זכר יהוסף· רבי יוסף זכריה שטערן
א · הקדמה
מהולל אקרא השם הגומ' עלי להוציא את חידושי על הש"ס לאור עולם אשר נתתי להם משפט הקדימה יען היותם דבר השוה לכל נפש ואשר חביבים עלי יען כי ראשית בכורי עלומי המה ולא חסתי על עמלי להביאם במצרף הבקורת (כיומא כט' קשה עתיקי מחדתא) וראיתי לפלס הסברות במאזני השכל הישר אשר הוטבע בלב האדם ולחקור כל סברא במקומו אשר יוקח ממנו בעומק הפשט ולהסביר הנ״מ לדינא ע״פ דרכי הלימוד האמתי, ולא העמקתי ללכת בגדולות ולבנות מגדלים הפורחים באויר לבאר דבר הנעלם בהיותר נעלם ולהביט רק על הברת התיבות והענינים (וכירושלמי שבת פי״ב ה"ד א"ל ר׳ יוחנן מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין א״א, וכן ברש״י בגיטין י״ט וע״ש בפרש"י דגם לענין שבת פטור ולא משמע כן בירושלמי דהכא וכמ"ש הרמב"ם בפי"ג מה' שבת דיו ע"ג סיקרא חייב). ואה״ח האמת כבד ע״כ נושאיו מעטים. יען כי האמת אין לו רק נתיב אחד ודרכי הפלפול הרחוקים ארחות רבות למו (וכיבמות ע״ב ב' תניא בתלתא יומי וסברה בתלתא ירחי) ואף אם במקומות שונות נטיתי למלאות חפץ המשתוקקים בדברי חדודים ולעשוח סמוכין באיזה מאמרים ולחברם יחד ברחוקות הפלפול אשר הנטי׳ מימי הנעורים משכתני אל דרכי החידוד בכ״ז הדברים בעצמותן צודקות ע"פ הנחות אמיתיות אשר החידוד כמו תבלין להמשיך הלב (ובערובין נג״א ב״י דדייקי בלישנא ומתנחי להו סימנא נתקיים תורתם בידם). וכאשר נשתנו גם הטבעיים וחיך אוכל יטעם יש שחביב עליו מאכל חריף וחמוץ ויש מבקש מאכל מתוק, וברכת ה' היא תעשיר להביא גם עצות מרחוק ולקבוע יתידות ע״ד מאחז״ל לא תיזלו בתר איפכא ערש״י קדושין מו"א כי הסברא על הרוב יש לה פנים לכאן ולכאן וכירושלמי ברכות פ"ב ובערובין רפ"י כל מילא דלא מחוורא מייתי לה מדוכתין סגיאין וע' נמ״י פ' החובל ולזה המליצו בירו' ר"ה פ"ב דדריש מקרא ממרחק תביא לחמה ד"ת עבמ״ז כו' וע' תו' כריתות יד״א בהא דרפרם דביומא פריך לה שד"ת כו' ותמהני עהש"א סי' ע' שכתב ומי יתן ואדע שהיו מראים לנו אפילו במ״א שהגמ' מייתי איזה דברי אמורא במ"א בסתם ובמ"א מייתי לה ודחי לה. ובאמת מבואר בכ"מ כי״ב אשר נדחו במקומן ובמ״א לימד ע"ז ע' בשבת קי"ח דמדומי חמה וברכות כ"ט לייטי עלה וע' יבמות כג"א בדרשת בנך ובקדושין סח"ב וע"ת יומא כו"ב סה"ד ההוא וסוכה כט"ב ד"ה קפסיק וכתובות פ"א תו' ד"ה שותות וגיטין עב"א ד״ה משום ובהגרי"ב וע' תו' שבת עח״ב ד"ה מפגל וע' תו' גיטין נ"ג א' ד"ה בראשונה ותו' ב"ק ע' ד"ה אמטלטלי וסנהדרין סו"א וע' רשב״ם ב"ב קל"ג ב' ודייק מדקתני וע' תו' ע"ג סח"א ד"ה תיקו והרמב"ן במלחמות בפ"מש בהא ד"נח בבהמ"ז ועב"מ נז"ב ובשמ״ק וע' תו' זבחים ע"א סע״ב ד"ה ומי וע' תו' מנחות נח"א וע' תו' שבת קב״א ד"ה ר״אא וע' תו' יבמות ה' סע"א שלא וחש להאריך וכה"ג מורגל לאין מספר בתו' דהו״מל ולטעמך ולא קאמר וע' בחי' לכתובות נח״א משש"ב וע"ע בירושלמי כלאים פ"ב כההיא דא"ר אמי עשירות היתה בתשובות או כההיא דא״ר יסא כאינש דאית לי' תרי טעמין והוא משיב חד מנהון ועי׳ יבמות מ"ח ב' ובכ״מ חדא מתרי ותלת טעמי קאמר וע' ב"ב דקכ"ז ב' בחי' וע' פסחים מ"ח א' דשתיק בחדא מכלתא כו' ובירו' כתובות פ"ה אר״ז עיקרא ל"ל יסוד ורבנן בנין וסלקין עלה וע' ירושלמי תרומות ספ"י דאר"ז לר' יסא ואלו לא איתאמרת הדא לא הוי ידעין מסברא ובירושלמי שבת פי"ט ופסחים פ״ו ה"א כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה וע' ירו' פ' כל הגט כד שמע ר"ל מתני' הוא סמך עלה כד לא שמע מתני' הוא מבטל דעתי' מקמי׳ רי"ח וכה"ג בזבחים צו' יע"ש וירו' מגילה פ"ב ה"ד אנא אמר מן שמועה ואת אמר מן דעה ואת מסתכל בי ות״ל בניתי משיותיו על יסודות נאמנות מבבלי וירו' אשר בכל ענין בלול בתוכו מרוב המסכתות: והערותי במקומות שונות על הגהות ותיקונים הכרחיים והעמדתי כמה גירסאות על מכונם (וכמו שהזהיר א"ז רמ״א ביו"ד רע"ט ס"א ועב"ח או״ח רס״ו סק״א ורמב"ן פי"נ והובא באור תורה פ׳ צו ועחו״י סי׳ י"ח ובשו"ת יד אלי׳ סי' כ״ז) ועשיתי אזנים לתורה באשר לא קדמני בהם אדם וכמה לימודים וסוגיות חדשות אשר הבאתי איש על מקומו וציינתי על המון תשובות ומפרשים שונים למצוא דבר חפץ במקום אשר התעוררו בדברים הנצרכים אל עומק הפשט. וקיימתי מאחז״ל קבל האמת ממי שאמרו ולא חדלתי לציין גם ע"ד איזה אחרונים מענינים אשר עיינתי בהם בילדותי באשר המה לתועלת המעיינים להעזר על ידם ולא גבה לבי לפלס דרכי ע"פ משפט כבוד המדומה כי רק אל התועלת לבדו שמתי מטרת מגמתי. וגם כמה באורים חדשים ומורווחים אשר העבירו הראשונים במלוא כפם ואשר הניחו לי להתגדר (וכחולין רד"ז וע"ש קיח"א וערובין ו"א ק׳ ע״ב וע' רש"י נדרים פ״א א'). וביומא ע"ב ב׳ כתר תורה מונח לכל וב״ב קמ״ב ב׳ אטו בקשישא תליא מלתא בטעמא תליא מלתא והבאתי בתוכו הרבה דינים מחודשים והלכות קבועות אשר זה פרי כל הלימודים וכמה תשובות רחבות אשר השבתי לשואלי ואשר יש להם סמוכין לדברי המסכתות אשר אדני ספרי עליהם הטבעו ולחבר יחד את הפלפול בלולאות ההלכה ושמתי רעיוני לקלוע השערה על קוטב דברי השואל ולהביא דבריו במצרף הבקורת ואיש יחד פני רעהו: ובראשית דרכי שמתי לי לחוק להזכיר שם השואל עד"ת בתואר המיוחד לכ״א כערכו בלתי הפלגת ריבוי התוארים וכבר אה"ח אל תבטח באשר ישבחך יותר מהראוי לך כי גם יגנך יותר ממה שיהי' אפס בראותי כי רבים מלינים עלי אשר נתתי מגרעת בכבוד איזה מהשואלים ומחברים מפורסמים כאילו אשר הי׳ זאת מגובה לב וצרות עין ח״ו ראיתי כי טוב שלא לשנות ג״כ מדרך הנהוג. וגם עשיתי סמוכין להביא בספרי הלז כמה חדושים משארי מסכתות אשר יצא טיבם בשמי על פני חוצות אשר איתבדרו בעלמא בהעתקות שונות לבל יהיו באורך הזמן כיטוגמא ישינה. וגם בלול בתוכו כמה פלפולים רחבים כההוא ציידא דאשכח רברבי וכו' וכב"ק מא"ב. והסברתי במלון מועטים המחזיקים את המרובה למעיין במקומו וכעצת חז״ל בפסחים ג״ב לעולם ישנה וכו' ובכ"מ אשר ידעתי לדחות בהש"ר וסמכתי על המעיין המתבונן מדעתו או אשר בא הענין באותו סוגיא אגב גררא וכתבתי ברמז לעיין בסוגיא אשר ימצא ישוב למה שיראה בתחלת העיון ולחדד התלמידים אשר יטעם לחיכם יותר אחר היגיעה קצת מעצמם ובכמה מקומות יבוארו ענינים עמוקים ע"י הציונים שרמזתי לעיין עליהם ואיש תבונות ידלינו: ואזני קשובות לשמוע לקח מאת המבקרים להשכיל על מפעל ידי כי עיני בשר לנו וכאשר המליץ נעים זמירות שגיאות מי יבין מנסתרות נקיני ולא יתפאר האדם להשתרר על השגיאה כאשר יחלוף הנשר במרומי מעופו את הפנינים לרגלי זוחל על גחון ואף כי לאיש כמוני המוטרד בטרדות שונות ושבולת הזמן שטפתני וטורח הכתיבה והגהה עלי היו כולנה ואין זר אתי בעוזרי ואני לומד גלמוד בלי תלמיד וחבר להמתיק דברי אתו וכמו שחשב הרמב"ם במורה בל"ד מראשון מה' המונעים להשגת השלימות ומלבד המחסורים להשיג ספרים הנצרכים לפעמים לעיין וכמ״ש הבעה״מ בפתיחתו "התאמצתי לעשות כפי כחי הנענה והמדוכא מתולדות הימים אשר פגעו בי ומצאוני מהם המורים בקשת בחיצי הצרות אשר ממצבי הדפוני כו' ובאמת כי כל כח בשר חלוש וחסר וידניני לכף זכות וכמ״ש בירושלמי סוף ברכות כל חרשיא כו' ודאורייתא בישין וכל פיטטיא בישין ופיטטיא דאורייתא טבין" עכ"ל ובירושלמי חגיגה ספ"ק ובנדרים ספ"י שולחני לכם אדם גדול ומהו גדולתו שאינו בוש לומר לא שמעתי וע"ש בשיו״ק וזהו מדתן של חכמים על מה שלא שמע אומר לא שמעתי ובחגיגה יד"א ובכ״מ אין אדם עומד עד"ת אא"כ נ"ב (ועשו"ת חו״י סי׳ א' ובש"ות חוט השני סי' י״ח וע' תו׳ ע״ג נ"ד א' ד"ה איקלע וע׳ ב"מ קד״א וזבחים צד"ב ובכ"מ הדר אוקי רבא אמורא עלי' ודריש דברים שאמרתי טעות הן בידי וע' שבת סו״ב ובהגרי"ב ובערובין נב"א וב״מ סה״א ובכ"מ הדרי בי ועמ״ק טז״ב וגיטין ו״א אטו מאן דלא ידע כו׳ וכה״ג בכ"מ ושבת ק"כ ע"א אמר רבא אטעי' רב שיזבי על רב חסד' חמיו וערבין ב׳ ע״ב א"ר חסדא הא מתני' אטעית' לרבי וע׳ כתובות קד' ב' וגיטין כ"ט ב׳ וס' ע"א וע' תוספתא בכורות פ"ח צאו ואמרו לישמעאל טעית וע' שבועות כז״ב אשבשת וב"ב קיו ב׳ ובכ״מ אגב חורפי' לא עיין בה וע׳ רשב"ם ב"ב קל"ג וצז"א וע' ירו' סוטה פ"ט ה"ב ברב דאמר אני בן עזאי ושאלו חד סב בב' הרוגין וכאביי ובכ״מ שאמרו אני כבן עזאי נתעלמה מהם הלכה וע׳ ערובין כט״א וקדושין כ׳ ע״א סוטה מה״א ובכורות ל"א א' וע"ע בירו׳ פיאה פ"ו וע' בירו' ביכורים פ"ב רי״ח אזיל לחד אתר אמר אנא בן עזאי דהכא אתא חד סבא ושאיל לי' כו' אמר אזיל בן עזאי דהכא וע״ש במפרש שהוא אלי' ז״ל ורצה להוכיחו שלא יאמר כן וע' תו' שבת פ״ב וחולין ז״א). ובחגיגה ג״ב אי מה מסמר כו' כי בעוסקים לש״ש אף שכ״א סותר דברי חבירו מ״מ יוצא האמת לאמיתו ע״י פלפול חבירים ובאבות פ"ד מ' י״ב יהא כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וע"ש בפ"ב. וברכות כ״ח א׳ הזהרו בכבוד חבירכם ולכן כ״א מחוייב להפך בזכות חבירו כמו בדברי עצמו להוציא האמת לאשורו ולא להיות דעתו האמת רק שתהי' האמת דעתו ובס״ח סקמ״ב אם נצחת את חבירך מה תרויח ואם נצחך הוא תרויח בהוספת חכמתך וב״מ פ"ז ברי״ח שאמר על ר״ל דהוי מקשי לו וממילא רווחא שמעתתא והנני לקבל את האמת ממי שאמרו ועל הטוב אזכור שם המשיג אי״ה ביתר החלקים וכמ"ש החינוך בהקדמתו הרוצה לסעוד אצלי יאכל הבשר ויניח על השולחן העצמות והקליפין והנותר ואולי אמצא מקום לדברי ושלא בפניו אין חבין וכאשר הורה הנסיון ברבים שלא עמדו על כונתו מקוצר המשיג או לא אבו להעמיק ובאו בעקיפין כאוהב לטעון וכמ״ש הכ״מ בפ"א מהחומ״צ שעל הרוב אין המשיג מעיין כ״כ כמו המחבר יע״ש וע' בעקרים מאמר ג' רפ״א משש״ב ומה נעמו דברי התשבי כי מי שירצה להשיב ימהר בעודני בחיים ואם אין או ימות גם הוא כמוני או ימתין עד שובי וע' ב״ב ק״ל ע״ב לאחר מיתה לא מיקרע כו׳ יעש״בב ובירו' שבת פ״ק ושקלים פ״ב וקדושין פ״ק לעולם ידמה אדם כאלו בעל השמועה עומד לנגדו כי אז יהי׳ מתון טרם ידבר ולא לתלות בטעות בעל השמועה ועמ״ק כד״א כיון דכל שעתא מידכר כו'. וע' הוריות יב״א יתביתו קמי' חזיתו כו' וע' בפרי תואר עי"ד ספ״ד ס״ק י״ג ומה מאד ילבש האדם בושה וכלימה שלא ישיג להבין לדברי רבותיו ולא מסתייע דלא גמיר עוד לו רבו יתירא לאפלוגי לדחות דברי רבותיו אשר לא השיג להבינם וכו' ע״כ צוחינן דכל מי שאינו בקי בחדרי העיון והעומק ורגיל בו בתמידות ובידיעה צודקת ובכונה שלימה לש״ש הריני אוסר עליו ספרי ולא ילמוד בהם ואם יעבור עקיצנא לי' עכלה״ט ואף אני לא חברתיו רק למי שכונתו לש״ש ולאהבת האמת ולא לפני החכמים אך בעיניהם להתכבד בקלון רבותם ואחר מומים לבקר ולהודיע בשערים באשר ישמעו קול דברים ואת הדברים המאירים והטוב אשר בו יכסו כלילה וכמאחז״ל בחלק עה״כ זבובי מות כו' שמניחין מקום הבריא וכו׳. וכמ״ש הרמב״ם כי אם יטיבו דבריו בעיני משכיל אחד לא ימנע מלאומרם בעד תועלת האיש ההוא ולא ישית לבבו לדברי אלף בוערים אשר יחרפוהו וישימו לאל מלתו והטוב לכל חלק את אור השמש לתבל בכלל אם כי יזיק לחלושי הראות ובר״ט א"ח ואל יתבייש מפני ב״א המלעיגים עליו ובירושלמי פ״א דפיאה כל העולם כולו אינו שוה אלא לדבר א׳ של תורה כו' ולכן הטוב הנמצא בו הוא מציל על הכל וכל איש אשר רוחו נאמנה ונקי׳ מאיבה ומתורת הקנאות ואינו פוסל במומו לא ניתן לחשוד בהדפסת מפרשי גפ״ת אשר הוא לעשות קרדום או לשם כבוד מדומה ועטרה להתגדל בזמנינו אשר רבו המחברים הסובבים בעירות כקטן כגדול וגם מועטים המה המבינים על דבר לאשורו והמחבר יצטרך לקבל גלות לקבץ מחירם למלאות תשלומי נושיו ונותן הס' אל אשר לא ידע ס' ונחשב לו כסף ממכרו לצדקה וכמאמר הנודע אשר המחברים יסבלו צער הריון ולידה וגידול בנים יותר מכולם אף כי חוברי מחברת ראשונה אשר משפט מולדת מבכרת למו ומי אשר עיניו משרים תחזינה לא יכבד עליו לדון את המחבר לכף זכות אשר תכלית כונתו להשפיע לאחרים מחלקו אשר זכה ע"י יגיעה וכטבע האבות לגדל בניהם וכן שארי ענינים אשר היו בגורמיו. והנה להרא״ש והפוסקים שעיקר מצות כתיבת ס״ת הי' רק בזמן שלומדין מתוכה ובזה"ז מקיימין המצוה בספרים הנדפסים ולהפוסקים דהקונה ס״ת מהשוק לא קיים מצות כתיבת ס״ת וע״ע בב״י באו״ח סקנ"ג וע' ש"א ולכן המסייעים להדפסה הם המקיימים מ"ע של כתיבת ס"ת עצהיו"ט. ותקותי לד' כי יפיק ספרי רצון מעל פני המעיין למצוא בו כל דבר חפץ ואך לשוא אדמה להכביר מלין בפתח השער כי הרוכלת המעולה לא תשובח מפאת מהללי' אשר לא תפיק רצון מפאת הטוב הנשקף על פני'. והנה רבים וכן שלמים העתירו עלי אשר מהראוי שלא לשנות מדרך הנהוג להדפיס מכתבי תהלה לכבוד ספרי וכאשר כתב אלי מר חותני הגאון נ״י כי לפ"ד היא תקנה קדומה אשר נפרצה מיום שרבו גדולי הדור וכ"א יחיד ואין שני לו ויען יקרה בעיני לשמוע עצת חכם וגם לבל יתלו זאת ברמות רוחא נעניתי לכם גם בזה. והנה בירו' שביעית פ״ו א"ר יוסי הד"א בר נש דתני חדא מיכלא והוא אזיל לאחר ואינון מוקרין לי' בגין תרתי צריך מימר לון אנא חדא מיכלא אנא חכים. ואמנם בדורינו אשר ספרי הש״ס פתוחים לפני כ״א א״צ להודעה כזאת ואף כי למי אשר כבוד המחבר חביב עליו לא תגרע הודאת פיו ולזולתו למותר. וקראתי שם הספר ז כ ר י הו ס ף כי הוא כולל שני שמות חתימתי כאשר ישתתף השם יהוסף לפניו ג"כ וכדרז״ל בסוטה ל״ה על הכתוב עדות ביהוסף שמו שניתוסף לו אות וע״ש י׳ ע״ב. וע' בישועות יעקב על אהע״ז בשם יהודית שכתב שאפשר שחששו שלא יהא ג׳ אותיות השם ביחד וכו׳ וע' בחי' לשבת י״א ב' וע' בב״ש באות יהושע אם חותם א״ע יאושע שאין משגיחין בחתימתו ואף דמי שחותם עצמו הוא משום כבוד השם שלא להיות אותיות השם י' סמוכין יחד עכ״פ מבואר דמדרך הכבוד להקפיד כן גם בתחילת התיבה וגם אין נ"מ בין ג' אותיות השם או אפי׳ בשתי אותיות דגם הם משמות שאינם נמחקין. ומ״מ נ״ל דבשמות הספרים ליכא קפידא בזה ול״ד לאדרכתא בשטרות והש״י רוצה בכבודו וכבוד תורתו כאחת וכמו שהורגלו רוב המחברים לקרוא ספריהם באופן כזה באין שום חשש. ויה"ר שלא תעלה כו׳ ויקויים בנו ורב שלום בניך וכו׳
מאתי יוסף זכרי' בהרב וכו' מוהר"ר נתן שטערן זצ״ל
ומחזיקנא טיבותא למאהבי ובראשם לכבוד מר חותני הגאון המובהק שליט״א אשר אמצו את לבבי לגשת אל המלאכה הזאת: ולאות כי יקרה מלאכתי בעיניו הבאתי לדפוס את מכתב קדשו אשר כתב לי סמוך לגמר ההדפסה: והא לך מכתבו כלשונו:
ברכה ושלום באה״ר וחיבה יקבל גברא רבא חתני יקירי ידי"נ הרב הגאון המפורסם נודע למשגב בישורון ועל פני תבל חכמתו תרון. חו"ב נשגב ונעלה תוי״ד וחכמה עד למעלה בנן של קדושים כקש"ת מוהר״ר יוסף זכרי' נ״י שטערן בעהמח״ס זכ״י: שלום לו ולכ״אל ולהנלוים אליו. הופיעו לנגדי ביום אתמול כשלשים ניירות בחידושי תורה ואתבונן אחרי עיון היטב אשר מחוי במחוג קמי רבנן ודמטמרן מגלי' לי' דלה דלה לנו מים נאמנים מכל מעיני הישועה . אשר הי' לנו לעינים בכל חדרי תורה ובכל בית התלמודים והפוסקים והתשובות נאמן הוא ועליהם העלה חידושים ערבים ומתוקים גם העמיק בפלפולים עמוקים באמרים אשר הביא מן החדש עד להפליא [כמליצת מרן אאמו״ר הה"ג זצ״ל בשבח המלך החכם מכ"א אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היו כו'. אף כי גם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת מה שקדמוני הם אשר היו לפני מ״מ מצאתי להוסיף ולהגדיל עוד] ויהיו בפי כדבש למתוק. וממעמקי לבבי ברכתי ברכת הנהנין להודות לד' ית״ש כי טוב [וע' שע״ת סי' רנ״ג סק״ב לברך כו' כי בוודאי חיובא רמי להכיר חסדי ד' ית"ש ע"ש ובעניי יישבתי במ״א מרז״ל ברכות מ״ג ב' מנין שמברכין על הריח ולכאו' מ״ש ריח דבעי קרא האמרי' לעיל שם ל"ה א' סברא הוא אסור ליהנות מן העוה"ז בלי ברכה וכל הנהנה כו' ב' גם ע' תו' פסחים כ"ו א' ד״ה מעילה תימה דבפ' החליל נ״ג א' תני' אשה בוררת חטים כו' ובירו' דייק מינה דקול ומראה וריח אין בו משום מעילה וכן הק׳ בסוכה שם ג' קו' התו' ד"ה אין כו׳ פסחים נ״גא ורק דכל הנהנה מעוה״ז בלי ברכה כאלו מעל בקדשי שמים ובברכות מ"ג א' מאימתי מברכין על הריח משתעלה תמרותו ובפסחים כ״ו א' דלאחר שתעלה תמרותו אין בו משום מעילה וע"כ פריך מנ"ל שמברכין על הריח ומשני מכל הנשמה כו' וע״כ על האור שאין בו קרא מפורש נשאר בכללא דקול ומראה א״ב משום מעילה וא״צ ברכה ובביצה ל׳ א' הני נשי כו' וה״מ בדרבנן כו' ואף למסקנא ערא"ש בשם העיטור דבדבר המפורש בתורה מחינן בהו וע״כ א' בירו' קול מראה וריח אין בו משום מעילה וע״כ אין מוחין לאשה הבוררת לאור בית השואבה כמו הני נשי. ואיסורא הוא דאיכא ולכתחלה אסור והראי' דא״ב מעילה מדלא מחינן בהו וע״מא רס"י רי"ו (וא״ל בי' טעם מ״ש קול מו״ר א״ב משום מעילה עפמ״ש בס' יצירה ג' דברים אינם ברשותו של אדם האוזן עין וחוטם ולפי מדקיי״ל לא אפשר וקמכוון שרי ה״נ ואפי' א״נ אסור מ״מ אין בו מעילה ותולדותיהם הם קול מראה וריח ואכמ״ל.) הרי מ"מ אע״ג דמעילה אין בו ללקות בהנאה רוחניית מ״מ איסורא איכא ומבעי׳ לברוכי לשבוחי ולאודוי. והנה ד' אלקים אלקי אבותי מה אני ומה חיי הדל באלפי והמך בבית אבותיי הק' אשר בארץ המה כי אוכל להחיל גשתי בתודה לפניך קטונתי מכל אשר הגדלת חסדך ואמתך על עבדך מגוחי מרחם אף כי מיום הורם ממני הנזר ועט״ר מר אבא הרה״ג זצ"ל וארון אלקים נלקח והוינא כבר תשע יתום אתה היית עוזר עד כי הביאתני עד הלום זה הדרך וזאת העיר אשר פקדתני עלי' לרעות ביעקב עמך פ״ק עיר מלאה חכמים וסופרים יראים ושלמים נכבדים וגבירים כולם אהובים וברורים, יכונן הצור לעיר ולדרים עד יכונן מקדשו והיכלו בראש ההרים, ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלקי הישועה ותדבר גם על בת עבדך למרחוק תבואתה לראש יוסף זכרי׳ בנו נתן (הוא הגאון דק׳ נ״ש מו״ה נתן זצ״ל) ויהי לי לבן (ע' שבת כ"ג ב') פורת יוסף זכרו כשמש יהל וכוכבו יזהיר לנצח ועתה הראתני זאת תורת האדם הגדול בענקים זיניי׳ עלי'. זרעו על מים רבים ומעיינותיו יפוצו חוצה בכל תושי׳ יתגלה וכל יקר ראתה עינו. ומה אוסיף עוד לבקש ממך בקידה על אפים ובכריעה על ברכים הנני ניגש ונענה בהודאה לשעבר ואני תפלה לימים יוצרו יוסיף ד' חסדו עלינו בדיל דאבהתא יתן ד' להיות נהר פלגיו ישמחו ערי האלקים סלה ויוסיף ד׳ להשגיא פעלו להוציא כפלים לתושי' ויושיבוהו עם נדיבי עם אלקי אברהם על מרומי קרת וכן אזכה לחזות בנועם חיבוריו של אאמו״ר הה״ג וצדיק זצ״ל על ס׳ עבוה״ק לרשב״א ועל סדר מועד יוצאים לאור עולם. ולהפיץ גם ממעיינות רעיוני הדלים שמץ מנהו ולעשות גם אנכי לביתי בית עולמים: ואשר ראיתי כבוד חתני הגנ״י העלה והביא איזו מגרגרי חידושיי אשר היו בכתובים לפניו באיזו משולי מכתבי גם מהנזכר בדברינו פא״פ נאותי לו בזאת ליתן לו תח״ח על כונתו הטובה ואף כי כמעט רובם ככולם הם דברים קטנים לא ניתנו להעלות ע״שמ רבנן ותלמידיהון ונאמרו רק לכתוב ולא לקרות בהם מתוך הספר וע״כ ימצא בהם נלקה בחסר ויתיר כדרך אגרות שלומים: יחוג החג הק׳ הבע״ל ברוב שמחה ועונג שלום כנפשו וברכה עד תאוות גבעות עולם ותאות נפשו היקרה ותאות נפש חותנו תדרשנו לטובה כה"י
מרדכי גימפל בהרב הגאון מוהר"ר דוב זללה"ה: