אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן רנב

סימן רנא

שנת תרנ"ג. להר"ר זלמן ליפשיץ בבריסק

מה שתמה על המ"א סו"ס תרל"ה בשילוח מנות שלא נהנו לשלח לאשה דשמא יבא לשלוח לאלמנה ויאמרו שחש לסבלונות, והא באה"ע סי' מ"ה דאין חוששין לסבלונות, ודחה דאפשר דבאלמנה יש מקומות שנהנו גם האידנא לקדש מקודם:

והוא נגד סתימת לשון הפוסקים וכדמות קצת ראיה בקידושין נ' ע"ב ומותבינן אשמעתין אע"פ ששלח סבלונות, ולא דחי כה"ג ולחלק באלמנה שלא היה דרכם בזמנם לקדש מקודם שילוח הסבלונות גם במקום שהיו נוהנין כן בבתולה, וע' בעצי ארזים סוס"ק י':

ובעיקר תמיהתו גם להרב דהיכי שאינו אומר שהיה לשם קידושין לא מהני לכ"ע גם לדידן דכולהו מסבלי והדר מקדשי וחולק בהכרעתו על התה"ד סי' כ"ז ובפסקיו סי' ע"ד דכשאין עוד צד היתר בלאו הכי לא מהני מה שאומר שלא היו קידושין, ועכ"פ הרב לא מיירי רק לענין דיעבד שלא להצריכה לנו, אבל לכתחלה לענין שלוח מנות י"ל להמ"א שחשש ג"כ לדעתו וע' בשו"ת ר"ח או"ז סי' כ"ו משש"ב ובסי' פ"ט, ומ"ש דכל החשש לר"ת וסייעתו דחשש סבלונות שקידשה קודם לכן דלרש"י שע"י הסבלונות מקדשה וא"כ בעינן שישלח ע"י עדים, וכן העיר במחצית השקל וע' בחמ"א ס"ק ט' וע"ש בב"ח וב"ש ס"ק י"ב ואבני מלואים ס"ק ח', ובמהרי"ק שורש קע"א ואפילו על הסבלונות המשתלחות מגדנות פורים וקורין להם מעות פורים ואף שלבי נוטה להתירם מ"מ לא רציתי לדבר בם כלל כו', וע' בעצי ארזים ס"ק ז' ובמהרי"ק מבואר דבסתם נמי איכא חשש קידושין לפרש"י ודלא כמו שהביא הב"ש בשמו דאם שולח סתם אין חוששין:

ובעיקר הדבר כבר העיר בשבות יעקב ח"א סי' מ"א שישוב המ"א וחילוקו למתנות לאביונים אינו ברור למעיין באה"ע סי' מ"ה יע"ש באורך, וע' רש"י כתובות צ"ו א' ד"ה חוץ, וכבר העיר הפר"ח בלקוטים לסי' תרצ"ה ואפשר עוד דשילוח מנות שהוא דרך חובה חיישינן שתאמר שקבלה לשם קידושין והוה ספק קידושין כאה"ע סי' כ"ז סי"א משא"כ במתנות לאביונים עכ"ל:

ומ"ש מעלתו דצ"ע למה לא כתב רמ"א ג"כ שלא תבא אשה לשלוח לאיש למהרי"ט בחי' קידושין והובא בב"ש דאם האשה שולחת לו סבלונות לתוס' יש חילוק ולרש"י ליכא חשש, וע"ש באבני מלואים ס"ק א' ד"ה עוד בב"ש כו' דצ"ע לפרש"י אפילו באדם חשוב היכא דאשה שולחה אליו יעש"ב, וכתב זה לפי חשש המ"א משום סבלונות שע"כ קאי לפר"ח שהוא היפך המכוון בלשונו לענין ספק קידושין, ויותר היה למעלתו לדייק מלשון רמ"א בתחלת דבריו ואשה תשלח לאשה כו' אבל לא להיפך, דמבואר דגם אשה לא תשלח לאיש, ואדרבא שזה הכריח להמ"א לדחוק בלשונו לענין סבלונות ולא חש לדקדק הא דלא תני כרוכלא ולהאריך בלשונו וכן שלא תבא אשה לשליח לאיש, שזה ממילא מבואר ממה שהתחיל בו, אמנם העיקר כהשבו"י דבכל גווני אין לעשות כן דאלו למ"א משום סבלונות היה להקל בלא שידוכין כיון דליכא למיחש לכ"ע כרמ"א אה"ע סי' מ"ה, וגם דלא היה שייך לפ"ז רק בפנוי דהיכי דנשא אחרת לא שייך חשש סבלונות שיעשה איסור, וע' באבני מלואים ס"ק ט' ד"ה מיהו כו' משש"ב:

ובלקוטים שבסו"ס תוספת שבת הגיה אחר וחוששין לקידושין ובלא שידוכין ליכא למיחש לסבלונות לכ"ע כצ"ל ול"ל שקידשה במעות הללו כו' לא היה צריך לכך דהא אין מקדשין במטבע כאה"ע סי' ל"א]וע' בב"ש ס"ק ה' בשם המרדכי[, וא"ל דלמא עבר וקידשה דהא לרמ"א שם סמ"ה ביש צד איסור אין חשש בסבלונות עכ"ל, וכנראה שדעתו להגיה ג"כ אבל במתנות לאביונים היה מעות וליכא למימר שקידשה במעות הללו, ובמחצית השקל הרגיש ג"כ וכתב דהמ"א עדיפא קאמר דבמקדש בעד א' אם שניהם מכחישין לכ"ע אין חוששין כאה"ע סי' מ"ב ס"ב, ולכאורה בלאו הכי הרי למהרי"ק שהובא בהג"ה סי' מ"ה דסבלונות ליכא למיחש שהסבלונות עצמן הן קידושין לפרש"י אפילו למ"ד המקדש בעד א' חוששין לקידושין וכב"ש ס"ק י"א:

ומ"ש דלר"ת וסייעתו ג"כ אין חשש במיני מאכל כמ"ש בש"ע, ושם לא נמצא רמז מזה וע' בב"ב קמ"ה א' ורשב"ם, וכנראה שנמשך בזה אחר האבני מלואים שם סוס"ק א' שכבר כ' קצת פוסקים דאין חשש סבלונות במיני מאכל ומשקה וכמהרי"ט חאה"ע סי' כ"ח דיש מי שאומר בטעם קפידת הסבלונות דחייש עלה שמא תפסידם, עכ"פ אין מזה סתירה להמ"א שחושש להחמיר בזה במה שלא אמר שהר"ת סובר כהיש מי שאומר, וע' בשו"ת מהריב"ל ספר רביעי דף ע"ה ע"ב דאם היו עדים בשעה שהיה מביא אותם סבלונות ממיני מאכל היה אפשר לדון להחמיר וכו':

ומ"ש על האבני מלואים דלרש"י ג"כ יהיה חשש באדם חשוב דלרי"ף דבעי דיחזור ויאמר לו בהנאה שקבלתי ממך מתנה וכן פירש רשב"א ור"נ קושית התוס' ח' ע"ב ד"ה תנם, ואולם להחמ"ח ס"ק כ"ב דה"ה אם לא אמר כלום רק היא אמרה ונתנה והוא אדם חשוב וקבל בשתיקה הוה נתן הוא ואמרה היא דספיקא הוה וחיישינן מדרבנן, רק מהתו' משמע דלא כדבריו שכ' שלא הזכיר נתנה היא ואמר הוא דלא פסיקא ליה דלפעמים מקודשת באדם חשוב, ואכתי היכי קתני נתנה היא ואמרה היא להחמ"ח דמקודשת מדרבנן, וכמו דלא תני בברייתא נתן הוא ואמרה היא משום דמקודשת מדרבנן, ואף דבנתנה היא באדם חשוב דהוי כנתן הוא ואמרה היא דהוה קידושין מדרבנן, כמו שהביא הב"ש ס"ק כ"ב וכמ"ש הפ"י משום מראית עין שיסברו שהיו עסוקין מעסקי קידושין דהוה קידושין ודאי, וא"כ באדם חשיב ונתנה היא ואמרה דלא הוה עסוקין מעסקי קידושין להיות קידושין ודאי וליכא מראית עין ולא הוה קידושין אפילו מדרבנן וע"ש באבן פנה מ"ש ג"כ בזה, ובשאילת יעב"ץ ח"ב סימן מ"ז דאדם חשוב נקרא שאינו מקבל מתנה, ולא משמע כן מסתימת הפוסקים וגם וא"כ נתת לשיעורין לפי ערך הנתינה שמקבל כל אחד וע' בשו"מ קמא ח"א סו"ס רל"ג ד"ה ומה שהקשה מעלתו (וע"ל סו"ס רמ"א וסי' רי"ד אות ח'):

ובפר"ח כתב על מ"ש בהג"ה ואשה חייבת במתנות לאביונים אין זה מחוור דאיש כתיב ולא אשה וכתב הריק"ש ששום פוסק לא כתב כן עכ"ל, ובדמשק אליעזר דהלא כתיב כי יגח שור איש וכו' וה"ה אשה דהרי השוה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וע"כ דדרך הקרא היכא דמזכיר רעהו כתב איש וכו', וזה טעות דהא דהשוה לאיש היינו דוקא היכא דהפרשה נאמרה בלשון זכר אבל היכא דכתיב איש ודאי צריך ריבוי וכתו' ב"ק ט"ו ומהא דלקמן מ"ד א' עש"ב, וע' בתו' יומא מ"ג א' ד"ה ונתן וסוכה כ"ה ב' ד"ה השוה, ובחמד משה ופמ"ג באש"א ס"ק י"ד דאלמנה ובתולה חייבות דמהכ"א לחלק בחיובא דיומא כמו בקריאת המגילה מטעם שהיו באותו הנס וכדאמרינן]בקידושין כ"ט א' ול' ע"ב[איש אמו ואביו תיראו משום דהאיש סיפק בידו לעשות והכי נמי דבלא רשות בעלה אין בידה מה לשלוח, וכן השיג בשבות יעקב הנ"ל והעיר ג"כ מב"ק ק"ט ב' גזל גיורת מהי איש ולא אשה או דלמא אורחיה דקרא הוא]וכה"ג בב"מ צ"ו א' ומכות י"ד א' בחוס' סוד"ה ה"ג רש"י[, גם בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ק"כ השיג על הפר"ח, וע"ש בח"ב סי' ס"ח אות ב' שנשאל מפסחים צ"א ב' דאיש ממעט לאשה, והשיב דהיינו היכי דמייתי קרא ומ"מ טפי מסתבר להוציא קטן דאינו בכלל בר מצות, אלא כיון דכתיב איש תרי זימני ממעט נמי חד לאשה, ובלאו הכי גבי פסח שני:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה