זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן רנ
להרב ר' שלמה אברהם רזעכטא ביאזערקאוו
מה שהעיר לענין מה שנשאל בשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' ר"ד לענין שילוח מנות בפורים לרבו אם יוצא בכך והביא לסייע לדברי השואל ולאסור מצד שאילת שלום לרבו ממ"ש הרב ביו"ד סי' שפ"ה מתשובת מהרי"ל סי' ל"א דאסור לשלוח מנות לאבל על אב ואם ואפילו בשבת במקום שנהגו שלא לשאול בשלומן בשבת, וע"ש בתשובה מהר"ז כתב באלפסי דשילוח מנות אין לך שאילת שלום גדול מזה וא"כ תיפשוט מיניה דאסור למזוג לאורח תוך י"ב חודש למאי דנהיגנא דאין שואלין בשלום אבלים ואפילו בשבת עכ"ל:
הנה מה שציין מהר"ז באלפסי לא ידעתי אל מי כוון ובשה"ג פ"ק דמגילה במתני' קראו את המגילה כו' באות ג' וחייב האבל לשלוח מנות וכו' יע"ש, ואולי שצ"ל מהר"י בועז אם נתכוין על השה"ג, ובמנהגי מהרי"ל בהלכות פורים ושלוח מנות היה מקיים מהר"ר שלומיאל באבילתו ע' במיימוני ותמצא דעות, ועכ"פ לא ידעתי מקום לחוש לזה גם לכתחלה לשלוח לרבו מטעם דשאילת שלום אף דלא נפיק מכלל רעהו ולחוש בכה"ג לגבי שילוח מנות כמו לענין אבילות רק בשאילת שלום סתמא ולא היכי מצד שרוצה לקיים המצוה דשילוח מנות אף שיהיה עיקר הטעם משום שאילת שלום מ"מ אין שייך נגיעה בכבוד רבו דמיחזי כמו ששואל בשלומו ואף שמוכח ממילא שהשילוח מנות בפורים בא להורות על זה, ושאילת שלום לרב הוא רק כששואל כמו לשאר בני אדם, ולפי' התו' ברכות כ"ז ב' ד"ה והנותן כו' שאינו אומר שלום עליך רבי וכו', ובתר"י ומ"ש כדי שאילת שלום תלמיד לרב אינו ר"ל אלא כדי חזרת שלום ע"ש וברי"ף לא העתיק כלל והמחזיר שלום, וע' רש"א עפמ"ש בתר"י דאסור להקדים שלום כלל לרבו וכדאיתא בירו' ומ"ש כדי שאילת שלום תלמיד לרבו היינו בחזרה ולהכי הוצרך למינקט נמי והנותן כו' יעש"ב, וכן הובא ברא"ש הירו' דהיה קורא דהיינו דנקט עיקר הטעם שפייסו משום דזעירא לא שאיל כו', וא"כ אינו ענין לכאן לאסור משום נתינת שלום לרבו ומצד שמיחזי כנתינת שלום ליכא חששא כלל דלא הוה שום נגיעה בכה"ג בכבוד רבו, ועכ"פ גם לתירוץ הא"נ לכתחלה קאמר ובתלמיד חבר וכו' והא דאסור כאן נתינה לכתחלה אפילו באומר שלום עליך רבי היינו בתלמיד שאינו חבר, ולתירוץ זה בתלמיד חבר כר"כ ורב אסי דלסבריה לא הוי צריכי וכסנהדרין ל"ו, יהיה מותר בכה"ג אפילו לכתחלה מטעם שאילת שלום, ובפרט דמצוה שאני כסוטה מ"א ב' כדמשני נמי לגבי מלך וע"ש בתו' ובספרי זכ"י ביבמות ה' סע"ב מאי לאו דא"ל שחוט לי בשל לי על קושית המפרשים בר"פ שבועת העדות האי עשה כו' מכתובות מ' ע"א דאי אמרה לא בעינא כו' יעש"ב:
ואולם מה שדחה בשו"ת יהודה יעלה לחלק בשאילת שלום דאסור רק בפניו וכמו במזכיר לרבו בשמו יע"ש, ולא נ"ל כלל דאף כששולח ע"י אחר כיון דזה גופא חשיב שאילת שלום לרבו ממילא חשיב שלוחו כמותו לענין שאילת שלום ששולח לרבו, כמו דמהני לענין קיום המצוה דשלוחו כמותו, ועיקר הטעם דחשיב כמו שאילת שלום נ"ל מסברא דשילוח מנות בי"ד שהיה בימי מרדכי ואסתר לאחר שעמדו על נפשם בי"ג שהיה כענין שאילת שלום לאלה שנצחו במלחמה ואיש לא עמד בפניהם ושלחו כל אחד מנות לחבירו שנחו בי"ד בעשיית יום משתה ושמחה, ובפרט להטעם של בעל מנות הלוי שהתיקון משילוח מנות להרבות השלום והריעות היפך ממלשינות של המן היותם מפוזרים ומפורדים בדעות וכמ"ש החת"ס ובכתב סופר שהכריע להלכה כטעם זה ושלכן יוצא ידי חובתו גם כשלא רצה חבירו לקבל:
ומ"ש מעלתו דכשרבו מקבל המשלוח מנות מקיים הרב בזה המשלוח מנות דקבלתו מיחשב נמי נתינה, ובזה מיישב קושית הב"י על פרש"י במגילה ז' ב' בהא דמחלפי סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים ובשניה סועד חבירו עמו, וכבר הוזכר כזה בחומרי מתניתא במגילה ז' רש"י ד"ה מחלפי שנ"ל כקידושין ז' באדם חשוב אפילו בנתנה היא ואמר הוא מקודשת דקבלתו כנתינתו ולכך לא פרש"י כפשוטו דא"כ מאי קמ"ל פשיטא דבהחליפו ממש דיצאו עכ"ל. אבל עיקר סברתו לא נ"ל דהרי אין יוצאין י"ח שילוח מנות רק במיני מאכל, וא"כ נהי דחשוב ממון לענין קידושין בהנאת קבלתו וכה"ג מ"מ פשיטא דלא חשיב כאלו אכל בעצמו, ולא עדיף משילוח מעות ואף דיכול לקנות ממנו מאכל בעבורו ולא שיהיה חשוב כאוכל בעצמו ע"י מה שחבירו האוכל קיבל ממנו (וע"ל ססי' ר"ל ד"ה ויש לדון וסי' רט"ז אות ח'). ובעיקר דרש"י קרוב בעיני מ"ש במאורי אור חלק עוד למועד שנעתק קצת ט"ס תיבת של שנה זו אחת שחרית שהיה כתוב זה אוכל עם זה בפורים שחרית ובשניה סועד חבירו עמו, והיינו בצהרים כדרך רובא דעלמא לאכול פת שחרית ובפורים לביבות וכיסנין ולחמניות וקובעים לבהמ"ז, ודיוק לשונו הצח ברישא אוכל ובשניה סועד להורות סעודה ממש בצהרים עכ"ל. ובמ"ק כ"ז ב' לענין אבל רבה ורב יוסף מחלפי סעודתייהו בהדדי, וע' בתשובה מאהבה ח"ב סימן רצ"ט ובפר"ח וטו"א וחמדת אריה הלכות מגילה סי' רצ"ה פרק כ"ה אות א' וב' ובמ"ש רש"י מגילה הדר שלח ליה איהו לא גרים ליה הכא ושם בחידושי הארכתי:
ובמאמר לר"א בן הרמב"ם על אגדות שנדפס בע"י מדפוס ווילנא שנת תרל"ז מהחלק החמישי מהדרשות בדרך הרביעי מעשיות שנכתבו כו' שהביא המאמר דמגילה דר' יהודה נשיאה שלח ליה לר' אושעיא אטמא דעגלא תלתא וגרבא דחמרא שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו, וכן הגירסא במנוה"מ פרק ג' כלל רביעי ח"ג נר ג' (ושם לר' יהושע ט"ס במקום ר' אושעיא). ובשל"ה מסכת מגילה עמוד הצדקה הביא ראיה מזה לתה"ד סי' ק"א דבמשקה נמי יוצאין, ורש"י סובר דיוצא נמי במשקין וכדעת הט"ז משלח ליה גרבא דחמרא ולכן לא גרים הדר שלח, ובילקוט במגלת אסתר ר"י נשיאה שלח לר"א אטמא דעגלא תלתא וגרבי דחמרא שלח ליה קיימת רבינו ומתנות לאביונים הדר שלח ליה קיימת בנו ומשלוח מנות איש לרעהו וע"כ לגירסתו דבתחלה היה מוכח דסובר דבגרבא דחמרא לא היה מקיים חובת משלוח מנות, ויתכן שמזה הוציא הרמב"ם לשלוח ב' מיני בשר שיהיו ב' מיני אוכל, וע' בבנין עולם סוף חלק או"ח סי' ל"ו מש"ש לפי דרכו, וע' בשו"ת יהודה יעלה סימן ר"ו:
ובעיקר הספק מהשואל שבתשובת יהודה יעלה במשלוח מנות לרבו כיון דאיש לרעהו כתיב מחזי דמשוה רבו לרעהו, והשיב לו מאותו ענין ששלח לר"י נשיאה קיימת בנו רבינו כו, ואף דזה אפשר לדחות קצת דהיה תלמיד חבר שלו, ואולם יפה השיב לו דודאי גם רבו מיקרי רעהו כמו לא תעשוק את רעך ולא תגזול וכו' [וזכרונו הטעהו דבויקרא סי' י"ט י' שכתוב לא תגזול לא נאמר כלל רעהו ושם כתיב לא תעשוק את רעך ולא תגזול, וב"מ קי"א א' עובר משום ה' שמות כו' ובחולין קמ"א א'] לא תעמוד על דם רעך וכו' ואהבת לרעך כמוך והרבה כי"ב עכ"ל, והיה לו להזכיר ג"כ מהמוקדם בתורה לא תענה ברעך עד שקר שמות כ' י"ג וי"ד ושם סי' כ"א י"ד וי"ח ול"א וסי' כ"ב ו' ז' ח' ט' י' י"ג כ"ה וסי' ל"ב כ"ז, ובויקרא סי' כ' י' ודברים ד' מ"ב וסי' ה' כ' וכ"א וסי' י"ג ז' וסי' ט"ו ב' וסי' י"ט ג' י' י"ג וסי' כ"ב כ"ד כ"ו וסי' כ"ג כ"ה כ"ו וסי' כ"ד י' וסי' כ"ז י' י"ד ויהושע סי' כ' ה' ואטו בכל אלה אימעט רבו ונפיק מכלל רעהו ולמה נסתפק ברעהו דשילוח מנות יותר מכל הני קראי:
ומה שהעיר מהפמ"ג א"ח סי' תרצ"ה באש"א ס"ק י"א דעבד כנעני בכלל רעהו לענין משלוח מנות, מהרא"מ פרשת משפטים דרעהו מקרי (וט"ס שם כ"ו ב' וצ"ל כ"א כ'), ובתיבת גומא פרשת בהר האריך עוד בזה דהא הוה נמי בכלל אחיך והרי היה בכלל מכה איש והא דממעט ע"ג אינו אלא ממלת רעהו ועבד דחייב בכל מצות שאשה חייבת בכלל רעהו הוא יע"ש, וע' בתו' ב"ק פ"ח א' דג"ש דלה לה רק להחמיר ובנוב"י תנינא חח"מ סי' י"א ובספרי זכ"י לחגיגה ד' א' והארכתי בתשובה (ע"ל סי' ר"ז), ומסברא כיון שקבלו עליהם ועל הנלוה אליהם לזכרון הנס מסתמא היה רק לאותן שהיו באותו הנס אם לטעם מהרי"ל שהוא כשאילת שלום או לשאר הטעמים נגד מה שהלשין המן היותם מפורדים, וזה שייך רק על אותם שהיו בסכנה, ואף להפליתי סי' א' ס"ק ג' דלענין קריאת המגילה אין לחייב רק במשוחררים להרמב"ם, ומ"מ לענין שילוח מנות דלפר"ח גם אשה פטורה דאיש כתיב ולא אשה, ואפשר שגם על העבדים שאינם משוחררים שהיו ג"כ בכלל ונחו מאויביהם שמסתמא היו גם הם במלחמתם על הקמים עליהם ולכן גם המה בשאילת שלום, ואם שמצינו תואר רע גם על מצרי כמו וישאלו איש מאת רעהו וכן בשלשים מרעים שופטים י"ד א' שהיו הפלשתים וכדומה היינו במקום שלא נאמר על איזה אזהרה:
וכן התואר חבר בדא"ר פ"ה א"ל ר"י לר"ג רצונך שתקבל פני פילוסופוס חברנו, ובשבת ק"נ ע"א לא יאמר אדם לחבירו בחבר עו"ג ומזה נסתייע בשו"ת מהר"י ברונא סי' ר"ב באחד שעמד אצל עו"ג והלך שמעון ואמר כאן עומדים שני חברים כו', ותו סוכה ל"ט א' ד"ה הלוקח דבדוכתי טובא דקרא לע"ה חבירו, ובפרק הנזקין ס"א ע"א מחברתה החשודה על השביעית, ורש"י ברכות י"ז א' וחבירי בריה עה"א, ותויו"ט דמאי פ"ד משנה ג' ד"ה חבירו וע"ש פ"ו מ"ב, ותוספתא דמאי ר"פ ח' ע"ה שאמר לחבירו וגירסת הגר"א לחבר וע' בקול הרמ"ז שביעית פ"ה משנה ט' ד"ה לחברתה, ובהגהותי לשבת ק"נ הארכתי, ועכ"פ במקום שאינו בדרך ציווי ואזהרה להאומה ביחוד גם עו"ג בכלל רעהו וגם בכלל אדם וכמ"ש בהגהות הרצ"ח ליבמות ס"א במ"ש דאין קרוי אדם דהקרא רק על מי שנצטוה באותן מצות יע"ש, וראב"ע ויקרא סי' י"ט כ"א לכל נפש אדם יהודי או עו"ג, והיינו לענין טומאת מגע דגם מתי עו"ג מטמאים כמ"ש בפרשת מטות ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים כל הורג נפש כו', ובירמיה סימן ל"ב כ' בארץ מצרים וגו' בישראל ובאדם, ורק דשם הבי"ת קמוצה וכתו' ע"ג ג' שחילקו בין האדם וכן שם מ"ז ב' וזעקו האדם וכה"ג בכ"מ ואכמ"ל בביאור זה:
והנה ביום ועש"ק כ"ה ניסן תרמ"ב השבתי עוד להנ"ל על מכתבו שהגיע אלי שנית במה שכתבתי דעכ"פ במקום שאינו בדרך ציווי גם עו"ג בכלל אדם ורעהו, והעיר מכריתות ו' ומה שהאריך בזה בשד"ח בכללים מערכת האל"ף אות ע"ד וע"ש עוד באות רע"ו, ולא ידעתי מה ענינו לכאן בראייתו מבשר אדם לא ייסך, הרי כבר כתבתי במקום שאינו דרך צווי, וכמ"ש בהגהות הרצ"ח ליבמות ס"א במ"ש זאת התורה אדם כי ימות וכו' שבאמרו אתם קרויים כו' קאי על מי שנצטוה באזהרות שבתורה, גם מה שהביא מערכין ה' שלמד מאיש שאין מעריכין, וזה מצוי בכ"מ כמו בחולין י"ג ב' איש איש לרבות שנודרין וכו' וע"ש בתו' ורש"א ובשקלים פ"ז משנה ו' ומ"ש בהערה בתורה אור אות א' וע"ש בגליון ח' ובאילת השחר פרק ל"א אות רמ"ט ורנ"ו ורנ"ח וראב"ע סי' י"ג כ"ט, וע' בשו"ת בן יהודה סי' נ' ד"ה והנה הא דס"ל ובד"ה והנ"ל משש"ב ובנר תמיד כריתות ו' ע"ב ומנח"ש סי' צ"ה ובמי נפתוח באמנה אות כ"ה בדה"ס י"א סע"א ואות כ"ו וע' ראב"ע במדבר סי' י"ט י"א וע' בערכין כ"ח ופסקתא דר' טוביה מאדם ולא כל אדם, וע' ראב"ע ויקרא י"ג ב' ולא אמר איש להכניס הגרים, וע' רש"י סנהדרין נ"ו א' ונ"ח וס"ו א' וחולין ה' א' ושו"ת רמ"ץ חא"ח סי' י"ד אות יו"ד ובמאמרי תהלוכות האגדות אות ל"ב משש"כ: