זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן רמז
ב' כ"ה מג"א תרכ"ו. להמ"מ בקורשאן הר"ר יעקב היילפערין
בדבר שאלתו שלא השגיח הסופר לכתוב ל"א מלכים אריח על גבי אריח ולבנה עג"ל, אך לא ביאר לאיזה שיטה מאחר שהוא מחלוקת הפוסקים אי נקטינן כרש"י ור"נ וב"י טא"ח סימן תרצ"א וע' בק"ע סו"פ בני העיר, והיינו דלרש"י צריך להניח החלק כפלים ולא בעינן שיהיה אריח עג"א זה על גבי זה דה"ה אם כתב על השם שפיר דמי כיון דמניח חלק בין כתב לכתב, אבל לר"ת דפי' אריח היינו ואת ואת דבעינן דליהוי כולן זה על גבי זה, וכן השמות זה על גבי זה וקורא השיטה הארוכה לבנה והקצרה אריח ואת ואת שהן תיבות קצרות זו למעלה מזו ולבנה קורא לשמות בני המן שהם ארוכים והם ג"כ זה למעלה מזה, וכ"כ הב"ח להדיא וגם הק"ע כתב שפי' זה עיקר:
ואם שהיה לצדד לכאורה דהא דמסיק בירו' דלעכב צריך ע"ג אריח כו' היינו רק בעשרת בה"מ דכיון דכולהו כחדא זקיפא איזדקופי ואז נגמר מחיית עמלק שקלקל שאול המלך דמשום הכי צריך לאמרן לשמות עשרת בני המן ותיבת עשרה שלאחריהן בנשימה אחת להורות שיצא נשמתן כאחת, דזה הטעם לא שייך רק לגבי בני המן ולכן הוה הכתיבה לעכב שיהיה אריח על גבי וכו', משא"כ לגבי מלכי כנען אף דלכתחלה צריך לכתבן אריח על גבי אריח כדי שלא תהא תקומה למפלתן כספ"ק דמגילה בבבלי, מ"מ לא שייך לעכב כיון דבעת כתיבת הפרשה היה עדיין תקומה למפלתן דהא כתיב בשופטים וימכרם ביד יבין מלך כנען אשר מלך בחנור, ואפרים לא הוריש את הכנעני היושב בגזר ופרעה לכדה במ"א סי' ט', וא"כ לא שייך בזה טעם הירו' דכל דבנין דכין לא קאים, ובתולדות אדם על הגדה לפסח בפסקתא עבדים היינו בשם הגר"א דהו"ל למימר שלא היה תקומה למפלתן יע"ש בדרך דרש ואכמ"ל, ומ"מ למעשה אין לבנות יסוד על סברא לחוד, ומ"ש בק"ע אמר משמיה דרב לעכב צריך לאמרן לשמות עשרת בני המן, חסר נקודת ההפסק ומש"כ וצריך לאמרן הוא התחלת הדבור כמבואר למעיין:
שוב הגיע אלי עוד מכתב מהנ"ל שהסופר צירפם בד' שיטות, ואשר במכתבו הראשון כתב רק כמסתפק אשר כפה"נ לא נזהר בכתיבתו וכו', ומאחר שלא נכתב כלל אריח ע"ג אריח לא כמר ולא כמר אין כדאי לפלפל נגד הדין הפשוט, וראוי להזהירו להבא שילמוד הלכות סופרים ואם עודנו במחנהו מהראוי לשאול אותו עוד דינים מהס"ת כיון דאיכא לברורי, וטוב למי שיש בידו לתקן שלא ליתן לכתוב ספרים קודם הנסיון אם הוא בקי בהלכותיו כאשר רובם לא למדו רק לאמן את ידם, וכבר אמרתי בדרך צחות על מאמר התקוני זוהר בפרשת נשא תקונא תמינאה תקל"ד א' הכל תלוי במזל וארון והיכל וכו' וע"ש רצ"ה ב', ובח"א ברכות ה' ב' אי משום מזוני כמאמרם הכל תלוי במזל וכו', ובלקוטי מהר"ם שיף הובא המאמר ופירש עד"ש בפרק הדר מצא מציאה מה יעשה יקנה בה ס"ת, ובהקדמה מבן הנוב"י במהד"ת הזכיר ג"כ מאמר זה ולא העירו המקור, וע' בשו"ת יהודה יעלה חא"ח סו"ס כ"ג ואני אומר שכל המצוה מכתיבת ס"ת במזלא תליא דלהרא"ש בהק"ט מתקיימת מצוה זו בספרים הנדפסים שלמדין מהם שהמצוה רק ולמדה את בני ישראל, ומסולק קושית הט"ז ריש הלכות ס"ת יע"ש, ועכ"פ להחזיק ידי לומדי תורה ברבים וצדקה ולומדי תורה עניים לא גרע משאר מצות וממצות כתיבת ס"ת, ובסוף מכות דאלו בס"ת כתיב וכו' וע' בשבות יעקב ח"א סימן ט' בישוב קושית הר"נ מקידושין ל"ג ב' וע' בפתיחת ספרי זכ"י (וע"ל סי' ל"ה אות א'), ובמאורי אור ח"א שבת קי"ט שבבבל זוכין בשביל שמכבדין התורה כו' ואפשר היינו דאמרינן כמה טפשאי הני אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא מקמי גברא רבה וכו' ועכ"פ זכו לעשירות שמכבדין תורה עצמה כנהוג ההמון לכתוב ס"ת ליופי וכבוד, ובמדרש רשב"י קרא אותם ערב רב מחמשה מינים ענקים רפאים והמה הגבורים אשר מעולם אנשי השם לקנות שם ולא ישגיחו על החכם באמרם מה גבר מגוברין וכו' יעש"ב. הרי שמצוה זו תליא במזלא מצד שהחזיקו בני אדם, ועכ"פ ראוי להשגיח על קיום המצוה כהוגן ושתהיה ג"כ כהלכתה. ויתכן עוד בדרך צחות שתלוי במזל אם נגללת באותו מקום שהצבור צריכין לה עכשיו שמקדימין לה נגד ס"ת אחרת המהודרת ממנה, וכן באם יש לצבור מעות לקנות או כשהיחיד מוכרח למוכרה לצבור: