אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ד· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן רמו

סימן רמה

להרב דטאקסאק ר' אלימלך

ע"ד שאלתו במגילה שנכתבה כולה בי"א שיטין כל עמוד ובזה בא ג"כ איש בראש דפא ועשרת בסוף דפא ואין האותיות גדולים משארי אותיות של המגילה ולהשוות כל הדעות במחלוקת דעשרת בני המן אם לכותבם בתחלת העמוד או בסופו או בעמוד בפני עצמו, בודאי הדין פשוט לכתוב בעמוד בפ"ע איש בריש דפא ואת בסופה וכירו' וטוש"ע, ובתשב"ץ ת"ג סי' רע"ג שהראוי שיהיה איש בראש דפא, ומגילה שתיבת ואת היתה כתובה עם השמות פסולה וצריך להחליף הדף. ובשיורי כנה"ג בהגהת ב"י סי' תרצ"א אות ז' ט' שבא לפניו מגילה שהיו כתובים עשרת בני המן בחצי הדף איש בראש שיטה ועשרת בסוף שיטה אלא שאינו בסוף הדף ופסל אותה, ובגינת ורדים חא"ח כלל ד' סי' י"ב דכשרה, ובפר"ת בשם תשובת הגאונים שצריך לכתוב דוקא בסוף הדף ואם היו עוד שיטות אחרות פסולה וע' בשו"ת גליא מסכת בהלכות מגילה, ובבית אפרים חא"ח סי' ס"ט וסי' ע' דחה ראיית הגר"א בביאורו לסי' תרצ"א ושהפי' בירו' ובסופרים שהיה תיבת איש בתחלת השיטה ותיבת ואת בסוף השיטה ועשרת ג"כ בסוף השיטה וכן כולם זהו חיוב, אבל שיהיה תיבת איש בריש הדף ותיבת ואת בסוף הדף ושלא יהיה כתוב מלפניו ומלאחריו באותו הדף אין קפידא, ומחזיק המנהג לכתוב עשרת בה"מ דוקא על דף שלם ורק בשעה"ד מותר לקרות במגילה שאינם בדף מיוחד, והובא גם בבנין ציון החדשות סי' ט', גם בנש"א העלה כן, וע"ש בבא"פ שנשאל מהררי"ע לנדא וכן נשאל ג"כ ממנו בשו"ת ס' יהושע בפסקים וכתבים אות קל"ב מפני מה נכתבים עשרת בה"מ באותיות גדולות עד שהעשרה שיטין ממלאין כל הדף, והשיבו לו מה"ט שלא יהיה ריוח בין כ"א ג' או ב' שיטין ויהיה נחשב לסתומה בין השיטין כהס"ת סרע"ה וע"ש בט"ז וש"כ וע"ש סרע"ב וש"כ ס"ק ו', וכ"כ במלאכת שמים כלל י"ד דבמגילה שאין יריעותיה גבוהות כ"כ גם האותיות שבדף הזה א"צ להיות גדולות כ"כ ובלבד שלא יהיה ריוח למטה או בין שיטה לשיטה יותר מזה, וגם אין הכרח לכתוב אלה השיטין בקולמוס עבה יותר מאותה שכותבין בה שאר המגילה אלא שיכתבם ארוכים יותר כפי הצורך לפי גובה יריעות המגילה כדי שלא ישתייר ריוח יותר מכשיעור למטה או בין השיטין, וע' בחסד לאברהם חא"ח סי' ס"ז שהאריך בזה, ובמאורי אור בחלק עוד למועד סופ"ק דמגילה שתמה ג"כ על שינוי הסופרים באותיות גדולות אף שמכוונים להשלים הדף ממש ה"מ לעשות שורות מרווחים וכן שמע בשם הגה"ח ר"נ אדלער מפפד"מ שלא שינה, וע"ש עוד ובפי' אריח על גבי לבינה הר"נ בשם ר"ת דלא כפרש"י וכב"י סי' תרצ"א ולא הביאו בעלי הש"ע כאן ולא בהס"ת מכלל דלא ניחא להו עכ"ל. וע"ש בב"י שהביא דהר"נ כתב שיותר נראין דר"ת שכמו שארית הוא מן הכתב כמו כן לבינה הוא מן הכתב וקרא השיטה הארוכה לבנה והקצרה אריח כעין שכתובות שירת הים ושירת דבורה חוץ משירה זו ומלכי כנען וכו' יעש"ב, ובירו' סו"פ בני העיר דלעיכוב איתאמרית ויע"ש בק"ע שהביא פרש"י דאריח הוא הכתב ולבנה החלק שהוא כפלים מהכתב ל"א שקורא שיטה הארוכה לבנה והקצרה אריח כו', והיינו כשיטת הר"נ שהביא בב"י, וע' ברשמי שאלה חא"ח סי' ה' דמוכת דאפילו במגילה צריך להיות האורך יותר מרוחב הדף ועכ"פ כפלים לא שמענו כלל אפילו בס"ת יעש"ב, ובעקרי דינים חא"ח סי' ל"ו אות י"ד בשם זרע אמת סי' ק' דאף בדברים הצריכים לכתחלה במגילה אם כבר כתב דיעבד מיקרי והשיג על השיורי כנה"ג סי' תרצ"א הגהת ב"י אות יו"ד דלא מיקרי דיעבד אלא אם קרא, וע' בח"ס חאו"ח סי' קפ"ט ובחמדת אריה הלכות מגילה סי' תרצ"א פי"ב ס"ג שכתב לדחות זה, ומה שהביא במכתבו שפקפקו דכיון דמגילה צריכה שירטוט כאמיתה של תורה וע"כ צריך להיות דוקא מ"ב שיטין כס"ת, יעיין בכל בו סי' מ"ה ובס' התרומה שצריך לכתוב מ"ח שורות כס"ת ובמסכת סופרים ראיתי שצריך מ"ב שורות וכו' ומיהו נראה שאין להקפיד אמגולה במנין השורות כלל, והובא בתשובה מאהבה ח"ב סי' תרצ"א סעיף ג' והביא מהרמב"ם פ"ז מהס"ת הלכה י' דמנין השיטין בס"ת לא פחות ממ" אבל מנין השיטין שבכל דף שבמגילה לא מצאתי, ובבית אפרים חא"ח סי' ע' הביא משו"ת מהר"ם ב"ב הקטנים סי' ס"ו כי ר"ת כתב שמגילה יש לה כל דין ס"ת למנין שיטין מ"ת או ס' כו' ואף דאנן לא קיי"ל הכי כדכתב התשב"ץ קטן וכל בו בשם תשובת מוהר"ם וכו', ועכ"פ גם בס"ת יש מנהגים שונים וכמו שהביא במשנת אברהם, ולמ"א ולבוש כי סגי במגילה בשירטוט שיטה ראשונה שהסופרים בקיאים ליישר אח"כ ואף שבשו"ת חכ"צ סי' צ"ז כתב הלכה למעשה דמגילה צריכה שירטוט בכל השורות, אבל על מנין השיטין במגילה לא ראינו לאחד מהמדקדקים במצות שישגיחו:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה