זכרו תורת משה· רבי אברהם דאנציג
אות לד
כו השוחט:
א השוחט ובכלל זה ההורג איזה בעל חי שיהיה ואפילו פרעוש או שפין חייב ולכן אסור למלול בידו הפרעוש אבל כנים מותר להרוג שאינו נקרא ברי' שאינו פרה ורבה ודוקא כינים מראשו דשם אין דרך להיות פרעושים אבל המפלה בגדיו אסור להרוג אפילו כינים ששם שכיח אף פרעושי' וגזרינן שמא יהרוג גם פרעושים, ובלילה שאינו יודע אם הוא פרעוש או כינה אסור למלול דשמא הוא פרעוש אלא יזרוק מעליו:
ד המוצי' דם או עושה חבורה עד שנצרר הדם בבעל חי חייב משום שוחט דהיינו נטילת נשמה ולכן מי שחתך באצבעו וכיוצא אסור למצוץ הדם וכן אסור למצוץ הדם שבין השיניים וכן אסור להניח צוק זאלב על מכה להוציא דם וכן יזהר כשיצטרך להעמיד עלוטה שקורין אוגלען או פייאווקעס לחולה שאין בו סכנה שלא יעמיד רופא ישראל אלא ע"י עכו"ם וכ"ש דאסור לישראל להקיז דם אם לא לחולה שיש בו סכנה:
ג ודג חי שהניח בע"ש במים אסור לטלו משם אפילו שא"צ מצודה דתיכף כשיבש ממנו קצת בין סנפורין חייב משום נטילת נשמה דאעפ"י שיחזור ויכניסנו למים לא יוכל לחיות עוד ואם הוא בכלי גדול שיוכל לשמוט מידו אסור בלא"ה משום צידה: