא שהוא כבר פרוס מע"ש אפילו רק טפח אזי מותר דהוי תוס' אוהל ארעי וכן אותן התיבות שיש להם כיסוי שמושכי' אותן שקורין אותן שוף לאד אסור למשוך כולו ואם משך אסור להחזירו וכן הטיש קעסטל מן השולחן אסור להחזירן:

יב ובסעודות גדולות שמניחין דפים על חביות כשצריכי' שולחנות יזהר שיניח הצד הפתוח מן החביות למטה על הארץ:

יג אסור להחזיק בידו דעחיל או פאראסניק להציל מן הגשמים או מן החמה שהרי עושה אהל ולכן יש אוסרי' ג"כ ללבוש קאפלוש בשבת: (יד) אין בנין וסתירה בכלי לפיכך דלת של כלים שקשור בחבל אם אין יכול להתירו מותר לחתכו אבל העושה כלי גמור או שנשבר וצריך אומן להחזירו ולתקנו חייב משו' בונה ואם התיבה גדולה לפי השיעור אמה על אמה ברום ג' אמות דינו כבנין ממש ואין דינו ככלי:

טו מפתח של כלים שנאבד אסור לשבור הצירי' או המנעול דהוי סותר וכ"ש דאסור לקבוע צירים או מנעול בכלי אפילו ע"י גוי דהוי מלאכה דאורייתא תיקון כלי ואם יצא הדלת מן הציר אסור להחזיר שמא יתקע (טז) כלים של פרקי' שנעשו לפתחם על ידי שרויף כיון שעשוי לכך לפתחו ולסתמו תמיד מותר אבל מה שאינו עשוי לפרקו תמיד אע"פ שנעשה ע"י שרויפין אסור לפרקו או להחזירו ולכן אסור לטלטל מנורה שקורין היינג לייכטער אפילו לא הדליק בו בשבת כיון שדרכו להתפרק שמא יתפרק ויחזירנו:

יז ספסל שנשמט אחד מרגליו וראוי להחזירו אסור להחזירו ואסור לסמכו על ספסל אחר שמא יתקע אא"כ שהיה כבר כך מע"ש מסומך כיון דלא תקע מע"ש לא גזרינן אבל אם נשבר הרגל או נאבד לא גזרינן שמא יעשה רגל אחר ולכן מותר לסמכו על ספסל אחר ולכן מותר להניח ג"כ דפים שהכינם מע"ש על ספסלים ובלבד שלא ועמידם על חחיכת עצים שהרי הם מוקצים: (יח) אסור להכניס רצועות במנעלי' או מכנסים חדשים או אפילו בישנים אם הנקב צר ויש בו טורח להכניסם דהוי תיקון כלי:

יט התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר או בעץ שקורין גיקלינעוועט חייב והמכניס יד לקרדום וכיוצא בו חייב ואפילו בדבר מאכל שייך בנין כגון שעושה גבינו' או מדבק פירות ומכוון לעשותם ארוך או מרובע חייב: (כ) מי שיש לו מכה מותר לפתחה כדי שתצא הליחה אבל אם פתחה כדי שתשאר כך פתוח שיצא הליחה כמו שעושין הרופאים חייב שהרי עושה פתח, אסור לקלוע השערות בשבת דהוי כבנין וכן אסור לסתור הקליעות:

כא מחט שנתעקם או שאר כלי אסור להשוותה וכן סכין שנפגם אסור להשחיז דהוי תיקון כלי:

כב אסור לעשות פתילה שקורין צעפיל מן בורית או חלב שחותכין אותו לפי מדתו או מכל דבר לחולה שאין בו סכנה דהוי תיקון מנא:

כג כל השמעת קול של כלי שיר אסור שמא יתקן כלי שיר ולכן אין מטפחין יד על יד ולא מרקדין:

כד כל גמר מלאכה בין בכלים ובין בכל דבר נקרא מכה בפטיש ולכן הנוטל מן הבגד החוטין התלוין בו או הקסמין הנארגי' בו בלא כוונה אם מתכוין ליפות הבגד חייב. והמוציא חוטין שהחייט תופר בבגד לפי שעה לחבר החתיכות שקורין שטריגעווען חייב:

כה כל דבר שא"א להשתמש בו בלא תיקון זה אסור לעשות התיקון שהרי מתקן מנא ואפילו דבר מאכל כגון ששכח להפריש חלה מע"ש כיון דאסור לאכול אם יפרוש עכשיו נמצא מתקן. ומ"מ מותר לאכול החלות בשבת אלא כיצד יעשה יניח חתי' מן החלות עד מוצאי שבת ואז יטול חלה:

כו וכן אסור להטביל כלים חדשי' אא"כ ראוי למלאות בו מים כגון קדירה וצלוחית ימלא מים מן הבאר ועלתה לו טבילה או יתננה במתנה לעכו"ם ויחזור וישאלנה ממנו ומ"מ אם א"א בכ"ז מותר לטבול:

כז ואסור ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו ואם קטמו בסכין חייב דהוי תיקון אבל קש וכיוצא בו שהוא מאכל בהמה אין בו משום תיקון כלי ומותר לקטמו אפילו כסכין:

כח אסור לעבור על פראם או לכנס לספינה אם אינה קשורה ביבשה כ"ז גזרו שמא יעשה חביות של שייטין אם לא לצורך גדול:

כח אסור להדיח כלי מאכל לאחר שאכלו סעודה ג' בערבית, ושחרית מותר שהרי זה לצורך שבת וכלי שתיה מותר להדיח כל היום דאין קביעות לשתיה ומ"מ בשבולת שועל או חול ועפר אסור להדיח:

תוכן העניינים

זכרו תורת משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה