זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן רמח
שנה תרנ"ג. לחחני הרב דרובינשאק רי"ד ראפפורט
ע"ד שאלתך במי שנתעכב בדרך מחמת הפשרת ריבוי השלג ובא לביתו בט"ו באדר ולא קרא המגילה מקודם, שמבואר בא"ח סו"ס תרפ"ח ס"ח שקורא אותה בט"ו, דלמ"א ס"ק י"ב בלא ברכה ולט"ז ס"ק ט' בברכה, והארכת בזה בפלפולים להכרעת הדין:
הנה להפר"ח קורא אותה בט"ו פי' בלא ברכה וכמ"ש בהג"ה ס"ז במפרש בים כו' חוזר וקורא בי"ד בזה מסכים לט"ז שפירושו בברכה לפניה ולאחריה הואיל דומנה היא ראוי לברך ואף שקרא בי"ג, וע"ש בפמ"ג באש"א ס"ק י"ב שמ"מ נראה שיקרא בלא ברכה דספק ברכות לקולא, והנה הב"י הביא מהש"ל דבירו' ובלבד עד ט"ו ומשמע אף שהוא בן עיר אם לא היה באפשרי לקרות קודם יש לו זמן בט"ו, ואם יש מי שמסתפק בדבר יקרא בלא ברכה, ואין לזה מכוון מאחר שלא הזכיר שום חולק והביא ראיה ג"כ מהירו', ואיזה סגנון לומר שאם אולי ימצא מי שיסתפק בזה, ולא הזכיר שום סברא שיהיה ראוי להסתפק בזה, ורחוק לדחוק דנימא למי שיסתפק בהירו' דלמא עד ט"ו ולא עד בכלל, דהא להירו' גם בקורא בי"א מברך, אבל כונת דבריו כפשוטו שאף שיש מי שמסתפק בדבר בההיא דהירושלמי דכל החודש כשר למגילה, וכמ"ש הב"י לעיל דלא ס"ל לתלמודא לדידן מדלא מייתי לה מ"מ ראוי עכ"פ שיקרא בט"ו בלא ברכה כדין ספק ברכות, ונראה דכ"מ גם בירו' פ"ק דמגילה סוף הלכה א' ובכ"מ דהכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה, ושם ע"כ מיירי בדיעבד וכמש"ש לא מסתברא לשעבר אבל להבא לא, ואי נימא כהירו' דגם בן העיר שקורא בשעה"ד בט"ו כשאין לו מגילה א"כ דין העיירות שוה לבני כרכים ולא מסתבר דהחילוק רק לענין דיעבד שעבר הזמן ולא היה אנוס, וע"כ משמע פשטות הירו' דהכא דבן עיר אינו יוצא בקריאתו בט"ו גם בדיעבד מיתנייא:
ועיינתי בשבולי לקט סי' קצ"ה ענין פורים וכתב אחי ר' בנימין שבן י"ד שהוא בא בדרך כו' ונזדמנה בידו בט"ו שקורא אותה בט"ו ומברך לפניה ולאחריה, והר"ב יעקב מווירצבורק הביא ראיה לדבריו דגרסינן בירו' כל החדש כו' אמר רב חלבו ובלבד עד ט"ו ואם יש שמסתפקים בדבר מ"מ יקרא בלא ברכה, והיינו שהמחבר ש"ל מסיים שאף שיש שמסופקים בדבר אם יש לסמוך על הירו' שלא הוזכר בגמ' דילן וא"כ ליתא לדברי אחיו הר"ר בנימין שקורא בברכה אבל מ"מ מספק מחוייב לקרות ובלא ברכה כדין ספק ברכות, וז"ב בלי שום ספק בכונתו שאף שיש שמסתפקים בדברי הירו' ולא שמסבב בדבריו על מי שעלה בדעתו להסתפק, שלכן התחיל בלשון רבים שמסתפקים ומסיים בלשון יחיד ולא כתב ומ"מ יקראו וכנ"ל, ובתניא ענין קריאת המגילה סי' מ' ואם נאנס אדם או שהיה בא בדרך כו ולמחר בט"ו נזדמן מגילה לידו יקרא אותה בט"ו ויברך עליה שהרי זמן קריאה היא ומט"ו ואילך לא יקרא אותה כלל דגרסינן בירו' כו' ובלבד עד ט"ו, ואם ירצה לקרותה מט"ו ואילך יקרא בלא ברכה, ומשמע מדבריו שהבין בכונת הש"ל ואם יש מי שמסתפקים בדבר כו', היינו מי שחושש להחמיר לחרותה גם לאחר ט"ו שהוא מט"ז ואילך בכל החודש, ובבאור הרש"ה שם אות ד' לא עמד על כונת התניא והש"ל ונמשך אחר דהא"ר שהובא בפמ"ג הנ"ל שכפי הנראה לא היה לפניו רק הב"י שהביא מהש"ל ונטה מפשט הדברים ולא ראיתי מהצורך להכנס בפלפולים בדברים פשוטים לדינא אחרי הכרעת האחרונים, ומשום ולא יעבור ומשום זמנו של זה וכו' ליכא אלא כשמעכב הקריאה בי"ד עד ט"ו ולקבוע הזמן לכתחלה, דקרא מיירי רק לענין שלא לעכב הקריאה מזמנו ולא בנאנס והוא עדיין זמן קריאה למוקפין, ועדיף מבני הכפרים שהקילו להקדים מהאי טעמא שאי אפשר להם, וע' בירו' מגילה פ"ק סוף הלכה א', ועכ"פ גם אי הוה ספיקא אי קורא בט"ו הרי ספק עשה דוחה לספק ל"ת, ומכש"כ דהא גופא נמי הוה ספק לכמה רבוותא אי קאי בט"ו בלא יעבור, וע' בבית שלמה קמא ח"ב סי' קפ"ג בספק בקריאת המגילה דלר"נ פ"ק דמגילה לענין עירות ספק מוק"ח מיב"נ הוה ליה ספק של דבריהם ולקולא, והטו"א במגילה ה' ב' מסתבר ליה דדברי קבלה כד"ת דמיא ואזלינן להחמיר בספיקו יעש"ב ובחסד לאברהם חאה"ע סימן כ"ד:
ועכ"פ לדינא פשוט בכונת הש"ל שמכריע לקרוא ושלא לברך וכדהמ"א בהמחבר שקורא בלא ברכה, וכמו ביצא בשיירא בי"א שלא הוצרך לפרש דסמך על הדין הקודם דהוה בחדא מחתא וחד טעמא לכולהו לאשמועינן רק החידוש דקורא שלא בזמנה, וכלישנא דברכות ר"פ היה קורא בתורה דהתם ע"כ דמיירי בלא ברכות וכמו שהביאו שם התו' מהירו' דש"מ דברכות אינן מעכבות, ובפרט דלשון קורא אותה בט"ו לא משמע כ"כ לשון חיובא כמו הא דלעיל יקראנה בי"ג וכו' שהוא חיוב לכתחלה כדי שלא יעבור אח"כ זמן החיוב, שלזה לא הוצרך לפרש בלא ברכה שלא לטעות שמברך ג"כ, ואף דמזה אין הכרח דבהג"ה נקיט ג"כ הלשון חוזר וקורא בי"ד דלהט"ז מיירי ג"כ בברכה:
ובד"מ הקצר ס"ק ו' העתיק בטעות וכ"כ הכל בו, וליתא למעיין בכל בו סי' מ"ה בהלכות מגילה שלא הזכיר רק מדין הקודם שהביא הב"י במפרש ויוצא בשיירא שקורא בי"ג אמנם אם נתעכב ונמלך ולא הלך חוזר וקורא בי"ד ואע"פ שקרא בי"ג כדין בן כפר שהקדים ביום הכניסה שאם היה בעיר בי"ד חוזר וקורא עמהם עכ"ל ולא נזכר שום רמז מדין הש"ל בנזדמן לו מגילה בט"ו, ורק שהציון הועתק בטעות למעיין בד"מ הארוך אות ה' שאחר שהביא דין הקודם מהב"י ומהירו' שקורא שלא בזמנה כו' מסיים וכ"כ הכל בו, וכתב עוד שם בן עיר שהיה בספינה או בדרך ולא קרא המגילה בי"ד קורא בט"ו ויוצא וכ"כ הב"י בשם ש"ל ומסיים ואם יש מי שמסתפק בדבר יקרא בלא ברכה עכ"ל. והמעתיק בקצר הבין שמ"ש וכתב עוד שם בן עיר כו' קאי על הכל בו, וליתא רק קאי על הב"י, ומ"ש וכ"כ בשם ש"ל צ"ל וכ"כ הב"י בשם ש"ל, וקאי לפרש דבריו במ"ש וכתב עוד שם, והמדפיסים בארון חשבו לתקן וכ"כ הב"י מחמת שנשתבשו שמ"ש וכתב עוד שם קאי על הכל בו שלא עיינו במקור דבריהם:
ומה שכתבת להעיר על הש"ג פ"ק דמגילה ואם חל י"ד בשבת העיירות מקדימין לקרות ביום ה' בני הכפרים והכרכים קורין בא' בשבת שהוא ט"ו וכן אנו נוהגין, ולמה לא יקראו בני הכפרים ביום הכניסה כדין משנתנו בלא חולק:
ואם שהיה מקום ליישב בדרך פלפול אבל האמת כפשוטו שצ"ל כבני הכפרים, והיינו כסוגיא דמגילה ד' ב' שכולם נדחים ליום הכניסה גם העיירות:
ומה שהקשית דהא לדידן לא מיקלע י"ד בשבת כרש"י מגילה ל' ע"ב, פשוט שאין כאן רק טעות נקודה המפסקת בש"ג שצ"ל קודם וכן כו', וקאי אדלקמן שכן היו נוהגים על התענית שנהגו להתענות בי"ג באדר שאם חל בע"ש מקדימין להתענות בה, והיינו רק לדין המשנה שסובר דהוה מיקלע בשבת, ומחמת שהמדפיסים לא עמדו על כונתו ונשתבשו שכן היו נוהגים קאי על הקודם, ולכן הגיהו אנו נוהגים במקום היו והעמידו אח כ נקודה המפסקת במ"ש אחריו על התענית וכו', וזה פשוט בלאו הכי דלא שייך נהגו על דין המשנה:
ובירו' מגילה פ"ק סוף הלכה ב' אמר ר' יוסה לית כאן חל להיות בשני צומא רבא בחד בשובא ולית כאן חל להיות בשבא צומא רבא בערובתא, ובבבלי רה"ש כ' ע"א משום ירקא ומתיא וע' בתו' פסחים נ"ח ב', ואולם בירו' פ"ק דע"ג סוף הלכה א' דחי ולית ר' חנינא מקיל למאן דמעבר ליה מן אתריה וע"ש במה"פ משש"ב:
ובעיקר דברי הירו' דמגילה דא"כ יהא יו"כ בע"ש או בראשון י"ל דר' סובר כאחרים וגם חלבי שבת קרבין ביו"כ, וכדמשני בסוכה נ"ה גם הברייתא דשבת קי"ד מתוקמי כאחרים, ובבבלי יומא מ"ו א' תנינא והיום ה' אמר ראב"י סד"א ה"מ היכי דחל להיות יו"כ אחר השבת דחלבי שבת קרבין ביו"כ וכו', ובירו' דמכלתין הגירסא ר' יעקב בר אחא בשם ר"ש בר אבא מתניתא אמרה כן כו' והיום חמש, ולא מייתי כלל הא דדחי ראב"י בבבלי דהירו' לשיטתו בפ"ק דמגילה דלא מתוקמי יו"כ ביום א', אך למ"ד בסוכה נ"ד ב' הא דחלבי שבת קרבין ביו"כ מתוקמי רק לאחרים דאין בין עצרת כו', אבל לדידן לא משכחת י"א בשבת, ואף דלש"ס דילן גריס רמ"א בכל יום ארבע, וסתם אחרים היינו ר"מ, וי"ל דס"ל כאחרים דאין בין עצרת וכו' ומשכחת שחל יו"כ באחד בשבת, ומ"מ אינו כלל מוחלט כתוס' ברכות ט' ב' וע"ג ס"ד ב' דלפעמים פליגי אחרים ור"מ, וגם דבתוספתא לא גריס כלל ר"מ, ורק לשנויא דאביי ברה"ש כ' ע"א הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי ולהי"מ בתו' ד"ה הא משכחת יו"כ ביום א' בשבת כשלא נראית הלבנה ביום ל', אבל הירו' סובר כרבא דלא משכחת שיהיו סמוכין רק לאחרים, אך להירו' פרק ראוהו ב"ד הלכה א' מבואר כפי' הק"ע וע"ש בשיורי קרבן ולכן ניחא הירו' דמכלתין דהגירסא ר"א, והא דהוצרך רבא להקשות ביומא והא בכל יום תנן וע"ש בהגהות הרי"ב ומל"מ התומ"ס פ"א הלכה ז', וע' בזכרון יצחק סי' פ"ג למה שפלפל בשאג"א סי' ע"א אי נימא דביו"כ לא נאסרה הבערה מה"ת א"כ שפיר אשמועינן דאפילו בשבת, ורק דמ"מ משום כיבוי דבישרא אגומרא דתחלתו מכבה ולרבא בשבת קמ"א דמלאכה שאצל"ג פטור וא"כ ליכא איסור כיבוי מדאורייתא, ובלאו הכי מיושב קושית הש"א להירו' שבת פ"ב הלכה ה' דבשריפת אברים ופדרים חייב משום מבשל כיון שרוצה באיכולן וע' בספרי זכ"י ליבמות ל"ג משש"ב:
ובירו' יומא פ"ג הלכה ה' ולא נמצא מכבה ביו"כ אלא מיסבר סבר ר"י שאין אבות מלאכות ביו"כ, ובתויו"ט רפ"ק דמגילה ד"ה חל להיות בשבת דע"כ בזמן שמקדשין ע"פ הראיה דאל"כ לא מיקלעו תרי שבי בהדדי, ובר"נ גבי פורים שחל בשבת שואלין ודורשין כו' שפי' הרי"ף ט"ו לכרכים, ומשום דארביסר לא מיקלע לן בשבת אלא חמיסר והיינו לדידן, וע"ש במתני' דעיר גדולה שהביא הירו' שם דלדידן לא מיקלע י"ד בב' או בשבת וע"ש במכתב לחזקיה בדפי הס' צ"ד ע"ב בריש מגילה ד"ה כרכים, ובמאורי אור חלק עוד למועד תענית כ"ט תמוז דהאי שתא משמע דגם בימי מ"ר שקדשו ע"פ הראיה מ"מ צירפו גם בחשבון הדחיות כו' והביא ג"כ מהירו' פ"ק דמגילה פליג ר' יוסה מהאי טעמא דלית כאן חל בשבת ושני דא"כ יו"כ בראשון ובע"ש ואותו ר' יוסה הוא תנא מדפליג על תנא דמתני' דאין לפרש הירו' בזמן הזה מדבטל דין כפרים כבר בימי התנאים כדקתני בברייתא שם וכ"מ בירו' פ"ק דע"ג עש"ב ובחידושיו לר"ה י"ט ב' ד"ה ומימות ואכמ"ל יותר מענין לענין: