זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן רנג
הגיע אני כעת ס' באר משה שנדפס מחדש ובא לעיני מ"ש בסוף קונטרס ברכת חכמים בדף ע' ע"ד נידון שאלתו בנידון הקארינקעס שכבר נדפס תשובתי אליו בח"א סי' נ"ג, ומה מאד נשתוממתי לראות שהביא מדעת עצמו ראייתי מהרד"ק כי שורק הוא הגפן המשובח כי בענביו לא ימצא חרצן, ושוב הביא ג"כ מתשובתי אליו וכתב עלי שלא זכרתי כי גם הוא כתב לי מהרד"ק, ולולא ראיתי בעיני לא האמנתי לכתוב כזאת בספר ואשר במכתבו אלי בשאלתו לא נזכר שום רמז מהרד"ק, ואיך יתכן שלא זכרתי מה שכתב אלי בשאלתו אחרי שכתבתי מפורש וכל זה נמשכתי לפי דברי שאלתו, אמנם הרד"ק וכו' וא"כ אין מקום לשאלתו, וכן נכתב בתשובתי הנשלח אז אליו בכחיבת ידי אשר השבתי לו תיכף, אשר בלי ספק נמצאת עדיין אצלו, וליתר שאת חפשתי בתכריך התשובות מהשואלים ומצאתי את מכתבו בשאלתו מיום ד' כ"ח מ"ח תרנ"ה שלא נזכר כלל במכתבו רק שנתוכח עם אחד מגדולי הזמן שהיה במחיצתו שהיה דעתו לברך עליהם שהכל ושעל זה השיב בזה"ל ולדעתי בכל הטעמים אין טכ"ע לשנות הברכה דכיון דאינם גדלים יותר לא נקרא בוסר וגם מהא דאמרו בענבים עד שיגרעו אין ראיה גמורה דיש שם הרבה פירושים, וגם הא דנקראים קארינקעס בשם לווי (שגדלים בגרעציא על אי קרעטא) לא מיגרע גרע דכל הצמוקים נקראים ראזינקעס ולא ענבים, ומבקש להכריע דעתי דעת תורה וכן נעשה להלכה עכ"ל אות באות בלי שום השמטה, ולא כמו שכתב עתה בספרו שלא הזכרתי רק בקצור נמרץ מה שדחה השלשה חששות, ואשר בדבריו אין שום דחיה מזה כראוי לכל החששות שלא לברך עליהם בפה"ג) ורק שבתשובה בארתי באריכות שאין יסוד להערעור, וכתבתי שכל זה נמשכתי אחר דבריו לפ"ד שאלתו, אמנם הרד"ק בשרשים שרש שרק הביא בשם אבן גיאות כי שורק שהוא יין הטוב מהגפנים שבענבים שלא ימצא בהם חרצן ורד"ק לירמיה וכו' ועוד מכ"מ ובאהל מועד מאורבינו בשרש גפן בשם רב האי גאון כי שרק הם הגפנים שבענבים שלהם לא ימצא חרצן וכו' יע"ש באריכות. והנה מכתבו מונח תחת ידי להראות לכל מאן דבעי למידע והוכרחתי להודיע מזה לבלי לתלות בי בוקי סריקי בראותם את מחברתו להפוך הקערה על פיה במה שיוכל להתברר גם עתה לכל רואי השמש, ואם כי בחר לו לשון ערומים שלא זכרתי שגם הוא הביא דהרד"ק, נראה בעליל שרצונו להטות לב הקוראים לדמות ששניתי במכוון לכלול דבריו בתשובתי שידמו שזו הוספה מאוחרת לאחר משך זמן שלא זכרתי שכבר הזכיר זאת בשאלתו, ואשר מסתמא כתב כזאת גם לאחרים בהעלמת שמי אחרי שגליתי לו מזה בתשובתי, ואני אומר בסגנון מליצת הירו' רפ"ב דברכות ושקלים פ"ב ה"ו ומ"ק פ"ג ה"ז תרתי מלין עביד חדא דלא אמר שמועתא משמי והאחרון הכביד בכתבו שלא זכרתי שכבר הזכיר זאת בשאלתו, אשר נמצאתי מוכרח לברר זה לבלי להיות שתיקתי כהודאה חלילה, ואולם במשך זמן לאחר שהשבתי לו באו אלי עוד כמה מכתבים מרבנים במחוז וואלין ופאדאליען שנתתדש מחלוקת בסביבותם נידון הקארינקעס, ומחמת שהיה להם לטורח להעתיק תשובתי באריכות השבתי להם בקצרה הכרעת דעתי ושיוכלו להשיג תשובתי בשלמות אצל הרב דקאמינקא אשר הוא היה השואל הראשון שהודיע לי רק מרב אחד שנתוכח בזה ושהוסכם אצלם לעשות מעשה כפי הכרעתי ובמשך הזמן כתבו לי ג"כ עוד איזה מהשואלים והביאו דהרד"ק מישעיה ה' ב' וירמיה סי' ב' כ"א אשר היה לפלא בעיני באשר אין רוב הרבנים מורגלים לעיין בפירושי הרד"ק אשר שיערתי מעצמי שנודע להם ע"י תשובתי לקאמינקא שכתבתי לו מזמן רב מיום ד' כסלו תרנ"ה כרשום בתשובתי אליו. ובנוגע לעיקר השאלה הגיעני בשנה זו מהאבד"ק ראוונא ממוש"ק י"א ניסן לאחר שראה הנדפס בספרי זכ"י מענין הקארינקעס והאריך בפלפולים במה שהעלה מקודם שהשיג ספרי וכתב שהרב המנוח מו"ה יוסף יוזפא מורה הוראה דברדיטשוב חלק עליו מכח דהרד"ק בישעיה וירמיה שהובא ג"כ בספרי, וכתב דלא נהירא לי ללמוד הלכה למעשה ממפרשי המקראות וכב"י א"ח סי' י"א דרש"י מפרש הוא ולא פסקן, וכש"כ הרד"ק דאין לו עסק רק בבאור פשטי המקראות, וגם שנעלם מהנ"ל פי' ר"ח בפסחים נ"ג א' דמשיגרעו היינו שיהיו לו גרעינין ופי' הערוך שהובא ג"כ באו"ז הלכות ערלה סי' שכ"ג ובהלכות סעודה סי' קס"ג וכן הרמב"ם בפהמ"ש דשביעית פ"ד משנה י' שלא הביאם כלל עכ"ד:
והנה על השגתו האחרונה כבר נתבאר במרווח בתשובתי בספרי זכ"י מה שהשבתי על זה, אולם מש"כ מהב"י אינו ענין לכאן שעכ"פ מבואר מהרד"ק שהמציאות כן דהגפן הטוב מוציא ענבים שאין בהם חרצן ובפרט שכבר הבאתי בספרי שכן דעת גדולי הראשונים ושכתבו כן גם בשם רב האי גאון, ומה גם דלמה שהבאתי בספרי ע"פ הבחינה אשר גם הקארינקעס יש בתוכם לובן וניכרים היטב החרצנים שבתוכן, וא"כ אין שום מקום לבוא בפלפולים בזה, ושלח לי ג"כ העתקה מתשובתו שהעלה מכבר מפ"ק דמעשרות משנה ב' הענבים והאבשים משהבאישו וברע"ב שנתבשלו כ"כ עד שהחרצנים שמבפנים נראים מתוך הקליפה וכן בירושלמי שם והובא גם בשנות אליהו וכן פוסק הרמב"ם פ"ב ממעשר הלכה ה' וע' בתו' ר"ה י"ב ע"ב ד"ה התבואה, וא"כ הו"ל למתני' לאשמועינן דין ענבים הללו למעשרות ולשביעית אימת חיובן בהני דאין להם חרצן כלל וגם למ"ש בספרי לא יועיל זה לתרץ קושיתו דהא אין החרצנים שלהם ניכר חוץ לקליפתן א"כ אין בהם האי סימנא דמתני' ויותר היה לו למיתלי בהבאת שליש השוה בכל מיני ענבים, והאריך בפלפולים ולבסוף העתיק מקצת תשובת אחד מגאוני זמנינו שדחה זה דאלו שבלא גרעינין לא נמצא בא"י ובסוריא רק באיי יון ובפרס ובאלו המקומות אין שם שביעית, והרב הנ"ל כתב שהוא רחוק דהא כתיב לא תחסר כל בה אפילו פלפלין כברכות ל"ו ב' וכ"מ, ואין זה בגדר דחיה דהגמ' מייתי מהא דכתיב על מאכל שטעם עצו ופריו שוה וללמדך שהפלפלין חייבים בערלה ואין א"י חסירה כלום וכתו' סוכה ל"ה א' דאף דאתרוג ג"כ טעם עצו ופריו שוה מ"מ אתרוג אין זה חידוש אם חייב בערלה, וממילא ידעינן דיש בא"י גם מין פלפלין אבל מהכ"ת לומר בהכרח שיש בה גם הגפנים שאין בהם גרעינים ממה דהכתוב לא מיירי רק על מין הגפן בכלל שאין א"י חסרה, וע' בהגהות הב"ח ר"ה י"ב ד"ה התבואה ואית דגרסי הבאושים ונ"ב כיון דגרסי הענבים הבאושים למימר דסתם ענבים משיביאו שליש אבל בשאר מיני ענבים דהיינו באושים יש להם שיעור אחר ורק דגירסת הירו' והבאושים בוא"ו כו' יע"ש, ואם כי הגאון הנ"ל האריך בראיות דגם חרצנים איתנייהו בכל הענבים מנזיר ל"ד ב' ומע"ז נ"ו א' ומסיק הלכה למעשה שהיין הנעשה מענבים שאין להם גרעינין אין מברכין רק שהכל ואחריו בנ"ר ושמ"מ בע"נ ראוי שלא ישתה ליין זה רק בתוך הסעודה ובלא בפה"ג, ואולם כל זה לפ"מ שהציעו לפניו השאלה שאין להם גרעינין כלל אבל אלו הציעו לפניו השאלה כפי מה שביררתי בתשובה שגם הקארינקעס בהפתחם ניכרין הגרעינין וכמו שנתברר ע"י הבחינה, כפי הנראה מתוכן תשובתו שהיה מסכים ג"כ לברך בפה"ג לכ"ע וכנ"ל, ולכן למותר להאריך עוד בפלפולים בזה, ובזה נמצאתי עוד לדבר מענין אחד שבס' באר משה דף קל"ז ע"ד מתוארים הנהוגים שמתפלא שבתשובת זכ"י הנדפס מחדש השמיט כל התוארים אפילו מהגאונים המובהקים נבג"מ וכמ"ש בהתנצלותו בפתח דבר מספרו ובח"א סו"ס ע', ולא זכר מה שהשיב בעצמו בעצתו במכתב שנדפס בשמו בשדי חמד בכללים מערכת ח' כלל ק"מ מענין כזה:
ומלבד שאותם שהם בעלמא דקשוט ודאי ניחא להו שלא להפליג עליהם בתוארים, וגם לא ידעתי על מי יכוון מאותם שנבג"מ אשר מצא זכרונם בתשובותי ח"א וח"ב זולת מחותני המנוח ז"ל לבדו, ושבמכתבו אלי לאחר שנתפשט ספרי שהתאונן על השמטת התוארים כתב מפורש שבזמנינו שנתמעט כבוד התורה ראוי להפליג בכבוד הת"ח אשר המה בחיים להרים קרן התורה להיות דבריהם נשמעים, ואשר יקוה כי אראה לתקן זאת בהדפסת יתר החלקים בהפלגת התוארים מהת"ח אשר המה בחיים, והודיע אלי אז ג"כ ממכתבי הנדפס בשדי חמד, ולא ארצה להתוכח בזה אשר לא אוכל לצייר אשר בזה יתרומם קרן התורה במה שהגיענו בדור יתום הזה להעמיד גאונים בכל אתר ואתר שנתחדש ע"י איזה יחידים במדינתנו אשר זכו לשם מצד זה בהיותם נוחים לבריות בהפרזת התוארים לכל התובע חלקו בפה ושרו חכימיא למיהוי כספריא ועד"ש בסוף סוטה, ואם התירו הלימוד שלא לשמה כדי שיבא אח"כ לשמה ולא להרבות בתוארים כדי שיבאו עכ"פ ללמוד שלא לשמה, ואנכי השבתי לו אז בקצרה אשר לא אוכל לשנות דרכי בעבור איזה יחידים ואשר בהפקד התוארים לגמרי בהדפסה גם מאלה אשר הדומיה תהלחם בזה אין השלילה לפגיעה בכבוד אחד מהם, וכפי שהגיעו אלי מכתבים מגדולי הרבנים המצוינים אשר היו שבעי רצון מזה בהשמטת התוארים מכל השואלים, ורק אם ירצה שתהיה תשובתי נדפסת אליו מבלי הזכרת שמו כלל רק בסתם לרב אחד וכמנהג שאר מחברים אזי אוכל להפיק רצונו, ועל זה השיב תיכף במכתבו בבקשתו שבכל אופן שיהיה שלא להשמיט זכרון שמו בשאלותיו, וכן עשיתי בחלק הזה גם בהנוגע לשאלותיו, וכמובן שאם הייתי נוהג להשמיט בדפוס לגמרי שמות השואלים אז היתה הקפידא יותר ראויה לחול ועד"ש בסוף הוריות מי אלה אשר מימיהם אנו שותים ואת שמותיהם אין אנו מזכירים, ומה גם בהיות דרכי להזכיר בפרטות דברי השואל ולהשיב על פרטי דבריו, אשר לב מבין ידע לערוך השואלים לפי ערכם בתורתם, ומי יתן שומע לי לערוך אלי מזולתי את מכתבם בלי שום תואר כל דהו מאד היה לרצון לפני אשר כבר קצתה נפשי להביט עליהם, הלא יתבוננו הקוראים כי נזהרתי מלהביא בספרי כמנהג שאר מחברים באיזה מכתבים מגדולי זמנינו אשר כמובן נמצאו הרבה מהם שמדדו במדה גדושה ובהביאי לפעמים מקצת דבריהם נזהרתי שלא ימצא בהעתקת דבריהם שום תואר הנוגע אלי:
ומה שהביא בבאר משה להשיג עמ"ש בהקדמת תשובת רע"א על דברת התוארים של הכותב הוא אבק חנופה, והביא בשם ס' מעשה איש דהוספת התוארים איננו בכלל חנופה רק כשאומר יפה עשית למי שאינו נוהג כשורה, הכה הס' לא ראיתי וכמדומה שגרם לו זה לשון הס' יראים להר"א ממיץ עמוד היראה ל"ח נ"ה וז"ל צוה צורנו בפרשת מסעי ולא תחניפו את הארץ ובספרי הרי זו אזהרה לחנפים, ופירוש חנופה שהזהיר הכתוב כל השומע דבר עולה ואומר פה הוא או אפילו שותק וכו' עכ"ל, ובהשגות הרמב"ן לס' המצות לרמב"ם שרש חמישי בד"ה והלאו שמנה בה"ג ולא תטמאו את הארץ וכן ולא תחניפו ממ"ש בספרי כו' והזהיר במקום הזה שלא יחניפו לרוצח בשוגג או ליקח הכופר ממנו, וע' בפירוש רמב"ן על התורה בפרשת מסעי, כי כל חנופה עשות היפך הנדמה לעינים כו', ושלזה אמר בבנין הכבד שאז תחנף הארץ תחת יושביה, ולראב"ע שם ל"ה ל"ד ולא תטמא נסתרת שבא על החנופה שהיא תטמא הארץ, וע' בארחות צדיקים שער החניפות ובצמח צדיק פרק י"ז, ובסוטה מ"ב א' למדו בכת חנפים שאין מקפה"ש ממ"ש כי לא לפניו חנף יבא, וכפרש"י ממ"ש ולא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב, שקרא לחנופה במה שהשתדלו לחפות על משפטי השי"ת ולשאת פניו מצד שלא עמדו בסוד השגחה אשר צדיק יבחן כדי להשגיא אחריתו ולפרסם צדקתו ללכת בארחותיו, וע' רש"י יומא פ"ו ב' החנפים ובויק"ר פט"ז ושוח"ט סנ"ב וקהלת רבה ה' ב' ובחוה"ל סוף ההקדמה ובמנוק ושער היחוד פ"ג וע"ש פ"י וחשבון הנפש פי"ז וכוזרי מאמר ג' ל"א ועכ"פ עיקר הנחת לשון חנופה על נשיאת פנים וכמ"ש בדניאל סי' י"א ל"ב יחניף בחלקות, ולשון הרמב"ם בהלכות דעות פ"ב הלכה ו' אסור לאדם כו' אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא מדבר בפה, והרי הוא למד בק"ו שלהגדיל מעלת חבירו בפניו במה שאין בו דגרע יותר כיון שהוא בעצמו אינו נוהג כשורה בשפתי חלקות ופתוי להוסיף על התוארים, ולא לימרו דרבנן מחנפי אהדדי כקידושין ע' ע"ב, ועל זה אני קורא ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו וגו' והוא רחום יכפר עון וע' בתענית ח' א', ובפמ"ג לא"ח בראש אגרת השניה חלילה לדבר נגד חכמי הזמן כו' כי ידעתי דלא ניחא להו רק על הכותבים החנפים אני כועס עכ"ל. ובברית עולם מהריח"ד אזולאי לס"ח סו"ס תקכ"ב שמי שיש לו לב יתעורר בדופי גנות בקשת התוארים וכו' כי בדור יתום זה אינו ראוי לשליש ולרביע כו', ואנן יתמי דיתמי מה נענה אבתרייהו, והרי אמרו בעירובין י"ח ב' אומרים מקצת שבחו בפניו וכו', וילמדו בני אדם דרך א מהמקום שגם אם האמת כן אין לותר כל שבחו בפניו:
ומה שנסתייע עוד שהפלגת התוארים לפי הזמן ממ"ש בשו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"א אות ו' שבתשובת רשד"ם אה"ע סי' ס"ה ערער על מי שת שתאר להב"י החכם המופלא, שמתאר בתואר שאינו נוהג בזמנינו, ומשמע מדבריו דבכל זמן צריך לתאר כפי התארים הנהוגים, ומסיים ומה גם שמזמן הרשד"ם עד זמניי נתמעטה התורה ונתרבו התוארים:
והרי אדרבא מבואר בהיפך לגמרי שהרשד"ם מתרעם על תואר המופלא שענינו כמו מופלא שבב"ד ומצד שבזמנו לא נהגו לכנות בתואר זה גם לחכם שבדור, והרחיד"א בשו"ת חיים שאל למד מזה שגם מי שמצד עצמו ראוי עליו התואר הזה, מ"מ צריך שיהיו התוארים נוהגין בזמן הזה, ולזה מתרעם שבזמנינו נתמעטה החכמה והוסיפו עוד בתוארים דפשיטא דבזמנינו ראוי לבטל התוארים לגמרי:
ובצואת הכנסת יחזקאל הזהיר שעל המצבה לא יכתבו רק הרב המפורסם ושם גאון לא יזכר כלל כידוע שאף בחיים לולא כבוד הקהלות הייתי מקפיד והייתי מוחק שם הגאון כי בעו"ה בדור הזה אין גאון יעקב וגאון ישראל עכ"ל, גם הנוב"י הזהיר שעל המצבה לא יהיה נכחב יותר רק הרב המפורסם וכמובא במכתב בנו שנדפס בנוב"י מה"ת ובהקדמת הלל בן שחר וז"ל כלום יש לנו בשת פנים מאבותינו שעל הרא"ש נמצא בתשובת הגאונים שלום להר"ר אשר בר' יחיאל ולא יותר עכ"ל, ובס' שער שמעון בדף כ"ח ע"ג באגרות הקדש מכתב ב' בשם הגרע"א שבסוף ימיו הסכים בגדר שלא להזכיר שום תואר בסל המכתבים לזולתו רק הרב וכו' ומזהיר שלא לכתוב ג"כ אליו רק תואר הרב וכו', ושן ראיתי בשמו בעוד איזה חבורים, גם בשערי שמחה אחר ההקדמה במכתבו מב' א"ר תקצ"ז יע"ש, ואם כי כבר הארכתי בתשובה בספרי זכ"י ח"א סו"ס ע' שהוא דבר קשה מאד בימינו לבטלם לגמרי במכתבים בלתי אם היו מסכימים על זה איזה רבנים דפקיעי שמייהו בכנופיא להזהיר על מי שיחפוץ להשיג מענה מאתם שלא יכתוב עליהם במכתבו שום תואר וממילא היה נתבטל הפלגת התוארים בהתאמצם להתדמות לרבנן קשישאי שפרקו מעליהם ההפלגות היתירות, וגם הגרע"א במכתבו לבניו מהדפסת התוארים בתשובותיו לא ניסה רק להפחית התוארים מרוב השואלים וגם בזה לא עלתה בידו לצאת ידי כולם, אשר בהיות כמה מגדולי הדור מחביריו ומהם קשישאי מניה הוכרח להניח אחריהם לבד התואר המוסכם בפי כל:
ואם כי ידוע לכל כמה אני מתרחק מהפרזת התוארים ואני סובל הרבה בזה מתערומותם בהיותי בעיניהם כגוזל כבודם שזיכוהו רבים, ומהם שנמנעו מלבוא בכתובים אלי מצד מניעת תוארי הפלגה הנהוגים בזמנינו, ומהם שבאו לביתי להראות לי איזה מכתב מרב מפורסם והחזרתי להם תיכף באשר לא היה בו שום ענין חפץ ודימו כי אולי לא קראתי כולו והשיבו אותו לידי שנית והראו לי על התוארים למעלה לאמר קרא זה, ובכלל אני מונע הרבה מלהשיב במכתבים לאלה המשתדלים אחר ריבוי התוארים אשר יחתרו לזה באמצעים שונים ותובעים חלקם בפיהם ובפרט במקום אשר אוכל לצייר במציאות רחוקה שידפים בהמשך הזמן את מכתבי, ועם כל הזהירות שלי בקביעות לא עלתה בידי רק תרעומות הרבה ושלא לשנות מהרגילי לאלה אשר אני מכירם מכמה שנים אשר לא ימצאו מקום להתלונן אשר אני כותב עליהם תמיד כפי המורגל ואשר יסתפקו בהשגת תשובתי להשיב להם על פרטי שאלתם והיותם רחוקים בהשתדלות יתירה על בקשת הפלגת התוארים, ומהם ידעתי כי השמיטו בעצמם בהדפסת ספריהם תואר הגאון שכתב עליהם בעל שדי חמד וכי"ב המורגלים בהפרזת התוארים אשר בענות רוחם ידמו שאין תואר זה הולמתם, ואם כי הרבה מזולתם אשר לא הגיעו לקרסולם בהיותם ממרחק המקום ובהיותם מגיעים אלי העתקת מכתבים רבים מחכמי זמנינו א בכתב ואם בדפוס אשר הפליגו בתוארים הנהוגים אשר לפעמים לא מצאתי את לבבי לעמוד על דעתי לשנות מהנהוג לבלי להיות השלילה כפוגע בכבודם שזיכו להם אחרים ואני מוכרח לפעמים לחקות אחרי זולתי, ולפעמים היות הדבר נדרש מפני דרכי השלום והיות והיות מטרתו להשקיט עניני מחלוקת בעירו ולהיות דבריו נשמעים אשר קשה לשום דרכי ולפלס שלא יצא מפי עטי הפלגות יתירות לכבדו נגד זקני עירו, וכמעט נוכחתי בענין התוארים אשר פרצו אחדים בדורנו ואשר זכו לשם מצד זה באשר הרבו גאונים בדור יתום הזה לאלפים ולרבבות, ואשר היותר נזהר בזה לשום דרכיו להתרחק מהשקר והחנופה בלתי אפשרי שלא יכשל לפעמים להטותו מהדרך, עד כי כמעט היה למשל בפי בזה כי צדקו דברי החוה"ל כי מן הזהירות הרבה שלא תזהר, ואולם בהדפסת ספרי על התשובות לשואלים אשר גם בזה המורגלים בהפלגת התוארים השכילו לעשות להשמיט לגמרי שמות השואלים, אבל אנכי לא מצאתי הדרך הזה לנכון ובפרט היותם רובם פקיעי שמייהו, ואמנם בענין התוארים והפלגות היתירות הנהוגות במילי דכדי ולהפיצו ברבים אשר מהראוי להתרחק מזה בכל האפשר, ובפרט שלא היה בלתי אפשרי לכתוב כפי המורגל בכתיבתי ולביא ג"כ בטענת חזקה בדפוס לאלה שזכו בהשתדלותם שלא לשנות מהנהוג, ואשר אז בצדק יתלוננו המבינים בראותם עולם הפוך והייתי מוכרח להוסיף בדפוס לאלה שלא הייתי מורגל עד כה בהפלגת התוארים, אמנם בהפקד התוארים לגמרי גם מאלה אשר הדומיה תהלתם ואשר בעיניהם אין להתוארים שום שיווי כלל ובפרט בזמנינו אשר הוא מטבע שפסלתו מדינה, והמה ישכילו שהיה בהכרח לעשותו באופן שלא ימצאו זולתם שום ענין הפוגם בכבודם, ואקוה אשר גם הבאים אחרי יבחרו להם הדרך הזה אשר היה נהוג מעולם ואשר היא לתפארת בעיני כל חובבי האמת, ודי בזה כעת. ומה שנסתייע הבא"מ מהמכתב הנדפס בשמי שהשבתי לבעל שד"ח, גם לפי דמיונו שיש כאן חזרה בהדפסת ספרי ממה שהשבתי לו בעצתי, לא היה להפליא בזה אם בערך קרוב לעשר שנים הרגשתי מכמה ענינים בחליפות העתים הקלקול בזה ואשר בהשמטת התוארים לגמרי בתשובתי לכל אחד מהם דמיתי לצאת ידי כולם בזה, וכי לא זכר מה שאמרו אין אדם עומד על ד"ת אלא א"כ נכשל בהם, דברים שאמרתי טעות הם בידי, כאן כמשנה אחרונה, הדר ביה רבא וכדומה רבות, אך כאשר אדמה גם כעת אשר לא יכולתי ליעץ אותו באופן אחר ממה שנאמר שם לפי שהובא הספור גם בספרו שד"ח שמצד מעשה שהיה ע"י תרעומות רב אחד במה שלא תיאר אותו כמו שתיאר אותו רב מפורסם בדורנו (אשר המציא השיטה החדשה מהפלגת התוארים ולכתוב תואר גאון לכל רב ורב) ולזה יעץ אותו רב אחד מאיזה קהלה קטנה לכתוב על כל אשר בשם רב יכונה בתואר גאון, כי העדר תואר זה נחשב להעדר כבוד בדורנו, ומאז התנהג להשתמש בתואר הגאון לרבנים רבים, ורק אחרי שנכשל פעם אחד באברך שהטעהו ע"י מכתבו ושבהיותו מתפאר בזה בפני כמה אנשים נתפרסם הדבר והודיעו אליו שהיה זאת לפלא בעיני שלמים וכן רבים ועלה בדעתו לגדור בעדו שלא לכתוב תואר גאין לשום אדם וכן בהביאו בקונטרסו דברי איזה רב מרבני דורנו שלא להדפיס שום תואר וגם על הראויים לזה וכמו שהשיב ר"י לר"א כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידיך כו' עכ"ד:
עתה ישפוט נא הקורא האם יכולתי ליעץ אותו לשנות דרכו לגמרי שלא לכתוב לשים ם רב רק בתואר הרב אשר כמובן שהוא בלתי אפשרי לעשות כזאת בזמנינו מרב יחידי, ובפרט בהיות דרכו לבוא במכתבים לרבנים רבים, ואם כי יוכל להיות אשר בתומתו לעת זקנותו יתעורר מעצמו בלי עצת זולתו לבחור הדרך הישרה להשמיט התוארים לגמרי אחרי אשר לא יהיה לו עסק בחליפות מכתבים רבים לרבנים שונים להציע ספיקותיו ולשאול בעצת כל אחד בכל הפרטים, ועכ"פ האם יכולתי ליעץ אותו לעת כזאת להניח הרגילו לגמרי ממנהגיו בשאר חבוריו שהיה מתנהג באותו פרק וכנודע לכל אשר בענותנותו הוא מפזר הרבה בתוארים ואשר ההרגל מיפה החסרון, האם לא היה כמתמיה ביותר אם היה מתרחק פתאום ביותר אל הקצה האחרון ולקבל עליו תשובת המשקל מצד הסיבה שנכשל באברך אחד, ולא היה עלי רק להזהירו להיות זהיר להבא שלא להכשל עוד במה שיהיה לשיחה בפי הבריות ולהזהר כל מה שבאפשרי לפלס דרכו לאחוז הממוצע מה שהוא בהכרת למנוע התרעומות ושלא לצאת לגמרי ממנהג העולם ושלא להפריז בתוארים הרבה יותר על המדה ולא לשמוע עצת המיעצו לכתוב תואר גאון על כל אשר בשם רב יכונה, ושלא לכתוב תואר זה על מי שלא הוחזק עדיין בעיניו אם הוא ראוי לזה:
ואמנם בעל באמ"ש בהיותו הולך בשיטתו אשר הפלגת התוארים הוא הרמת קרן התורה בזמנינו ולכן הרשה לו להדפיס כל המכתבים הנמצאים בילקוטו בעעינים שלא יוכל הכותב להעלות על הרעיון שיבא לדפוס ולא כל הבא בכתב להראות לאנשי עירו ניתן להדפיס, וכל עוד שאין המכתבים למראה עיני אשים מחסום לפי עטי בזה אשר כמובן שלא הנחתי העתקה ממכתבים כאלו אם שלפי זכרוני המה רשומים בלבבי, וגם מהדפסתו אותם חנא תועלת מה להוסיף זריזות שלא להשיב במכתבים למי שאינני מכיר היטב את תכונתו רק ממכתביו:
ואם כי יש לדון לכף זכות לאיזה מהם המביטים בעין רעה על העדר התוארים מהשואלים בדפוס בהיותם יושבים בין צנינים והחותרים למנוע קבלת רב אב"ד אשר תכון הצלחת ותפארת העיר בהיות דבר אחד אשר כולם ילכו לאורו ולהיות כפופים אליו בהיית עטרת הרבנות הולמתו בעירם, אמנם לא בהפלגת התוארים יעלה ארוכה למחלה הזאת מהמכה המתהלכת, והדבר מוטל על אלה השוקטים על שמריהם אשר אין כל שטן בעירם ופקיעי שמייהו לגדור הפרצה ושלא יתנו לשועלים המחבלים כרמים להכנס בגבול שאינו שלהם, ומכש"כ בעיר שרוצים מחדש למנות דיין בעירם מאלה החותרים בערמתם במסתרים, אשר יצטדקו בפני הבריות שהתמנותו רק לדיין ומסייע לרב, שאין ההתמנות שלהם כלום כל שהוא שלא ברשות הרב ושיחתום בראש על קבלתו וכמ"ש בתשובת הרשב"א סי' ש' וז"ל כי שורת הדין מי שמתנה עם הצבור לשמש בפניהם בדבר מן הדברים אינו מתנה בדוקא שיהיה הוא משמש בעצמו לעולם בלי סיוע מאחר וכו' וכן שנינו בתוספתא מי שהיה כו' והגיע זמן הרגל ומבקש לילך לביתו יכולין לעכב על ידו עד שיעמיד אחר תחתיו כו' שאין להקהל למנות אחר לסייע בשום דבר לבד מי שימנה שעל דעת כן וכו', והובא בשו"ת דברי ריבות מהר"י אדרבי סי' קי"ו וכתב א"כ בנ"ד כיין שהק"ק קבלוהו עליהם לרב זה כמה שנים להורות להם את המעשה אשר יעשו סתמא דמלתא דעת הקהל ודעת החכם היה מעיקרא שאם פעמים יהיה צריך לסיוע שיעמוד אחר תחתיו ואותו האחר הוא מי שירצה החכם, לפי שכמו שמתחייב להעמיד אחר ואינו רשאי להפטר מהשמוש כמו ששנינו בתוספתא כך הרשות נתינה לי להעמיד מי שירצה ואין כח בקהל להעמיד מי שירצו כי כבר סלקו כחם מזה במינוי החכם כי עליו המלאכה לגמור עכ"ל, יע"ש באורך יותר, וע' ביו"ד סי' רמ"ה סכ"ב בהג"ה וע"ש בגליון רש"א בשם תשובת מהר"ש הלוי חיו"ד סי' ס"ח אדם שממנין אותו על הצבור כו' וע"ש שיעמוד אחר לדרוש הוא פגיעה בכבודו. ונ"ל ראיה מפורשת מברכות ס"ג א' ד"ה בששניהם שוין אם באת במקום ת"ח ואינך גדול ממנו אל תטול עטרה לדרוש במקומו, וע' רש"י שבת ק"ד א' ד"ה פה סתום בשעת המפזרים כנס אם יש גדול ממך. שוב מצאתי בשו"ת רד"ך בית כ"ב חדר ט' שהעיר מזה, והעיר ג"כ מעירובין פרק הדר (ס"ג א') רבינא סר סכינא בבבל א"ל רב אשי מ"ט עביד מר הכי כו' ואע"ג דרבינא תלמיד חבר הוה כדמשמע התם יע"ש (ושם הועתק בטעות בשיטפא דלישנא רב חסדא סר סכינא כו' ממש"ש רב המנונא אורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא יע"ש). ושם דאיענש ר' אלעזר מהגרוניא משים דבדק סכין באתריה דרב אחא בר יעקב וכו' וע"ש באריכות שהוכיח מכמה ראיות דכל שהרב דר שם אתריה קרינן ליה, וכל בני עירו כפופים תחתיו הואיל ואין בעירו כמותו וכש"כ שכבר קבלוהו לרב וגמירי דמעלין בקדש ולא מורידין שלא עשה דבר שלא כהוגן עד שנאמר שבשביל זה הורידוהו כעובדא דר"ג בפתה"ש וכו' יע"ש שהחמיר בהפלגה יתירה בעונש של העובר על זה, והביאו גם בשו"ת לחם רב מבעל לח"מ סו"ס ע"ג יע"ש מה שהעיר בזה והארכתי בתשובה:
ועכ"פ הדין פשוט דדיין המתקבל בלי רשות הרב ואפילו החזיק כמה שנים בעיר מצד שלא היה ביד הרב למחות, ואין בידו שום מכתב בחת"י הרב דמתא מנתינת רשות לדון ולהורות בעירו, ודאי הדין פשוט שהמחזיק בידו והממנה אותו עובר בלא תעשה וכח"מ ר"ס ח' וכמו שהאריך בשו"ת שם אריה חא"ח סי' ז' בעובדא דידיה שהיה ענין השאלה בנוגע לעניני ירושה מחזקת הרבנות שנחלקו בזה רבוותא ומ"מ העלה שאם כה יעשה כדבר הרע הזה להשיג גבולו הרי הוא כקל שבצבור ואסור לדון ולהורות ומחמת זה לבד פסול לדון וק"ו מכה"ג דאין דנין אותו מפני כבודו אינו יכול לדון לאחרים משום התקוששו וקושו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים וכר"פ כה"ג ומכש"כ במי שאינו רוצה לציית דין וגם דהוה כחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו כמשנה בבכורות ל', וביו"ד סי' קי"ט בחשוד על האיסורין אין לו נאמנות עליהם, ועוד דרשע פסול לדון ולהעיד דלא גרע מעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו דנקרא רשע ומכש"כ דאסור להורות באו"ה זכו' וחכמי הדור עליהם מוטל לגדור ולעמוד בפרץ ולהעמיד משפטי הדת על תלם וע"ש באריכות, ודי בזה להעיר לב הולכי תמים והחרדים לדבר ה' ואין עת האסף פה כעת לדבר מפרטי הענינים בזה:
לוח הטעות מח"ב
בספרי תשובת זכ"י ח"ב סי' קל"א דף מ"ג ע"ב שורה א' בעל הש"ס ר"ל בעל השמועה:
שם שורה כ"ג בירו' סוף כלאים צ"ל ר"פ ג' ותו' מ"ק כ"ה א' ד"ה ור' חייא, שם שורה ל"ז תלמודו צ"ל תלמידו והארכתי במערכת השמות המשתוים בתוא"מ ערך ר"ה וערך ריב"ח. שם שם ע"ד שורה ה' יש לציין וע' בשו"מ תליתאה ח"ב סי' קפ"ח:
בסי' ק"ו בדף כ"ד ע"א שורה ג' חלק הגוף צ"ל מגוף, שם שורה ח' וגם במומר לערלות ממש וכי הותר לו לעבור על איסור אכילת חמץ בפסח, וכעת הגיעני מכתב מהשואל כי לא נזכרו דברי אלה במכתבי אליו, אתמהמה, עכ"ל. והנה אנכי הדפסתי מכתבו לפי הרשום בהעתקתי, ואולם חפשתי כעת אחר גוף מכתב השואל מקונטרסו אשר נכתב בכת"י סטארטיוו אשר מסתמא שלח קונטרסו, אז לכמה מקומות וראיתי שם כעת שכתוב בזה"ל כשיבא אליהו אולי ימצא לטהר את הנמולים שלהם שיהיו מותרין לאכול בפסח, וממכתבו זה נראה שדעתו שהמילה פסולה כו' ושהמוהל בלי מציצה בשבת מיקרי מחלל שבת גמור וכו', ושכנראה מהנדפס בתשובתי שהבנתי מדברי מכתב הריל"ד שיהיו העולים בלי מציצה מותרים לאכול חמץ בפסח כשיהיו גדולים, ואין זה במשמעות לשונו רק על אכילת פסח לערלים שנמולו בלי מציצה שאולי יטהר אותם אליהו, ומחמת שהכתב היה מטושטש מאד מהסטארעטיוו והיה קשה לקרותו ולא שמתי עיני על תיבות יבא אליהו ולכן הבנתי שמדבר לענין המולים שלהם בלי מציצה שלדעתו יהיו מותרים ג"כ לאכול חמץ בפסח, וזה לא נמצא בתשובתו כפי שקראתי כעת בהעתקת דבריו, ועכ"פ עיקר דבריו המה בטלים מעיקרן, והוא דבר זר ומבהיל שיהיה הבן נידון כמומר לערלות בשביל פשיעת האב שאין בידו לתקן אחר שכבר נימול, ובל"ס שהשיב לו זה רק בדרך צחות ובדיחותא וכמבואר שם:
לוח הטעות מח"ג
דף ד' ע"א שורה מ"ד נכתב צ"ל נדחה, ו' ע"ב ט' ט' צ"ל ט"ו, מ"ג סד"ה צ"ל סל"ז וסר"ה, מ"ט ובתא"ח צ"ל ובח"ס סא"ח, ע"ד ל"ד קכ"ח צ"ל קל"ח, ז' ע"א ח' ח"ב נ"ל ח"א, ט' ל"ז נשמט וחאה"ע סו"ס ס"ז, ל"ג סתירת כצ"ל, ח' ע"ד נ"ב בא"ח צ"ל בחש"א, י"ד ע"ג מ"ב ממאכל צ"ל ממא"ס, עד כ"ח מפט"ז צ"ל מהט"ז, נ"ח סי' נשמט מ"א, ט"ז ע"ב ב' סו"פ נשמט ה', שם ל"ט סתס"ח צ"ל סתס"ז, מ"א שרוי צ"ל שרי, נ"ה קכ"א צ"ל קנ"ח, י"ח ע"א מ"ז לה"ש צ"ל לח"ש, ע"ב י"ח סי' צ"ל סוף, י"ט ע"ב י"א לאח"ז צ"ל כלאח"י, כ' ע"ב כ"ב רכ"ב צ"ל רי"ו, נ"ז רפ"ו צ"ל רס"ו, כ"א ע"ג מ"ג ע"ש צ"ל ובב"ש, כ"ב ע"ב ל"ד וכתפח כצ"ל, שם ע"ד ל"ח כמים כצ"ל, כ"ג ע"ב ל"ח פ"ג צ"ל ק"ס, כ"ד ע"א ל"ח קמ"ז כצ"ל, כ"ה ע"ג מ"א שהרי צ"ל ולהכי, כ"ו ע"א ט' סתמ"ז כצ"ל, ע"ב מ"ד במאירי כצ"ל, ע"ג מ"ב ר' צ"ל ח', נ"ג ז' צ"ל א', ע"ד ז' בכבוש כצ"ל ח' אמרתי כצ"ל, מ"ט דבמסירה צ"ל דמכירה, נ"ב וקס"י כצ"ל, כ"ח ע"ד כ"ג ר"ט צ"ל צ"ט, כ"ט ע"ב ל"ג ו' צ"ל י"ב, נ"ד להת"ש נשמט ואף, ל"א ע"ג ל"ג תליתאה צ"ל תנינא, ל"ד וע"ש נשמט בתליתאה, ל"ג ע"ב י"ז מהרי"מ כצ"ל, ל"ז ע"ד נ"ב בשריפה בכל צ"ל בתחלת שש וכל, ל"ח ע"א כ"ה ס"ד צ"ל דף, במפתחות מ"א ע"ב כ"ח כ"ו צ"ל פ"ו:
סוף הספר